סיפור בהמשכים יונה ספיר פינת ליבי קליין | פנאפיק כפול>

[מימיי]

הבטחתי עוד פרק השבוע והנה הוא בא>>

16.

להיפגש בשש וחצי בקפיטריה, כמה פשוט.

ככל שהוא מגשש לכיוון מקום המפגש עיניו כואבות יותר וגבו מגרד. המוח שלו שולח לו הודעות אזהרה, מתרה בו על חוקים שהוא מפר ברגל גסה, בעיניים עצומות.

הוא עוצר לרגע ונושם עמוק. מדובר ביונתן, חבר קרוב לשעבר, אדם טוב שטעה. זיכרונות נושפים בעורפו ודופקים על ליבו, גורמים לו להמשיך ולצעוד.

אבל הדרך מסובכת והוא פסע בה רק פעמים. כך שעל אף שכאשר יצא אליה היה בטוח שהיא חקוקה במוחו, כעת הוא מרגיש אבוד במסדרונות, ומקל הנחייה בוגד בו ומספר לו על קירות שנמצאים במקומות אחרים לגמרי.

הוא מוציא את הפלאפון מהכיס, חושב. נורית תיבהל, גם ככה הוא לא רצה להטריח אותה לצאת בכיסא גלגלים. אם הם היו יוצאים יחד אז הוא היה תומך בכיסא מאחור, אבל כעת העניין מורכב פי כמה.

יד נוגעת בכתפו, "אתה צריך עזרה?" אומר קול זר.

הוא דוחף עמוק בפנים את הרצון לסרב ועונה: "כן, אני הסתבכתי בדרך לקפיטריה".

"אהה... אני אעזור לך", אומר האיש ואז מבלי שום הכנה הוא פשוט אוחז ביד שלו, גורם לידו של בנצי להיצמד לגופו ברפלקס.

הזר שומט את ידו, "אני ר-".

"סליחה, נבהלתי", בנצי מתנצל, "אני אשמח לעזרתך. אם תוכל רק ללכת לצידי זה יעזור לי".

"ואיך תדע מתי לפנות?" האיש תוהה, קולו הופך ליעיל יותר.

"פשוט תעדכן אותי מתי לפנות. אבל רק אם זאת לא טרחה גדולה מידי, אתה לא חיי-",

"שטויות, אני בדרך לשם בדיוק, הכל טוב", מילותיו של הזר מהירות מידי, מצביעות לבנצי על חוסר נעימות שמלווה אותן. הלוואי והיה יכול להגיד לו ללכת ולשוב לגשש את דרכו וזהו.

הם הולכים, הוא ושומר הראש החדש שלו. ימינה, שמאלה, ישר, זהירות דלת.

"הגענו", הזר מעדכן, "אתה צריך שאעזור לך לקנות?" שואל בטון מרחם עד מחנק.

הוא חושק שיניו, מצווה על עצמו להודות מקרב לב, מסרב לעזרה נוספת.

"איש נחמד", אומר קולו של יונתן משום מקום, מנער אותו.

"כן, יותר מידי", הוא לוחש, לא יודע אם הזר עוד בקרבת מקום.

"לפעמים אנשים לא יודעים איך להגיב נכון", הוא מגיב בהשתתפות, "תרצה לשבת? קניתי פחיות".

הם פונים לפינת ישיבה צדדית ומתמקמים.

"אז מה ככה?" הוא שואל.

"אני צריך תיווך".

"לאייל?"

"תמיד הייתה לך קליטה מהירה".

הוא מניע ראשו מצד לצד, "אני לא חושב שזה אפשרי".

יפה מאוד מאוד מאוד!

 

[אריאלל34]

פרק מהמם כתמיד!
מפחיד פתאום לראות את בנצי כזה נזקק וחסר ישע, תיארת בצורה מדהימה.

 

[-חיה-]

יפה מאוד מאוד מאוד!

פרק מהמם כתמיד!
מפחיד פתאום לראות את בנצי כזה נזקק וחסר ישע, תיארת בצורה מדהימה.

תודה על התגובות!!
כמובן שיותר מאשמח גם להערות והארות אם יש לכם.

 

[רוח פרצים]

פרק מהמם כתמיד!
מפחיד פתאום לראות את בנצי כזה נזקק וחסר ישע, תיארת בצורה מדהימה.

גם לי זה היה נראה מוזר מדי.
הוא טיפוס שלא משנה מה יקרה לו, אפילו הוא יהיה בגפיים קשורות ובעיניים מכוסות הוא יצליח לברוח מכל ארץ עויינת, ובחיים לא יהיה חסר אונים.
וחוץ מזה, הם לא לומדים קורס ללחימה בחושך? זכור לי שכן, אז הוא לא אמור להיות כל כך חסר אונים אל מול מסדרונות סבירים של בית חולים, עם כל הכבוד...

 

[מימיי]

גם לי זה היה נראה מוזר מדי.
הוא טיפוס שלא משנה מה יקרה לו, אפילו הוא יהיה בגפיים קשורות ובעיניים מכוסות הוא יצליח לברוח מכל ארץ עויינת, ובחיים לא יהיה חסר אונים.
וחוץ מזה, הם לא לומדים קורס ללחימה בחושך? זכור לי שכן, אז הוא לא אמור להיות כל כך חסר אונים אל מול מסדרונות סבירים של בית חולים, עם כל הכבוד...

לא חושבת שאת צודקת..
הוא עיוור שהיה שם רק פעמיים.
בחושך תמיד הכל מסורבל ומשונה גם למישהו שלמד איך מתרגלים אליו.
אני דווקא אהבתי לראות את החולשה הזאת. לדעתי אם חיה הייתה כותבת שהכל מושלם והוא הולך בדיוק בדרך שזכר, זה היה לא אמין.
ואהבתי את הקטע הזה דווקא בגלל שעד עכשיו לא באמת דובר על המגבלה שלו, ועכשיו היא מכה בכל העוצמה.
כי אם לפני כמה זמן בנצי היה הולך רק למקום שהוא מכיר בעל פה את כל פתחי המילוט שלו ואת נקודות התורפה - עכשיו הוא הולך למקום זר בעיניים עצומות.

 

[ושמה תמר]

קודם כל חיה
2 פרקים מהממים
פליז בתדירות כזאתי תמיד...

לדעתי מה שאמרו פה שמוזר שבנצי ככה חסר אונים
זה גם נובע מהמקום שהוא עוד לא השלים עם זה שהוא עיוור
הוא עוד לא עיכל את זה
הוא לא כ"כ מוכן לקרוא לעצמו עיוור
ולכן גם כאילו לא מתאמץ כדי ללמוד מקומות ודברים חדשים...
ואני כותבת כאילו לא מתאמץ כי זה לא שהוא לא מתאמץ
זה פשוט לא בא לו ישר ובטבעי כי הוא גם לא רגיל למישוש ולגישוש
ואולי גם לא מאד רוצה להיות רגיל לזה...

 

[-חיה-]

גם לי זה היה נראה מוזר מדי.
הוא טיפוס שלא משנה מה יקרה לו, אפילו הוא יהיה בגפיים קשורות ובעיניים מכוסות הוא יצליח לברוח מכל ארץ עויינת, ובחיים לא יהיה חסר אונים.
וחוץ מזה, הם לא לומדים קורס ללחימה בחושך? זכור לי שכן, אז הוא לא אמור להיות כל כך חסר אונים אל מול מסדרונות סבירים של בית חולים, עם כל הכבוד...

@רוח פרצים תודה!
למען האמת גרמת לי לחשוב שוב על הפרק ויש אמת בדברייך.
אני לא חושבת שבנצי לא יכול להיות במצב של חוסר אונים, בטח שלא כעיוור. אבל אולי הייתי צריכה לבחור לוקיישן שבו חוסר האונים יהיה מוחלט יותר. לוקחת את דבריך לתשומת ליבי.
בכל אופן בגלל שזה פרק שכבר פרסמתי אני אמשיך ממנו ולא אשנה, מקווה שבסדר.

לא חושבת שאת צודקת..
הוא עיוור שהיה שם רק פעמיים.
בחושך תמיד הכל מסורבל ומשונה גם למישהו שלמד איך מתרגלים אליו.
אני דווקא אהבתי לראות את החולשה הזאת. לדעתי אם חיה הייתה כותבת שהכל מושלם והוא הולך בדיוק בדרך שזכר, זה היה לא אמין.
ואהבתי את הקטע הזה דווקא בגלל שעד עכשיו לא באמת דובר על המגבלה שלו, ועכשיו היא מכה בכל העוצמה.
כי אם לפני כמה זמן בנצי היה הולך רק למקום שהוא מכיר בעל פה את כל פתחי המילוט שלו ואת נקודות התורפה - עכשיו הוא הולך למקום זר בעיניים עצומות.

באמת חיפשתי להראות את ההתמודדות שלו מזווית אחרת וגם לי לא היה בא לכתוב שהכל מושלם לו
נגעת באחת הנקודות שהובילו אותי לכתוב את הפרק- שבנצי הולך במקום שהוא לא מכיר ואין לו אפשרות להתמצא בו כי הוא לא קורא שלטים ומובך להיעזר בסביבה.
במיוחד שכמו ש @ושמה תמר כתבה, בנצי רחוק מאוד מהשלמה עם העיוורון.


תודה לכולם

 

[שיבת ציון]

@-חיה- , אמא'לה! אין לי מושג איפה הייתי עד היום, האשכול הזה פשוט עבר לי מול העיניים ולא נכנסתי אליו.
את כותבת מדהים, השראה! לוקחת את הפרקים האלו כקורס כתיבה ויש לי הרבה מה ללמוד ממך, תאחלי לי בהצלחה.
ואני חייבת- חייבת- חייבת עוד פרקים, תעשי חסד עם תלמידתך לכתיבה ותעלי עוד...
עלילה מעניינת, מסקרנת גם למי שלא קראה את מרגל להשכרה (כן, לא קראתי... ועדיין אוהבת מאד את הפאנפיק), כתובה באומנות יוצאת דופן ובזרימה שהלוואי על כל סופר וסופרת.
את אלופה, @-חיה- , מחכה מאד להמשך!

 

[.B.B]

נחשפתי לאשכול לפני חצי שעה, בזכות ההקפצה של שיבת ציון.
@-חיה- מדהים!!!
נכנסת לדמויות ממש בצורה חלקה, כולם מתנהגים בדיוק כמו שצפיתי. מלבד בנצי, שלקחת את הקושי שלו צעד אחד קדימה, חותר לכיוון של המסע שהעבירה ליבי קליין את נטע...
ממש אהבתי, וחבל שבספר המקורי לא כתבו על התהליך הזה (למרות שהנה, אנחנו מקבלים את זה עכשיו ממך. היה שווה )
אייל כמו אייל לא נח לרגע, לא באמת חשבתם שחילוץ פשוט (או מורכב) של מטיילים יספקו את המרץ שלו. בזבוז עליו ועל הכישרונות שלו שם...
נורית- נעים להכיר : ) בסיפור המקורי לא ידענו עליה כמעט כלום. תודה על הפיצוי
בהקשר לאלי, האמת שדווקא נהנייתי מכך שהוא לא מעורב (לפחות לא באופן ישיר). לא בכל מקום שמוזכר אייל חייבים לדחוף גם את אלי. יש לו חיים עצמאיים משלו עם טליה, ומשימות-הגנת-המדינה שלו ממשיכות כרגיל.
(האמת שלא יזיק להזכיר אותו שוב באופן עקיף, אולי במפגש עם בנצי בארה"ב.
למרות שארה"ב לא בגודל של שכונה, ואיכשהו תמיד כולם מתנקזים לאותה עיר או לאותו בית חולים ובית כלא ואני מתקשה לקבל את זה ולזרום עם זה... אבל יהיה נחמד לקבל מאלי אות חיים קטנטן נוסף. אבל בבקשה לא יותר מזה. הוא לא חסר פה ואין בו צורך ומחילה מכל אוהדיו).

תודה על הפנאפיק היפה! כיף לקבל ד"שים מהסדרות האהובות הללו.
מחכה בקוצר רוח להמשך, בתקווה שיבוא ומהר...

 

[-חיה-]

@-חיה- , אמא'לה! אין לי מושג איפה הייתי עד היום, האשכול הזה פשוט עבר לי מול העיניים ולא נכנסתי אליו.
את כותבת מדהים, השראה! לוקחת את הפרקים האלו כקורס כתיבה ויש לי הרבה מה ללמוד ממך, תאחלי לי בהצלחה.
ואני חייבת- חייבת- חייבת עוד פרקים, תעשי חסד עם תלמידתך לכתיבה ותעלי עוד...
עלילה מעניינת, מסקרנת גם למי שלא קראה את מרגל להשכרה (כן, לא קראתי... ועדיין אוהבת מאד את הפאנפיק), כתובה באומנות יוצאת דופן ובזרימה שהלוואי על כל סופר וסופרת.
את אלופה, @-חיה- , מחכה מאד להמשך!

כיף שנהנית מהסיפור, ותודה על המחמאות, הסמקת אותי כהוגן
לא חושבת שאני במקום מספיק יודע כדי ללמד, אבל משמח אותי מאוד לשמוע שלקחת את הסיפור כהשראה.
כמובן שמאחלת לך בהצלחה

נחשפתי לאשכול לפני חצי שעה, בזכות ההקפצה של שיבת ציון.
@-חיה- מדהים!!!
נכנסת לדמויות ממש בצורה חלקה, כולם מתנהגים בדיוק כמו שצפיתי. מלבד בנצי, שלקחת את הקושי שלו צעד אחד קדימה, חותר לכיוון של המסע שהעבירה ליבי קליין את נטע...
ממש אהבתי, וחבל שבספר המקורי לא כתבו על התהליך הזה (למרות שהנה, אנחנו מקבלים את זה עכשיו ממך. היה שווה )
אייל כמו אייל לא נח לרגע, לא באמת חשבתם שחילוץ פשוט (או מורכב) של מטיילים יספקו את המרץ שלו. בזבוז עליו ועל הכישרונות שלו שם...
נורית- נעים להכיר : ) בסיפור המקורי לא ידענו עליה כמעט כלום. תודה על הפיצוי
בהקשר לאלי, האמת שדווקא נהניתי מכך שהוא לא מעורב (לפחות לא באופן ישיר). לא בכל מקום שמוזכר אייל חייבים לדחוף גם את אלי. יש לו חיים עצמאיים משלו עם טליה, ומשימות-הגנת-המדינה שלו ממשיכות כרגיל.
(האמת שלא יזיק להזכיר אותו שוב באופן עקיף, אולי במפגש עם בנצי בארה"ב.
למרות שארה"ב לא בגודל של שכונה, ואיכשהו תמיד כולם מתנקזים לאותה עיר או לאותו בית חולים ובית כלא ואני מתקשה לקבל את זה ולזרום עם זה... אבל יהיה נחמד לקבל מאלי אות חיים קטנטן נוסף. אבל בבקשה לא יותר מזה. הוא לא חסר פה ואין בו צורך ומחילה מכל אוהדיו).

תודה על הפנאפיק היפה! כיף לקבל ד"שים מהסדרות האהובות הללו.
מחכה בקוצר רוח להמשך, בתקווה שיבוא ומהר...

תודה על התגובה המושקעת!
ובכלל שמחה שאהבת והתחברת
לדעתי בנצי שווה ספר בפני עצמו שאותו יונה וליבי יכתבו יחד. הבעיה שזה עוד לא קרה, מה שגרם לי לקחת את המושכות בינתיים
אממה שזה התחיל להיות לי מורכב מסיבות שונות שאת חלקן פירטתי באשכול אחר, ככה שכרגע אני בפסק זמן עם הכתיבה של הסיפור.

וזה סוד חצי גלוי שהפנאפיק תוכנן במקור לפורמט של עשר פרקים (ואפילו ניקית מהממת כתבה את הפרק של אחרי הסוף), אבל לא הסכימו לי לעצור
מקווה שמתישהו אני אצליח לגמור את הסיפור...

 

[.B.B]

@-חיה- יש צפי להמשך? או לסיום?
או שהגיע הזמן להתייאש...
(ועוד בערב פסח, מצאתי זמן )

 

[ELIZABET]

הא??
הייתי בטוחה שיש סוףףףףף!!!!!!!!!
ראיתי שזה מ22!!!
די נווו חייבת המשך!

 

[הפקות ומשחק]

כתיבה מושלמת! ממש!
לא קראתי את הכל, אני אומרת מראש. אבל רק לי הרגיש שזה יונה ספיר בלבד? אני לא רואה את ליבי קליין לא בכתיבה ולא בעלילה. (ואני קוראת את הספרים שלה ברציפות)

לדעתי בנצי שווה ספר בפני עצמו שאותו יונה וליבי יכתבו יחד.

לא! כשהן כל אחת לחוד זה יפה. וכל המוסיף גורע...במיוחד שאין שום קווי דמיון ביניהן. לא בכתיבה ולא בעלילות.

 

[-חיה-]

@-חיה- יש צפי להמשך? או לסיום?
או שהגיע הזמן להתייאש...
(ועוד בערב פסח, מצאתי זמן )

וואו שאלה טובה
הקפצת את האשכול וגרמת לי לקרוא את מה שכתבתי ובהחלט הכנסת לי חשק להמשיך.
הבעיה שאני כבר לא כל כך מונחת בשתי הסדרות המקוריות כמו שהייתי מונחת בזמן הכתיבה (למרות שעלילת הפנאפיק יחסית בנויה לי, אבל חסרים לי לא מעט פרטים שאני צריכה להשלים על ידי קריאת הסדרות).

תודה על התגובות!