סיפור בהמשכים נספח לסיפור משותף בהמשכים. (עלילה)

  • הוסף לסימניות
  • #21
לכן בהתחלה הם דוחים את ההצעה. אבל לאחר זמן (נראה במהלך הסיפור איך זה קורה. אולי זו תהיה עלילה בפני עצמה) ההצעה חוזרת שוב ושוב ומבינים שאם זה זה אז זה זה, ולא הוגן כלפי אורית לדחות את זה אם זו יכולה להיות החתונה שלה. וכך, יחד עם המשפט והצער והכאב על כך שהם לא זוכו, נערכת לה החתונה של אורית. ויחד עם ההתרגשות של היום לפני החתונה הם מקבלים טלפון מבנם שהוא ברח והוא בדרך לארץ, והשמחה מרקיעה שחקים. אפשר ליצור קטע ביום החתונה של אורית שהיא מתפללת בדמעות של כלה על אחיה שמעון יחיאל בן דינה בלהה שיזכה להשתחרר במהרה ולשוב הביתה, ואחר כך היא מגיעה לחתונה ומתרגשת לראות אותו שם.
יותר נשמע לי מה שאמר @אבי 10000.
הם אמורים בהמשך להכיר ולספר את הצרות שלהם אחד לשני. ואז להציע את הרעיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
דרך אגב, מהו שם משפחתו של שימי?
בכלל, לדעתי צריך לעשות לו תעודת זהות.
על השם המלא שלו ושל אמא שלו חשבתי בהודעה הקודמת, אם זה מקובל עליכם.
אבל שם אביו, שם משפחתו, שמות אחיו, מיקומו במשפחה, תחביביו, כשרונותיו, המתנות שלא קיבל, המידות שצריך עדיין לעבוד עליהן והמידות עליהן כבר עבד. וכו' וכו'.
צריך לעבור בדקדקנות על הפרקים שכבר נכתבו ולהוציא משם נתונים על המשפחה שלו ועל האופי שלו. ואת מה שעוד לא נכתב פשוט להמציא.
מי מתנדב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
וזה טוב, כי היא לא מאמינה בזה. וזה יותר טוב שד' שלח לה את השידוך בלי קרעסטיר.
אם היא לא מאמינה בזה כדאי שדווקא משם תבוא לה הישועה. ושתתחזק קצת באמונת חכמים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
על פי ההלכה אסור להרוג ולו את המבוקש הגדול ביותר, כל עוד לא בא להורגך. בטח לא אם אתה "יודע" על עובדת היותו מבוקש משני אנשים שהכרת לאחרונה ואינך יודע עליהם כלום זולת העובדה שאתה פוגש אותם באחד מבתי הסוהר בהונגריה...
המבוקש יהודי או גוי?
באיזו אשמה הוא מבוקש?
האמת היא שפרטי הסיפור בחלק הנ״ל יהיו צריכים להיות מאוד מדוייקים על מנת שלא תיווצר כאן בעיה הלכתית (ולא, הרב של הונגריה לא יוכל לפתור אותה), ויותר מזה - מוסרית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אם היא לא מאמינה בזה כדאי שדווקא משם תבוא לה הישועה. ושתתחזק קצת באמונת חכמים..
אתה אומר שאני צריכה להתחזק באמונת חכמים?
כי נתתי לה את ההשקפה שלי (כמעט)
הוא לא הרבה שלי, הוא לא רב שהיה מוכר לי מאז שנולדתי, אז אני לא אומרת עליו ח"ו כלום, אך מכאן לעד שהקבר שלו הוא מקום שבו צריך להתפלל... רחוק.
אני לא מדברת עליו, הוא בטח אדם צדיק וקדוש. לא הכרתי אותו אישית, אבל אני מאינה בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
המבוקש יהודי או גוי?
באיזו אשמה הוא מבוקש?
גם אם אנחנו נדע, שימי לא יכול לדעת. אלא אם כן הוא מסתמך לחלוטין על המידע שסיפקו לו עמיתיו למאסר- שהוא בערך המידע הכי לא אמין שניתן להיתקל בו...
אמנם כבר ראינו ששימי נוטה להאמין לכל אחד בלי לחשוד או לבדוק בעצם זה שהסכים להעביר איתו חבילה. אבל עד כדי הסתכנות לעבור על ההלכה?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
גם אם אנחנו נדע, שימי לא יכול לדעת. אלא אם כן הוא מסתמך לחלוטין על המידע שסיפקו לו עמיתיו למאסר- שהוא בערך המידע הכי לא אמין שניתן להיתקל בו...
אמנם כבר ראינו ששימי נוטה להאמין לכל אחד בלי לחשוד או לבדוק בעצם זה שהסכים להעביר איתו חבילה. אבל עד כדי הסתכנות לעבור על ההלכה?!
אם כך, ואם הסיפור עתיד לעמוד ברף גבוה של אמינות, הפיתרון הוא אחד מהשניים:

1. עמיתיו של שימי למאסר צריכים לפגוש בעצמם את הרב, לספר לו את המידע ולשכנע אותו. אם זה הכיוון, צריכים להתקיים כמה תנאים חשובים:
א. המבוקש הוא גוי בוודאות גמורה, ומדובר בטרוריסט או משהו כזה.
ב. השניים מציגים ראיות ברורות שהרב יוכל להשתכנע מהן (קשה מאוד, כי באמת זה לא נכון).
ג. כותב הפרק צריך להיות בקי בנידונים ההלכתיים, לרבות: מסייע בהריגה, הריגת הגוי ומתי היא מותרת, הריגת גוי כדי להציל ישראל, הריגת גוי כדי להציל גויים, ועוד כהנה וכהנה.
2. פיתרון מועיל יותר, הוא להחליט שהשניים אינם מתכוונים לחסל את המבוקש אלא רק לעצור אותו. זה פחות מסעיר את הדמיון, אבל זה הרבה יותר מציאותי, במיוחד כשמדובר בסוכנים ממשלתיים לכאורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אם כך, ואם הסיפור עתיד לעמוד ברף גבוה של אמינות, הפיתרון הוא אחד מהשניים:

1. עמיתיו של שימי למאסר צריכים לפגוש בעצמם את הרב, לספר לו את המידע ולשכנע אותו. אם זה הכיוון, צריכים להתקיים כמה תנאים חשובים:
א. המבוקש הוא גוי בוודאות גמורה, ומדובר בטרוריסט או משהו כזה.
ב. השניים מציגים ראיות ברורות שהרב יוכל להשתכנע מהן (קשה מאוד, כי באמת זה לא נכון).
ג. כותב הפרק צריך להיות בקי בנידונים ההלכתיים, לרבות: מסייע בהריגה, הריגת הגוי ומתי היא מותרת, הריגת גוי כדי להציל ישראל, הריגת גוי כדי להציל גויים, ועוד כהנה וכהנה.
2. פיתרון מועיל יותר, הוא להחליט שהשניים אינם מתכוונים לחסל את המבוקש אלא רק לעצור אותו. זה פחות מסעיר את הדמיון, אבל זה הרבה יותר מציאותי, במיוחד כשמדובר בסוכנים ממשלתיים לכאורה.
אני בעד. כל הכבוד על הסדר.
האפשרות הראשונה באמת לא אפשרית כי ההלכה לא מקבלת ראיות שמתגלות כשקריות, וממילא אין אפשרות לשכנע את הרב.
אולי נשכלל את האפשרות השנייה בכך שהם אומרים לו שזה האיש שבגללו הוא נכנס לכלא ומשכנעים אותו בכך איכשהו, ואומרים לו שאם יעזור להם להסגיר אותו (לאן, בעצם? הוא כבר בבית כלא) אז הוא יזוכה מיד וישוחרר לביתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
כל הסיפור של שימי בבית הסוהר, שני הפושעים שמספרים לו שהם סוכנים שהגיעו במשימה לחסל מבוקש וכו'- פה יש בעיה.
לדעתי אם הם מספרים לו שהוא מחבל טרוריסט שהרג הרבה אנשים (בתוכם גם יהודים)
והוא ממתכנן בעוד שבוע פיגוע ענק שאם לא יעצרו אותו... משהו ברעיון הזה, אז שימי בחור הישיבה התמים ישתכנע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני לא אוחזת ראש כ"כ
אבל אולי שיגידו לו שהם יודעים שהוא רוצה להרוג את שימי. ואז "הבא להורגך..."
או שזה לא מתאים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
לדעתי אם הם מספרים לו שהוא מחבל טרוריסט שהרג הרבה אנשים (בתוכם גם יהודים)
והוא ממתכנן בעוד שבוע פיגוע ענק שאם לא יעצרו אותו... משהו ברעיון הזה, אז שימי בחור הישיבה התמים ישתכנע.
על פי ההלכה נראה לי שאסור לו להשתכנע ממש. מותר לו להיזהר, אסור לו להרוג או לסייע בהריגה, כל עוד לא בא להרוג אותו בעצמו. בכל אופן, אני לא בקיאה כל כך בהלכה, אם יש מישהו שיוכל לדייק אותנו לגמרי בפן ההלכתי זה יהיה נהדר.
אני לא אוחזת ראש כ"כ
אבל אולי שיגידו לו שהם יודעים שהוא רוצה להרוג את שימי. ואז "הבא להורגך..."
או שזה לא מתאים?
במצב הזה, שימי צריך להיזהר, והדבר האחרון שאפשר להציע לו לעשות זה להתיידד איתו כדי שהם יוכלו להרוג אותו... זה מסוכן שיתקרב אליו בכלל!
אני חושבת שהכי רלוונטית זו ההצעה של @mic003 :
2. פיתרון מועיל יותר, הוא להחליט שהשניים אינם מתכוונים לחסל את המבוקש אלא רק לעצור אותו. זה פחות מסעיר את הדמיון, אבל זה הרבה יותר מציאותי, במיוחד כשמדובר בסוכנים ממשלתיים לכאורה.
אולי לא לעצור אותו, כי הרי הוא נמצא כבר בבית כלא. אבל נניח הם מספרים לו שהוא היה אמור להיות בכלא שמור יותר, ומפה עם הערמומיות שלו הוא יכול לברוח, ואיך- שהוא הוא הצליח להגיע לפה מחופש לאסיר אחר ששלחו במקומו לכלא השמור יותר, והם רוצים לתפוס אותו ולהעביר אותו לכלא השמור...
מה אתם אומרים, רלוונטי או מדי מדומיין?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #36
אולי לא לעצור אותו, כי הרי הוא נמצא כבר בבית כלא. אבל נניח הם מספרים לו שהוא היה אמור להיות בכלא שמור יותר, ומפה עם הערמומיות שלו הוא יכול לברוח, ואיך- שהוא הוא הצליח להגיע לפה מחופש לאסיר אחר ששלחו במקומו לכלא השמור יותר, והם רוצים לתפוס אותו ולהעביר אותו לכלא השמור...
מה אתם אומרים, רלוונטי או מדי מדומיין?
גם אדם כלוא אפשר עצור, למיטב ידיעתי.
וגם לי נראה שזה האופציה הטובה ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
אולי לא לעצור אותו, כי הרי הוא נמצא כבר בבית כלא. אבל נניח הם מספרים לו שהוא היה אמור להיות בכלא שמור יותר, ומפה עם הערמומיות שלו הוא יכול לברוח, ואיך- שהוא הוא הצליח להגיע לפה מחופש לאסיר אחר ששלחו במקומו לכלא השמור יותר, והם רוצים לתפוס אותו ולהעביר אותו לכלא השמור...
מה אתם אומרים, רלוונטי או מדי מדומיין?
לדעתי, פשוט לא הגיוני,
למה ששימי יאמין להם ? במקומו הייתי אומר להם תיפנו למדינה ותגלו להם שהוא התחפש מה אתם רוצים ממני ?
איך אתם רוצים לעביר אותו לכלא שמור יותר כשאתם עצמכם כלואים פה ?
אם אתם יכולים אז מה אני יכול לעזור לכם ?

באופן כללי לאיפה התסבוך בכלא מוביל ?
מי הפושעים ?
מי המבוקש ?
אחרי ששימי בורח אתו מה אז ?
מה הסיפור, מה העלילה ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
שבוע טוב לשימי כהן ולמשפחתו, לדוד שמעון הנחמד ולחברים הנמרצים, שבוע טוב לאייב ובנו, שבוע טוב לכל הכותבים והכותבות ולכל הנוגעים בדבר...
במקומו הייתי אומר להם תיפנו למדינה ותגלו להם שהוא התחפש מה אתם רוצים ממני ?
איך אתם רוצים לעביר אותו לכלא שמור יותר כשאתם עצמכם כלואים פה ?
הם אומרים לו שהם שליחים של המדינה. הם לא באמת כלואים (כך הם מספרים לו) אלא נכנסו לפה מטעם המדינה בתחפושת הזאת על מנת לעצור אותו או להעביר אותו לכלא השמור בו הוא אמור להיות.
באופן כללי לאיפה התסבוך בכלא מוביל ?
מי הפושעים ?
מי המבוקש ?
אחרי ששימי בורח אתו מה אז ?
מה הסיפור, מה העלילה
שני הפושעים מספרים לשימיהם בעצם סוכני CIA שהגיעו למשימת חיסול בכלא והתחפשו לפושעים איטלקים, והיות והוא עושה רושם עדין, הם החליטו למלט אותו אתם מהכלא, אך בתוך כך, גם להשתמש בו כפיתיון למבוקש אותו הם נשלחו לחסל.
שימי אכן "מתחבר" לפושע, ולבסוף מתברר שהאמת הפוכה, המבוקש הוא תמים שנפל בפח, והשניים הם פושעים שבאו לחסל אותו, תוך כדי מתברר שהמבוקש הוא בכלל ישראלי.
ואז שימי והמבוקש בורחים מהכלא.
ובעקרון, אחרי ששימי בורח מהכלא וחוזר לביתו, העלילה נגמרה... יש את הסיפור עם השידוך של הבן של אייב (מה שמו?) עם אורית, ולדעתי יהיה יפה שהסיפור יסתיים בחתונה, אבל אנחנו באמת עוד לא שם...

העלילה שלנו זקוקה בדחיפות להתקדמות, ולכן- תודותי וברכותי לכל אשר יואיל להוזיל מזמנו ומדיו מקלדתו, ולהכניס את שימי הנחמד שלנו לבית הכלא. אין צורך בייסורי מצפון- שהרי כל מטרתנו בהכנסתו לשם היא להוציאו משם בצרוף שידוך לאחותו, בגרות ואחריות, ועוד כמה לקחים חשובים, ואם כך- טובה גדולה אנו עושים לו, וזאת בלי להתחשב בעובדה שהוא בכלל דמות דמיונית.
בקצרה, למי שלא הבין, מי כותב את הפרק הבא?


נ. ב. וסליחה על הרוח הפיוטית. בכל זאת, מוצאי שבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
פרק יפה מאוד !
רק כמה הצעות... הכול רק המלצה...
השוטר הגבוה נער קלות את העטיפה וקבוצת דפים המאוגדים בגומיה נגלתה לעיניו. הוא נעץ בשימי עיניים שברקו בברק מוזר וחיוך שטני התעקל על פניו. הוא העביר את ערימת הדפים לשוטר העומד לימינו, השוטר עיין בהם מספר שניות בריכוז ולאחר מכן הביט במפקדו והנהן הנהון קצר.
בדרך כלל פותחים את החבילה בזהירות לזיהוי טביעות אצבעות ועוד, להוכחות במשפט...
אבל זה טוב גם ככה.
"אתה" הצביע הגבוה לכיוון שימי "בוא אתנו"
יותר הגיוני שעוצרים את כולם, חוקרים, ומשחררים את הלא מעורבים...
כאילו שימי שליח מטעמו של אייב כדי לרגל לטובת עסקיו של אייב בהונגריה
חשבתי אולי שהם מאשימים את שימי ואייב בריגול למען ישראל,
והם עושים את זה גם כדי להפליל את אייב וגם כדי לסכסך בין הממשלה הפרו ישראלית בהונגריה לישראל
(2 ציפורים במכה) ואייב כביכול קשור לישראל כיוון שהוא יהודי וקשור לפוליטיקה בשתי המדינות...
וזה גם יסביר את זה :
מה שכן קצת חור,
זה למה דווקה החבילה המפלילה נשלחת מישראל ולא נגיד ארצות הברית שם אייב מתגורר

ואגב, אין שום מסלול ירוק
לפי הידוע לי בכל שדה תעופה יש מסלול ירוק - פטור ממכס, ומסלול אדום - חובת דיווח לדבר החייב במכס.
לא עוצרים נתין זר כ"כ מהר.
אלא אם כן קיבלת מידע מקדים שהוא בא לרגל במדינה...
אם היו עוברים חיפוש של המכס סתם כך לא היו מוצאים כלום, אלו רק דפים- לא חומר מסוכן, סמים וכד'. ומרגל עוצרים מיד גם אם הוא נתין זר. ובגלל שהם לא היו יכולים לגלות את זה סתם כך- האויבים של אייב הלשינו להם, וכך הם הגיעו ישר עם כל הדרמטיות והחשדנות.
מסכים.
הם אומרים לו שהם שליחים של המדינה. הם לא באמת כלואים (כך הם מספרים לו) אלא נכנסו לפה מטעם המדינה בתחפושת הזאת על מנת לעצור אותו או להעביר אותו לכלא השמור בו הוא אמור להיות.
וזה נשמע הגיוני ?
המדינה יכולה לעצור/להעביר אותו בלי כל הסיבוך הזה, והם לא זקוקים לעזרת שימי.
ובעקרון, אחרי ששימי בורח מהכלא וחוזר לביתו, העלילה נגמרה...
ומה אם זה שהונגריה תבקש מישראל להסגיר את החשוד בריגול חמור, או להחזיק אותו במעצר בישראל ?
אם הוא הורשע זה לא יעזור לברוח,
אלא אם כן הוכח שהכול עלילה והוא זכאי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אז הנה לפניכם סיפור בהמשכים - ככתוב בכותרת עם ניחוח אירופאי ואססיתי
הסיפור מתרחש באיזורים גרמניה, ישראל, מצריים, סין ועוד.
הוא מתחיל בשנת 2002, ומשם עולה ועולה,
אשמח לביקורות, להאררות והערות
לא היה קל לשתף את ה (בה' הידיעה) סיפור שכתבתי
אבל אשמח שתהנו.
פרק 1

מיקום: לייפציג, שכונת פליסנבורג, רחוב ברונר 14, גרמניה. שנת 2002.

לוקה ישב על מדרגות הבית הענק ובהה באוויר, אנשים נכנסו ויצאו מהבית, אמא דמעה מעט, ודניאל ישב ליד השולחן בסבר פנים חתומות ואכל בשקט את ארוחת הבוקר הקבועה שלהם. מדי פעם הוא לגם מכוס המים שנצבה לידו בשקט כדוממת באות הזדהות על פטירתה של סבתא ריטה.

לוקה הביט בשעון, השעה היתה 10:15 בבוקר, ואיש מבני הבית לא זרזו אותו ללכת לבית הספר, לוקה הביט בעיון בתמונה שנפלה לאמא מהיד, תמונה של סבתא ריטה. סבתא ריטה אהבה אותו באמת, היא היתה מקשיבה בחום לכל סיפוריו ומהנהנת בראשה, מעולם לא אמרה לו: לוקה, אתה מדבר יותר מדי, שקול את מילותיך, שלא יעלם לך כוח הדיבור. דניאל כל הזמן היה אומר לו את זה, ואבא היה עונה לו בטון בטוח: לו מצאת מחקר שיוכל להוכיח את דבריך הייתי שמח שהיה נעלם ללוקה כוח הדיבור. לפעמים לוקה, אתה מדבר יותר מהגובה שלך. סבתא ריטה מעולם לא סנטה בו על דיבוריו המרובים ועל אהבתו ללימודי ההיסטוריה. פעמון נשמע לפתע מרחוק. דניאל נעמד בדממה ולקח את צלחתו הריקה אל המטבח, הוא הגיש אותה ליולינה האומנת בשתיקה והתיישב על הספה בדממה. אמא נכנסה בסערה אל הסלון. לוקה? אתה אינך לבוש עדיין? לוקה הביט בתוויה של אמו וניסה להבין את טון דיבורה, האם היא כועסת? או שמא טון של עצבות נשמע בין שברי המילים? הוא התנער ממקומו ואמר, אני לא יודע לשים עניבה, ובכלל, מדוע הבגדים הללו שחורים? אליזה שטראוס ענתה בקול ממהר: לוקה, אנו צריכים ללכת ללוויה של סבתא ריטה, אין זמן לדיבורים קח את בגדיך ולבש אותם במהירות, זוכר את הסיסמה בבית הספר שלך? לוקה ענה בשלווה: הכוח הוא במשמעת. אוני המשיכה בטון קבוע: מצוין, אז לך להתלבש, ובלי דיבורים מיותרים. הילד הרים והוריד את גבותיו בהתרסה ולחש לעצמו תוך כדי הליכה מהירה אל עבר חדרו: ככה הדיקטטורים עולים לשלטון, הכוח במשמעת. אחיו התלווה אליו בחיוך שנמחק לאחר דקה, כשהביט בחדרו של אחיו: לוקה? מה הבלגן הזה? אחיו הקטן שאל בפליאה: בלגן? על איזה בלגן אתה מדבר? דניאל ענה בשתיקה רועמת. לוקה ענה בסלחנות: זה בסדר דניאל, אמא עוד לא העירה לי על הבלגן הזה, יש כאן סך הכל ספרים ומחברות שלא החזרתי אל הילקוט, ילד בן שבע לא אמור לעשות זאת לבדו. דניאל התקרב באיטיות תוך כדי מחאה: הבה ונראה על מה אתה לומד, והאם יש לך שגיאות כתיב. לוקה הסתובב באימה וקפץ תוך כדי שהוא מחפה על ספריו: לא! אני... אני עדיין באמצע שיעורי הבית, אתה לא יכול להסתכל באמצע! דניאל ענה בחומרה: באמצע? היית אמור להיות עכשיו באמצע הלימודים! זוז ותן לי לראות מה אתה מסתיר שם. לוקה הביט בדניאל בעיניים מתחננות: לא.. זה לא מה שאתה חושב.. זה פשוט... דניאל הדף את לוקה בעדינות והביט על הספרים שניצבו- הצטמקו בערימה קטנטנה. " מצרים הקדומה? עליית הנאצים? מרוץ הזהב באמריקה? האם אתה זקן? מדוע אתה קורא על דברים כה משמימים? אתה יודע שאבא לא אוהב שאתה חופר על ההיסטוריה יותר מדי, העתיד שלך די מתוכנן, אז אל תכניס באמצע שטויות". לעג דניאל. לוקה הביט בו בעיניים חכמות: זה מאד מעניי... הדלת נפתחה ושתיהם הסתובבו בבהלה, אבא, פרופסור דוקטור הנרי שטראוס נכנס בשריקה קלה אל החדר. שתיהם עמדו בניסיון הסתרה של ערימת ספרי ההיסטוריה שכלל לא תאמה את גיל הקורא בהם, אביהם שאל בפליאה: אינכם מוכנים? כבר אתם יוצאים! דניאל ענה בצייתנות: אני כבר מוכן אבא, לוקה מתלבש עדיין. הנרי יצא מהחדר וטרק קלות את הדלת. דניאל נזף באחיו: כמעט ועלו עלייך. לוקה ענה בהתרסה: אינני מסתיר דבר. דניאל משך בכתיפיו ויצא מהחדר. אמו ניגשה אליו, סדרה את שיערו ולחשה לו: דניאל, אתה ילד בן 12, כבר גדול מספיק, אנחנו נשלח אותך יחד עם לוקה ללוויה של סבתא ריטה, ואני ואבא נבוא בעוד כשעתיים, יכול להיות שיהיו שם מספר אנשים מוזרים, אך אתם לא תתקרבו אליהם וכמובן שלא תתן ללוקה להחליף איתם מילה, בסדר? תוכל להיות בחברתם של הילדים של דוד נורמן, בסדר? דניאל הנהן בראשו בצייתנות והלך לחדרו של אחיו הקטן.

הוא פתח את הדלת, ולוקה עמד שם בצייתנות לבוש על כל בגדיו, רק שעניבתו היתה מרושלת קמעא. דניאל נגש אליו ושאל ברצינות תהומית תוך כדי קשירתה מחדש של העניבה: עד מתי אצטרך לקשור לך את העניבה, לוקה? מה יקרה כשתהיה עורך דין? מי יקשור לך את העניבה? לוקה ענה בחלמנות: אני לא אהיה עורך דין. דניאל ענה בנזיפה: אז רופא. לוקה ענה בשנינות אשר לא תואמת את גילו הצעיר: רופא כלל לא לובש עניבה, ואני כלל לא עומד להיות רופא. דניאל עצר אותו ואמר: די עם הדיבורים חסרי התועלת הללו, הן מה שאבא ואמא יחליטו אתה תהיה, לא אתה בעצמך. לוקה הסיט את מבטו כנעלב וסנן לעמו בשקט משפטים הנוגדים את דבריו האחרונים של דניאל.

לאחר מספר דקות, רכב שרד יוקרתי חנה מחוץ לגינת ביתם המפוארת, דניאל ולוקה יצאו לבחוץ וחצו את הגינה לאורכה, דניאל לא הסיט את מבטו ימין ושמאל, וצעד בהליכה ישרה כחייל במסדר. לוקה, ובכן, לוקה לעומת זאת, הלך בהליכה מרושלת, נגע בעניבתו, רפרף בשערו, אבק אבק בלתי נראה ממכנסיו, דניאל נעצר בתסכול ושאל: מה יהיה איתך לוקה? האינך יכול רק ללכת בלי לגעת בכל לבושך המסודר? לוקה ענה בתסכול גם הוא: מה עשיתי? סך הכל הזזתי את העניבה, אני אינני במסדר צבאי כרגע ואיש אינו צופה עלינו כרגע. דניאל אנפף בעצבנות. את המשך הדרך לוקה הלך בפנים קפואות כקרח ובצעדים שלא היו מביישים סמל במסדר צבאי. הם נכנסו לרכב ובלו את זמן הנסיעה בפנים חתומות וללא החלפת כל מילה. לאחר כחצי שעה הם הגיעו ל Südfriedhof Leipzig בית קברות כללי, ירוק ויפהפה, מלא בפרחים ובפסלוני זהב. לוקה הביט במקום בעיניים פעורות, מעולם לא היה במקום כזה. הוא פנה לאחיו ושאלו: דניאל מה הם המלבנים הללו? דניאל ענה בקול שרעד מעט: אלו הם מצבות, בפנים ישנם אנשים. לוקה הביט בו בפליאה, ושאל בפליאה גדולה יותר: איך האנשים האלו נושמים מתחת לאדמה? דניאל ענה בקול כעוס: הם לא נושמים בכלל, הם מתים! מתים! אתה מבין? גם סבתא ריטה תכנס לאחת מהמצבות האלו עוד מעט בתוך ארון. לוקה לא הוסיף לשאול עוד את אחיו הבוגר – יודע כל, הוא העריץ את דניאל על ידיעותיו בשלל הנושאים המגוונים. מוחו קדח במחשבות אודות סבתא ריטה, מתה? מה זה אומר בכלל מתה? האם לא יראה אותה יותר? זהו סוג של משחק? הוא צמצם את עיניו וראה לפתע מספר אנשים לובשים חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות בוהקות, רוב האנשים היו עם זקן אפרפר לבנבן ארוך יחסית, וכולם היו עם בד שחור עגול על ראשם, ולחלקם מגבעות שחורות. הוא התרכז במבטו ולפתע התיישרו גבותיו, הוא פנה לאחד מהם ושאל: אנטשולדיגונג? (סליחה- גרמנית) האיש הסתובב אליו בחיוך מאיר פנים וענה: יו? (אידיש) דניאל שקלט לפתע את השיחה שמתרחשת לפניו פנה לאחיו בגרמנית מהירה וחדה: לוקה, אבא הזהיר אותך לא לדבר עם זרים! אם אבא יגלה שדברת איתם הוא לא יעבור על כך בשתיקה, אני אחראי עליך ואני לא מסכים לך לדבר עם המוזרים האלו. לוקה הביט בו בחמלה וענה לו: דניאל, אני אחראי על עצמי, ואני יכול לדבר עם האדם הזה, הוא לא יעשה לי דבר, וחוץ מזה, למה האדם הזה אמר "יו" ולא "יא"? דניאל ענה בזעם מהול בלעג צרוף: הוא לא יודע איך מדברים כלל, אינך יכול לנהל עמו שיחה. האיש שהבין את עיקרי הדברים שלא נאמרו במהירות ענה באיטיות: אני מדבר אידיש, אייני מגרמניה אנו באנו מפולין, הנפטרת היא דודתנו. לוקה התאמץ להבין את דבריו ושאל בחוסר אמון: האם אתה בן דוד של אימי? האדם הנהן בראשו וחייך חיוך גדול. לוקה אמר באיטיות: לא ידעתי שיש לי קרובי משפחה מוסלמים. גבותיו של האדם התעגלו בתדהמה: מוסלמים? אולי לא הבנתי נכון? לוקה ענה באכפתיות מרובה: אביו של חברי לכיתה, ג'מיל, חובש את פיסת הבד הזו על ראשו, הם מוסלמים אדוקים. האדם ענה בגיחוך קל: אינני מוסלמי אני יהודי אורתודוקסי, ולפיסת הבד שעל ראשי קוראים " כיפה " רוצה גם אחד? שאל בעודו מוציא כיפת בד קטיפתית שחורה מכיסו ומושיט אותה לעבר לוקה. דניאל קפץ כנשוך נחש ותפס את הכיפה מידו של היהודי, הוא צעק: אבא לא מרשה להתקרב לסממנים דתיים כלשהם! לוקה התרחק מהאדם הזה, הוא מסיונר! הוא מנסה להטיף לנו! הוא זרק את הכיפה לאדמה הלחה בבוז והביט בעיניים חודרות לעבר היהודי שכלל לא הבין על מה ההמולה הגדולה. לוקה הביט בעיניים גדולות על אחיו הגדול שהרים את קולו, זוהי כמעט הפעם הראשונה ששמע את אחיו צועק, אך מילותיו לא מצאו חן בעיניו. הוא הרים את הכיפה הקטיפתית מהאדמה ניער אותה ממעט החול שדבק בה, והסתכל בדניאל. דניאל הסמיק למראה הבלגן שחולל, רגיל היה להיות ילד הפלא של משפחתם, ופתאום כזו התפרצות. הוא סינן ל אחיו הקטן: הגש לאיש הזה את הכיפה בלי התחכמויות, לוקה. לוקה החליט דווקא להתחכם ושם את הכיפה על שיערו השחרחר, עיניו הירוקות נצצו בברק של שמחה, והוא אמר לאדם שמולו: דנקע שיין. (תודה רבה – גרמנית) האדם שמולו חייך אליו ואמר: אם הוריך לא מסכימים, אולי עדיף שתוריד את הכיפה. לוקה לא הבין את דבריו ואמר שוב: דנקע שיין. מחכה לבבקשה. האדם שמולו נאנח ונענה לבקשה של נשמעה: ביטע (בבקשה) לוקה הסתובב וצעד באדמה הבוצית לקראת בני דודיו, בניו של דוד נורמן ודודה מיילי. דניאל סנן בזעם עצור: חכה, אבא יראה את זה הוא לא יעבור על זה בשתיקה. לוקה משך בכתפיו.

לאחר כחצי שעה, מכונית שחורה עצרה ליד שער בית הקברות. מתוכה ירדו אליזה והנרי שטראוס – הדורים, מדודים, כל קמט בחליפה ובשמלה מהודק למקומו. נוכחותם מילאה את המקום בהדר צונן.

דניאל הצמיד את ידיו לכיסיו והשפיל מבטו. הוא כבר ידע: אבא יפנה אליו ראשון. ואכן, הנרי סקר אותו במבט חודר וקרא בקול עמוק אך מהודק:



“דניאל. מדוע לא שמרת על אחיך?”

קולו של דניאל רעד, אך הוא ניסה לעמוד זקוף:



“ניסיתי, אבא. הוא… הוא לקח ממני. זה לא בגללי.”



דמעה זלגה על לחיו. הוא מחה אותה בחופזה, אך אביו הבחין.

“אל תנגב בשרוולך,” אמר הנרי בקפידה. “זהו מראה מגונה.”



היד של האב כמעט התרוממה לגעת בכתפו – כמעט – אך נעצרה באוויר ושבה אל צידו.

“לוקה,” קראה האם בקול רגוע-חמור. היא כרעה מולו, מביטה בו היישר בעיניים.



“אמרנו לך לא לדבר עם האנשים הללו. אתה מבין את זה?”

לוקה שתק. שפתיו רעדו.

“לא יהיו פנקייקס מחר,” הוסיפה אליזה באדישות של שופטת, אך קולה נשבר לשבריר רגע. “אני רוצה שתדע – זו לא שעשוע. זו משמעת.”



כשהתרוממה, זעה הדמעה בזווית עינה – אך היא לא נתנה לה ליפול.

הנרי הסיר את הכיפה מראשו של לוקה באצבעות זהירות, כאילו זו חפץ זר שאינו שייך. “שניכם חוזרים מיד. אינכם נשארים כאן.”

העולם עצר. דניאל הרים ראשו, מבטו התחנן.



“לא נהיה… עם סבתא ברגעיה האחרונים?” לחש.

אליזה הישירה אליו מבט. היא שמרה על זקיפותה:

“יש תוצאות למעשים, יקירי. שליטה עצמית – מעל הכול.”

ברקע החל הארון של סבתא ריטה להתקדם, והמתפללים החרדים זעקו בקול: “יתגדל ויתקדש שמה רבה…”

דניאל לא עמד בזה. הוא אחז בידו של לוקה בחוזקה, פניו מוצפות דמעות. לוקה שלף מכיסו ממחטה קטנה, מצוירת בידיים ילדותיות, והושיט אותה.

דניאל לקח אותה באצבעות רועדות, לא בגסות. “בגללך…” לחש, קולו נחנק. “בגללך לא אהיה עם סבתא בפעם האחרונה.”

השניים הסתובבו לאחור, צועדים הרחק. מאחור – הורים זקופים, ארון כהה,ומילים לא מוסברות שהמשיכו לחלחל בחלל האוויר

דניאל המשיך לבכות חרישית, נשימתו נשברה בכל צעד. לוקה, לעומתו, שתק.



עיניו הירוקות ברקו – לא מדמעות, אלא מן השקט הקפוא שעטף אותו.



הוא לא ידע מה לומר לאחיו, לא מצא מילה שתנחם. רק היד הקטנה שלו, שעדיין הייתה בתוך ידו של דניאל, אמרה את מה שהפה לא הצליח: אנחנו לבד בזה. ביחד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה