התייעצות גם את ככה?

[עיר שהיא עולם]

בני ברקיות!
אנחנו משפחה שברחה מהדרום ונמצאת במרכז.
מה המצב בבני ברק?
יש קצת לאן להוציא את הילדים?
חנויות פתוחות?
אשמח לכל מידע!

 

[פנינה ריימונד]

אני מורגלת ממש במלחמות [אשדודית ועכשיו נתיבותית], ועם כל ה'הרגל' יש דברים שלא משתנים. כמו החשש להיכנס לזמן ממושך [לחדר האמבט, שירותים], הדאון וחוסר מוטיבציה, הבהלה מקול עלה נידף [היום בעלי פיהק ובאתי לרוץ לממ"ד... ]
כל אלו קיימים עדיין.

 

[המטבח של סימא]

אני מורגלת ממש במלחמות [אשדודית ועכשיו נתיבותית], ועם כל ה'הרגל' יש דברים שלא משתנים. כמו החשש להיכנס לזמן ממושך [לחדר האמבט, שירותים], הדאון וחוסר מוטיבציה, הבהלה מקול עלה נידף [היום בעלי פיהק ובאתי לרוץ לממ"ד... ]
כל אלו קיימים עדיין.

ורק לחשוב על משפחות מחו"ל שהגיעו לארץ לחגוג את סוכות, להם היה יום טוב שני כך שהמתח וחוסר הוודאות המשיכו יום נוסף, מי שקרוב שלנו לא שמע מימיו קול אזעקה והם פשוט היו בהיסטריה מוחלטת, אתמול בבוקר התקשרו מחברת התעופה הזרה שהטיסה שלהם חזרה מבוטלת...נראה לי שהם לא יצאו מהמרחב המוגן במלון עד עכשיו ) :

 

[מגבת]

אני מורגלת ממש במלחמות [אשדודית ועכשיו נתיבותית], ועם כל ה'הרגל' יש דברים שלא משתנים. כמו החשש להיכנס לזמן ממושך [לחדר האמבט, שירותים], הדאון וחוסר מוטיבציה, הבהלה מקול עלה נידף [היום בעלי פיהק ובאתי לרוץ לממ"ד... ]

מתפללים עליכם.
עדייין אי אפשר לצאת?

 

[פנינה ריימונד]

מתפללים עליכם.
עדייין אי אפשר לצאת?

הסיכוי לחדירת מחבלים קיים, כל עוד השכונה על ציר העוטף והיו כאן מחבלים בשבת.
גם אם יגידו לי שהשטח נקי, כל עוד יש קולות ירי אני לא יוצאת.
גם לא לזרוק זבל ולקניות.

 

[תותית י.]

בני ברקיות!
אנחנו משפחה שברחה מהדרום ונמצאת במרכז.
מה המצב בבני ברק?
יש קצת לאן להוציא את הילדים?
חנויות פתוחות?
אשמח לכל מידע!

ממה שאני יודעת רק חנויות אוכל פתוחות בבני ברק (אני לא גרה על אזור החנויות, אבל ממה שכן יצאתי ככה ראיתי)
המצב הוא שהיו בשמחת תורה ובמוצאי שמחת תורה כמה הזעקות, ואתמול עוד הזעקה אחת וזהו בינתיים
יש רק גינות...

 

[חיה כל רגע מחדש]

הסיכוי לחדירת מחבלים קיים, כל עוד השכונה על ציר העוטף והיו כאן מחבלים בשבת.
גם אם יגידו לי שהשטח נקי, כל עוד יש קולות ירי אני לא יוצאת.
גם לא לזרוק זבל ולקניות.

איזה פחד!
אז איך מסתדרים?

 

[פנינה ריימונד]

איזה פחד!
אז איך מסתדרים?

יש אנשים שכן יוצאים, אנחנו בבירורים מי יוכל לקנות עבורנו מצרכים בסיסיים,

 

[מזמור שיר]

קיבלתי מיעל זלץ, בדיוק בנושא. עזר לי מאוד:

אימהות, כמו תמיד,
נקרעות בין מה שהן מרגישות לבין מה שהן עושות.

גם בימים של צום ותפילה וחרדת הדין אנחנו מבשלות, מטפלות בילדים, משחקות איתם ומסדרות את הבית.

בארועים מלאי שמחה והתרגשות אנחנו מארגנות, עורכות, חותכות, קוצצות, מערבבות ומטגנות ומעצבות ומנקות ושוטפות...

ולפעמים אנחנו גם משתמשות בפעילויות הללו כדי להרגע -

מרב עצבנות אני הולכת לסדר את הבוידם ולמיין ניירת

ומרב לחץ אני שוטפת את המרפסות ויוצאת לטאטא את הגינה ולנכש עשבים.

כשיש רגשות קשים, אחת הדרכים להתאפס על עצמנו

ולהשיב את השפיות

שלאחריה אפשר יהיה לעבד את הרגשות

היא לעשות.

לבצע פעולות.

אם את מתגוררת, כמוני, באזור כתום -

תתמקדי בדברים שאת צריכה לעשות היום ותעשי אותם כשאת מאה אחוז בתוך הפעולה.

לי עוזר לדבר לעצמי, ולהגיד לעצמי מה אני עושה

וככה אני מתמקדת ומפנה מחשבות מטרידות וקשות.

גם פעילות פיזית קשה, מאמצת, כזו שממש דורשת כוחות

עוזרת לאוורר את הראש מהמחשבות.

- לפרק את הסוכה

- לארוז את הקישוטים

- לקפל את הסדינים ולהתארגן לכבס אותם

- למיין את כל מה שיש במקרר, לארוז מה מתאים להקפאה, להשתמש ביצירתיות בשאריות.

- לטפל בכביסה שהצטברה מחול המועד.

המשימות הללו, מעבר לתועלת הטכנית שהן מביאות -

כלומר, חיים שפויים בבית שפוי ותפקוד בסיסי עבור הילדים

שיהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש -

מביאות לך רגיעה מסוימת ותחושה של ערך עצמי וביטחון בשעות קשות אלו.


אני יודעת.

אני יודעת.

הדבר הראשון שצער ועצבות עושים לנו

זה

חוסר חשק לזוז ולפעול ולנוע.

הכבדות הזו חוברת לעצלנות טבעית

והנה כבר יש סיבה לכך שאנחנו מזניחים -

מזניחים את המטבח, את המקרר, את הקיפול של הסוכה

ואפילו, לוחש לנו קול קטן בפנים, מה הטעם בכל הטרחה הזו? תראי איזה דברים נוראים מתרחשים בעולם!!

המלחמה שלי

ושלך

ושל כולנו היא

לחגור בעוז ולאמץ זרועותינו ולהשתמש במשימות האימהיות שלנו כתמיכה רגשית לכל המשפחה.

בהצלחה ממני,

 

[mutagim]

בלת"ק
הסיכוי שח"ו תגיעי לבית חולים בגלל שינה עם עדשות הרבה יותר גדול מלהיפצע מטיל...
מניסיון מר... אסור בשום פנים לישון עם עדשות!! כמעט איבדתי עין בגלל זה..
בבקשה, שימי את המשקפיים קרוב ובמקום קבוע וככה גם מתוך שינה תמצאי אותן.

תודה לך
אבל המשקףשלי עם ידית אחת ומאד לא נח לי ככה
ומפחדת לנסוע להזמין משקף חדש.
זה הסיפור.
וגם אני צריכה לראות בלילה כי אני לא נרדמת.

 

[mutagim]

בני ברקיות!
אנחנו משפחה שברחה מהדרום ונמצאת במרכז.
מה המצב בבני ברק?
יש קצת לאן להוציא את הילדים?
חנויות פתוחות?
אשמח לכל מידע!

רוצה לשלוח את הילדים אלי?
אני בני ברקית
אולי יוריד כאן את המתח קצת...
רק הבעיה שהבית קטן ואין מרחבים.
באלו גילאים הילדים שלך?
אולי יצאו יחד לגינה קרובה?

 

[תמר אוברלנד]

 

[קומבינה]

תודה לך
אבל המשקףשלי עם ידית אחת ומאד לא נח לי ככה
ומפחדת לנסוע להזמין משקף חדש.
זה הסיפור.
וגם אני צריכה לראות בלילה כי אני לא נרדמת.

בתור עזרה ראשונה-
קחי משקף ישן ותעבירי ידית אחת למשקף שאת משתמשת בו
אם זה לא ממש מתאים ולא מצליחים לחבר עם בורג- אפשר גם לחבר עם חוט ומחט שמעבירים דרך החורים של ההברגה

(בפעם האחרונה שהייתי אצל רופא עיניים הוא אמר לי: "בטח את משתמשת בכל זוג יותר מחודש"
אישרתי לו את זה, הוא אמר לי- "רק שימי לב לא לישון עם העדשות"
כנראה מזה מגיעים עם הסיבוכים לבי"ח.)

ואם את ממש לא יכולה להחליף במשקפיים- לפחות תורידי מידי פעם ותעבירי אותם שטיפה, מניחה שזה עדיף מכלום.

 

[יעוץ וטיפול רגשי]

אני לא ככה
אני פשוט לא מתקפדת
לא עושה כלום
לא מסוגלת לעבוד
לא מבשלת
לא משכיבה את הילדים
לא יכולה לקרוא חדשות (כל כמה דקות פותחת כתבה או אשכול ומיד סוגרת בלי לקרוא)
משותקת
אדישה
שיגמר כבר

מבינה אותך לגמרי וזה בסדר להרגיש ככה
זאת תגובה סטנדרתית למצב
אבל את מודעת לזה שמתישהו תצטרכי לתפקד ומומלץ לנסות לקום ולעשות משהו
זה שומר על שפיות...

 

[יעוץ וטיפול רגשי]

זהו. עברתי דברים. ואני עוברת אותם מחדש עם כל סיפור שאני שומעת. כל אמא שאיבדה את הילד שלה, אני איתה. ומרגישה את הכאב שלה ואת הכאב שלי ולא עומדת בזה. ויש מאות כאלה.
ועכשיו אני בוכה. סוף סוף מצליחה להרגיש משהו. תודה.

זה שאת מצליחה לבכות ולשתף מה את מרגישה זה מהמם
את במצב ממש טוב!

 

[שפרה אריקסוןShifraE]

Rabanitgity Gmail com

מי תומך
באיזה שיטה מנחה
לא שח"ו ניפול יותר ...
גם אם את נהנת צריך בדיקה

 

[H. Clin]

זה שאת מצליחה לבכות ולשתף מה את מרגישה זה מהמם
את במצב ממש טוב!

תודה
האמת שאתמול הייתי במצב ממש לא טוב
היום ב"ה אני קצת יותר מתפקדת

 

[ר....]

עוברים עלינו ימים קשים מאד
על כל אחת מאיתנו
ועל כלל ישראל כולו
ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים



אבל
כאמהות
וכנשים
וכאדם בפני עצמו
אנחנו מצוות ורוצות לעשות את מיטב ההשתדלות
לשמור על עצמנו
ועוד יותר על נפש ילדנו
שבוחנים אותנו ואת תגובותנו חזק חזק ומשפעים ממנו מאד


השתדלתי לקחת כלי אחד
חזק וממוקד
ובתפילה שלא נדע עוד צער וכאב
.אני מקווה שזה יביא לכן תועלת


אם ננתח לרגע את נאומיו של נתניהו
או את הדיווחים הרשמיים של התקשורת
יהיה בהם בדרך כלל שני חלקים
שנראים לנו מובנים מאליהם
אך בואו נבין מה עומד מאחורי זה
ואיך אנחנו יכולות גם לעזור לעצמנו ולילדנו עם זה


אז החלק הראשון יהיה דיווח על מה שקרה או קורה
על הפלישה
על מספר ההרוגים / החטופים וכד


ומכאן הם יעברו למה אנחנו עושים או נעשה
אנחנו נפלוש
נפציץ
ננתק
נהרוס
ננצח


מעבר להבטחות הרהב הנבובות יש כאן משהו עמוק יותר
קוראם לזה היפוך כיוון המחשבה

כל החלק הראשון זה המחשבה שלנו על מה שעושים לנו
מכים בנו
הורגים יהודים
חוטפים
וזה מעורר חרדה גדול מאד
כי זה בלתי נשלט


אם ניקח את זה קרוב יותר אלינו
יש פה אזעקה
זורקים עלינו טילים
זה מפחיד
זה בלתי נשלט
ולכן זה קשה לנו כ"כ
כי בעצם קורה לי משהו מפחיד
ואין לי שום יכולת השפעה ושליטה במצב


אגב הדבר הזה בדיוק גורם לאנשים "להתמכר" לעדכון שוטף בחדשות)
(כי זה כביכול הדבר היחיד שהם יוכלים "לשלוט" בו

החלק השני הוא היפוך כיוון המחשבה אלינו
זאת אומרת
לא מה עושים לנו
אלא מה אנחנו עושים
במצב הזה
החלק הזה יוצר יותר מהכל
תחושה של הענינים בשליטה
של יכולת השפעה שיש לנו על המצב


החזרת השליטה ואפשרות העשיה
מרגיעה מאד

כאשר אני הופכת את המחשבה מ"מה עושים לי"
ל"מה אני עושה"
אני מחזירה את המושכות לידים שלי



ומה באמת יש לך לעשות?
תנסי לחשוב שאת אומרת לילדים שלך
את המשפט הבא
ילדים יקרים שלי, בואו יחד במקום לחשוב על מה עושים לנו
נחשוב מה אנחנו יכולים לעשות...
אולי אנחנו יכולים...

(להגיד תהילים / לקבל על עצמנו קבלה
לעזור לשכנה שקשה לה עם הקטנים בבית/ לאפות עוגות ולשלוח לחיילים)
וכן על זה הדרך


וכן
אני לא מדברת רק על הענין האמוני שבלעשות טוב
אני מדברת על המקום הרגשי
של לעבור ממעגל חרדה
למעגל השפעה
למעגל עשיה.
שמרגיע, שמעודד, שמחזק ונותן כח


ויהי רצון שהקב"ה ברחמיו
יחוס וירחם עלינו
וינקום דם עבדיו השפוך
בשורות טובות
לקבלת מיילים נוספים
עם כלים מדהימים מעולם האימון האישי והnlp
מוזמנת בחום

מדריך

merhav.ravpage.co.il

 

[כ.]

גם את ככה?
קופצת מכל קול עלה נידף?
מחכה שכבר יגיע הבוקר?

וואי מעודד לשמוע שאני לא היחידה!!!!!!

 

[לי@.ס]

האמת שהתחושה של השיתוק מאוד החמירה אחרי שהוא נסע
היה לי קשה לשלוח אותו
בכיתי כשהוא עלה על האוטובוס
ומאז אני ממש מותשת

נו, בטח שאין לך כוח!!
זה בכי "מפרק"..קודם פחדת, אח"כ בכית ועכשיו..
ולא פשוט בכלל! לשלוח ילד בשעת מלחמה