דרוש מידע כעס בגיל ה"טיפש עשרה"

[avital690]

מה אפשר לעשות לנערה [או נער] בת 15, 16 שנעשתה עצבנית בבית, כבר במשך שבועיים, וניסיתי לעלות על הסיבה ולא הצלחתי,
הגעתי רק למסקנה אחת שגיל ה"טיפש עשרה" נכנס פה לתמונה, אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, כמה שאני מנסה לדובב אותה, היא לא מספרת כלום.
צריכה תשובה דחוףףף

 

[שמוציק]

לאהוב לחבק לפנק להשרות אוירה טובה לתת תחושה של השתתפות ולחזק את הקשר,
ולא להתעסק עם הדחף המטורף לעלות על ידיעת הזהב לאט וברוגע זה יבוא בהמשך..........

 

[#שירי]

להיות הכי רגועים שיש... להבין שהיא בעצמה לא יודעת מה בדיוק עובר עליה.
היא נעשית מתוסכלת יותר ככל שעובר הזמן מזה שהיא לא מצליחה לשלוט בעצמה.
לא להיגרר איתה למריבות וויכוחים, לתת לה לעשות דברים שהיא אוהבת ומרגיעים אותה -
הליכה/אפייה/סרט ולחכות שזה יעבור עם הזמן והגיל...

 

[ניק 96021]

מה אפשר לעשות לנערה [או נער] בת 15, 16 שנעשתה עצבנית בבית, כבר במשך שבועיים, וניסיתי לעלות על הסיבה ולא הצלחתי,
הגעתי רק למסקנה אחת שגיל ה"טיפש עשרה" נכנס פה לתמונה, אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, כמה שאני מנסה לדובב אותה, היא לא מספרת כלום.
צריכה תשובה דחוףףף

אני הייתי מאשימה את "החופש הגדול" והעדר מסגרת
אולי צריך לדאוג לה לסדר יום מעניין?

 

[muski]

הכל בסדר, היא לא היחידה בכלל...
לנשום עמוק וזה יעבור...

 

[#שירי]

אני הייתי מאשימה את "החופש הגדול" והעדר מסגרת
אולי צריך לדאוג לה לסדר יום מעניין?

אם זה משהו קיצוני שהתחיל עכשיו, יכול היות שזה אכן קשור לחוסר סדר יום - פחות נראה לי שיגרור מצב רוח רע לשבועיים. יש נקודה נוספת -
הרבה בנות מבססות את הקשרים החברתיים שלהן על הכיתה, הפסקות וכו' ופחות טלפונים ויציאות.
כשמגיע החופש פתאום יש מראה בדמות השיחות ה (לא) נכנסות בפלאפון וזה דבר שיכול להביא באמת מצב רוח רע, בפרט בגיל הזה.

 

[פ.נ]

לא לייחס רגישות וחשיבות
שתצא כמה שיותר לטיולים...
לתת לה מרחב וגם לפנק אותה ולתת לה אהבה

 

[אסתי פעמון]

אם זה משהו קיצוני שהתחיל עכשיו, יכול היות שזה אכן קשור לחוסר סדר יום - פחות נראה לי שיגרור מצב רוח רע לשבועיים.

אם זה משעמום והשעמום נגרר במשך כל השבועיים אז גם מצב הרוח יכול להגרר לשבועיים

 

[פוינט]

הכי קשה בגיל הזה, לראות אותם משתבללים בתוך עצמם
ולנו אין גישה אליהם.

הכי חשוב לטעמי לשדר שלוה ועסקים כרגיל, עם המון נוכחות, כייף וחיוך.
לפנק בארוחת בוקר מפתיעה/שוקו/גלידה,
בלי קשר לכך אם היא משתפת או לא.

בגיל הזה חשובה להם העצמאות והנפרדות
ואנחנו צריכים לכבד את זה,
אפשר לומר לה, אני מבינה שמשהו מפריע לך
אם את בעניין לספר, או שאת חושבת שאני יכולה לעזור
אני כאן.
אם לא, אני גם כאן
אוהבת ומכבדת את רצונך. וזהו.

על הדרך, אפשר ליצור אוירה של שיחרור
לנסוע יחד לאיזה פארק לארוחת בוקר/ערב וכדו'

ולהתפלל למצוא מסילות ללב של הילדים שלנו,
להבין אותם ולהיות שם בשבילם,
ושנדע לתת להם את כל מה שדרוש להם - מכל הבחינות,
אמן!