עזרה שכר השדכנים- פתרון מיידי למצוקת הרווקות

בעיית הרווקות בציבור שלנו
ודאי שיש הצעות שנתקעות בגלל כסף. אך במבט רחב יותר על ציבורים נוספים - חסידים, אמריקאיים, דתיים לאומיים - רווקות מאוחרת היא אחת מהבעיות הקשות שבדור, והיא חוצת מגזרים.
אולי מחפשים היום יותר התאמה מאשר פעם, אולי סיבות אחרות, ואולי זו גזירה שאיננו מבינים אותה.
 
לא קראתי את כל האשכול, אבל אולי אין צורך בויכוח האם ראוי להעלות את דמי השדכנות.
אתם הורים לילדים מבוגרים?
אין לכם הצעות?
אתם חושבים שהעלאת המחיר תועיל לשידוך במהרה?
תודיעו לכל מי שאתם פוגשים שאתם משלמים סכום X על השידוך, וכך תגדילו את מאגר המציעים שלכם באופן משמעותי.
אין כאן צורך באיזו דחיפה מלמעלה, ואדרבא, אם אתם היחידים שתשלמו יותר, זה יהיה עדיף עבורכם כי כל שדכן יתעדף את המשלמים גבוה.
 
בלת"ק,
עוד לפני הכסף,
כדאי לתת לשדכן קצת הרגשה טובה,
להודות.
להעריך,
הוא בסך הכל עובד קשה בלי לדעת אם בכלל יצא משהו,
בכנות - רב העבודה היא ללא הצלחה.
[חוץ מאשר אצל יוצאים מן הכלל שהם ממש ב"ה מצליחים מאוד]

לפעמים אני מרגישה עבד של אנשים,
מטרטרים בלי סוף לברר כל מיני נקודות שהם יכולים לעשות בעצמם,
משנים את מקום הפגישה,
לפעמים רק על פגישה בין האם לבחורה צריכים להתקשר 10 פעמים,
המקום, השעה, ביטול ברגע האחרון, הודעה על איחור וכו'...
[ כי אולי בעתיד הם ישלמו לשדכן כסף....]
לשדכן אין זמן וכחות בלתי מגבלים,
השתדלו להתחשב ולהיות ממוקדים ויעילים.

הייתי במסיבה של הבן שלי,
המנהל דיבר ,
לא יכולתי לענות,
צד אחד רצה להודיע שמאחר,
לא עניתי,
איזה שפכטל קבלתי אחר כך...

גם שדכן / שדכנית לא יכולים תמיד להיות זמינים,
משתדלים, רוצים,
לא תמיד אפשרי.


מאוד לא נעים לגלות שאחרי שהצעת שם ,
עקפו ובחרו בלי להודיע / לשאול משהו אחר שיקדם...
אולי באמת זה מותר, אבל לפעמים משאיר טעם מר.

את האמת - לאחרונה מסננת,
מציעה כמעט רק לאנשים נחמדים שמתייחסים יפה.
ולא בולעים אותי אם ההצעה לא נראית להם בדיוק מתאימה.
ולא שואלים - אז למה את חושבת שזה מתאים? [ מרגיש כמו במבחן...]

פעם הצעתי למשפחה שהיו שם הרבה תקועים,
התקשרתי כמה פעמים,
האמא אמרה לי בציניות - אני רואה שאת מחפשת חברות....
אתם מבינים כמה "כיף" להציע שם,
ולמה צריך נס כדי שמשהו יזוז....

וכן,
אני משקיעה המון זמן וכוחות,
מפגישה הרבה,
ב"ה זכיתי לעשות שידוכים, יש לי המון נחת מהם .
אבל בחופש שעבר עשיתי - 3, ומאז - מפגישה ויורד כל הזמן....

תוהה אם לא עדיף לשבת ולומר תהילים בזמן הזה ,
אולי זה יהיה יותר יעיל????????????????????????
בשורות טובות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
במגזין 'קטיפה' שיצא שבוע שעבר הייתה כתבה מקיפה ויסודית שעסקה בנושא הטעון כאן באשכול.
הם העלו לראיין את השמות הגדולים בתחום.
להלן ציטוטים נבחרים:
הרב שרגא אפשטיין מנהל ארגון נתיבותיה בהכוונתו של הרב נחום דיאמנט שליט"א:
"התגמול אותו השדכנים מקבלים אחרי ששידוך נסגר עומד על סכום של אלף דולר, בדיוק כמו שהיה לפני 40 שנה, אף שבשאר התחומים הכל התייקר עשרת מונים. היום, יותר מתמיד, עבודת השדכנות דורשת מיומנויות רבות. מלבד היכולת בהתאמה, על השדכן להיות מעין מגשר - בנושא הכספי וגם לשמש כפסיכולוג, להעביר תשובות דיפלומטיות מפה לשם, בלי לפגוע באף אחד; עליו להיות בעל יכולת הקשבה, סבלנות וזמינות כמעט 24 שעות ביממה".
שדכן יכול להתאמץ מאוד ולבסוף לא לקבל שקל. אין פלא שלא הרבה מוכנים לקחת עבודה כזאת על עצמם. בשל כך הרב דיאמנט עומד על כך שחשוב מאוד לתגמל את השדכן בשידוך שלא נסגר - בסכום סמלי של 100 שקלים לכל פגישה בשידוך רגיל ו200-שקלים לשידוך מורכב, מכל צד. זה מעין הכרת הטוב והערכה לשדכן. בלי קשר לכך שהתשלום נותן חשק לשדכן להמשיך במלאכתו".

הרבנית חנה פישר, יו"ר "בית לשמי":
מעוכבי השידוך והוריהם - אינם רואים את מאמציו של שדכן בעבורם כפעולה הכרוכה בתשלום - אלא אם תגיע
לסוף הטוב והשידוך ייסגר. הם לא מסוגלים להבין על מהשדכן מוותר כשהוא מקדיש את זמנו להתעסק במלאכה
שסיכויי ההשתכרות בה הם לעיתים אחת לשנה או שנתיים, במקום להקדיש את אותו הזמן לעיסוק בשידוכים שנסגרים בד''כ אחת לחודש. כך נוצרת אווירה של חוסר אמון ואפילו כעס ותחושת ניצול בין ההורים לשדכנים כשהאחרונים מתבקשים לתגמלגם את המאמץ שלא הניב תוצאות מעשיות. ומדוע באמת יש פחות סגירות שידוך? האם השדכנים אינם משתדלים כמו בשידוכים האחרים? התשובה היא: משתדלים הרבה יותר! כל מי שנמצא בתחום יודע, כמה מאות שעות יורדות לטמיון - למרות ההשקעה והנכונות. ולכן אין סיכוי ששדכנים יתמידו לאורך זמן בשידוכי מעוכבים - כי הם לא יכולים להרשות לעצמם שלא להתפרנס אם לא יצליחו לשדך - הם יחפשו מקצוע אחר, ומי שיפסיד אלו המעוכבים. לכן, עם הקמת "בית לשמי" העוסק בעיקר בשידוכי מעוכבים ופרק ב', הורה לנו הרב דיאמנט שליט"א לעמוד על כך שכל שדכן יתוגמל על המאמץ - ולא רק על התוצאה. לכן 'בית לשמי' מתגמל את שדכניו בצורה סמלית (ביותר!) על כל שידוך שהתקדם לפגישה - גם אם לא נסגר. וזה חלק ממה שאנחנו עושים בדמי החבר המשולמים בעת הרישום. את ההנהגה הזאת ראוי לכל אחד לאמץ, ובעיקר בשידוכי מעוכבים ופרק ב', כדי שהשדכנים המקצועיים והמסורים, העוסקים בשידוכים אלו, ימשיכו בהם לאורך זמן".
השדכנית ציפי לוי:
כשהתחלתי את עבודתי כשדכנית, הרגשתי ממש חדורת שליחות ורצון אמיתי לסייע לכמה שיותר בחורים ובחורות למצוא את זיווגם ולבנות בתים בישראל.
הייתי מציעה כל רעיון שעלה בדעתי לכל הסגנונות ולכל הגילאים, ולא נרתעת מתשובות שליליות, מאכזבות ושלעיתים היו כואבות וממשיכה להציע בשיא המרץ. לא יודעת להצביע בדיוק מתי זה קרה, אבל לקח כמה שנים שפתאום משהו התחיל לחרוק. ההתרגשות הזו והעשייה הבלתי נלאית התחילו לצבור תאוצה מואטת יותר, עבדתי פחות שעות ביום, עניתי פחות לטלפונים וכמובן הצעתי פחות הצעות. כמובן שכל בית שאני זוכה להיות שליחה לבנייתו עדיין מרגש וממלא אותי סיפוק גדול, ואני ממשיכה להציע ולקדם שידוכים
ואני בהחלט מקדישה לכך כמה שעות כל ערב. לפעמים גם בשאר היום כשמתאפשר לי, אבל במינון מאוד שונה מפעם.
משיחות שערכתי עם שדכניות התברר לי שאני לא היחידה. באיזה שהוא שלב כולנו מגיעות לנקודת שחיקה, אם אפשר לקרוא לזה כך.
חוסר התלהבות ואפילו עצלות מסוימת. מרגע הבשלת הרעיון ועד לביצועו יכול לקחת כמה ימים, שבועות ואפילו חודשים.
ניסינו לחקור את הנושא, למה בעצם זה קורה לנו, היכן טמון המפתח שיחזיר לנו את החשק והכוח להמשיך בעבודת קודש זו,
ובמילים אלו בעצם נעוצה התשובה - עבודת קודש! אכן כך! זו בעצם עבודה שאף אחד אינו יודע מתי ואם נקבל את השכר הכספי. אפשר לומר ששדכנית היא בעצם "עצמאית" - כל אחת שמנהלת עסק עצמאי יודעת שהיא תלויה לגמרי בהקב"ה, וכשהעסק מצליח היא קוצרת פרות וכשלא היא אפילו חווה הפסדים... אך ההבדל בין שדכנית לכל עבודה עצמאית אחרת, שזו עבודת חסד נטו!
כל טלפון שאני מרימה, כל מאמץ, כל השקעה -הכל לטובת השני ואין לי מכך טובת הנאה כלל. ברוך השם, אנחנו יהודים ומטבע ברייתנו להיות רחמנים גומלי חסדים ואשרי מי שזוכה להתעסק כל ימיו בחסדים למען כלל ישראל, אך צריך לזכור שלכל שדכן ושדכנית יש בית משלו, משפחה משלו, ילדים שהוא צריך לכלכל, לחתן, וקודם כל ולפני הכל עליו לעשות חסד עם בני ביתו ועם הקרובים לו. ואם אני מגיעה למצב שאני מתעסקת כל היום בחסדים למען אחרים ולא תמיד ואפשר לומר שברוב הפעמים אני מקבלת על כך תמורה ואני הרי צריכה את הכסף כדי לפרנס את משפחתי, כדי לאפשר לבעלי לשבת וללמוד, מטבע הדברים שאשקיע פחות בתחום הזה ואחפש דרכים אחרות להתפרנס. כשיוצא שידוך אני מנסה להרגיע את עצמי שהכסף הזה הוא בשביל כל השידוכים שעבדתי ולא יצאו...אבל אם יוצא שידוך פעם בחודשיים, שלושה ואפילו יותר, הרי שהשכר ממש לא מצדיק את העבודה הקשה, וזה לפעמים קשה מאוד!

ההתייחסות לבעל עסק שמקבל תגמול כספי על שירותיו תהיה מכבדת יותר מעמיתו שנותן שרות בחינם לכל דורש, וההפסד יהיה גם של הלקוחות, כי כשהעסק לא מספיק מכובד ומוערך, אין לבעל העסק מוטיבציה ורצון להמשיך להעניק שרות בשמחה וביעילות. זו כנראה הסיבה לכך שבשלב מסוים רוב השדכנים חווים חוסר מוטיבציה להציע שידוכים. אני חייבת לציין שיש רבים שיודעים להעריך, לכבד ולהודות על כל טלפון!

לפני תקופה התאגדנו, קבוצה לא מבוטלת של שדכניות, והחלטנו לעשות שינוי ולהתחיל לגבות 100 שקלים על כל הצעה שהגיעה לכלל פגישה/ מספר פגישות, במידה שהשידוך ירד.

כך נרוויח גם התייחסות יותר מכבדת להצעה. אנשים ישקלו כל הצעה ביתר רצינות ולא ישלחו לפגישה סתם, כי הרי זה יעלה להם כסף. וגם לא נצא נפסדים. אנחנו לוקחים בחשבון שהמהפך לא יתרחש ביום אחד, שינויים מחלחלים לאט, אבל ברגע שיש מודעות, רצון והבנה זה יקרה בס"ד. חשוב לציין שכשידוך יורד השדכנים מאוכזבים לא פחות מהמדוברים. מובן שההורים שקיוו לראות כבר את בנם או בתם שוברים צלחת סופגים מפח נפש גדול, בפרט שעליהם להתחיל שוב מהתחלה מסע הצעות, ברורים ופגישות. אבל תזכרו שגם השדכן קיווה מאוד שלאחר עבודתו הרבה יזכה לקצור הצלחה ששכר נאה בצידה, בפרט שלעיתים מדובר בשדכנים שזה משכורתם היחידה!
 
למה על קניית דירה אתה משלם בשקט למתווך 15,000 $????
הגיע הזמן לשנות מוסכמות.
על שידוך משלמים בדיוק כמו על תיווך.

עם דירה יהיה לך מה לעשות במידה ולא הסתדרה איתך.
עם שידוך ---.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
אנשים ישקלו כל הצעה ביתר רצינות ולא ישלחו לפגישה סתם, כי הרי זה יעלה להם כסף. וגם לא נצא נפסדים.
נו נו.
אם זה אנשים במצב כלכלי לא פשוט,
זה גם יכול להוריד שידוכים-הבה שידוכים התחילו מנסיון לנסות...

אולי הגיע הזמן להכניס טכנולוגיה לנושא השידוכים.
 
אני חושבת שצריך להכניס לנורמה שכל שידוך שהתקדם- צריך לשלם לשדכן
לא על זריקת שם,
אלא אם הגיעו לפגישה שניה - 200 ש"ח
אם הגיע לפגישה רביעית - 400 ש"ח
זה לא באמת תגמול על העבודה
אבל לפחות לתת תחושה של הערכה לשדכן
ותחושת הכרת הטוב לנפגשים והוריהם.

אנשים עובדים בשבילכם ואין אפילו מילה אחת של הערכה,
השידוך יורד בד"כ בטעם לא כ"כ טוב, והשדכן הולך לדרכו בטעם מר ומתוסכל!!!
 
אם זה אנשים במצב כלכלי לא פשוט,
זה גם יכול להוריד שידוכים-הבה שידוכים התחילו מנסיון לנסות...
גם אנשים במצב לא פשוט משלמים לשדכן בבוא היום
ומחכים ליום הזה
אדרבה, שיכינו כסף לתקופה הזאת
ויסננו הצעות.
צ'אנס ראשון הוא בחינם
ופגישה שניה, ראוי שהצדדים ישאלו את עצמם אם זה שווה 200 ש"ח. אם לא שיורידו.
(כאילו שהפגישה עצמה לא עולה כסף, מונית, שתיה, פריט לבוש, פן...)
 
כמה נקודות שעלו לי .... כאם לבן בשידוכים
* כל השדכנים התחילו את דרכם מלנסות לשדך/לעזור לקרובים אליהם
אף אחד לא התחיל מרשימה שקיבל מאגודה כזו או אחרת....
* רוב השדכנים עובדים במשרה נוספת או אברכי כולל שישמחו בהכנסה נוספת
כי אם לא, מדוע (אם) מתקשרים רק בשעות הערב/לילה?
* אדם שיש לו רעיון, (שדכן?) שחושב שיש לו סיכוי, מרגיש צורך עז להציע - כנביא כובש נבואתו....
* כמעט כל השדכנים מנסים לשכנע לגשת לפגישה שניה - באם זה יהיה תלוי תשלום, זה ירתיע משודכים להתקדם ולנסות
* לא כל בחור/בחורה שהתבגרו בגיל אכן נמצאים זמן רב בשידוכים שההתיחסות אליהם תהיה כמעוכבים, ודרישת התשלום מהם תהיה גבוהה יותר
* לא כל מתבגר שידוכו קשה ומורכב
 
באחת משכונות חב''ד בארץ הוחלט לפתור את המצוקה ע''י המיזם הבא:

במסגרת המיזם, מי שישדך בחורה מהשכונה מגיל 24 ומעלה, או בחור מהשכונה מגיל 25 ומעלה – יקבל מענק של 2000$. זאת בנוסף על דמי השדכנות הנהוגים שאותם משלמים הורי החתן והכלה.

אם גיל הבחור או הבחורה חצה את ה-30 יעמוד גובה המלגה על 3000$. השדכן או השדכנית אינם חייבים להתגורר בשכונה על מנת לקבל את המלגה.

נוצרו כבר לפחות ארבעה או חמישה שידוכים בזכות המיזם שהתחיל בסוף שבט.
הכסף על המלגה מגיע מקופת הוועד של השכונה.
 
נערך לאחרונה ב:
באחת משכונות חב''ד בארץ הוחלט לפתור את המצוקה ע''י המיזם הבא:

במסגרת המיזם, מי שישדך בחורה מהשכונה מגיל 24 ומעלה, או בחור מהשכונה מגיל 25 ומעלה – יקבל מענק של 2000$. זאת בנוסף על דמי השדכנות הנהוגים שאותם משלמים הורי החתן והכלה.

אם גיל הבחור או הבחורה חצה את ה-30 יעמוד גובה המלגה על 3000$. השדכן או השדכנית אינם חייבים להתגורר בשכונה על מנת לקבל את המלגה.

נוצרו כבר לפחות ארבעה או חמישה שידוכים בזכות המיזם שהתתחיל בסוף שבט.
הכסף על המלגה מגיע מקופת הוועד של השכונה.
מיזם נפלא
הבנתי שיש חסידויות נוספות שהנהיגו כך...
 
בעיני זה הזויייי. שכר שדכנים חייב להיות מליון דולר פר שידוך, זה מדהים בעיני שפותח האשכול מסתפק ב10000 ד'.
גם לדברי פותח האשכול, שאלה לי - מה יעשו אותם אלו שאין להם??? ואם כבר משלמים, לא עדיף להרעיף זאת על הזוג? כך הרבה נפילות של שידוכים, שנפלו על שקלים בודדים ימנעו.
בקיצור הזוי בעיני.
 
אני חושבת שצריך לשלם לשדכנים פר פגישה
חושבת שזה צריך להגיע מרצון טוב של המשודכ/ת
 
באחת משכונות חב''ד בארץ הוחלט לפתור את המצוקה ע''י המיזם הבא:

במסגרת המיזם, מי שישדך בחורה מהשכונה מגיל 24 ומעלה, או בחור מהשכונה מגיל 25 ומעלה – יקבל מענק של 2000$. זאת בנוסף על דמי השדכנות הנהוגים שאותם משלמים הורי החתן והכלה.

אם גיל הבחור או הבחורה חצה את ה-30 יעמוד גובה המלגה על 3000$. השדכן או השדכנית אינם חייבים להתגורר בשכונה על מנת לקבל את המלגה.

נוצרו כבר לפחות ארבעה או חמישה שידוכים בזכות המיזם שהתחיל בסוף שבט.
הכסף על המלגה מגיע מקופת הוועד של השכונה.
אחלה מיזם
 
בשכונה שלי יש שדכנים שנותנים להם כסף חודשי מהקופה של השכונה
דרך מצוינת לקחת כסף ציבורי לטובת תקציבים יחודיים לאנשים פרטיים.
אין מילים!
 
דרך מצוינת לקחת כסף ציבורי לטובת תקציבים יחודיים לאנשים פרטיים.
אין מילים!
שלעולם לא תזדקקו...
כבר אמרו גדולים , שצרת המעוכבים זו צרת הדור
ואולי יש ערבות זה לזה....
 
צריך שנבחרי הציבור ישיגו תקציב או מתקציב תרבות המוקצה לכל מיני דברים שוליים.
יותר נצרך למשפחות כיום לתקצב שדכנים על בסיס משכורת קבועה מאשר הוזלת החד פעמי בכמה אג'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה