שיתוף - לביקורת תשובה מיראה- לעינכם. ולעיונכם.

[מועד לשמחה]

היי אז חיכיתי בסבלנות 3 חודשים...
משהו שכתבתי לפני הרבה זמן, מחכה בסבלנות גם הוא...
אשמח לביקורת בונה...


תשובה מיראה


פפפ פפפפ פאאאאאפ


רכב שועט בדהרה, אני מפנה חצי מבט, לגודל הזוועה פניו מועדות ישר אלי.

אני עוצם עיניים, רואה בהילוך איטי את עצמי שרוע מתחת לגלגלים...
חריקה עזה נשמעת, הרכב עוצר שניה לפני שאני מרוח על הכביש, כמו סטייק דק וצלוי שמחצו במנגל עד שנהיה פסים פסים.

אני מסדיר נשימה, מחזיר את הלב למקומו הטבעי, ונפנה לסקור במבט מאשים את הרכב הנ"ל.
מתוך הרכב נשמעת שירת קקופוניה ממוצעת. מבעד לשירת הקופים נשמעת צעקה "ח'צקל, סורי לא התכוונתי, אני בשיעור שישי, עוד לא למדתי ברקס וחניה. (וגם אין לך מושג מה הכפתור של הווליום?)"

כן, בטח ואני רופא מנתח בשיעור שישי ועוד לא למדתי איך סוגרים את החור שיצרתי במעיים.

הוא, בטון נחשי ומזמין, טווה לי את המלכודת , "תעלה תעלה, אני אקח אותך..", יותר משאני רוצה לנסוע איתו, רוצה הוא להסיעני מעשה בעלי עוגלע'ס חדשים הנהנים להראות ידע נרחב במכמורות הכבישים(והמדרכות). והיות שהשרב הכבד שיבש דעתי ורוקן אותו משיקול דעת כליל.

הסכמתי.

אחחח

לו רק ידעתי למה נכנסתי, הייתי אומר לפחות את הנוסח המלא של הווידוי כמו יהודי כשר, ולא צועק רק שמעעעעעעעע ישרואאאל בכל כיכר או עיקול מזדמן (לא ידעתי שכיכר זה דבר כ"כ מפחיד. המקסימום שאני זוכר זה שאבא שלי שכח לפנות אז זכינו לסיבוב חינם. לא ידעתי שכיכרות עושות השלמת הכנסה בתור סחרחרות בלונה פארק.)

הקטע הכי מוזר של נהגים חדשים, זה המילמול העצמי.

כן אני מכיר את הקונספירציה הזאת, שאנשים שמדברים לעצמם הם אנשים חכמים שבטוחים בעצמם.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל, מכירים?

זה כולל הסבר מפורט והכי לא בטוח בעצמו, הנה עכשיו אני מתניע, מסובב את המפתח, לא לצד הזה זה הצד שמפוצץ את המטען חבלה שהצמדתי לרכב, הנה אני עושה דרייבינג, לא אני הזזתי לפארקינג עכשיו, זה אומר שאני במצב חניה, טוב רגע, אני שניה מרגיש את הברקס, (ואני שניה מרגיש את הלב שלי.)

זהו אנחנו מוכנים...(אל, אבל אל תכלול אותי באנחנו שלך!)

מעיף חצי מבט במראה ושואל בתימהון, אתה, מפחד???

לא מה פתאום, אני רק רועד, משקשק, תורם כסף לצדקה, ומבטיח להשלים עם השכן ממול.

על הנסיעה עצמה איני יכול לפרט כלל, כי חוץ מלקרוע לעצמי את עור התוף, להרוס לילדיי בשידוכים, להיזרק מצד אל צד במושב האחורי כמו שק תפוחי אדמה, לייצר חורים בתקרה על כל במפר שנקרא בדרך, להזיז לו את הדוושה לרוורס כי הוא מאז ומעולם לא הסתדר עם כמה פעולות יחד. אבל חוץ מזה הייתי בערפול חושים ובהזיות.



וזהו, ואז קרה דבר עצוב.

אין לי יותר פוביות מטרמפים. התקהה הרגש.

אני רק בקשה, רבינו אני עולה רק עם בוסטר.

 

[אש קודש!]

קצת אבסורד שהוא עלה אחרי שהלה כמעט דרס אותו.
נראה לי שהייתי מורידה את זה (למרות שזה כתוב מהמם!).
או שזה הקונץ?

 

[מועד לשמחה]

קצת אבסורד שהוא עלה אחרי שהלה כמעט דרס אותו.
נראה לי שהייתי מורידה את זה (למרות שזה כתוב מהמם!).
או שזה הקונץ?

האמת לכן כתבתי היות שהשרב הכבד וזה...
זה באמת דילמה מה עדיף, להסתכן קצת בנסיעה, או להתבשל בחוץ בשרב הכבד,
מה גם שזה נכתב על נהג חדש שאין אפשרות לסרב לו כלל.... (וכל פעם "זהו פעם אחרונה שאני בטרמפ איתו, בתקווה להשאר בחיים אחרי הפעם הזו...)