כל אחד מקבל את זה אחרת.
מזכיר לי את התחושה שלי אחרי אסון מירון, קצת דומה וקצת שונה.
כמעט כנ''ל.
נכון.
עדיף להשאיר את האשכול במטרתו של הפותח,
וואו. אני ממש מזדהה.
ממש לא. מאד הגיוני ונורמלי
קשוח
זאת הייתה אחת התקופות הכי מורכבות שחוויתי.וואו. אני ממש מזדהה.
לא זוכרת אף פעם שהאזעקות הקפיצו אותי כמו שהקפיצו אותי בשומר החומות.
זה מדי הזכיר לי את הסירנות של האמבולנסים
ובאמת אני אישית התחלתי לעכל ולחשוב על האסון בעיקר חודשיים אחריו.
אז נהיה לי קצת רוגע והנפש שלי נתנה לי לחשוב על זה....
מקווה שאני לא חופרת, איכשהו כשמגיעים לנושא הזה הכל מתעורר לי ובא לי להתחיל לנאום עד הבוקר....
לא נעים לומר ואפילו כואב.
לגמרי, זה הרגיש כמו לופ נוראי.
מותר להגיד שאני נהניתי מכל רגע כבר אז?
זה מזעזע, אבל זה כבר הגיע למצב שפחדתי כל רגע מה יהיה האסון החודש הזה.
מותר לגמרי,מותר להגיד שאני נהניתי מכל רגע כבר אז?
למרות שהיה לי קרוב משפחה שממש לא הרגיש טוב וזה היה מפחיד, והיו לי עוד חלקים פחות נחמדים בקורונה, עדיין בראייה כוללת זאת הייתה תקופה ממש נחמדה ורגועה.
לזה קוראים, לגמרי!ועכשיו כבר סופית סטינו מהנושא....
הכל טוב!קבלו את התנצלותי הכנה...
ממש לא זאת הייתה הכוונה.
:וכל הגלישות למיניהן ממש לא סותרות את הסיפור המצמרר שבשלו נפתח האשכול...הכל טוב!
רק הסכמתי לנאמר כבר.
זה יכול להיות חידה
מה הקשר בין סיפור מחילה באסון מירון להרגשה טובה בקורונה?
לענייננו אשכולות רבים וטובים נחסמו מגלישות דומות כי אם גלשנו לקורונה למה שלא נדבר על המלונות חינם בתקופה הזו שזה עשה הרגשה טובה? ואפרופו מלון, פרימה פלאס או איך שאומרים את זה הוא... וכו' וכו' הובנתי?
חזרתם איתנו אולי?היי מקווה שזה בסדר לקפוץ על האשכול.
לשתף גם בסיפור, בעצם הוא יותר כמו רצף מאורעות. וזהו.
היינו חבורת נערות בשיא פריחתן, לא מוותרות שנה אחר שנה, על נסיעה קבועה מירונה.
הגענו למירון, מכירות היטב את השטח, מכוונות פנינו אל עבר ההדלקה המדוברת.
היינו שם, כשהרמקול פסק לפתע.
היינו שם, שנשמעו צעקות.
היינו שם, כשלחשו כולם פרקי תהילים.
היינו שם, שחוסר וודאות פשט בכולם.
היינו שם, עם נשים שחיפשו קרוביהם.
הצטודדנו כדי לפנות דרך לאנשי הצלה חפוזים.
ובלי לשים לב מצאנו את עצמינו בציר המרכזי של העברות פצועים.
לא צריכה לתאר לכם למה נחשפנו באותם רגעים.
סיטואציה הזויה
עוברת אלונקה ועובר רחש "ה ו א ח י"? מנסות למצוא שביב של חיות...
וככה שוב ושוב.
ועוד אלונקה.
ועוד יהודי.
ועוד פצוע.
הילוך איטי.
ואז עוברת אלונקה, ועל האלונקה יושב איש הצלה,
הוא עובר לידינו וכן,הוא עושה החייאה.
אישה לידינו צורחת בקול לא לה "תעשו לו החייאה, כל הכבוד תמשיכו,תמשיכו, לא לעצור " במנגינה כזאתי.
אנחנו פורצות בצחוק מטורף,
הצחוק הזה גרוע מכל בכי שהוא.
שותקות כל הדרך.
הביתה.
אולי לכי תדעי...חזרתם איתנו אולי?
אני לא ממש הייתי על הציר של הפינוי, אלא בכביש שמעליו.
וכשעברתי שם רגע, ראיתי אנשים עומדים וצופים בהלם בפינוי.
רציתי לצעוק להם: עופו מפה! מה אתם עומדים ומסתכלים? תרחמו על עצמיכם!
בסוף רק ברחתי בעצמי וזהו...
גלישה סופית סופית מהנושא.
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
