עזרה אמא, מי יקח אותי לים?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום לכולכם משתמשי קהילת פרוג הנכבדה!

אני פונה אליכם בנושא כאוב וקשה שבטוחני שאתם יודעים עליו, אבל מכיון שהצורך גדול כל כך אני רואה עצמי בזכות לעורר עליו כי לפעמים בכורח הימים לא מודעים עד כמה הנושא הזה מורכב וכאוב.
ילדי הגרושות והגרושות עצמן.
ועכשיו החופש הגדול והתמודדויות שבהם שעולות מאליהן...

בתוך עמי אנכי יושבת, ובתוך צרת המציאות הזו ועד שלא טעמתי ממנה, לא הייתי מודעת עד כמה היא קשה, ואיזה התמודדויות קשות יש בה.
התמודדויות שלעיתים הן יומיומיות יומיומיות ממש ולא רואים את הסוף של הדבר.
לא אלאה אתכם בכל רובד הקושי היומיומי שמציאות זו יוצרת, ולא באה לבקש שאו את עול החיים שלנו, ממש לא.
הבקשה היא קטנה ואולי תוכלו להושיט יד ולתמוך הרבה מאד.
תפקחו עינים למשהו קטן שתוכלו לעשות זאת ולנו עשיתם עזרה ענקית.

הבקשות האילו מופנות דווקא לגברים כשהדמות הזו חסרה בבית.
1.קחו את הבנים הקטנים לים/בריכה.
יש משפחות שהאבא נטש וילדיו לא מענינים אותו יותר. שלא לדבר על נוכחות האבא החסרה בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים. בית כנסת, מתמידים, אבות ובנים ומדורת לג בעומר ועוד אבל לפעמים דברים קטנים שנראים כאילו לא משמעותיים אבל לילדים זה משמעותי מאד כי ילד הוא ילד והוא רוצה גם להנות כמו חבריו.
וכשכל חטאם זה חוסר בדמות הורה זה עצוב מאד.
בטוחה שזה לא פשוט ויש בזה טירחה מרובה אבל אם הייתם יודעים כמה שמחה ואושר והקלה לאם שזוכה לראות את ילדה קצת משתעשע בשעשועי הקיץ, תדעו לכם ששכרכם גדול מאד ואני בטוחה שה' ישלם לכם במקום אחר.

2. עזרות טכניות- בית מורכב מהרבה תחומי אחריות, בין גדולות מאד לבין קטנות שהכל יד של גבר עושה זאת ועצם הלבדיות הזו לפעמים מקשה על הכל שלא לדבר על חוסר ידע של אישה לעשות זאת.

לדפוק פטיש, לבנות ארון ולסחוב משהו כבד. ביורקרטיות למיניהן. שמעתם על ארגוני החסד לפני חגים? פסח למשל? האם ידעתם שיש ארגונים כאלו שנותנים רק לגברים ואישה שאין לה גבר עלולה להפסיד את זה! וזה למה? כי הם לא רוצים שאישה תיכנס בינותם.
שלא לדבר על זה שלפעמים דווקא היא יותר יותר כי הנושא הכספי סבוך ומורכב מאד אצלה.
ראיתם אותה זקוקה לעזרה? תציעו !
תפתחו עינים לחשוב עליה ועל מה שבית נזקק. כן. כי יש דברים שלא נעשים אצלה בבית. פשוט לא נעשים ומחכים ליד גבר גואל.

3. שבתות הלבד- עם הילדים איכשהו מתרגלים כבר לזה שאין דמות אב, שלא לדבר על הבית כנסת ששם הם צריכים איזה מישהו שיאסוף אותם
אבל השבתות שהילדים הולכים אל אביהם הם לפעמים שבתות שעלולות להיות של בדידות ויש כאלו גרושות שהם שם. לבד לבד וזה רק כי התעייפו מלקושש כל שבת שניה מקום לשהות בו. זה מאד לא קל ולא נעים.
תזמינו לסעודה אחת או יותר כמה שאתם יכולים, רק תפקחו עינים בבקשה ותראו אותי כי הזמנה הרבה יותר נעימה ומקלה ומחממת את הלב יותר מהצורך של לבקש.

לא בא לבקש לא לשפוט ולא לדון כי באמת שאף אחד לא באמת היה במקום הזה שיודע מה היו ההתמודדויות הקודמות ואיזה סיפורים מסמרי שיער אני מתוודעת אליהם עכשיו מחברות שמשתפות מה עבר ועובר עדיין אליהם ואף אחת לא תשתף מה קורה איתה.
רק תפתחו עינים ולב ותושיטו יד קטנה במה שהולך לכם בקלות כי זו לפעמים עזרה ענקית. ענקית ממש!
תודה על ההקשבה
ויום טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
דברים נכונים ונחוצים. תודה על העלאת הנושא.
בתור אחד שקרובת משפחתי התגרשה, וליווינו את הסיפור מקרוב, ראינו כמה הדברים שכתבתם צודקים ונכונים.
אירחנו אותה בלילות שבת כמה חודשים שבת אחר שבת, לא הבנו איך לא נמאס לה, ואיך לא מחפשת עוד מקומות להתארח.
עד שנודע לנו שפשוט אף אחד (כולל בני המשפחה הקרובים) לא חשב להזמין אותה...
"היא הרי אוכלת קבוע אצל - - -"...
קצת לחשוב מחוץ לקופסה, מה אפשר לעזור, לסייע.
והיה זה שכרכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שלום לכולכם משתמשי קהילת פרוג הנכבדה!

אני פונה אליכם בנושא כאוב וקשה שבטוחני שאתם יודעים עליו, אבל מכיון שהצורך גדול כל כך אני רואה עצמי בזכות לעורר עליו כי לפעמים בכורח הימים לא מודעים עד כמה הנושא הזה מורכב וכאוב.
ילדי הגרושות והגרושות עצמן.
ועכשיו החופש הגדול והתמודדויות שבהם שעולות מאליהן...

בתוך עמי אנכי יושבת, ובתוך צרת המציאות הזו ועד שלא טעמתי ממנה, לא הייתי מודעת עד כמה היא קשה, ואיזה התמודדויות קשות יש בה.
התמודדויות שלעיתים הן יומיומיות יומיומיות ממש ולא רואים את הסוף של הדבר.
לא אלאה אתכם בכל רובד הקושי היומיומי שמציאות זו יוצרת, ולא באה לבקש שאו את עול החיים שלנו, ממש לא.
הבקשה היא קטנה ואולי תוכלו להושיט יד ולתמוך הרבה מאד.
תפקחו עינים למשהו קטן שתוכלו לעשות זאת ולנו עשיתם עזרה ענקית.

הבקשות האילו מופנות דווקא לגברים כשהדמות הזו חסרה בבית.
1.קחו את הבנים הקטנים לים/בריכה.
יש משפחות שהאבא נטש וילדיו לא מענינים אותו יותר. שלא לדבר על נוכחות האבא החסרה בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים. בית כנסת, מתמידים, אבות ובנים ומדורת לג בעומר ועוד אבל לפעמים דברים קטנים שנראים כאילו לא משמעותיים אבל לילדים זה משמעותי מאד כי ילד הוא ילד והוא רוצה גם להנות כמו חבריו.
וכשכל חטאם זה חוסר בדמות הורה זה עצוב מאד.
בטוחה שזה לא פשוט ויש בזה טירחה מרובה אבל אם הייתם יודעים כמה שמחה ואושר והקלה לאם שזוכה לראות את ילדה קצת משתעשע בשעשועי הקיץ, תדעו לכם ששכרכם גדול מאד ואני בטוחה שה' ישלם לכם במקום אחר.

2. עזרות טכניות- בית מורכב מהרבה תחומי אחריות, בין גדולות מאד לבין קטנות שהכל יד של גבר עושה זאת ועצם הלבדיות הזו לפעמים מקשה על הכל שלא לדבר על חוסר ידע של אישה לעשות זאת.

לדפוק פטיש, לבנות ארון ולסחוב משהו כבד. ביורקרטיות למיניהן. שמעתם על ארגוני החסד לפני חגים? פסח למשל? האם ידעתם שיש ארגונים כאלו שנותנים רק לגברים ואישה שאין לה גבר עלולה להפסיד את זה! וזה למה? כי הם לא רוצים שאישה תיכנס בינותם.
שלא לדבר על זה שלפעמים דווקא היא יותר יותר כי הנושא הכספי סבוך ומורכב מאד אצלה.
ראיתם אותה זקוקה לעזרה? תציעו !
תפתחו עינים לחשוב עליה ועל מה שבית נזקק. כן. כי יש דברים שלא נעשים אצלה בבית. פשוט לא נעשים ומחכים ליד גבר גואל.

3. שבתות הלבד- עם הילדים איכשהו מתרגלים כבר לזה שאין דמות אב, שלא לדבר על הבית כנסת ששם הם צריכים איזה מישהו שיאסוף אותם
אבל השבתות שהילדים הולכים אל אביהם הם לפעמים שבתות שעלולות להיות של בדידות ויש כאלו גרושות שהם שם. לבד לבד וזה רק כי התעייפו מלקושש כל שבת שניה מקום לשהות בו. זה מאד לא קל ולא נעים.
תזמינו לסעודה אחת או יותר כמה שאתם יכולים, רק תפקחו עינים בבקשה ותראו אותי כי הזמנה הרבה יותר נעימה ומקלה ומחממת את הלב יותר מהצורך של לבקש.

לא בא לבקש לא לשפוט ולא לדון כי באמת שאף אחד לא באמת היה במקום הזה שיודע מה היו ההתמודדויות הקודמות ואיזה סיפורים מסמרי שיער אני מתוודעת אליהם עכשיו מחברות שמשתפות מה עבר ועובר עדיין אליהם ואף אחת לא תשתף מה קורה איתה.
רק תפתחו עינים ולב ותושיטו יד קטנה במה שהולך לכם בקלות כי זו לפעמים עזרה ענקית. ענקית ממש!
תודה על ההקשבה
ויום טוב.
מבעלת נסיון... (לשעבר ב"ה) מחזיקה לך אצבעות ולב
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שלום לכולכם משתמשי קהילת פרוג הנכבדה!

אני פונה אליכם בנושא כאוב וקשה שבטוחני שאתם יודעים עליו, אבל מכיון שהצורך גדול כל כך אני רואה עצמי בזכות לעורר עליו כי לפעמים בכורח הימים לא מודעים עד כמה הנושא הזה מורכב וכאוב.
ילדי הגרושות והגרושות עצמן.
ועכשיו החופש הגדול והתמודדויות שבהם שעולות מאליהן...

בתוך עמי אנכי יושבת, ובתוך צרת המציאות הזו ועד שלא טעמתי ממנה, לא הייתי מודעת עד כמה היא קשה, ואיזה התמודדויות קשות יש בה.
התמודדויות שלעיתים הן יומיומיות יומיומיות ממש ולא רואים את הסוף של הדבר.
לא אלאה אתכם בכל רובד הקושי היומיומי שמציאות זו יוצרת, ולא באה לבקש שאו את עול החיים שלנו, ממש לא.
הבקשה היא קטנה ואולי תוכלו להושיט יד ולתמוך הרבה מאד.
תפקחו עינים למשהו קטן שתוכלו לעשות זאת ולנו עשיתם עזרה ענקית.

הבקשות האילו מופנות דווקא לגברים כשהדמות הזו חסרה בבית.
1.קחו את הבנים הקטנים לים/בריכה.
יש משפחות שהאבא נטש וילדיו לא מענינים אותו יותר. שלא לדבר על נוכחות האבא החסרה בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים. בית כנסת, מתמידים, אבות ובנים ומדורת לג בעומר ועוד אבל לפעמים דברים קטנים שנראים כאילו לא משמעותיים אבל לילדים זה משמעותי מאד כי ילד הוא ילד והוא רוצה גם להנות כמו חבריו.
וכשכל חטאם זה חוסר בדמות הורה זה עצוב מאד.
בטוחה שזה לא פשוט ויש בזה טירחה מרובה אבל אם הייתם יודעים כמה שמחה ואושר והקלה לאם שזוכה לראות את ילדה קצת משתעשע בשעשועי הקיץ, תדעו לכם ששכרכם גדול מאד ואני בטוחה שה' ישלם לכם במקום אחר.

2. עזרות טכניות- בית מורכב מהרבה תחומי אחריות, בין גדולות מאד לבין קטנות שהכל יד של גבר עושה זאת ועצם הלבדיות הזו לפעמים מקשה על הכל שלא לדבר על חוסר ידע של אישה לעשות זאת.

לדפוק פטיש, לבנות ארון ולסחוב משהו כבד. ביורקרטיות למיניהן. שמעתם על ארגוני החסד לפני חגים? פסח למשל? האם ידעתם שיש ארגונים כאלו שנותנים רק לגברים ואישה שאין לה גבר עלולה להפסיד את זה! וזה למה? כי הם לא רוצים שאישה תיכנס בינותם.
שלא לדבר על זה שלפעמים דווקא היא יותר יותר כי הנושא הכספי סבוך ומורכב מאד אצלה.
ראיתם אותה זקוקה לעזרה? תציעו !
תפתחו עינים לחשוב עליה ועל מה שבית נזקק. כן. כי יש דברים שלא נעשים אצלה בבית. פשוט לא נעשים ומחכים ליד גבר גואל.

3. שבתות הלבד- עם הילדים איכשהו מתרגלים כבר לזה שאין דמות אב, שלא לדבר על הבית כנסת ששם הם צריכים איזה מישהו שיאסוף אותם
אבל השבתות שהילדים הולכים אל אביהם הם לפעמים שבתות שעלולות להיות של בדידות ויש כאלו גרושות שהם שם. לבד לבד וזה רק כי התעייפו מלקושש כל שבת שניה מקום לשהות בו. זה מאד לא קל ולא נעים.
תזמינו לסעודה אחת או יותר כמה שאתם יכולים, רק תפקחו עינים בבקשה ותראו אותי כי הזמנה הרבה יותר נעימה ומקלה ומחממת את הלב יותר מהצורך של לבקש.

לא בא לבקש לא לשפוט ולא לדון כי באמת שאף אחד לא באמת היה במקום הזה שיודע מה היו ההתמודדויות הקודמות ואיזה סיפורים מסמרי שיער אני מתוודעת אליהם עכשיו מחברות שמשתפות מה עבר ועובר עדיין אליהם ואף אחת לא תשתף מה קורה איתה.
רק תפתחו עינים ולב ותושיטו יד קטנה במה שהולך לכם בקלות כי זו לפעמים עזרה ענקית. ענקית ממש!
תודה על ההקשבה
ויום טוב.
וואווו
כל כך הזדהיתי
אני ועוד רבים
מרגישות כל כך לבד,
כל כך בודדות
במשפחה גם לא מסייעים, לא חושבים
הלוואי שמישהי תרים את הכפפה ותפתח איזה ארגון מסודר שילווה את כל הגרושות
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
שלום לכולכם משתמשי קהילת פרוג הנכבדה!

אני פונה אליכם בנושא כאוב וקשה שבטוחני שאתם יודעים עליו, אבל מכיון שהצורך גדול כל כך אני רואה עצמי בזכות לעורר עליו כי לפעמים בכורח הימים לא מודעים עד כמה הנושא הזה מורכב וכאוב.
ילדי הגרושות והגרושות עצמן.
ועכשיו החופש הגדול והתמודדויות שבהם שעולות מאליהן...

בתוך עמי אנכי יושבת, ובתוך צרת המציאות הזו ועד שלא טעמתי ממנה, לא הייתי מודעת עד כמה היא קשה, ואיזה התמודדויות קשות יש בה.
התמודדויות שלעיתים הן יומיומיות יומיומיות ממש ולא רואים את הסוף של הדבר.
לא אלאה אתכם בכל רובד הקושי היומיומי שמציאות זו יוצרת, ולא באה לבקש שאו את עול החיים שלנו, ממש לא.
הבקשה היא קטנה ואולי תוכלו להושיט יד ולתמוך הרבה מאד.
תפקחו עינים למשהו קטן שתוכלו לעשות זאת ולנו עשיתם עזרה ענקית.

הבקשות האילו מופנות דווקא לגברים כשהדמות הזו חסרה בבית.
1.קחו את הבנים הקטנים לים/בריכה.
יש משפחות שהאבא נטש וילדיו לא מענינים אותו יותר. שלא לדבר על נוכחות האבא החסרה בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים. בית כנסת, מתמידים, אבות ובנים ומדורת לג בעומר ועוד אבל לפעמים דברים קטנים שנראים כאילו לא משמעותיים אבל לילדים זה משמעותי מאד כי ילד הוא ילד והוא רוצה גם להנות כמו חבריו.
וכשכל חטאם זה חוסר בדמות הורה זה עצוב מאד.
בטוחה שזה לא פשוט ויש בזה טירחה מרובה אבל אם הייתם יודעים כמה שמחה ואושר והקלה לאם שזוכה לראות את ילדה קצת משתעשע בשעשועי הקיץ, תדעו לכם ששכרכם גדול מאד ואני בטוחה שה' ישלם לכם במקום אחר.

2. עזרות טכניות- בית מורכב מהרבה תחומי אחריות, בין גדולות מאד לבין קטנות שהכל יד של גבר עושה זאת ועצם הלבדיות הזו לפעמים מקשה על הכל שלא לדבר על חוסר ידע של אישה לעשות זאת.

לדפוק פטיש, לבנות ארון ולסחוב משהו כבד. ביורקרטיות למיניהן. שמעתם על ארגוני החסד לפני חגים? פסח למשל? האם ידעתם שיש ארגונים כאלו שנותנים רק לגברים ואישה שאין לה גבר עלולה להפסיד את זה! וזה למה? כי הם לא רוצים שאישה תיכנס בינותם.
שלא לדבר על זה שלפעמים דווקא היא יותר יותר כי הנושא הכספי סבוך ומורכב מאד אצלה.
ראיתם אותה זקוקה לעזרה? תציעו !
תפתחו עינים לחשוב עליה ועל מה שבית נזקק. כן. כי יש דברים שלא נעשים אצלה בבית. פשוט לא נעשים ומחכים ליד גבר גואל.

3. שבתות הלבד- עם הילדים איכשהו מתרגלים כבר לזה שאין דמות אב, שלא לדבר על הבית כנסת ששם הם צריכים איזה מישהו שיאסוף אותם
אבל השבתות שהילדים הולכים אל אביהם הם לפעמים שבתות שעלולות להיות של בדידות ויש כאלו גרושות שהם שם. לבד לבד וזה רק כי התעייפו מלקושש כל שבת שניה מקום לשהות בו. זה מאד לא קל ולא נעים.
תזמינו לסעודה אחת או יותר כמה שאתם יכולים, רק תפקחו עינים בבקשה ותראו אותי כי הזמנה הרבה יותר נעימה ומקלה ומחממת את הלב יותר מהצורך של לבקש.

לא בא לבקש לא לשפוט ולא לדון כי באמת שאף אחד לא באמת היה במקום הזה שיודע מה היו ההתמודדויות הקודמות ואיזה סיפורים מסמרי שיער אני מתוודעת אליהם עכשיו מחברות שמשתפות מה עבר ועובר עדיין אליהם ואף אחת לא תשתף מה קורה איתה.
רק תפתחו עינים ולב ותושיטו יד קטנה במה שהולך לכם בקלות כי זו לפעמים עזרה ענקית. ענקית ממש!
תודה על ההקשבה
ויום טוב.
הרבה אנשים לא חושבים...
גם אם נשאר להם מקום ריק ברכב, בדרך לים. הם יחשבו על משהו שנראה מסכן...
והרבה פעמים הילדים הגיבורים האלה מאוד מטופחים ושמחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לגבי ים/בריכה
אבא שלי גם לא לקח את אחים שלי לים הוא לא אוהב והסתדרנו מצוין
כנראה שהיו לכם חיי ילדות תקינים ובריאים ומזווית זו יכולתם להבין מצב כזה של אבא שלא הולך לים עם הילדים.
עבור ילדים שאין להם דמות אב - זה עוד חוית ילדות שנמנעת מהם עקב המצב
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
עצוב מאד
מכירה מקרוב מאד, לצערי
בעבר, היה אשכול שניסו להתארגן ולפתוח אגודה כזו
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הנושא עלה בעבר וטוב שהוא עולה שוב, כי הוא חייב להיות במודעות כל הזמן.

לא תמיד אפשרי לראות את מה שקורה מעבר לדלת, לפעמים צריך לתת לשכנים להציץ מעט,
אצלנו בשכונה כמו בכל מקום יש גרושים וגרושות, אחת מהם פנתה לאשתי בגינת המשחקים ושאלה בצורה הכי ישירה,
תגידי את האמת, יהיה לבעלך כח לקחת את הילדים שלי לים או בריכה, הם מאד אוהבים ואין מי שיעשה זאת,
אשתי שאלה, אני כמובן הסכמתי, ומאז יש לנו מלווים חמודים ומתוקים,
וכך בכל דבר בחיים, לא להתבייש - אף אחד בעולם לא מושלם וכולנו זקוקים זה לזה, כל אחד נצרך במקום אחר,

וכך בסעודות שבת יושבים אצלנו משפחות שאין שיארח אותם, וכך לים מצטרפים אלינו, וכך תיקונים קטנים או אפילו בניית סוכה שהבנים שלי בונים למשפחה שיש שני הורים אבל עם ידים שמאליות.

אם נדע לבקש בצורה יפה ולהודות בצורה עוד יותר יפה, יהיה כייף לכולם לעזור לנו.
וכן, אני שמח מאד שפונים ישירות, ושמח לומר כן.

מה יותר כייף מסעודת שבת שיש בה ילדים ממספר משפחות?

וחייב לציין זה מעניק לא רק בעולם הבא, זה מעניק בעולם הזה, זה הכייף הכי גדול, והתענוג הכי עצום שיש בהנאות החיים הקטנות.

לפני כמה חודשים חיתנו את ביתנו, בחתונה כמובן שאחיות הכלה עושות תסרוקת ואיפור, אבל מה לעשות שאצלנו אחיות הכלה זה מושג רחב... הילדות שאוכלות אצלנו בשבת הם לא אחיות של הכלה? הבנות שנוסעות עם אשתי לים הם לא אחיות של הכלה? השכנות שנמצאות אצלנו כשאמא עובדת ואבא בכולל הם לא אחיות ממש? אז הצלם כמעט התעלף כאשר בתמונות צעקנו - עכשיו כל האחיות של הכלה.... והגיעו המון המון ילדות מסורקות ומאופרות.... והוא שאל אותי - כל אלה שלך? אמרתי לו חלק על מלא חלק רק חצי.
אני מקווה שהוא הבין, כי כל ישראל אחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לאחרונה ראיתי שיש איזה ארגון חדש לנשים חד הוריות לנושאים כאלה
לא זוכרת מה שמו
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הנושא חשוב מאד וכל הכבוד על היוזמה והאומץ,
רק בבקשה מכולם, תזהרו מאוד בכתיבה, כדי שהאשכול לא יינעל,
בהצלחה ובשורות טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
עוד נקודה,
אני מאושפזת בבית החולים עם ילדה,
במחלקה מאושפז ילד מתוק בן 10 בערך
הצריך ממש עזרה פיזית,

ואמו הגרושה איתו 24 /7
אנחנו כבר כמעט שבוע,
מתחלפים וממש מותשים פיזית....

אבל כשאנחנו מתבוננים בה,
היא לא יצאה מהמחלקה כל התקופה...
היא כל כך גבורה,
אבל הלב שלי זועק בשבילה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הלוואי שמישהי תרים את הכפפה ותפתח איזה ארגון מסודר שילווה את כל הגרושות
יש את בית לשמי, שזה ארגון שידוכים, אבל הם מארגנים כל הזמן שבתות לגרושות וגם אלמנות.
ויש את "באשר תלכי" שזה גם ארגון לגרושות.
בחיים לא הסכמתי לקחת אחריות בנסיעה לים על ילדים שלא שלי.
אולי את לא, אבל יש אחרים שכן. אני למשל באופן קבוע לקחתי את החברה של הבת שלי לכל הטיולים/בריכות/אטרקציות שהיו, כי היא לא יכלה ובעלה לא היה אף פעם בעניינים. זה חסד עצום לקחת ילדים, ובעיקר של גרושות (אבל לא רק) לטיולים ולים או לבריכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נושא חשוב מאוד
לגבי הים,
בחיים לא הסכמתי לקחת אחריות בנסיעה לים על ילדים שלא שלי.
לא אחיינים, לא גיסים אף אחד מלבד הילדים הביולוגיים שלי.
גם אנחנו חוששים לקחת אחריות על ילדים אחרים בים אבל זה רק דוגמה אחת וצריך רק לפתוח את העיניים כדי למצוא הזדמנויות לעזור.
בגן של הבת שלי יש ילדה יתומה מאם ולפני אסיפת אמהות בתחילת השנה שמעתי אותה מספרת בדמעות לאבא שלה שיש אסיפת הורים ולה אין אמא שתכין לה את היצירה. נגשתי אליה ואמרתי לה שאני מוכנה להכין שתי יצירות, אחת לבת שלי ואחת לה. אי אפשר לתאר את ההקלה שראיתי על פניה הקטנות וגם אבא שלה הודה לי בהתרגשות. בשבילי זה מאמץ קטן אבל בשבילם זה עזרה ענקית.
אם רק נהיה ערניים, נמצא דרכים לעזור למי שצריך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לגבי ים/בריכה
אבא שלי גם לא לקח את אחים שלי לים הוא לא אוהב והסתדרנו מצוין
ברוך ה' שמחה בשבילכם
ורק אומרת שתשובה כזו לא מתחילה להבין מה הקושי ולמה הפניה באה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
זה בעיה גם לפתוח אשכול עזרה על זה כי אתה לא יודע מי יקפוץ לקחת את הילדים לבריכה ודי למבין
זה גם נושא מורכב בעזרה בבית עם מישהו שלא מכירים וכנ"ל להתארח אצל אחרים
אז מי שיש לו רעיון איך באמת אנשים מהצד יכולים לעזור ואיך באמת אפשר לאגד רשימת בעלי מקצוע לפי אזורים שמוכנים לעזור בזול ואנשים עם ידיים טובות שמוכנים לעשות דברים פשוטים בחינם אבל במסגרת שמירת טהרת הקודש שיציע
זה נכון שהכי טוב ששכנים ומכרים יעזרו אבל כדי לאגד אפשרויות עזרה ובעלי מקצוע שיכולים להועיל שלפעמים אין כאלה מבין הקרובים צריך הרבה שכל וסיעתא דשמיא
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
וואווו
כל כך הזדהיתי
אני ועוד רבים
מרגישות כל כך לבד,
כל כך בודדות
במשפחה גם לא מסייעים, לא חושבים
הלוואי שמישהי תרים את הכפפה ותפתח איזה ארגון מסודר שילווה את כל הגרושות
יש כמה ארגונים שעוזרים
אם את רוצה פני אלי בפרטי

ועדיין יש הרבה צרכים שאין מענה להם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה