דרוש מידע כמה כסף אתם נותנים לבחור שלכם כל חודש?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
התשובה כמובן משתנה מאיש לרעהו,
אינה דומה ישיבה גדולה לקטנה, וישיבה מבוססת לישיבה דלת תקציב.
אינו דומה מי שישן בפנימיה להוא שחוזר כל ערב [אמא אני מורעב!], ואינו דומה בחור מפונק לבחור שאוכל כל מה שזז.
בקיצור, נא לפרט את הסכום, בתוספת כמה שיותר מידע על המקרה הספציפי, כך נקבל אינדיקציה טובה יותר.
אני לא ממס הכנסה, סתם סקרנות נטו, לא לחשוש...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל בין הזמנים פסח הילד הגיע עם אבא לעבודה
כשחזר לישיבה בתחילת הזמן קיבל מאבא 1500 שקל :oops:
אתמול בערב שמעתי את אשתי מדברת איתו בטלפון והוא ביקש שתעביר לו לחשבון איזה סכום..
לא הסכימה להגיד כמה..:)
ילד טוב ב"ה וזה חריג בד"כ מקבל 300-500 שקל כשמגיע הבייתה
יעוד כמה שקלים לא ידועים כשהוא מבקר/עוזר לסבתא שגרה בעיר של הישיבה שלו
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
האוכל בישיבה לא מי יודע מה
ומגיע להם ביושר
הבעיה מתחילה שיש כבר כמה בחורים
250 לחודש לביזבוזים של צולנט בליל שישי
פה שם קונה דבר לאכול
וכמובן ששאר הדברים על ההורים ביגוד הנעלה פלאפון
והרשימה ארוכה
שיהיו לנו בריאים
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
סכום נוסף שהיה מקבל בשנה שעברה
בכל ליל שישי היו אוספים כסף ואחד הבחורים היה הולך לקנות לכל השותפים טשולנט של ליל שישי
לאכול בחוץ היה אסור להם אבל להביא לישיבה לא היה התנגדות
כשהוא סיפר לי שכמה בחורים לא "שותפים לחגיגה" והוא חושב שזה בגלל שאין להם את הסכום הנדרש..
נתתי לו תוספת של כמה עשרות שקלים שיזמין אותם לאכול עם כולם.
זה מכונה "דוגמא אישית"
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
סכום נוסף שהיה מקבל בשנה שעברה
בכל ליל שישי היו אוספים כסף ואחד הבחורים היה הולך לקנות לכל השותפים טשולנט של ליל שישי
לאכול בחוץ היה אסור להם אבל להביא לישיבה לא היה התנגדות
כשהוא סיפר לי שכמה בחורים לא "שותפים לחגיגה" והוא חושב שזה בגלל שאין להם את הסכום הנדרש..
נתתי לו תוספת של כמה עשרות שקלים שיזמין אותם לאכול עם כולם.
זה מכונה "דוגמא אישית"
יפה שיש לך לתת.
תזכו תמיד להיות בין הנותנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
סכום נוסף שהיה מקבל בשנה שעברה
בכל ליל שישי היו אוספים כסף ואחד הבחורים היה הולך לקנות לכל השותפים טשולנט של ליל שישי
לאכול בחוץ היה אסור להם אבל להביא לישיבה לא היה התנגדות
כשהוא סיפר לי שכמה בחורים לא "שותפים לחגיגה" והוא חושב שזה בגלל שאין להם את הסכום הנדרש..
נתתי לו תוספת של כמה עשרות שקלים שיזמין אותם לאכול עם כולם.
זה מכונה "דוגמא אישית"
מחמיא
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #13
300 לאוכל לא היה מספיק לי
לא חושב שחכם להרגיל בחור לקנות אוכל מוכן
(אא"כ צ'ולנט או שווארמה פעם ב...)
אח"כ מתרגלים לאחרי החתונה לבזבז ,וכשלא- להפסיק פתאום זה לא קל
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מצרף כאן 4 מאמרים של הרב יחיאל פליסקין בעניין דמי כיס לילדים ומתבגרים, אני מאוד נהנתי.
מאמר ראשון:
דמי כיס לילדים - בעד או נגד?
.הרב יחיאל פליסקין

במשך שנים רבות התלבטתי, כמו הרבה יהודים טובים, האם אני בעד דמי כיס לילדים, או נגד. בשנים האחרונות התגבשה דעתי ואני 'בעד דמי כיס'. ומדוע?

1 - 'קצת גשמיות'
המושגים הגשמיים של הילדים גדלים והולכים. לכן רוב הילדים (וכל שכן המתבגרים) זקוקים לקצת כסף לבזבוזים, עבור בריאותם הרגשית.
אחת ההוכחות לכך היא מגפת הגנבות מההורים (כן, לא רק אצלכם...), שמעידה לדעתי על צורך בעוד קצת 'גשמיות'.
הצורך הזה קיים עוד יותר אצל ילדי הפרעת קשב וריכוז (ADHD) אשר מטבעם זקוקים לקצת יותר הנאות מהממוצע, או ילדים כוחניים ועקשנים (ODD), שזקוקים ליותר שליטה מהממוצע.

2 - הסדרת הנתינה הקיימת
בהרבה מקרים, לא מדובר על נתינה חדשה אלא הסדרת הנתינה הקיימת.
ההורים ממילא נותנים כסף לבזבוז כשהילד מבקש (למשל לילדים קטנים – לאוסף מדבקות. למתבגרים – לצ'ולנט בליל שישי).
אך אז זה לא נעים לילד שהוא נאלץ לבקש, וגם עצם הבקשה גורמת לו להרגיש שהוא מקבל מעט מדי.
הבקשות והתחנונים פשוט מורידות את ערך הכסף.
הילד נאלץ לבקש? ירד 25 אחוז מערך הכסף.
התמקחתם עמו? ירד עוד 25 אחוז מהערך.
נתתם אך לא בלב שלם? עכשיו ירד עוד 25 אחוז.
אז נתתם 100 ₪, שמבחינה רגשית הם שוים לילד 25 ₪ בלבד!...
ממש חבל על הכסף...
ומאידך גיסא - זה גם לא נעים להורים, שמרגישים 'נסחטים', וגם העובדה שהם צריכים להחליט כל פעם מחדש, גורמת להם להרגיש שהם נותנים יותר ממה שרצו.
אז הם נתנו 100 ₪, אבל הלחץ הרגשי סביב הנתינה גורם להם להרגיש שהם נתנו לפחות 200 ₪.
לכן חשובה ההסדרה - מחליטים על סכום קבוע, ואז ההורים נותנים בשמחה, והילדים מקבלים בכבוד.

3 - דרך להשפעה רגשית ורוחנית
המהר"ל אומר שהסיבה שאסתר הזמינה את המן למשתה, היא משום שכשאני נותן למישהו מאכלים, אני בעצם מכניס אותו בכך תחת רשותי ודרכי (אור חדש).
הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל אמר כי כשהורים נותנים דמי כיס לילד לפני טיול וכדומה, זהו ביטוי מורגש של אהבה כלפיו, ואז גם כשהם מטיפים לו מוסר הוא יודע שהם עדיין אוהבים אותו (חיי יעקב). (הוא דיבר בזמנו על נתינה 'לפני טיול', בזמננו לדעתי כדאי לתת באופן קבוע. התכוונתי לעיקרון שבדבריו).

4 - הבעת אֵמוּן
יחד עם דמי הכיס, הילדים מקבלים את המסר החשוב של אחריות אישית על הכסף, ואת התחושה שהוריהם סומכים עליהם שישתמשו בכסף בצורה נכונה.
זהו אמצעי מיוחד עבור הורים הזקוקים לתרגול עצמי כיצד לתת אמון בילד.

5 - אִימּוּן ותרגול כישורי חיים שונים
בעבר רווחה הדעה שלא כדאי שילדים יתעסקו עם כסף. אולם כיום רבים מאנשי המקצוע סבורים להיפך, שדוקא דמי הכיס הם הזדמנות להורים להנחות את הילד איך להתנהל עם כסף בצורה מושכלת.
כשמדובר בילדים קטנים, זו ההזדמנות שלנו להסביר להם מושגים בסיסיים ביותר לגבי כסף: להסביר להם שאנחנו נותנים להם סכום קבוע ביום מסוים, ויהיה עליהם 'להסתדר' עם הסכום הזה עד לשבוע הבא.
כמו כן יש להסביר להם (עם דוגמאות) שכאשר הם בוחרים לקנות עמו דבר מסוים, יתכן שלא יישאר להם כסף לקנות עמו דבר אחר.
כך לראשונה הילד לומד שהכסף (גם של ההורים) 'לא גדל על העצים', אלא הוא משאב מתכלה...
בנוסף: דמי הכיס מהווים הזדמנות ללמד את הילד (וגם את המתבגר) מה ההבדל בין 'צריך' לבין 'רוצה'. מה שאתה 'צריך', אתה הרי מקבל מההורים ממילא. אתה 'רוצה' הרבה דברים, וזה מובן, אבל כעת אתה לומד שלא כל מה שאתה רוצה אתה מקבל.
יתכן שבפעמים הראשונות הילד יתלהב ויבזבז את הכסף מהר. בשלב זה יתכן שלא נכון 'לבגר' אותו במהירות, וכדאי להבין לרוחו שכעת הוא רוצה לבזבז.
אם הילד גמר את הכסף מהר, ורוצה מקדמה/הלואה על חשבון השבוע הבא? זו הזדמנות מצוינת ללמד אותו לימוד חשוב לחיים, שיש לצרוך רק כסף שקיים אצלנו עכשיו, ולא לחיות על חשבון מקדמות והלואות! יתכן שהוא לא יאהב את זה, ואולי אף ישתמש בדמעות או בהתרסות, אבל כך בדיוק הוא לומד את הלקח שהלואי שכל המבוגרים ידעו...
לאחר תקופה מסוימת, כדאי לעודד את הילד לחסוך עבור מטרה, ולהסביר לו שאם הוא מעוניין במשהו שעולה הרבה כסף (יחסית), יהיה עליו לחסוך במשך תקופה כדי להגיע לאותה מטרה.
כשילד חוסך, הוא לומד מכך משהו על אחריות ותכנון. וגם לומד דחיית סיפוקים, ואף ירגיש סיפוק כשיגיע למטרה.
ניתן אף לשוחח עמו על כך שיחה חינוכית: כאשר מתחשק לי לבזבז כסף מיד, אני מקבל תגמול מיד. כאשר אני מתגבר על יצר הבזבוז פעם אחרי פעם, זה קשה לי, אבל אני רוצה להרוויח משהו גדול. אז מה עדיף, לעשות מה שמתחשק עכשיו, או לחשוב קדימה?
כמו כן זו יכולה להיות הזדמנות ללמד אותו קצת חשבון, והפעם 'על אמת'. אם את רוצה לקנות לעצמך בובה שעולה 40 ₪, ודמי הכיס שלך הם 5 ₪, במשך כמה שבועות תצטרכי לחסוך כדי להגיע ליעד?...
יש גם ילדים שבשלב זה ייכנסו ל'קמצנות', ויחסכו לעצמם כל שקל כשהם מוסיפים ומבקשים מההורים כסף עבור בזבוזים כי הם צריכים 'לחסוך את הכסף'... מה יש לומר, זהו בסיס לתכונה חיובית למדי. אולם כאן תהיה הזדמנות ללמדם שמותר גם קצת לבזבז, ועל כל פנים שאם ברצונם לבזבז, זה יהיה מהכסף שלהם ולא משלכם...
דמי הכיס יכולים להוות כר נח לשיחות אימון חינוכיות על ערכו של הכסף. הכסף הוא לא מטרה, הוא אמצעי. אמצעי למה? או לדברים נחוצים. או לקצת מותרות, שגם הם צורך בעבודת ה', כאשר המטרה היא לעבוד את ה' מתוך ישוב הדעת.
אפשר גם לפתח שיחה בנושא הכסף והשפעת החברה. אם אתה בוחר להוציא את הכסף שלך על משהו שחשוב לחברה, יתכן שבזה אתה מפסיד את מה שאתה רצית לעשות עם הכסף. מצד שני, החברה מאד חשובה לילד/למתבגר, ויתכן ששווה לו להוציא כסף על צרכים חברתיים, כי זה נחשב למטרה חשובה עבורו. מכל מקום חשובה המודעות: 'על מה הוצאתי את זה, ועבור מה'.
אם ילד חסך דמי כיס, או שקיבל סכום ליום-הולדת מסבתא וכד', והוא מתלבט מה לקנות עם זה, עדיף לא להחליט במקומו, אלא לעזור לו לחשוב.
ההורה יחשוב יחד עם הילד על היתרונות והחסרונות של כל חפץ שהוא מתלבט לגביו, וכך יתן לילד כלים כיצד להחליט. ואם בכל זאת הילד לא מצליח להחליט ורוצה את עזרתכם? זה בסדר שתחליטו עבורו.
הילד קנה חפץ ואחר כך מתחרט עליו? אל תתפתו 'לקנות ממנו' את החפץ... (כלומר לשלם לו על חפץ נוסף). למרות הרחמים המובנים על ילד שאיבד את כל הונו בהשקעה כושלת...
זו הזדמנות פז נפלאה ללמד את הילד שכשהוא בוחר, הוא נדרש לקחת אחריות על הבחירה, כשהאחריות כוללת לפעמים גם חרטה על החלטה לא נכונה. כך הוא ילמד לפעם הבאה, לחשוב עוד יותר טוב ובאחריות, על מה הוא רוצה להוציא את כספו. ובכלל, הוא ילמד מכך על תהליכי קבלת החלטות בחיים הרבה מעבר לכסף.

ואם בכל זאת אנחנו בוחרים שלא לתת דמי כיס?
הורים שבוחרים לא לתת דמי כיס, ומרגישים נכון עם זה – כנראה שזהו הדבר הנכון עבורם. אין כמו האינטואיציה ההורית הבריאה. אך להורים שמסופקים או שואלים, הנני ממליץ כן לתת. מהסיבות שנתבארו.
בכל מקרה, מסתבר שיש לילד שלכם כסף מיום הולדת מסבא וסבתא, או מדמי חנוכה, וכד'. ולכן טוב שקראתם את המאמר, ובזאת רכשתם כלים חינוכיים איך לנווט את הילד לשימוש נכון בכספו.
בשבוע הבא בעז"ה – חלק ב' של המאמר: פרטים מעשיים לגבי דמי כיס
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מאמר שני בסדרה:
כשהנער מאיים: "אם לא תתנו לי עוד דמי כיס - אני אצא לעבוד!..."
.הרב יחיאל פליסקין

בשבוע שעבר כתבנו אודות דמי כיס. מסתבר שהנושא מעסיק הורים רבים, כמו למשל הורה שכתב לי כך:
"שלום וברכה ר' יחיאל,
אני מקבל הרבה תועלת מהמאמרים הנפלאים שאתה שולח
ובפרט הנושא הזה של דמי כיס, נושא מאוד חשוב עם הרבה מבוכה
ועשית לי הרבה סדר בענין.
רעיונות ותובנות חשובים ומועילים מאוד
שתזכה להמשיך לזכות את הרבים
תודה רבה!"
אז תודה רבה לכותב, ולכל הכותבים, התגובות מתקבלות תמיד בברכה! (בעיקר מחמאות, ועוד יותר – הערות וביקורת בונה).

מכאן ואילך אני יורד - לבקשת הורים רבים - לפרטי פרטים. חשוב לציין שבנושא זה הכל נתון לשיקול דעת ההורים, והפרטים הם אפילו לא בגדר 'המלצה', אלא רק הרהורי דברים בקול, בכדי לפתוח פתח להורים לשיקול דעת נכון.

מאיזה גיל כדאי להתחיל לתת? וכמה?
אכתוב כמה כיוונים.
אפשר להתחיל לתת כבר בגיל 6 או 9, כאשר בגיל זה מספיק לתת שקל או שקלים בודדים לשבוע.
תתפלאו לשמוע, לזאטוטים האלו כבר יש הבנה כלשהיא לגבי הכסף והמשמעות שלו. הם יודעים לעשות תרגילי חישוב פשוטים, לדחות סיפוקים, לתכנן ולוותר כשצריך.
יש הורים שמעדיפים לא לעורר את הנושא בגיל צעיר כל עוד הילד לא מבקש. יש אמת מסוימת בגישה הזו, ומכל מקום דעתי נוטה שעדיף לתת לילדים גם אם הם אינם מבקשים.
מכל מקום, אם הגדולים יותר יבקשו ויקבלו, אז מסתבר שיש לתת גם לקטנים, כדי שלא לשנות בין הילדים.
כשמדובר בבחור בגילאי ישיבה-קטנה (או בת סמינר), אפשר לתת בערך 15-30 ₪ לשבוע.
לעומת זאת כאשר מדובר בבחור בישיבה-גדולה, שגר מחוץ לבית, ובפרט בישיבה עם מושגים גשמיים גבוהים (שכיח לצערנו), הסכום המומלץ עשוי להגיע עד 400-500 ₪ לחודש (כשזה כולל גם צרכים אמיתיים שונים של הבחור). בין לבין יש עוד הרבה אפשרויות, ושוב, אין בזה כללים אחידים.
ככלל – הדבר תלוי גם אם יש לילד עוד אפשרויות להרוויח כסף או לא. לדוגמא בנות שיוצאות לבייביסיטר או עושות קייטנות וכד' מרוויחות יותר כסף וממילא פחות צריכות את הדמי כיס. וכן בחורים שמרויחים כסף ממבחני דרשו וכד' או להבדיל בחורים 'מתנדנדים' שיש להם עבודה צדדית, יתכן שצריכים לקבל פחות מההורים.
וכן אם למשל הילד מקבל מסבא וסבתא כספים ליום-הולדת, דמי חנוכה וכד', אז יתכן שההורים צריכים לתת לו פחות.

נער מאתגר שהסכום לא מספיק לו
אם מדובר בבחור-ישיבה 'מתנדנד', ואנו נותנים לו את הסכום שהוא המקסימלי לדעתנו, ועדיין הוא דורש עוד, ואף מאיים שאם לא ניתן לו אז יצא לעבוד באופן חלקי?
לא מומלץ לתת לו עוד. יש גבול לכל דבר.
ואם הוא אכן יבחר לעבוד חלק מהזמן? כנראה שזה הדבר הנכון עבורו. כנראה שהוא לא שקוע בלימוד, ויש לו הרבה זמן פנוי, אז אולי עדיף שיעשה משהו חיובי עם הזמן המיותר.
ובכל מקרה, אי אפשר לתת סכומים שנראים לנו מוגזמים, גם משום שאין לנו את הכסף, וגם משום שזה לא נכון להיסחט. וגם הילד עצמו בסופו של דבר לא יעריך הורים 'סמרטוטים' שלא יודעים לעמוד על גבולות.

באיזו תדירות?
לילדים קטנים, כדאי לתת סכום שבועי, שנכנס ביום קבוע בשבוע.
יש הורים שזה נשמע להם קצת מוזר, פתאום לתת לילד 'משכורת' קבועה ללא סיבה של ממש... אך לילדים זה בכלל לא מוזר, והם דוקא ירגישו עם זה בנח וישמחו בזה.
למתבגרים, תלוי לפי הענין (לבזבזנים הגדולים בודאי כדאי לתת פעם בשבוע, כדי שלא יבזבזו הכל עד ג' לחודש...).

האם דמי הכיס מיועדים לבזבוז או לחסכון?
אין בזה תשובה אחידה. תלוי גם באופיו של הילד, כפי שגם מבוגרים מתנהלים עם כסף באופן שונה איש מרעהו.
קבלו את ההבדל בין הילדים השונים – למרות שכל הילדים גדלים בבית אחד, אל תהיו מופתעים שילדיכם נוהגים באופן שונה זה מזה. בדיוק כמו שלמבוגרים יש גישות שונות לכסף, כך הדבר גם אצל ילדים.
יש הורים שמדריכים את ילדיהם לחלק את הכסף בערך כך:
50% לחסכון עבור יעד משמעותי (כגון משחק מיוחד וכד').
40% לבזבוזים.
ו-10% - למעשר כספים (אמנם אין חובה על הילד לתת, אבל טוב לחנכו לזה, והילדים מרגישים סיפוק עצום כשהם נותנים לצדקה).

איפה לשמור את הכסף, והאם צריך אישור מההורים על כל הוצאה?
כשמדובר בגיל ההתבגרות - (מגיל 12-14 ומעלה): המתבגר זקוק לעצמאות, ולכן ההמלצה היא שהילד ישמור את הכסף אצלו, אלא אם כן הוא מבקש מההורים לשמור את זה דוקא אצלם. וכמו כן ההמלצה היא שהילד לא יצטרך לקבל אישור על הוצאה של הכספים.
בגילאי הילדות - (עד גיל 12-14): הדבר נתון לשיקול דעת ההורים, האם לשמור את הכסף אצלם ולנהל רישום כמה יש לילד אצלם, או שהילד ישמור אצלו.
אולם לגבי אישור מההורים, כדאי לפחות עד גיל 12 שהילד יצטרך לבקש אישור מההורים על כל הוצאה של דמי הכיס.
אם הכסף נשאר אצל הילד - לא כדאי שיהיה מונח סתם כך במגירה, משום שאחיו עלולים 'בטעות' לחשוב שזה שלהם :) ולכן עדיף שהכסף יהיה בתוך כספת-ילדים עם מפתח [אגב: גם הכסף של ההורים רצוי שיהיה מוצפן, כי יש ילדים רבים מאד שנסיון הממון מדי גדול עבורם].
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מאמר שלישי:
"הוא לא מתפקד בלימודים, לא נוקף אצבע בבית, ועוד חושב שמגיע לו דמי כיס?"...
.הרב יחיאל פליסקין

המאמר הנוכחי יעסוק בעז"ה בהתניות שונות הנלוות אל נתינת דמי הכיס.

האם להתנות בין מטלות הבית לדמי הכיס?
אל תקשרו בין מטלות הבית לבין דמי הכיס, פשוט אין קשר. ילדים צריכים להשתתף במטלות ללא כל קשר לכסף, וצריכים דמי כיס בלי קשר למטלות הבית. אם נקשר בין הדברים – אנו עלולים להזיק לשני הנושאים.
שאלה: אנחנו אמנם נותנים לילד כסף על עזרה שוטפת, אך כן שוקלים לתת לו כסף עבור משימה ייחודית שהוא לא היה חייב לבצע, למשל צביעת הבית לפסח, במקום להזמין צבעי. האם כדאי?
תשובה: יתכן שיש מקום להנהגה כזו, אם כי אני ממליץ לחשוב פעמיים לפני שעושים זאת, כי הדבר עלול להפוך את קשרי ההורים והילד לענין 'מסחרי' שנוגד את הקשר הטבעי והבריא.
מכל מקום, אם מדובר בנער משועמם ש'מצוה להעסיק אותו', מסתבר שזה כן מומלץ.

האם להתנות את דמי כיס בהתנהגות טובה והצלחה בלימודים?
בדרך כלל לא מומלץ. הסיבה הבסיסית לדעתי למתן דמי כיס, היא לא משום שזה "מגיע לו", אלא משום שזהו צורך בסיסי של ילד בימינו, ואנחנו נותנים לו את זה סתם כך כי אנחנו אוהבים אותו ורוצים שיהיה לו טוב, בלי סיבה מיוחדת.
כאשר יוצרים התניה בין דמי כיס לבין התנהגות טובה, ובפרט אם נוקטים באיומים חוזרים ונשנים בנושא זה, עלולים להרוס את כל האפקט החיובי שבנתינה, עד כדי כך שבמצב כזה חלק מהילדים יבחרו לוותר לגמרי על דמי הכיס.
בפרט אם מדובר בילד מהסוג ה'כוחני-עקשן' (לא מכירים אותו עדיין? בקשו ממני במייל חוזר את 'המדריך לילדים עקשנים'). הם לא סובלים התניות כאלו, וזה לא עובד עמהם בכלל.
אם כי, אם מדובר בילד עם הפרעת קשב וריכוז + אופי נח (יש ילדים כאלו!) ההתניה דוקא כן עובדת טוב.
הסיבה: ילדי קשב וריכוז זקוקים תמיד לתמריצים וריגושים כדי לתפקד בלימודים, וכדי להתנהג טוב. ולכן חלק מהם דוקא ישמחו בהתניה הזו, כי הם מרגישים בעומק ליבם שזו עוזרת להם להפיק מעצמם התנהגות טובה.
ובקיצור: הפעילו שיקול דעתכם בנושא זה.

האם אפשר לקנוס ילד כספית על מעשה רע?
שאלה זו שאלתי את מורי ורבי הגאון רבי מרדכי גולדשטיין שליט"א, מרא דאתרא משכנות יעקב בית שמש, וזו תשובתו:
"לקנוס ילד כספית על מעשה רע - לגבי כסף שכבר נמצא אצל הילד, כגון שקיבל כדמי כיס או מהסבתא וכד', לא כדאי לקנוס אותו, כי זה עלול להיראות בעיניו כאילו גזלו לו, אבל אפשר לשלול ממנו נתינת דמי כיס שעדיין לא נתנו לו.
ולגבי ילד שהזיק בבית או גנב כסף - אם הוא מתחת לגיל מצוות, מדינא הרי הוא פטור, אך אם יש בזה תועלת לחינוך יש מקום לקנוס אותו לאחר שיקול דעת, אך גם אז לא לקחת מהכסף שלו, אלא רק לשלול ממנו דמי כיס שעדיין לא ניתנו.
ואם הזיק או גנב והוא מעל גיל מצוות - אז אפשר גם לקחת מהכסף שלו, שהרי הוא חייב על זה". עד כאן תשובת הרב שליט"א.
הערה: דעתי נוטה שבמקרה ששוללים מילד דמי כיס כעונש, עדיף שהקנס יהיה רק על חצי מהסכום או אפילו פחות מכך, כדי להשאיר גם במצב כזה את הנתינה הבסיסית.

הבהרה: האם יש קשר בין המצב הכלכלי בבית לבין הצלחה בחינוך?
בעקבות הערות שקיבלתי אודות המסר הקודם, הנני שב לחדד את הדברים.
כאשר כתבתי שדמי כיס לבחורי ישיבה עשויים להגיע עד 400-500 ₪ לחודש, לא התכוונתי בשום אופן שזה חייב להיות כך. כל מה שכתבתי הוא שהתקרה העליונה היא 400-500 ₪, אבל בודאי ישנם בחורים שמקבלים מההורים 100 ₪ לחודש והם מסתדרים עם זה מצוין!
במה זה תלוי?
  • תלוי במצב הכלכלי של ההורים, ככל שיש לכם פחות – תנו פחות.
  • תלוי גם באופי של הילד. אם הילד לא בזבזן ולא נהנתן, הוא אכן לא צריך הרבה.
  • תלוי גם בהכנסות שלו. אם הבן או הבת מרויחים כספים בדרכים שלהם (אם מתכניות ומבחנים וכד' או מעבודה צדדית) אפשר שההורים יתנו להם פחות.
אם הסיבה שאתם נותנים מעט היא בגלל המצב הכלכלי הדחוק (של רובנו ככולנו) – אנא, אל תרגישו רע עם זה. אתם לא הורים פחות טובים. ואין בזה שום בעיה חינוכית.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא רואה שיש יותר בעיות חינוכיות במשפחות מעוטות יכולת מאשר במשפחות בעלות אמצעים.
ובפרט אם אתם אברכים, אשריכם מקיימי העולם! כשהילד רואה דוגמא אישית לחיים עשירים בתורה וביראת שמים, זה הרבה יותר חשוב לנפשו מהעושר הגשמי.
(אלא מדובר במקרי קיצון, כגון שאין אוכל בבית, או שמנתקים חשמל וכד', או שהאב מובטל וכד' - שזה כבר לא רק בעיה כספית).
ואם קשה לילדים עם ההגבלות הכספיות – הכל טוב. הגבולות האלו בונים להם את האישיות לכל החיים (כפי שהארכתי להסביר בעבר).

ומה עם ילד שמשתמש בכסף לדברים אסורים?
רציתי לכתוב גם על ילד שמשתמש בדמי כיס לקניית דברים שליליים/אסורים, אך כבר לא נשאר מקום. אז כנראה נכתוב על זה אחרי פסח.
ובינתיים - הנני חוזר וכופל, שכל מה שכתבתי בנושא דמי כיס הוא לא בדוקא, והכל נכתב רק 'לעורר לב המעיין', כלשון הספרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מאמר רביעי:
"אני נותן לו דמי כיס, והוא קונה עם זה...
כל מה שאני לא מרשה!"
.הרב יחיאל פליסקין

לפני מספר חודשים כתבתי שאני ממליץ לתת לילדים דמי כיס באופן קבוע. ברם הורים רבים שואלים, מה נעשה אם הילד יקנה עם הכסף דברים שאינם מקובלים עלינו?
למשל: נגן (באופן שלא מקובל על ההורים), סיגריות, סמארטפון, או כל פריט אחר שאינו הולם את דרך הבית.
בנושא זה יש להבחין בין 3 סוגי ילדים:
  • ילדים.
  • מתבגרים רגילים.
  • מתבגרים שמשנים מהדרך של הבית.

לגבי ילדים (בערך עד גיל 13-15):
ההורים בהחלט צריכים להגדיר להם בבירור, לאיזה מטרות מותר להם להשתמש עם הכסף ולאיזה לא. רוב הילדים ישמחו לממש את האמון שניתן בהן, ולהשתמש בכסף למטרות כשרות.
איזו מטרה היא כשרה? את זאת אתם מחליטים. יש הורים שיאסרו קניית ממתקים (או ממתקים מסוימים) בדמי הכיס, ויש שיתירו. יש הורים שיאסרו קניית אלבומי קלפים כי הם מתנגדים לזה עקרונית, ויש שיתירו. אתם מחליטים לפי העקרונות שלכם.
ואם בכל זאת הילד משתמש בכסף לדברים אסורים?
לא מומלץ לאיים או לשלול את דמי הכיס!
כי זו הדרך הכי קלה והכי לא-יעילה לברוח מהבעיה.
דברו איתו, הבהירו לו שאתם נותנים בו אמון, ולמרות שהוא היפר את האמון באופן חד-פעמי, והתאכזבתם מכך, מכל מקום אתם יודעים שזה רק משגה חד-פעמי והוא עדיין ראוי לאמון, ואתם נותנים בו שוב אמון כי אתם יודעים שהוא יממש אותו.
הפתגם שלנו אומר: מה שלא עובד עם אמון, עובד עם יותר אמון!...
במקביל, יש לבדוק האם הוא סובל ממצוקה כלשהיא, שמחמתה הוא בורח לדברים האסורים. ילד שטוב לו, לא קונה בדמי הכיס שלו סיגריות, למשל.
ואם הוא טוען: "זה הכסף שלי ואעשה איתו מה שאני רוצה?".
בפשטות – יש להבהיר לו באופן הכי ברור, שהכסף ניתן לו אך ורק עבור מטרות כשרות.
ובעומק הדברים – זהו מקום שבו על ההורים ללמוד עוד על סמכות הורית. לדעת לדרוש בטון סמכותי, ממקום של בטחון פנימי שהגבולות שלכם אכן מחייבים את הילד, ולעמוד באופן עקבי על דרישתכם עד שהילד יישם.

ועכשיו נעבור (במעבר חד) לקטגוריה 3 - מתבגרים שמשנים מהדרך
הקטגוריה הזו היא רחבה יחסית. היא כוללת הן את ה'נוער מתמודד', והן מתבגרים מהסוג שמחפש לו דרך שונה מעט מהבית; יותר פתוח, יותר מודרני, יותר נהנתני.
לדעתי החיפושים של גיל ההתבגרות הם תהליך חיובי, שמי שעובר אותו – סימן שהיה חייב לעבור אותו. ולכן גם אם הנער המאתגר מנצל את דמי הכיס לשימושים שלא מקובלים עליכם – עדיין יש להמשיך לתת לו אותם. כי זה חלק מהתהליך שהוא עובר עם עצמו.
כך ילמד המתבגר שההורים מכבדים את התהליך שהוא עובר. ומכיון שהוא לא ייאלץ להילחם על התהליך מול ההורים, אזי מסתבר שהוא יזדרז להשלים את תהליך הבירור בתוך שנים ספורות, ויחזור לדרך הישרה. ואין דרך יותר ישרה עבורו מדרכם של ההורים, שגם מייצגים דוגמא אישית חיובית, וגם העניקו לו מרחב לברר לעצמו מה הדרך הראויה עבורו.
ואם קשה לכם מאד לשחרר שליטה בנושא הכסף? אז יתכן שהגישה שלנו לא מתאימה לכם, וזה בסדר גמור.
ברם יתכן עוד, שזהו ביטוי לכך שאתם כהורים לא מצליחים לעכל את העובדה שהילד עובר תהליך התבגרות, ושהדבר דורש מכם לשחרר שליטה ממנו, באופן כללי ולא רק בנושא הכסף.
אם כן – מתן דמי הכיס יהווה תרגיל נהדר עבורכם ההורים, של שחרור שליטה.

ובתווך נמצאים המתבגרים ה'רגילים':
כאן אין בידי כלל אחיד לכולם.
בחלק מהמקרים - צריך להעמיד למתבגרים גבולות לגבי שימוש בדמי הכיס כמו לגבי ילדים.
ובחלק מהמקרים - צריך לאפשר להם עצמאות עם הכסף כמו לגבי המתמודדים, הכל לפי הענין ולפי שיקול דעתכם.

הבהרה נוספת:
מכיון שהמשיכו להגיע תגובות בקשר לסכום המומלץ לדמי כיס, הנני לחזור ולהבהיר:
1 – הסכום המומלץ של דמי כיס לבחור בישיבה גדולה הוא בין 100-400 ₪, ובמקרים חריגים עד 500 ₪.
2 – כשמדובר בישיבה-גדולה, ההגדרה 'דמי כיס' קצת שונה מהגילאים הצעירים, כי היא מיועדת לא רק לבזבוזים אלא גם לצרכי מחיה שונים, חלקם הכרחיים יותר וחלקם פחות, כאשר הסכום המדובר - כולל את הכל.
(יצוין שיש כמה הגדרות מילוניות למונח 'דמי כיס', חלק מהן מגדירות את הענין ככסף לבזבוזים, וחלק ככסף לצרכים אמיתיים).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה