שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

[נ. גל]

שלום שלום ואין שלום
קרב קרב ואין מלחמה
שקט שקט ואין דממה

(נכתב בימים בהם חיפשו את שלושת הנערים, הי"ד.)

 

[-חיה-]

שלום שלום ואין שלום
קרב קרב ואין מלחמה
שקט שקט ואין דממה

(נכתב בימים בהם חיפשו את שלושת הנערים, הי"ד.)

נכון גם לימינו

 

[AUVI]

מנסה להמשיך, וזה פשוט לא מצליח...
בא, הלך.

הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר לִפְעָמִים מְאֻבֶּקֶת
חֲסוּמָה בְּרֶשֶׁת קוּרִים יְשָׁנָה
כִּי אַף אֶחָד לֹא רָצָה שָׁם לָלֶכֶת
וּבוֹדֶדֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, מַמְתִּינָה.

 

[נ. גל]

מנסה להמשיך, וזה פשוט לא מצליח...
בא, הלך.

הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר לִפְעָמִים מְאֻבֶּקֶת
חֲסוּמָה בְּרֶשֶׁת קוּרִים יְשָׁנָה
כִּי אַף אֶחָד לֹא רָצָה שָׁם לָלֶכֶת
וּבוֹדֶדֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, מַמְתִּינָה.

יפה כמו שזה. איך שהוא מתחבר מאוד למשהו שקשקשתי (לא פעם, אלא אתמול):

לכל דרך יש משעול
לכל משעול יש שוליים
ובכל שול יש אנשים
לכל איש יש סוד
ובכל סוד יש מפתח
והמפתחות הן הדרך
המפותלת, האנושית,
אל האושר.

 

[צנוברית]

אשכול לנשמתי הכמהה

חכו להפגזה

 

[sol key]

"לא יום ולא לילה"

בוקר,
זה לקום ולהרגיש,
להתמודד ולא להכחיש,
להתפלל עם כל הלב,
גם אם שבור מלא כאב.

צהרים,
זה לחזור ולהרגיש,
לעזור גם אם מתיש,
לטפל ולעודד,
גם עם המצב רוח לא עובד.

ערב,
זה לישון ולהרגיש,
מה שלא יודע איש,
להתחבאות ולא לבכות,
גם אם חנוק מהמראות.

ואולי,
אולי יבוא יום,
שהוא לא יום ולא לילה.
שיאיר וימלא,
שיצמיח וירפא,
שיעודד ויחבק,
שלא ייתן להיחנק,
שירגיש ולא ידחיק,
את הלא טוב רק ימתיק.

 

[צנוברית]

קטע שפעם בקשו ממני לכתוב ולא הייתי פנויה באותה תקופה אבל כן ניסתי
יש למישהו סוף תואם?
?


לעמנואל יש מעבדה קטנה, מוארת ,מלאת עבודה בכל יום צועד עמנואל במעבדה עובד פועל

מלאה המעבדה כלים וחפצים חלק גדולים חלק קטנים לכל מכשיר יש תפקיד רעשים וקולות יש במעבדה תמיד

יום אחד סדר עמנואל את המעבדה את כל החפצים הניח בשורה כי מחר יש לו הרבה עבודה

אמר עמנואל לעצמו: עדיף שיהיו הדברים מסודרים כדי שמחר יהיה יותר קל אמר ועשה

בבוקר קם עמנואל מוקדם שמח ערני לפני כולם אל המעבדה רץ בגיל שר לעצמו שיר

אבל כשהגיע עמנואל למעבדה צעק צעקה

איפה כל האביזרים ? הרי אתמול בשורה הם היו מסודרים!



החלונות -מנופצים הכלים -שבורים המדפים- מבולגנים והחומרים—איפה הם נמצאים ?

מישהו ביקר לי במעבדה את כל החפצים לקח מהשידה מה קרה לחדר מישהו בילגן לי את הסדר

חפש עמנואל בכל הפינות בכל המגרות בכל המדפים אך חוץ מבלאגן לא מצא כלום

מה יעשה?

 

[-חיה-]

עוד הפעם לג בעומר, מה שאומר שיש כבר שנתיים לאסון.
אני הייתי אז בבית, צופה בשידור החי וקולטת לאט לאט בחרדה שקורה שם משהו ואין לי אפשרות ליצור קשר על בני משפחתי שנסעו לשם.
משתפת מה שכתבתי אז כדי לעכל את הרגשות, זה היה בהתחלה:
ידיים רועדות
לוחצות על הפלאפון
שוב ושוב שוב

הלב שדופק
מחפש אותות חיים
מפיסותיו
שרחוקות כל כך

ואין קליטה
אין קליטה
אין

וזה:
אנשים נדחסים
מתים, נהרגים
ואין לנפש שלי
קליטה

(מתקשר לכך שלא הייתה אז קליטה בקווי הטלפון)

 

[-חיה-]

ואז הגיע הפחד שהתחיל ללפות ולהלחיץ שאולי חלילה החיים הולכים להשתנות:
אף פעם לא תבין
את ההרגשה של
לאבד הכל
עד שתחוש את דפיקות הלב
והרעד בידיים
והמוח שלוחש:
מה שהיה לא עוד

מירון.

וכשנוצר הקשר:
פתאום הכל מתגמד
צער וכאב
אכזבה ויאוש

אין לכלום משמעות
ואף דבר לא מעניין

כי אבי ואחי
בארץ החיים


זה חלקיק מקשת הרגשות שלג בעומר מחזיר אותי אליהם.
בין השאר את ההרגשה של הקשר העמוק למשפחה שלי שהבנתי את עוצמתה דווקא במצב הקיצון הזה.

 

[מימיי]

מצאתי אצלי במגירה (הווירטואלית, כן?) את השרבוט הבא שמאוד מתאים לתקופה:

עשרים וארבעה אלף
היו לו, לרבי עקיבא
עשרים וארבע שהם
אלפים של גאונים ונבונים
אבל רובם נהגו
בלי כבוד והערכה זה לזה

מיליונים יש לו, לקב''ה
מיליונים שהם
חלקם גאונים וחלקם נבונים
אבל רובם נוהגים
בלי כבוד והערכה זה לזה

 

[ציורי לשון]

יפה ועצוב
אם כי הייתי חיבת לציין ש-

אבל רובם נהגו
בלי כבוד והערכה זה לזה

שונה מאד, ובלי השוואה באמת ל-

אבל רובם נוהגים
בלי כבוד והערכה זה לזה

של היום.
כמו גם הגאונים והנבונים של אז--הם בלי השוואה.
סורי על הקרציות, פשוט זה קצת צרם לי.

 

[ציורי לשון]

*

 

[נ. גל]

זה כנראה אמור להיות מבוסס על "בלוז כנעני" של אהוד בנאי. בפינת הדף שורבטו המילים: אולי. מכתבים. אלוקים. הלוואי שמשיח יבוא.

מאז שחזרת, הרבה התמלא כאן
זהו זמן שיגעון, זו דוגמא אל הקץ
ומילים כמו שלך - כל אחד אומר כאן
אבל הנר שלך מאיר, עדיין בוער.

 

[מימיי]

יפה ועצוב
אם כי הייתי חיבת לציין ש-

שונה מאד, ובלי השוואה באמת ל-

של היום.
כמו גם הגאונים והנבונים של אז--הם בלי השוואה.
סורי על הקרציות, פשוט זה קצת צרם לי.

צודקת לגמרי!
כנראה זה היה בספירת העומר כלשהי שהשנאה בלטה מכל כיוון..
לכי תביני מילים ספורות שנכתבו לפני שנים

 

[משולש ברמודה]

מאז שחזרת, הרבה התמלא כאן
זהו זמן שיגעון, זו דוגמא אל הקץ
ומילים כמו שלך - כל אחד אומר כאן
אבל הנר שלך מאיר, עדיין בוער.

אהבתי.
תודה על השיתוף.

 

[AUVI]

נָכוֹן, זֶה יִהְיֶה קָשֶׁה וְלֹא קַל

יוֹדַעַת אֶת זֶה, וּבְכָל זֹאת

לַמְרוֹת וַאֲפִלּוּ בִּגְלַל,

זוֹ אֲנִי שֶׁצְּרִיכָה לְנַסּוֹת.
​

בית משיר שלם...

 

[Tamarit]

נָכוֹן, זֶה יִהְיֶה קָשֶׁה וְלֹא קַל

יוֹדַעַת אֶת זֶה, וּבְכָל זֹאת

לַמְרוֹת וַאֲפִלּוּ בִּגְלַל,

זוֹ אֲנִי שֶׁצְּרִיכָה לְנַסּוֹת.
​

בית משיר שלם...

מושלם גם כשיר בפני עצמו,
אהבתי ♥

 

[נ. גל]

עוד לא שמעתי מילים
עוד לא ראיתי שדים
עוד לא הייתי החיים
עוד לא פגשתי את אלוקים

 

[AUVI]

אִם לֹא
הוֹלֵך
כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים
רוֹצִים
כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵך
זוֹ לֹא קְלִישָׁאָה
זֶה דֶּרֶךְ חַיִּים
בְּמַסְלוּל מִתְפַּתֵּל,
מִתְמַשֵּׁך.

 

[Chaya Lea]

אני לא יכולה לשקר
לומר שהיש אין
ומה מועיל להרהר
כשנותרתי פה עדיין

אבל היש הזה בוער
מחיה אותי, קיים
לא נותן לי לוותר
לטבוע עמוק בים

היש הזה הוא קשר
שמשאיר אותי קרובה
עוצמתי, ללא פשר
עבותות של אהבה

ומים רבים לא יכסו
לא יכבו הלהבות
מעלה יתנשאו
אין יכולת לכבות