התייעצות ילד בן 5 שפשוט נהנה להציק לאחים שלו

[ניאגרה]

יש לי ילד בן 5 מתוק וחכם שזה נראה שיש לו הנאה מיוחדת מלהתעלל באחים שלו

דוגמאות?

פעם אחת הם ישבו לשחק והכל רגוע ונחמד, פתאם אחד הילדים בטעות הזיז לו איזה משהו- אז התגובה שלו- זה לצבוט לו ביד צביטה קטנה וכואבת, והוא לא מפסיק- עוד צביטה ועוד צביטה גם אם הילד הנצבט מתחיל לבכות- זה לא ממש מזיז לו

או שמידי פעם אני רואה אותו רודף (באלגנטיות, לא רדיפה סוערת) אחרי אחד האחים עם סכין ח"פ/קפלה כדי "לדקור" אותו, האח הבורח מבועת כולו, אבל על הפנים שלו- חיוך (ואני מתאפקת לא להוסיף 'שטני')

ויש לו איומים מוזרים עליהם (שאני לא מצליחה להבין איך הם בכלל מאמינים)- אני אכניס אותך לקופסה של הסיכות וכל הסיכות ידקרו אותך/אני אכניס אותך מתחת המיטה ואסגור ויהיה לך חושךך (לאח שגבוה ממנו פי 2)

הוא מתנהג ככה לכל האחים, אין לו רחמים לילדה בת שנה ולא פחד מאחיו בן שבע (שגם, כמה שנשמע הזוי- בורח ממנו בבעתה במקום להתעמת איתו)

זה לא בא כרצון להתעלל- זה תגובה על זה שאמרו לו/לקחו לו/עשו לו- אבל על דברים טפשיים הוא מתגרה בצורה אכזרית, והדרך שלו לפתור את העניינים די מטרידה.. ועד שאני לא מתערבת ומפסיקה את זה הוא לא נרגע!

יש מה לעשות בגיל כזה כדי שלא יתפתח חלילה לסאדיסטיות?

 

[מרגלית ויסברג]

מנסיון דומה עם הבן שלי.

אנחנו כבר כמה חודשים בתרפיה באומנות, ושמחה לציין שיש שיפור

 

[ניאגרה]

איך כדאי להגיב לו על ההתנהגות הזאת?

כשאני צועקת עליו/מענישה אותו (לא מכה אותו! רק אומרת שילד שמרביץ עם הקפלה לא יכול לשחק בה וכד') הוא מתחיל לבכות בקול גדול- בלי פרופורציה לרמת הענישה

 

[שולמית רוז]

איך כדאי להגיב לו על ההתנהגות הזאת?

כשאני צועקת עליו/מענישה אותו (לא מכה אותו! רק אומרת שילד שמרביץ עם הקפלה לא יכול לשחק בה וכד') הוא מתחיל לבכות בקול גדול- בלי פרופורציה לרמת הענישה

לא נורא שהוא בוכה. הוא חייב להבין שאת לא מסכימה להתנהגות הזו. אבל צריך להבהיר לו את זה בצורה תקיפה אך רגועה. שלא ירוויח תשומת לב מזה, ושלא יוכל להתלונן שגם את מציקה לו.
שנית, חושבת שזה חייב להגיע על רקע כלשהוא, האיומים המוזרים ממש לא נשמעים משהו טבעי שסתם עלה במוחו לבד. אין מישהו שמציק לו מאוד, בגן אולי?
לדעתי ממש חשוב טיפול ריגשי. גם אם זו נטייה טבעית (אפשרות שלא נראית לי הגיונית), אפשר לעבוד בטיפול על האישיות.

 

[ניאגרה]

אין מישהו שמציק לו מאוד, בגן אולי?

בגן לא, הוא בין החזקים וגם הגננת שלו שנה שעברה אמרה לי את זה

אבל עכשיו אני נזכרת שכשהוא היה תינוק הוא היה ילד צרחני במיוחד
ויום אחד כשהגעתי לקחת אותו מוקדם- שמעתי אותו בוכה והמטפלת צועקת עליו "ששש... די די" ושמעתי משהו שהיה נשמע כמו סטירה והוא השתתק עם גניחות כאלו מתוך פחד

כמובן שבאותו יום הוצאתי אותו משם! אבל יכול להיות שזה השפיע עליו וגורם להתנהגות הזאת היום?

 

[תפוח זהב]

נשמע כמו קושי בוויסות חושי

 

[ניאגרה]

נשמע כמו קושי בוויסות חושי

ואיך מטפלים?

 

[.Marble]

יש לי ילד בן 5 מתוק וחכם שזה נראה שיש לו הנאה מיוחדת מלהתעלל באחים שלו

דוגמאות?

פעם אחת הם ישבו לשחק והכל רגוע ונחמד, פתאם אחד הילדים בטעות הזיז לו איזה משהו- אז התגובה שלו- זה לצבוט לו ביד צביטה קטנה וכואבת, והוא לא מפסיק- עוד צביטה ועוד צביטה גם אם הילד הנצבט מתחיל לבכות- זה לא ממש מזיז לו

או שמידי פעם אני רואה אותו רודף (באלגנטיות, לא רדיפה סוערת) אחרי אחד האחים עם סכין ח"פ/קפלה כדי "לדקור" אותו, האח הבורח מבועת כולו, אבל על הפנים שלו- חיוך (ואני מתאפקת לא להוסיף 'שטני')

ויש לו איומים מוזרים עליהם (שאני לא מצליחה להבין איך הם בכלל מאמינים)- אני אכניס אותך לקופסה של הסיכות וכל הסיכות ידקרו אותך/אני אכניס אותך מתחת המיטה ואסגור ויהיה לך חושךך (לאח שגבוה ממנו פי 2)

הוא מתנהג ככה לכל האחים, אין לו רחמים לילדה בת שנה ולא פחד מאחיו בן שבע (שגם, כמה שנשמע הזוי- בורח ממנו בבעתה במקום להתעמת איתו)

זה לא בא כרצון להתעלל- זה תגובה על זה שאמרו לו/לקחו לו/עשו לו- אבל על דברים טפשיים הוא מתגרה בצורה אכזרית, והדרך שלו לפתור את העניינים די מטרידה.. ועד שאני לא מתערבת ומפסיקה את זה הוא לא נרגע!

יש מה לעשות בגיל כזה כדי שלא יתפתח חלילה לסאדיסטיות?

לצערי אין לי הרבה איך לעזור לך
רק אולי ינחם אותך שאני עוברת קושי דומה עם הבן שלי
קצת שונה-כי הוא מתחיל להציק בלי סיבה נראית לעין ופחות בצורה פיזית
אבל הוא מציק לאח שלו 24/7
(הוא מקבל ריטלין, אז בשעות התרופה יש שקט ב"ה)

אבל כמו שאמרו פה, כדאי לבדוק נושא וויסות וגם טיפול ריגשי או תרפיה יכולים לעזור

 

[.Marble]

ואיך מטפלים?

קודם כל להתחיל תהליך אבחון דרך הקופה
במידה ורואים קושי, הוא אמור לקבל טיפול ריפוי בעיסוק

 

[blue cat]

הוא מתחיל לבכות בקול גדול- בלי פרופורציה לרמת הענישה

אסור להתבלבל מהבכיות האלו.....
הוא קולט שזה נקודת תורפה.

 

[אופססס ;)]

אסור להתבלבל מהבכיות האלו.....
הוא קולט שזה נקודת תורפה.

הרבה פעמים זה בגלל זה אבל לא תמיד.
הרבה פעמים זה מגיע מחרטה שילד בגיל הזה לא יודע לבטא או מתסכול של- עוד פעם זה קרה לי בסוף...

אצלנו הרקע הוא על ADHD שהסימפטום הכי בולט הוא אמפולסיביות.
אני לימדתי את הבן שלי ('המוכה' מבין שניהם) להגיד לזה שמרביץ- זה לא נעים לי. וככה אחרי הסיטואציה אנחנו מדברים על זה שלX לא נעים שמרביצים לו ובטוח שהוא לא התכוון להרביץ רק מאד כעס וכו'. זו דרך מאד ארוכה אבל משתלמת. היום הילד המרביץ בן 7 ויש הרבה יותר מודעות. אני יכולה לשמוע אותו מתנצל אח"כ ואומר- לא התכוונתי רק כעסתי.
ואגב, גם אצלנו 'הקורבן' בד"כ זה ילד בן 9- שיותר גדול ממנו אם כי לפעמים גם הקטן בן 3.

כמובן שא"א להסיק מסקנות מילד שלא מכירים אבל ללכת לאבחון. ויסות רגשי, חושי ועוד.
אח שלי היה מרביץ כואבבב (אני עד היום זוכרת והוא קטן ממני בשנה) עד שההורים שלי הבינו שהוא לא מודע לעוצמה שהוא מרביץ

 

[chani2006]

דבר ראשון, ילדים רוצים להיות טובים. הוא בוודאי לא רע ולא אכזרי. חס וחלילה.
הוא בוודאי היה רוצה לעשות טוב, ולקבל מחמאות ולהרגיש שווה. זה דבר בסיסי.
אם הוא מתנהג באופן שסותר את זה, זה משהו שמעבר לשליטה הנוכחית שלו.
אז אל "תקנו" את החיוך שלו כביטוי של שמחה. זה אולי ריגוש עבורו, אבל יש לזה מחירים.
בסופו של דבר זה לא נעים לו, והוא לא באמת בוחר בזה. אז יש מקום לחמלה ולהכלה...
הוא עושה את זה בלית ברירה כי הוא לא מכיר דרכים אחרות לבטא את התחושות שלו.
וההתפרצויות בכי בעקבות הענישה די מוכיחה את זה. הוא לא בוכה את העונש. הוא בוכה את התסכול...
לכן נשמע שמאד יעזור פה טיפול רגשי.
שיקבל מקום ודרך לבטא את הרגשות שלו.
זה בוודאי יסייע לו לשחרר את האמוציות שמצטברות בו, שלא יפרוק אותן על אחרים.
טיפול באומנות, רכיבה על סוסים, תרפיה בבעלי חיים, במוזיקה. מה שהוא אוהב.

דבר שני לגבי ויסות חושי, בדרך כלל מאבחנות בריפוי בעיסוק של הקופה לא מזהות את זה.
האיבחונים שלהן מתמקדים במיומנויות של מוטוריקה, ולא בהכרח שהקושי מתבטא שם.
חבל על הזמן, ועל כל הפרוצדורות של "התפתחות הילד". זה יכול לקחת חודשים, ולא מקדם כלום.
אבל למעשה, אין כל כך משמעות לאיבחון.
אם את רואה שהוא "פיזי" יותר מהנורמה, יש לו צורך למגע חזק, לצבוט דברים ולנשוך דברים,
אם הוא נהנה להתגלגל על הראש ולהיות הפוך, לשכב על הרצפה, על השולחן, על הכסא עם הראש למטה,
אם הוא מחפש ריגושים פיזיים כמו לקפוץ מגובה, לטפס, להסתכן...
יש בהחלט סיכוי שהויסות התחושתי שלו לא לגמרי תקין.
זה לא בהכרח, ויש הרבה ילדים שמאופיינים בהתנהגויות הנ"ל,
וגם לא בהכרח שכל ההתנהגויות הנ"ל מאפיינות אותו,
אבל ניתן לראות באופן כללי סוג של חוסר שקט פנימי.
וההתפרצויות הרגשיות, גם כלפי האחים וגם בתגובה להענשה - גם מאד אופייניות.
אם ככה, אז הטיפול שהוא צריך הוא הצפה תחושתית.
לתת לחושים שלו אובר גרויים, ואז הם נרגעים.
הכי טוב היה חדר סנוזלן. יש לזה תוצאות מדהימות. אם יש לכם באזור.
טיפול במים גם מאד יעיל. המים מאד עוטפים ומרגיעים. (אפילו בריכה באמבטיה)
מעבר לזה, יש הנחיות של מרפאות בעיסוק איך לבצע סדרות של לחיצות בגוף,
במקומות ספציפיים שמעודדים איזשהי תגובה מוחית של הרגעה.
אם עושים את זה באופן קבוע 3 פעמים ביום - זה מאד מאד עוזר.
אנחנו נעזרנו במרפאה בעיסוק בשם דורית דיל מירושלים. מקצועית לתחום הזה.
בכל מקרה, גם להרגעה חד פעמית, אפשר לעטוף אותו חזק חזק בשמיכה, ממש בצורה לוחצת, ולחבק,
או שישכב על הספה, ולשים מעליו כריות או מזרון, וממש לשכב עליו.
תנסי ותראי. אם זה נעים לו והוא רוצה עוד מזה - זה די אומר שהוא ויסותחושהניק. וולקאם.

ודבר אחרון כדי שתירגעי,
בגילאים האלו ילדים פועלים כמעט 100% מתוך דחפים, ויכולת הריסון שלהם עדיין לא מפותחת.
ככל שהם מתבגרים, הם מסגלים לעצמם יותר ויותר שליטה עצמית ואז ההתנהגויות נרגעות.
זה לא שהבעיה נפתרת. אבל הביטויים וההתמודדויות מאד שונים,
ובטח שאינם כוללים מעשים שאינם מקובלים על הסביבה, או פוגעים בזולת.
לכן החשש שלך שהוא יהפוך להיות סדיסט חלילה, אין לו כל כך מקום...
רק שלא יצבור תסכולים וכעסים, ודימוי עצמי שלילי.

הרבה נחת ממנו ומכולם!!!

 

[selo]

יש לי כמה ילדים כאלו (קטנים) שאוהבים להציק לאח שמתחתיו ולפעמים אף למי שמעליו וכולם נוטלי ריטלין. הסבירו לי שהיפראקטיבים זה הצורה שמקבלים את היחס ותעסוקה וכו' דבר אחד בטוח זה עובר עם הגיל והילד הגדול כבר פרש מזה

 

[חנה ש.]

מקצועית, כנראה יש מה לעשות.
ומעבר לכך אינטואיציה אימהית:
ילד אוהב גם לתת לחבק, לנשק מטבעו.
אם תיקחי סיטואציות שונות ותתני לו תפקידים כמו למשל:
אתה מחלק את המנה אחרונה, התינוקת בוכה אתה מלטף אותה עד שהיא נרגעת,
אתה מספר סיפור לאחים שלך לפי הספר, אז הוא ילמד שיש דרך טובה וכיפית
לבטא את עצמו.
ממילא הדחפים שלו להציק יתחלפו ביצירת קשרים חיוביים.
את יכולה גם להשקיע בו יותר בפרטיות, לצאת רק איתו, לשוחח איתו,
אפילו לקחת אותו לכמה דקות לגינה לבד, ככה הוא ירגיש חשוב ושאכפת לך ממנו.
(ולדעתי בכלל לא להילחם בהתנהגות שלו או לקטלג אותה, אלא רק כשזה קורה לומר בצורה ברורה,
לא! ולהזיז אותו פיזית, ודבר נוסף במחשבה שלך תהפכי את היוצרות תאמרי לעצמך זה ילד מיוחד עם
כוחות חזקים הוא יזכה לעשות הרבה דברים טובים, יש לו כוח מנהיגותי - קחי כל דבר ותמצאי בו משהו חיובי,
ואת גם יכולה למצוא משהו משותף בינכם למשל שיש איזה מאכל שאוהב או מילה שהוא משתמש בה הרבה,
ותעשי מזה צחוקים איתו, ככה הוא ירגיש שאת בת בריתו, וככה הוא ירצה מעצמו לעשות מה שחשוב לך, והוא לבד יודע.)

 

[.Marble]

סליחה על ההסטה קצת מהנושא-
האם מישהי התנסתה בווסט/אפודת לחץ למקרי וויסות ובעיות קשב וראתה שעזר?

 

[ארבע]

יש לי כמה ילדים כאלו (קטנים) שאוהבים להציק לאח שמתחתיו ולפעמים אף למי שמעליו וכולם נוטלי ריטלין. הסבירו לי שהיפראקטיבים זה הצורה שמקבלים את היחס ותעסוקה וכו' דבר אחד בטוח זה עובר עם הגיל והילד הגדול כבר פרש מזה

היפראקטיביות ובעיות וויסות חושי הרבה פעמים הולכים ביחד, הם כמעט חברות בת.

לעו"ס חיים דיין היה באתר מאמר שעסק בדיוק נושא שהעלתה פותחת האשכול. ממליצה מאד לחפש ולקרוא.

 

[ברוכה תהיי]

סליחה על ההסטה קצת מהנושא-
האם מישהי התנסתה בווסט/אפודת לחץ למקרי וויסות ובעיות קשב וראתה שעזר?

רק מזהירה שאסור לעשות את זה לבד, אלא רק בהנחיית מרב"ע שמוסמכת לזה, מכיון שיכול להוריד לח"ד לרמה מסוכנת (צריך להתאים את רמת הכובד ואת מספר הדקות למשקל הילד- אם מגיעים למסקנה שזה הדבר הטוב עבורו)

 

[ברוכה תהיי]

לפותחת האשכול-
נראה כי כדאי לך ללכת להדרכת הורים ולברר שמדובר במישהי מקצועית במיוחד. סביר שגם יפנו אתכם לאבחון מקצועי לילד- בהתאם לשאלות מכוונות שישאלו אתכם (יש כמה סוגי אבחון שונים שיכולים להיות רלוונטיים, כל אחד בכיוון אחר).
איך הצוות החינוכי מתאר אותו? ניסיתם לשאול אם גם בלימודים הוא מציק באופן חריג לגילו?

 

[שפרה אריקסוןShifraE]

את מכירה מקרוב?

אפשר לכתוב סתם על בנאדם?
"ארור מכה רעהו בסתר" שמענו הבוקר !

 

[אמ123]

אמא יקרה,
מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעת ויסות (חושי - רגשי- התנהגותי)
שזהו קושי מולד שמתחיל מגיל 0 ומתבטא בכל גיל באופן אחר.
אני יכולה לומר לך שבהתפתחות הילד -הרבה פעמים לא ידעו לתת לך מענה בנושא.
חשוב מאוד שתפני להדרכת הורים מקצועית (CBT/DBT לילדים).
ואת יכולה גם להיעזר במדריך להורים לילדים עם קשיים התנהגותיים-רגשיים,
תבקשי אותו כאן: ogenlahorim שטרודל גימייל.
אם את רוצה לקבל מידע מדוייק יותר בשביל הילד שלך- את גם כן יכולה לפנות במייל הנ"ל.
בהצלחה רבה,