דרוש מידע הידעת? סגנון דיבור שכדאי להוציאו משימוש!

[המסודרת]

יש סגנון דיבור שכדאי ורצוי [גם על פי התורה!] להוציאו מכלל שימוש.
לדוגמא:
וואו בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר יפה. - אמירה שהיא בד"כ שקר ונועדה להחמיא למישהו.
אני נשבע לך ש.... - מה אתה צריך להישהבע אם אתה אומר אמת ולהיפך אם אנשים יראו שאתנה "משחרר" שבועות בקצב מסחרר פשוט יסתפקו אם להאמין לך ואם לאו.
.... באמת! - לומר את המילה באמת זה אף יותר גרוע משבועה משום ש"אמת" זה חותמו של הקב"ה וכשאתה אומר את זה אתה נשבע בחותמו של הקב"ה.
יש לך מה להוסיף? תעלה\י לפה לזיכוי הרבים!

בלת"ק
גם לומר אני מתה מרעב
ואני חולה עליך וכד'
זה בעיתי
יש מושג של לפתוח פה לשטן זה לא אימרת סבתא זה מובא בגמרא
שימו לב

 

[סבא ישראל]

יש אנשים שלפעמים נפלט להם יימח שמו, זה קללה שלא אומרים אותה על יהודי!

 

[אור אורות]

יש אנשים שלפעמים נפלט להם יימח שמו, זה קללה שלא אומרים אותה על יהודי!

מקור?

 

[אור אורות]

אגב, לכל מי שציטט את הרמב"ם כדאי גם לצטט את מה שכותב בחומרת שבועות שרגילים בהם.

 

[avital690]

יש כאלו שאומרים "מליון פעמים אמרתי לך", או שאומרים "היו שם מליונים"
גם זה נראה לי שקר, או שהכוונה כאילו שהיו הרבה

 

[סבא ישראל]

מקור?

פלא יועץ ערך קללה


קללה היא רעה חולה, להמקלל והמקלל תחלק ישלל, יאכלו את חלקיהם גם שניהם. שאם היא קללת חנם בלי אשמה תחזר למקומה. וכתוב בספר החסידים (טימן עו) שלפעמים גם אם הקללות לא על מגן, חוזרות להמקלל. שכן מצינו שכל הקללות שקלל דוד את יואב נתקימו בזרעו של דוד (סנהדרין מח ב). ואם יתקימו הקללות הרי הוא עתיד לתן את הדין, שגורם שחברו יענש ורעה תבוא עליו על ידו. ולפעמים הקללות מתקימות אפלו מפי איש קל והדיוט, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (מגילה טו א) לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל לשרה ונתקים בזרעה. והכל לפי השעה ולפי הרגע יוכל להתקים הברכה והקללה, יש עת רצון ורגע באפו. הנה כי כן טוב לגבר, טוב עין הוא יברך (משלי כב ט), ויהפך את הקללה לברכה. כששומע קול מקללים, הוא יענה לא כן יהא, אלא גם ברוך יהיה, אולי יש תקוה שלא תאנה רעה:


והנה על הרב מדה רעה זו היא מצויה בסדר נשים, שהם רגזניות, קולניות, קללניות, ופיהן תמלא קללות נמרצות לילדיהן, והיא יודעת מאד כי לא טוב עושה, ואינה רוצה בתקלת ילדיה אפלו באצבע קטנה, אבל מחמת כעסה, לעצר במלין לא תוכל, נמצא שהמקלל, הוא סימן רע שכעס גם כעס. וידוע שהכועס, הרי הוא כ), עובד עבודה זרה (רמב''ן דעות ב ובפי' הרמב''ם לאבות פ''ב, מ''י), ועברה גוררת עברה (אבות פ''ד מ''ב תנחומא תצא סימן א):


והנה המקלל ילדיו, אם יתקים בהם אוי להם, שהם שוחטי הילדים ועתידים לתן את הדין, ואם לא יתקים בהם, בודאי שמנכים להם מזכיותיהם, או מהמקלל או מהמקלל, שמדת הדין מקטרג ומבקש שיתקים הקללה, אלא שיש זכות תולה ונמצא אוכל זכיותיו תמיד. ויש כמה ששומעים מהדורשים זאת וכזאת וכזאת, ולבבם יכאב, אבל אין מניחים מנהגם הרע, כי יאמרו, לא נוכל להתאפק ולא נוכל לעזב מנהגנו, כי כן הרגל הלשון, וילבש קללה כמדו. אבל שקר ענה, כי כל אשר יחפץ יעשה אם ירצה, מעט מעט יעזב (רשע) דרכו על ידי נדרים וקנסיות, לו יחליפנו וימיר אותו. ואם רוצה לשכך רגזו, יאמר בכעסו כמנהג איזה נשים כשרות שאומרות, רעה לא תבוא עליך, רעה תבוא על האויבים, ימח שמו וזכרו של עמלק וכדומה:


ובאמת שלמי שלא הרגל בזה היא תמיהה גדולה הפלא ופלא, איך לא יחרדו חרדה גדולה להוציא קללה מפיהם על ילדיהם או על שום אחד מבני ישראל ולבקש רעתם, תצלנה אזנים משמע. ויותר טוב שיכו אותה מכה רבה, שאם בשבט יכנו לא ימות, ובקללה יוכל למות רחמנא לצלן. מי האיש החפץ חיים, נצר לשונך מרע ושפתיך מקללה:


וידוע שאחד משס''ה לאוין הוא שלא לקלל שום אחד מישראל, ואם אינו בפניו עובר על (ויקרא יט ד) לא תקלל חרש. ומאחר שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נה א ועי' קידושין סא ב), שהאורח המברך לבעל הבית הוא מתברך, משום דכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך, שמע מנה שהמקלל לישראל, יואר, כדכתיב (שם) ומקללך אאר. הנה כי כן יזהר וישמר האיש ויזהיר את אשתו ואת כל הסרים למשמעתו, שלא ישמע קללה מפיהם רק ברכות לראש כל, ובזה יצו ה' אתם את הברכה (דברים כח ח):


וראוי לאדם גם כן להזהר ולהשמר שלא להיות גורם קללה לעצמו אפלו מפי עכו''ם, וכל שכן וקל וחמר שלא יגרמו כעס לאביהם ואמם עד שיקללום, כי אוי להם לבנים שמביאים לאביהם ואמם לידי חטא גדול כזה, שזו רעה גדולה יותר ויותר מאם היו מכים אותם, ובודאי יענשו, שאם גדלה רעת המחטיא את אחרים, על אחת כמה וכמה המחטיא את אביו ואת אמו בחטא הכעס שהוא חמור מאד וגורם קללה לעצמו, רעה תבוא עליהם חס ושלום. אבל בן חכם ישמח אב, שכל מגמתו לעשות רצון אביו ואמו ברגע כממרה ולא יעבר, ועליו תבוא ברכת טוב מאביו ואמו, וישא ברכה מאת ה' וגמולו ישלם לו שיהיו לו בנים מהגנים עושים דברו ורצונו כרצונו:

לקחתי את זה מפורום לתורה (זה השם הניק ישתבח שמו לעד)
יש לעיין בהוכחה זו כי בקטע המודגש כותב הרב המחבר שהוא לאו ואם אינו בפניו עובר על לא תקלל חרש
הלאו של לא תקלל חרש הוא דווקא שמקלל בשם ה' כמבואר בח"ח לאוין לאו י"ז אך לא ידעתי מהו הלאו שמתכוון הפלא יועץ קודם לכן.
ויעויין עוד https://tora-forum.co.il/threads/על-מי-מותר-לומר-ימח-שמו.18970/page-3#post-660568
בחשוקי חמד שם נראה שעל מי שמסית ומדיח מותר לומר ימ"ח ועל אחרים יל"ע בדבריו

 

[מרחבית]

ושוב: מלך ישראל התבטא כך! הוא לא חשב שכולם חולי אהבה עליו. אלא כולם יכאבו את כאבו.

מלך ישראל דבר על כך שלא היה מישהו שכאב את כאבו והרגיש בצרתו.
זה לא מה שמתכוונים היום כשמשתמשים בזה כסלנג!

 

[מרחבית]

גם במקרה של פטירת האב, לא עליכם, ההלכה היא שבכל שנים עשר חודש יאמר הבן: הריני כפרת משכבו.

והוא אמור להתכוון לזה ברצינות! שעליו יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו של ההורה.

 

[כל שם שתרצה]

מלך ישראל דבר על כך שלא היה מישהו שכאב את כאבו והרגיש בצרתו.
זה לא מה שמתכוונים היום כשמשתמשים בזה כסלנג!

והוא אמור להתכוון לזה ברצינות! שעליו יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו של ההורה.

נכון. יש חילוק. אבל הוא לא ממש מחלק.
אם מלך ישראל אמר משפט, ואם הבן חייב לומר משפט. אות הוא שאין כל רע בעצם הלשון הזאת.

כעת, האם האדם שאומר את המשפט חייב לזכור את המשמעות המדוייקת שלו? איני חושב.
גם ידיעה כללית מספקת דיה בשביל שלא להמנע ממנה.
אם היינו מדקדקים כל כך במה שאנו מדברים, לא היינו מדברים כלל.
לא 'חס ושלום' (מה זה בדיוק 'חס' ואיך קשור 'שלום'?) או 'חס וחלילה' (מי זאת חלילה?) לא 'בבקשה' כתגובה ל'תודה רבה' (מה זה אומר?), ואפילו לא 'תודה רבה' (למה להוסיף רבה? יש באמת הבדל בין מה שאנו אומרים 'תודה' ל'תודה רבה'?) וחצי מהביטויים שלנו (הנכונים במקורם ושייכים למקרים שאנו מדברים בהם!!) היו נמחקים.
זה טבעה של שפה. מרוב שימוש בלשון, זוכרים רק את הרעיון.
ולכן כשאומרים בטלפון לנציגת שירות 'להתראות', זו מילת נימוס ולא מתכוונים לזה ברצינות. ואין בזה פגם לכלל הציבור. (רק למי שבאמת מדקדק בכל דיבוריו בכמה גבוהה!)

ולכן לדעתי, די לי בכך שהאומר 'כפרה עליך' מתכוין להראות חיבה, וכלשון הרמב"ם הנ"ל. והאומר 'חולה עליך' מתכוין לגלות אכפתיות ואהבה. את הדיוק בפרטים נשאיר ללימוד עיוני.
פרקטית, זה קיים גם אצלנו. אם נבדוק טוב את כל מה שאנו מדברים.

 

[סבא ישראל]

יש חילוק ואני חושב שהוא כך
יש נושא של שקר או נדרים ושבועות שבזה אם כולם מבינים מה התכוונתי הכל בסדר
לגבי פתיחת פה לשטן כמו כפרה עליך (חולה עליך לא נראה לי שיש בזה פתיחת פה ויל"ע) יש משמעות יותר גדולה (וכעין שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה ולכאו' הרי לא התקיים התנאי)

 

[מרחבית]

אם מלך ישראל אמר משפט, ואם הבן חייב לומר משפט. אות הוא שאין כל רע בעצם הלשון הזאת.

ייתכן שאין בלשון מסוימת רע והיא אפילו טובה מאוד - כשמשתמשים בה לרעיון מסוים בהקשר מסוים.
וייתכן בהחלט שיש באותה לשון הרבה רע כשמשתמשים בה לרעיון אחר, או שהיא נאמרת בסיטואציה שונה או בהקשר אחר.

 

[כל שם שתרצה]

לגבי פתיחת פה לשטן כמו כפרה עליך (חולה עליך לא נראה לי שיש בזה פתיחת פה ויל"ע) יש משמעות יותר גדולה (וכעין שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה ולכאו' הרי לא התקיים התנאי)

שאלה גדולה היא זו.
לדבריך ש'כפרה עליך' יש בו משום 'פתיחת פה', כיצד לא אסרוהו חכמים כדרך שהעירו על דוגמתו?
וכיצד חייבו את הבן להינזק בעבור יסורי אביו ולפתוח לעצמו פה לשטן?
והיכן מצינו ש'כבוד אב ואם' מחייב את הבן לקבל נזק שאמור להגיע לאביו? (אפילו כבוד של 'מאכילו ומשקהו' נפסק להלכה שהוא 'משל אב', והבן אינו חייב לפרנס את אביו מממונו כל זמן שיש לאב, אז נזק גופני יהיה 'משל בן'?).
ודעתי היתה תמיד שהיא 'לשון כבוד' בלבד. ובזה אין שום קושיא.
אמנם ראיתי כעת שיש בזה מחלוקת. ודעת שו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' כ, והביאו וצידד כדבריו בחזו"ע אבלות ח"ג עמ' קצז) כדבריך ודברי @מרחבית שהוא באמת מאחל לעצמו את הרע שיבוא על אביו. [והביא דברי האגרות משה כדבריי]. אבל מצד שני לא העיר מאומה מצד 'פתיחת פה' לשטן. ואיני יודע למה.

ייתכן שאין בלשון מסוימת רע והיא אפילו טובה מאוד - כשמשתמשים בה לרעיון מסוים בהקשר מסוים.
וייתכן בהחלט שיש באותה לשון הרבה רע כשמשתמשים בה לרעיון אחר, או שהיא נאמרת בסיטואציה שונה או בהקשר אחר.

זו ודאי לשון נכונה על כל מה שמישהו יכתוב אי פעם. אבל לא הבנתי כל כך את הקשר לעניינינו. אנו דנים על לשונות ברורים מצד עצמם. וכיום גם כן אומרים אותם לפי הרעיון המקורי שלהם [דרך חיבה או כבוד או אהבה וכדומה], אלא שאין מבינים 'בדיוק' את מה שאומרים (זה לא שההקשר האחר נהיה לפתע רע).
ובכן, לדעתכם זה פסול. לדעתי לא כל כך..

ובגלל שהאריכו הדברים, ונשמע מדברי איזו נימה מזלזלת, וכאילו שלא אכפת לי איך אנשים מדברים, אני מוכרח להוסיף משפט.

הנה תשאלו: מה אכפת לך שידברו בצורה מדוייקת, וכי יש בזה רע?
הבה אשיבכם: אכן, הדיוק טוב מאוד. אבל עיקר מה שמפריע לי בכל הדיון הזה הוא האיזון.
מי שאינו מבחין בין שתים לשנים (ראיתי שתי אנשים) או בין משכיר לשוכר (אני רוצה להשכיר דירה במקום טוב), יש לו הרבה מה לתקן לפני הדקדוקים האלה.
מי שאינו מבין היטב את כל מילות התפילה, ועושה פלילות עם קונו באופן שאינו מבין חלק מהמילים, מוטב לו ללמוד את הביטויים החשובים הללו שיש בהם דיבור לפני מלך, לפני שהוא מדקדק על עצמו בכל שיח רעים פשוט.
לכן הארכתי. לכן יצאתי מגדרי.

(וכמובן שאין כוונתי על הניקים הנכבדים שכותבים כאן, שכולם דיבורם נאה, וכולן מדברן נאווה).

על כן:
מילים שיש בהם חשש איסור (כגון 'נשבע' אפילו שאינו מתכוין כלל) - ודאי צריך להוציאם מהלקסיקון במהרה.
מילים שיש בהם ביטוי רחובי וזול, ראוי לכל ירא שמים לצחצח את הלשון שלא לאומרם.
אבל מילים שהם ביטויים שכיחים בימי קדם, אפילו אצל מלכים וחכמים גדולים, ורק בזמנינו משתמשים בהם 'בלא כוונה ומחשבה לפי מקורם הראשון', אינם אלא מידת חסידות והידור למי שצחות לשונו נאותה גם בלא זה.

 

[ד. פריד]

השאלה היא האם זה "מאז שנולדתי לא ראיתי דבר כזה יפה" או "אני אמות אם ראיתי כזה דבר בחיים שלי"
האנשים לא מתכוונים היום למה שהם אומרים.

רבי טרפון היה נשבע בלשון "אקפח את בני אם לא..." וזה נגמר עם "בן אין לו, בן בת יש לו" (ב"מ פה.)

 

[ד. פריד]

זכור לי שגם "בחיי" נחשב שבועה אם מישהו יכול למצוא מקור טוב אשמח

פה יש תשובה אבל אני לא מכיר את האתר והעונים

תרומות | האם מותר לומר "בחיי" או שזו שבועה?

"חי פרעה כי מרגלים אתם" ועיין רש"י שם שנשבע בחיי פרעה כשלא היה אמת, ומכך רואים שלשון "חי" ו"בחיי" זה שבועה בחייו של האדם.

 

[ד. פריד]

זכור לי שפעם שמעתי לא זוכרת מקור שלומר כן כן, פעמיים, נחשב לשבועה.

גם לי זכור כזה דבר, אבל ודאי שזה תלוי בלשון בנ"א. וגם בגמרא יש מקרא של "אין אין עד דאתינא" ואי אין זה כן כן ושם ברור מהסוגיה שזה לא היה שבועה...

 

[ד. פריד]

מקור?

אם האדם היה מת ללא ילדים הקב"ה מצווה שאחיו ישא את אשתו בשביל "ולא יימחה שמו מישראל"...
אז לומר יימח שמו?!

 

[כלנית11]

זה סוויצ' בראש בשבילי לקרוא מה שכתוב כאן, יש ביטויים שתמיד התיחסתי אליהם בצורה שלילית , הסתכלתי על כל מי שאומר אותם במבט מאד עקום וכעת אני לומדת שלא סתם הם התאזרחו בלשון עמך ישראל, יש להם מקור קדום מפיות אנשים גדולים ממני....בקיצור, עמך ישראל לא נולדו בשוק הכרמל, יש להם שורשים ומסורת.

 

[מייכו]

לנו יש על המקרר מילון עברי = עברי. לכל מיני מילים שעדיף להוריד מהרשימה.
כמו:
מגניב= יפה
אחלה= מצוין
וואלה= באמת
וכולי וכולי
אבל זה מודל 2016
אז חסר שם מלא מילים חדשות....
משתלדים לסנן. סתם בשביל המכובדות. מי זה שאומר יותר: מגניב, חולה עליך... וכו'
נערי שוליים, או ביבי נתניהו למשל

 

[avital690]

לנו יש על המקרר מילון עברי = עברי. לכל מיני מילים שעדיף להוריד מהרשימה.
כמו:
מגניב= יפה
אחלה= מצוין
וואלה= באמת
וכולי וכולי
אבל זה מודל 2016
אז חסר שם מלא מילים חדשות....
משתלדים לסנן. סתם בשביל המכובדות. מי זה שאומר יותר: מגניב, חולה עליך... וכו'
נערי שוליים, או ביבי נתניהו למשל

חתיך=חמוד
חיה בסרט=חיה בגן עדן

 

[יוני2]

אגב גם לישבע לאמת לא ראוי כי אתה כאילו משתמש באלוקים לצרכים שלך