דרוש מידע ספרים חדשים פורים-פסח תשפ"ג

[לוליין]

הוצאת ספרים חרדית מוגבלת לספרים שבני נוער וילדים עלולים לקרא, מעצם זה שהם נגישים בחנות.

הספר שלי עבר ביקורת מדוקדקת, וניתן גם להתרשם מהסגנון בפרקים לדוגמה. אין בו שום דבר בוטה או גרפי.
אם כי אני מדגישה שוב הוא מיועד למבוגרים.

@sari levin
יש מצב שאת מעלה לכאן את הפרקים?
האתר המדובר חסום לי

 

[ר' יעקב ישראל]

מצורף פרק ראשון להתרשמות

 

[אויב_באדמת_ידיד]

מצורף פרק ראשון להתרשמות

היו כאן באשכול 3 פרקים אם אני לא טועה

 

[תמי אחת]

אמור לצאת ספרים חדשים בשבועות?

בד"כ לא.
זה חג מאד קצר (יום אחד) וסמוך אליו מתחילים מבצעי חודש הספר. לא רווחי.

 

[שפרה אריקסוןShifraE]

הוצאת ספרים חרדית מוגבלת לספרים שבני נוער וילדים עלולים לקרא, מעצם זה שהם נגישים בחנות.

הספר שלי עבר ביקורת מדוקדקת, וניתן גם להתרשם מהסגנון בפרקים לדוגמה. אין בו שום דבר בוטה או גרפי.
אם כי אני מדגישה שוב הוא מיועד למבוגרים.

ישנם הרבה ספרים שלא מתאימים כלל לנוער ילדים וגברים! ונמכרים בחנויות ספרים.
אם כן, מה ההבדל?

ספוילר: .

אם צריך דוגמא- יש הרבה

 

[joelly]

ספוילר: .

אם צריך דוגמא- יש הרבה

צריך.

 

[שירבירשירי]

ישנם הרבה ספרים שלא מתאימים כלל לנוער ילדים וגברים! ונמכרים בחנויות ספרים.
אם כן, מה ההבדל?

ספוילר: .

אם צריך דוגמא- יש הרבה

אני התאכזבתי מהספר ראויה. ואני לא בטוחה שכדאי לך לקרוא אותו.
העלאת הנושא היא דבר חשוב, אך לדעתי ספר צריך לתת איזשהו מענה, משהו להחזיק בו או שהוא נכתב באובייקטיביות לגמרי.
הכתיבה בעייני יפה מאוד. תודה @sari levin . סגנון קצת של @dvory שאני מאוד אוהבת. ואפרופו דבורי, היה מוזר לי שעם כל הליווי שלך לא שמת דגש בזה.
א"א להציג בעיה בצורה כל כך עמוקה בלי להציג תהליך ברור של ריפוי. ואני חושבת שהריפוי בספר לא היה בצורה שוויונית לבעיה שתוארה.
אולי אני אוהבת לנתח ספרים ולכן בדיוק זה לא מתאים לי ולמשפחתי.
חשבתי אולי לתרום את הספר לאחד החדרי מורות במקום מגורי...

 

[ר' יעקב ישראל]

אני התאכזבתי מהספר ראויה. ואני לא בטוחה שכדאי לך לקרוא אותו.
העלאת הנושא היא דבר חשוב, אך לדעתי ספר צריך לתת איזשהו מענה, משהו להחזיק בו או שהוא נכתב באובייקטיביות לגמרי.
הכתיבה בעייני יפה מאוד. תודה @sari levin . סגנון קצת של @dvory שאני מאוד אוהבת. ואפרופו דבורי, היה מוזר לי שעם כל הליווי שלך לא שמת דגש בזה.
א"א להציג בעיה בצורה כל כך עמוקה בלי להציג תהליך ברור של ריפוי. ואני חושבת שהריפוי בספר לא היה בצורה שוויונית לבעיה שתוארה.

מטרת הספר לא הייתה ללמד כיצד לטפל במקרים כאלה, בשביל זה לומדים פסיכולוגיה ופסיכותרפיה בצורה מסודרת ומובקרת,
מטרת הספר (לפי הבנתי) הייתה בעיקר להציף את הנושא, ובנוסף לתת נורות אזהרה וכלים ראשוניים להתמודדות, וזה נעשה בגדול!!
וגם לתת את הדעת למערכות היחסים בין הורים לילדים שמשפיעים על החוסן וההתמודדות, ובכך לפתוח עיניים על ההשלכות הרוחביות של חוסר בחום ואהבה מצד ההורים.
(ולמי שיודע לקרוא בין השורות, ויש לו מעט הבנה בנפש, יש גם כמה תובנות טיפוליות בתוך מהלך הדברים.).
ושוב שאפו גדול ל @sari levin על הספר המיוחד, ועל כתיבה בנושא כה עדין ורגיש, בצורה כה מיוחדת ונפלאה.

 

[שירבירשירי]

מטרת הספר (לפי הבנתי) הייתה בעיקר להציף את הנושא, ובנוסף לתת נורות אזהרה וכלים ראשוניים להתמודדות, וזה נעשה בגדול!!

אז בעיני זה לא נעשה בצורה טובה. א"א לתאר סיטואציות רגישות כל כך לעומק בלי לתת מענה לכך כמו שכבר כתבתי.
בעיני זה ספר של סערת רגשות ולא הצלחתי להגדיר מה התכלס שבו. מה המסקנה הסופית.
אפשר לחלוק עלי אבל זאת דעתי.
אתה חושב אחרת- בשמחה!
אני אישית, ספר שאני קוראת אני רוצה להרגיש שהוא מקדם אותי במשהו, חוסף לי עוד רבדים בנפש, עוד הרגשות שלא חוויתי. עוד כיווני מחשבה שלא התבוננתי בהם.
בספר זה תואר הרבה כאב אבל כאב לא מנותח עד הסוף. זה יפה ומקסים אבל לא מספיק בשבילי.

 

[Ruti Kepler]

אז בעיני זה לא נעשה בצורה טובה. א"א לתאר סיטואציות רגישות כל כך לעומק בלי לתת מענה לכך כמו שכבר כתבתי.
בעיני זה ספר של סערת רגשות ולא הצלחתי להגדיר מה התכלס שבו. מה המסקנה הסופית.
אפשר לחלוק עלי אבל זאת דעתי.
אתה חושב אחרת- בשמחה!
אני אישית, ספר שאני קוראת אני רוצה להרגיש שהוא מקדם אותי במשהו, חוסף לי עוד רבדים בנפש, עוד הרגשות שלא חוויתי. עוד כיווני מחשבה שלא התבוננתי בהם.
בספר זה תואר הרבה כאב אבל כאב לא מנותח עד הסוף. זה יפה ומקסים אבל לא מספיק בשבילי.

אולי אנחנו פשוט לא מדברות על אותו ספר...
ראויה שקראתי, זה עם הספל השחור המוכתם והספל הוורוד השבור בכריכה, הוא ספר מאוד מאוד מעובד ומאוזן.

לא זכורה לי בו שום סערת רגשות שלא מצאה מענה בהווה של הספר.

והוא מקדם וחושף רבדים ברמה אחרת מכל המוכר לנו. מעולם מעולם לא דובר ולא הובן כך בציבור החרדי התהליך של קשר פוגעני, איטי והדרגתי, עם הצורך באהבה והערכה שמקבל מענה, הגרומינג (קינון), התעתוע, המניפולציות הרגשיות, הסודיות, הפגיעה המאוד איטית והדרגתית ומתמשכת.

הכל שם מנותח, ברמה שאפשר להצביע בכל פרק על מושג פסיכולוגי שמובהר בו (בלי לקרוא למושג בשם.)

זה ספר שמעלה המון כיווני מחשבה בכל הקשור למערכות יחסים פוגעניות, ובעיקר - למניעתן.
כאמא למתבגרות, זה בעיני ספר שהוא מתנה.

 

[שואלת.]

קראתי את הספר בצורת פרקים באתר ויכול להיות שדעתי מושפעת מהקונספט הזה -
בספר בולט הרבה הרבה חושך. גם אם יש סיטאציות שמחות ורגילות של היום יום הן תמיד עטופות בהשפעת הפגיעה שהגיבורה עברה. עקבתי אחרי הסיפור באדיקות, חיכיתי שבוע שלם לפרק הבא והייתי בטוחה שאחרי הכאב שהכותבת תארה במומחיות רבה כ"כ, יבוא גם האור, הריפוי, והוא לא הגיעה
הסיפור הזה רגיש גם בגלל הייחודיות שלו. ולאנשים שעברו דברים כאלה התקווה שבסוף קריטית ומשמעותית.
הרגשתי, ובזה אני מזדהה עם @שירבירשירי שהספר מדבר 95 אחוז על החושך ו5 אחוז בסוף על האור.
לדעתי, למרות הכתיבה המדהימה והמיקצועיות של הספר הספר חוטא למטרתו.
כי ההתעסקות בחושך אמורה להביא לאור (לא רק את הדמויות, אלא גם את הקוראים, אלו שמתחברים לתהליכים ואלו שמזדהים איתם ואלו שמקבילים אותם) זהו תפקידה החשוב של ספרות אמיתית.
היתה כאן התעסקות ארוכה ומתמשכת עם הרבה חושך ואפילו אופל, אופל אנושי אופל שבתוך הקהילה, אופל כזה שמחייב חילוץ אחראי של הקוראים. ולא היה מענה מספק. לא הביאו כאן את הריפוי האמיתי, הצמיחה הפוסט טראומתית, הגדילה. הספר מציף תופעה ומשאיר אותה באוויר., וחבל.

 

[joelly]

בספר בולט הרבה הרבה חושך. גם אם יש סיטאציות שמחות ורגילות של היום יום הן תמיד עטופות בהשפעת הפגיעה שהגיבורה עברה.

כי ככה זה.
וכל עוד היא לא עברה תהליך של עיבוד וריפוי, זה נוכח כל הזמן.
עם זאת, אני מצאתי בסיפור המון אהבה ודאגה מצד בעלה.
והסוף הוא שהיא מעזה לומר לה לא, ושהיא מתחילה לחיות את החיים שלה. בשבילי זה הספיק, את ההמשך הבנתי לבד.

 

[משולש ברמודה]

בספר בולט הרבה הרבה חושך. גם אם יש סיטאציות שמחות ורגילות של היום יום הן תמיד עטופות בהשפעת הפגיעה שהגיבורה עברה. עקבתי אחרי הסיפור באדיקות, חיכיתי שבוע שלם לפרק הבא והייתי בטוחה שאחרי הכאב שהכותבת תארה במומחיות רבה כ"כ, יבוא גם האור, הריפוי, והוא לא הגיעה

כי ההתעסקות בחושך אמורה להביא לאור (לא רק את הדמויות, אלא גם את הקוראים, אלו שמתחברים לתהליכים ואלו שמזדהים איתם ואלו שמקבילים אותם) זהו תפקידה החשוב של ספרות אמיתית.

היתה כאן התעסקות ארוכה ומתמשכת עם הרבה חושך ואפילו אופל, אופל אנושי אופל שבתוך הקהילה, אופל כזה שמחייב חילוץ אחראי של הקוראים.

בעיני הוא דווקא כן הגיע. ובצורה אמיתית וכנה מאד.
אולי זה לא הורגש לך כי הספר מאד עדין? אחד שמניח דברים מול העיניים ולא נחפז לרוץ חסר נשימה אל נקודת הסיום?
אני חושבת שאולי הבעיה היא קצת בהנחות שלך שהדגשתי.
ספרות טובה, לפחות על פי דעתי, אמורה לשים מראה מול העיניים. לא לפתור בעיות בהבזק שרביט.
בעיני הסופרת עשתה עבודה מדהימה ורגישה בהצבת המראה הזאת, בהצגת ההתמודדות, הדרכים, הגורמים, וכן גם בהצגת התוצאות ושלבי הריפוי.
לא הרגשתי הוקוס פוקוס ולא חושבת שההתעסקות היפה הזאת בצד הפחות מואר של החיים הייתה אמורה להדליק פרוז'קטורים זורחים בסיומה.

שהספר מדבר 95 אחוז על החושך ו5 אחוז בסוף על האור.

אני הרגשתי שהאור מפוזר בתוך הספר. בנקודות קטנות ומשמעותיות. כל הזמן.
זה ספר שמציג תהליך ארוך, עם עליות וירידות. הסיום יפיפה אבל במבט מפוקח הוא בכלל נקודת התחלה.
אם באמת הסופרת הייתה רוצה לספר את הסיפור האמיתי - הוא היה ממשיך הרבה אחרי פרק הסיום, ואולי אפילו היה קודר הרבה יותר.
תקראי לזה האושר שבדרך או משהו כזה, אני לא הרגשתי שהספר היה צריך לשאוף לאיזה הפי אנד מרגש.

 

[שואלת.]

אני חושבת שאולי הבעיה היא קצת בהנחות שלך שהדגשתי.

יכול להיות.. אולי המדדים שלי אחרים.
ספרות טובה בעייני היא כזאת שמעבירה את הקורא תהליך. ובאופן עקרוני כל דבר שאנחנו עושים בעולם חייב להיות בשביל מטרה תועלתית כל שהיא. להציף הרבה כאב כדי לעלות מודעות זה לא מטרה בעייני.
בכל אופן לא תכננתי לכתוב זאת, רק כשראיתי שהציפו את הנקודה הוספתי את דעתי.
ממליצה על הספר עם סיוגים נדרשים. ומקווה שכמו כל דבר בעולם, הספרים הבאים בנושא יהיו בבחינת "מעלין בקודש"

 

[שירבירשירי]

הכל שם מנותח, ברמה שאפשר להצביע בכל פרק על מושג פסיכולוגי שמובהר בו (בלי לקרוא למושג בשם)

הספרים הפסיכולוגים שאני קראתי נתנו כוח והובילו להשלמה (במובן של להיות שלם) וכאן פחות הרגשתי זאת.
שוב, זאת דעתי.

זה ספר שמעלה המון כיווני מחשבה בכל הקשור למערכות יחסים פוגעניות, ובעיקר - למניעתן.
כאמא למתבגרות, זה בעיני ספר שהוא מתנה.

איך בדיוק למנוע? יש לך תשובה?
אני לא מצאתי
גם אימי שגדולה ממני בחכמה ובשנים (ואיני מתיימרת לומר שגם ממך) ועברה סצנה בסגנון זה עם אחותי עוד בתקופה שלא העיזו לצייץ על כך וגם היא הרגישה שחסר לה פה משהו.

 

[ר' יעקב ישראל]

אולי אנחנו פשוט לא מדברות על אותו ספר...
ראויה שקראתי, זה עם הספל השחור המוכתם והספל הוורוד השבור בכריכה, הוא ספר מאוד מאוד מעובד ומאוזן.

לא זכורה לי בו שום סערת רגשות שלא מצאה מענה בהווה של הספר.

והוא מקדם וחושף רבדים ברמה אחרת מכל המוכר לנו. מעולם מעולם לא דובר ולא הובן כך בציבור החרדי התהליך של קשר פוגעני, איטי והדרגתי, עם הצורך באהבה והערכה שמקבל מענה, הגרומינג (קינון), התעתוע, המניפולציות הרגשיות, הסודיות, הפגיעה המאוד איטית והדרגתית ומתמשכת.

הכל שם מנותח, ברמה שאפשר להצביע בכל פרק על מושג פסיכולוגי שמובהר בו (בלי לקרוא למושג בשם.)

זה ספר שמעלה המון כיווני מחשבה בכל הקשור למערכות יחסים פוגעניות, ובעיקר - למניעתן.
כאמא למתבגרות, זה בעיני ספר שהוא מתנה.

מסכים עם כל מילה!

איך בדיוק למנוע? יש לך תשובה?
אני לא מצאתי

ברור שאין מתכון אחד, אבל מתיאור מערכת היחסים בין האם לביתה בספר, ניתן ללמוד הרבה על הצורה הנכונה והראויה שבה צריך להיות הקשר בין הורה לילדו, במובנים של נתינת חום אהבה ומרחב, ומעל הכול אמון ואמון ואמון, גם במקרים בהם הילד נתפס כלא מדייק לאמת.
ואחרי הכל לא חייבים לאהוב כל ספר, וזה בסדר לא להתחבר,
אבל חשוב להעמיד את הדברים על דיוקם, והתחושה שלי לאחר קריאת הספר הייתה התפעלות מהיכולת להנגיש נושא כה מורכב, בזוית כ"כ רכה ועדינה. אני נתרמתי מאוד!

 

[Ruti Kepler]

איך בדיוק למנוע? יש לך תשובה?
אני לא מצאתי
גם אימי שגדולה ממני בחכמה ובשנים (ואיני מתיימרת לומר שגם ממך) ועברה סצנה בסגנון זה עם אחותי עוד בתקופה שלא העיזו לצייץ על כך וגם היא הרגישה שחסר לה פה משהו.

דוגמאות למסרים שהורים יכולים לקחת מהספר
(עריכה - יכול להיות באמת שהמסרים מובלעים מעט, כך שקוראים לא מוצאים אותם בקריאה ראשונה... שום דבר מאלה לא כתוב מפורשות):

- להמנע מחודרנות ביחס לבנות מתבגרות. לתת להן את המרחב שלהן. את הכבוד לבחירות שלהן.
- לדעת וליידע את המתבגרות, איך מזהים מערכת יחסים מניפולטיבית. איך מזהים מניפולציה רגשית. (למשל אם את מוצאת את עצמך שוב ושוב עושה משהו שלא רצית, כי החברה כן רצתה).
- לתת להן מרחב בטוח לספר בו כל דבר, בלי שיחששו מפחד ההורים.

זה לא מבטיח ב100% שהבת תגדל שמורה מכל רע. אבל זה כן מגדיל את הסיכויים שהיא תהיה פחות צמאה רגשית, ושתדע לעצור קשרים מניפולטיביים בשלב מוקדם.

 

[ליליאן]

דוגמאות למסרים שהורים יכולים לקחת מהספר
(עריכה - יכול להיות באמת שהמסרים מובלעים מעט, כך שקוראים לא מוצאים אותם בקריאה ראשונה... שום דבר מאלה לא כתוב מפורשות):

- להמנע מחודרנות ביחס לבנות מתבגרות. לתת להן את המרחב שלהן.

ממש לא חושבת שזה קשור, במחילה.
כ"כ הרבה בנות עם מרחב חוו הרבה במרחב הזה והאמא המאפשרת לא דחקה ולא ידעה.

 

[ליליאן]

אז בעיני זה לא נעשה בצורה טובה. א"א לתאר סיטואציות רגישות כל כך לעומק בלי לתת מענה לכך כמו שכבר כתבתי.
בעיני זה ספר של סערת רגשות ולא הצלחתי להגדיר מה התכלס שבו. מה המסקנה הסופית.
אפשר לחלוק עלי אבל זאת דעתי.
אתה חושב אחרת- בשמחה!
אני אישית, ספר שאני קוראת אני רוצה להרגיש שהוא מקדם אותי במשהו, חוסף לי עוד רבדים בנפש, עוד הרגשות שלא חוויתי. עוד כיווני מחשבה שלא התבוננתי בהם.
בספר זה תואר הרבה כאב אבל כאב לא מנותח עד הסוף. זה יפה ומקסים אבל לא מספיק בשבילי.

שלום וברכה, פוסט פראומה.
הניתוח עד הסוף והמענה לוקח הרבהההההה זמן וגילולי חיים.
וכנראה לא את התהליך הזה הסופרת רצתה לספר.
אלא את התאור, ההתפרצות, הזיהוי, האומץ לדבר על זה, הפניה לטיפול, בחירת הטיפול, תחילת הירידה בהמנעויות.

 

[שפרה אריקסוןShifraE]

אני התאכזבתי מהספר ראויה. ואני לא בטוחה שכדאי לך לקרוא אותו.
העלאת הנושא היא דבר חשוב, אך לדעתי ספר צריך לתת איזשהו מענה, משהו להחזיק בו או שהוא נכתב באובייקטיביות לגמרי.
הכתיבה בעייני יפה מאוד. תודה @sari levin . סגנון קצת של @dvory שאני מאוד אוהבת. ואפרופו דבורי, היה מוזר לי שעם כל הליווי שלך לא שמת דגש בזה.
א"א להציג בעיה בצורה כל כך עמוקה בלי להציג תהליך ברור של ריפוי. ואני חושבת שהריפוי בספר לא היה בצורה שוויונית לבעיה שתוארה.
אולי אני אוהבת לנתח ספרים ולכן בדיוק זה לא מתאים לי ולמשפחתי.
חשבתי אולי לתרום את הספר לאחד החדרי מורות במקום מגורי...

מטרת הספר לא הייתה ללמד כיצד לטפל במקרים כאלה, בשביל זה לומדים פסיכולוגיה ופסיכותרפיה בצורה מסודרת ומובקרת,
מטרת הספר (לפי הבנתי) הייתה בעיקר להציף את הנושא, ובנוסף לתת נורות אזהרה וכלים ראשוניים להתמודדות, וזה נעשה בגדול!!
וגם לתת את הדעת למערכות היחסים בין הורים לילדים שמשפיעים על החוסן וההתמודדות, ובכך לפתוח עיניים על ההשלכות הרוחביות של חוסר בחום ואהבה מצד ההורים.
(ולמי שיודע לקרוא בין השורות, ויש לו מעט הבנה בנפש, יש גם כמה תובנות טיפוליות בתוך מהלך הדברים.).
ושוב שאפו גדול ל @sari levin על הספר המיוחד, ועל כתיבה בנושא כה עדין ורגיש, בצורה כה מיוחדת ונפלאה.

אז בעיני זה לא נעשה בצורה טובה. א"א לתאר סיטואציות רגישות כל כך לעומק בלי לתת מענה לכך כמו שכבר כתבתי.
בעיני זה ספר של סערת רגשות ולא הצלחתי להגדיר מה התכלס שבו. מה המסקנה הסופית.
אפשר לחלוק עלי אבל זאת דעתי.
אתה חושב אחרת- בשמחה!
אני אישית, ספר שאני קוראת אני רוצה להרגיש שהוא מקדם אותי במשהו, חוסף לי עוד רבדים בנפש, עוד הרגשות שלא חוויתי. עוד כיווני מחשבה שלא התבוננתי בהם.
בספר זה תואר הרבה כאב אבל כאב לא מנותח עד הסוף. זה יפה ומקסים אבל לא מספיק בשבילי.

אולי אנחנו פשוט לא מדברות על אותו ספר...
ראויה שקראתי, זה עם הספל השחור המוכתם והספל הוורוד השבור בכריכה, הוא ספר מאוד מאוד מעובד ומאוזן.

לא זכורה לי בו שום סערת רגשות שלא מצאה מענה בהווה של הספר.

והוא מקדם וחושף רבדים ברמה אחרת מכל המוכר לנו. מעולם מעולם לא דובר ולא הובן כך בציבור החרדי התהליך של קשר פוגעני, איטי והדרגתי, עם הצורך באהבה והערכה שמקבל מענה, הגרומינג (קינון), התעתוע, המניפולציות הרגשיות, הסודיות, הפגיעה המאוד איטית והדרגתית ומתמשכת.

הכל שם מנותח, ברמה שאפשר להצביע בכל פרק על מושג פסיכולוגי שמובהר בו (בלי לקרוא למושג בשם.)

זה ספר שמעלה המון כיווני מחשבה בכל הקשור למערכות יחסים פוגעניות, ובעיקר - למניעתן.
כאמא למתבגרות, זה בעיני ספר שהוא מתנה.

קראתי את הספר בצורת פרקים באתר ויכול להיות שדעתי מושפעת מהקונספט הזה -
בספר בולט הרבה הרבה חושך. גם אם יש סיטאציות שמחות ורגילות של היום יום הן תמיד עטופות בהשפעת הפגיעה שהגיבורה עברה. עקבתי אחרי הסיפור באדיקות, חיכיתי שבוע שלם לפרק הבא והייתי בטוחה שאחרי הכאב שהכותבת תארה במומחיות רבה כ"כ, יבוא גם האור, הריפוי, והוא לא הגיעה
הסיפור הזה רגיש גם בגלל הייחודיות שלו. ולאנשים שעברו דברים כאלה התקווה שבסוף קריטית ומשמעותית.
הרגשתי, ובזה אני מזדהה עם @שירבירשירי שהספר מדבר 95 אחוז על החושך ו5 אחוז בסוף על האור.
לדעתי, למרות הכתיבה המדהימה והמיקצועיות של הספר הספר חוטא למטרתו.
כי ההתעסקות בחושך אמורה להביא לאור (לא רק את הדמויות, אלא גם את הקוראים, אלו שמתחברים לתהליכים ואלו שמזדהים איתם ואלו שמקבילים אותם) זהו תפקידה החשוב של ספרות אמיתית.
היתה כאן התעסקות ארוכה ומתמשכת עם הרבה חושך ואפילו אופל, אופל אנושי אופל שבתוך הקהילה, אופל כזה שמחייב חילוץ אחראי של הקוראים. ולא היה מענה מספק. לא הביאו כאן את הריפוי האמיתי, הצמיחה הפוסט טראומתית, הגדילה. הספר מציף תופעה ומשאיר אותה באוויר., וחבל.

כי ככה זה.
וכל עוד היא לא עברה תהליך של עיבוד וריפוי, זה נוכח כל הזמן.
עם זאת, אני מצאתי בסיפור המון אהבה ודאגה מצד בעלה.
והסוף הוא שהיא מעזה לומר לה לא, ושהיא מתחילה לחיות את החיים שלה. בשבילי זה הספיק, את ההמשך הבנתי לבד.

בעיני הוא דווקא כן הגיע. ובצורה אמיתית וכנה מאד.
אולי זה לא הורגש לך כי הספר מאד עדין? אחד שמניח דברים מול העיניים ולא נחפז לרוץ חסר נשימה אל נקודת הסיום?
אני חושבת שאולי הבעיה היא קצת בהנחות שלך שהדגשתי.
ספרות טובה, לפחות על פי דעתי, אמורה לשים מראה מול העיניים. לא לפתור בעיות בהבזק שרביט.
בעיני הסופרת עשתה עבודה מדהימה ורגישה בהצבת המראה הזאת, בהצגת ההתמודדות, הדרכים, הגורמים, וכן גם בהצגת התוצאות ושלבי הריפוי.
לא הרגשתי הוקוס פוקוס ולא חושבת שההתעסקות היפה הזאת בצד הפחות מואר של החיים הייתה אמורה להדליק פרוז'קטורים זורחים בסיומה.

אני הרגשתי שהאור מפוזר בתוך הספר. בנקודות קטנות ומשמעותיות. כל הזמן.
זה ספר שמציג תהליך ארוך, עם עליות וירידות. הסיום יפיפה אבל במבט מפוקח הוא בכלל נקודת התחלה.
אם באמת הסופרת הייתה רוצה לספר את הסיפור האמיתי - הוא היה ממשיך הרבה אחרי פרק הסיום, ואולי אפילו היה קודר הרבה יותר.
תקראי לזה האושר שבדרך או משהו כזה, אני לא הרגשתי שהספר היה צריך לשאוף לאיזה הפי אנד מרגש.

יכול להיות.. אולי המדדים שלי אחרים.
ספרות טובה בעייני היא כזאת שמעבירה את הקורא תהליך. ובאופן עקרוני כל דבר שאנחנו עושים בעולם חייב להיות בשביל מטרה תועלתית כל שהיא. להציף הרבה כאב כדי לעלות מודעות זה לא מטרה בעייני.
בכל אופן לא תכננתי לכתוב זאת, רק כשראיתי שהציפו את הנקודה הוספתי את דעתי.
ממליצה על הספר עם סיוגים נדרשים. ומקווה שכמו כל דבר בעולם, הספרים הבאים בנושא יהיו בבחינת "מעלין בקודש"

הספרים הפסיכולוגים שאני קראתי נתנו כוח והובילו להשלמה (במובן של להיות שלם) וכאן פחות הרגשתי זאת.
שוב, זאת דעתי.

איך בדיוק למנוע? יש לך תשובה?
אני לא מצאתי
גם אימי שגדולה ממני בחכמה ובשנים (ואיני מתיימרת לומר שגם ממך) ועברה סצנה בסגנון זה עם אחותי עוד בתקופה שלא העיזו לצייץ על כך וגם היא הרגישה שחסר לה פה משהו.

מסכים עם כל מילה!

ברור שאין מתכון אחד, אבל מתיאור מערכת היחסים בין האם לביתה בספר, ניתן ללמוד הרבה על הצורה הנכונה והראויה שבה צריך להיות הקשר בין הורה לילדו, במובנים של נתינת חום אהבה ומרחב, ומעל הכול אמון ואמון ואמון, גם במקרים בהם הילד נתפס כלא מדייק לאמת.
ואחרי הכל לא חייבים לאהוב כל ספר, וזה בסדר לא להתחבר,
אבל חשוב להעמיד את הדברים על דיוקם, והתחושה שלי לאחר קריאת הספר הייתה התפעלות מהיכולת להנגיש נושא כה מורכב, בזוית כ"כ רכה ועדינה. אני נתרמתי מאוד!

דוגמאות למסרים שהורים יכולים לקחת מהספר
(עריכה - יכול להיות באמת שהמסרים מובלעים מעט, כך שקוראים לא מוצאים אותם בקריאה ראשונה... שום דבר מאלה לא כתוב מפורשות):

- להמנע מחודרנות ביחס לבנות מתבגרות. לתת להן את המרחב שלהן. את הכבוד לבחירות שלהן.
- לדעת וליידע את המתבגרות, איך מזהים מערכת יחסים מניפולטיבית. איך מזהים מניפולציה רגשית. (למשל אם את מוצאת את עצמך שוב ושוב עושה משהו שלא רצית, כי החברה כן רצתה).
- לתת להן מרחב בטוח לספר בו כל דבר, בלי שיחששו מפחד ההורים.

זה לא מבטיח ב100% שהבת תגדל שמורה מכל רע. אבל זה כן מגדיל את הסיכויים שהיא תהיה פחות צמאה רגשית, ושתדע לעצור קשרים מניפולטיביים בשלב מוקדם.

ממש לא חושבת שזה קשור, במחילה.
כ"כ הרבה בנות עם מרחב חוו הרבה במרחב הזה והאמא המאפשרת לא דחקה ולא ידעה.

שלום וברכה, פוסט פראומה.
הניתוח עד הסוף והמענה לוקח הרבהההההה זמן וגילולי חיים.
וכנראה לו את התהליך הזה הסופרת רצתה לספר.
אלא את התאור, ההתפרצות, הזיהוי, האומץ לדבר על זה, הפניה לטיפול, בחירת הטיפול, תחילת הירידה בהמנעויות.

קראתי את כל התגובות וסורי, לא הבנתי מה כ''כ מיוחד שהוא לא מתפרסם ונמכר בסתר
ישנם הרבה ספרים שנמכרים באור החיים/יפה נוף/שנקיס/פלדהיים בעבר והסיפור הלך על הורה או בן זוג חולה נפש וההתמודדות אתו.
הפרעות אישיות-דכאונות-מסוכיזם-ל''ע... ועוד ועוד.
כבר רחל פומרץ כתבה על אמא בדיכאון של הילד שאימצו אותו (שכחתי שמות)
וחסיה ברטלר חווה רוזנברג כתבו סדרות שלמות על התמודדות עם חולי נפש. קשר לא בריא עם המשפחה וכן על זה הדרך.
אם כן, מה ההבדל?