ראיתי רעיון יפה של הרב גרילק זצ"ל על פרשת השבוע, ולדעתי הוא ממש מסמל את דרך חייו ואת מורשתו.
ידוע שפרשת במדבר מדברת רבות על עניין החלוקה לשבטים של עם ישראל,
כמה מנה כל שבט,
היכן היה מיקומו סביב למשכן,
ועל הדגלים והאותות שייחדו כל שבט (יעוין גם במדרשים בהרחבה).
והשאלה שצפה ועולה, כיצד יתכן שעם שזה עתה יצא ממצרים משיעבוד מפרך, במקום להתאחד ולהסיר את כל המחיצות וההבדלים וליצור עם אחד מאוחד,
עושים בדיוק את ההפך, והעם נחלק בחלוקה ברורה לשבטים, עם פרטים ופרטי פרטים שיגרמו לתוחשת שייכות לשבט, (כמו מיקום נפרד ודגל), ובהמשך גם נחלות נפרדות בארץ ישראל, ומערכת משפט עצמאית לכל שבט (שכפופה בסופו של דבר לסנהדרין),
אומר הרב, שטמון כאן יסוד גדול,
טעות היא לחשוב שאפשר להכניס את כל בני האדם בתוך תבנית אחת,
כמו שנוכחנו לדעת, בכל מקום שהתעלמו במשך ההיסטוריה מהחלוקה השבטית והתרבותית, וניסו לאמץ תרבות אחת וזהות אחת לשבטים רבים, מה שקרה היה קריסה והתמוטטות מוחלטת, (ע"ע ברית המועצות, יוגסלביה, סוריה, ועוד),
משום שאחדות אינה לצקת את כולם לאותה תבנית, אלא לתת לכל אחד את המקום האינדבדואלי שלו בתוך המסגרת של העם.
ולכן ניתנה חשיבות רבה, להעמיד את עם ישראל על מכונו לשבטיו, (שכידוע כל שבט הייתה לו דרך אחרת בעבודת ה', עי' מאמרי אז נדברו. י.י) ודווקא מתוך כך, ניתן להגיע ל"ויחן שם ישראל נגד ההר"-כאיש אחד ובלב אחד.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של הרב משה גרילק, שבימי חייו עמל רבות לראות את היחודיות שבכל אחד, ולנתב אותה על התכלית שלנו כעם ה'.
יהי זכרו ברוך.
הנושאים החמים
