מורים, מורות -זהו צורך אלמנטרי!

  • הוסף לסימניות
  • #81
אודה שלצערי, מאז שקראתי אשכולות פה, ירד לי החשק מעבודת ההוראה.
בכל מיני אשכולות צפו סיפורי זוועה שגרמו לי ללכת כמה צעדים אחורה......
הרבה לבטים לגבי ההתנהלות החינוכית שלי, והרבה מאוד סימני שאלה, האם בכלל אפשר לרצות תלמידים
בכל זמן ובכל מצב.
השאלה שלך במקום, ואשמח גם אני לשמוע ולהחכים, אבל שימי לב, מה שרואים מכאן לא רואים משם.
לדעתי יש תחושה של ריאקציה לא פשוטה בכל הקשור למורה, בית ספר, דרישות וגבולות.
הייתי שמחה לשמוע על תלמידות שחוו את ביה"ס כתקופה יפה ומעצימה, וזוכרות לטוב את המורות שלהן.
אולי הזכרונות המתוקים יתנו לנו קצת מוטיבציה להתחיל את השנה בעוד שלושה ימים.............
גם אני בעולם ההוראה ומי שלא ניהל כיתה לעולם לא יבין את הסיטואציה של תלמיד שמבקש מידי שיעור לצאת או מידי יום ואם נענה לדבר הזה כיתה שלמה מבקשת מיד אחריו (אגב בצדק בחוץ יש חופש, תמיד יותר טוב מלמידה) אין שום אפשרות ללמוד ברצף וברצינות כשכל כמה דקות הדלת נפתחת / נסגרת ומישהו יוצא /נכנס
וכמובן אח"כ ההורים טוענים שמשום מה הילד לא יודע את החומר "כמובן הוא היה עסוק בלצאת ולהיכנס" או מופרע ממישהו שיצא
זה לא שלא צריך לתת אבל כשילד יודע מראש שצריך להתכונן כן אז יש אפשרות שאונס יקרה סתם נניח פעמים בשבוע ולא מעבר..
מנסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
אודה שלצערי, מאז שקראתי אשכולות פה, ירד לי החשק מעבודת ההוראה.
בכל מיני אשכולות צפו סיפורי זוועה שגרמו לי ללכת כמה צעדים אחורה......
הרבה לבטים לגבי ההתנהלות החינוכית שלי, והרבה מאוד סימני שאלה, האם בכלל אפשר לרצות תלמידים
בכל זמן ובכל מצב.
השאלה שלך במקום, ואשמח גם אני לשמוע ולהחכים, אבל שימי לב, מה שרואים מכאן לא רואים משם.
לדעתי יש תחושה של ריאקציה לא פשוטה בכל הקשור למורה, בית ספר, דרישות וגבולות.
הייתי שמחה לשמוע על תלמידות שחוו את ביה"ס כתקופה יפה ומעצימה, וזוכרות לטוב את המורות שלהן.
אולי הזכרונות המתוקים יתנו לנו קצת מוטיבציה להתחיל את השנה בעוד שלושה ימים.............
שלום @כתב עט
כמורה, אני זוכרת מורות שאהבתי ומורות ששנאתי.
כן, אנחנו לא זוכרים מה אנשים אמרו לנו, אנחנו כן זוכרים איך הם גרמו לנו להרגיש.
יחס של כבוד ואמון מצד המורה הוא חשוב ונדרש.
התיחסות הולמת לצרכים פיזיים של התלמיד-חשובה ונצרכת, (חום וקור, כסא מותאם לגובהו, ריח נעים בכיתה, תאורה הולמת, צפיפות הגיונית).
אכן, עבודת ההוראה דורשת יותר מכל עבודה אחרת, אנחנו מתעסקות עם נשמות ויש לנו אחריות אדירה לעצב אותן.
שמעתי מחנכת ותיקה (עשרות שנים) שאומרת שהמטרה שלה היא שתלמידותיה תשמחנה להגיע לביה"ס!
זה האלף בית שלה, וכל השאר-מגיע בהמשך.

למורים בתחילת הדרך יש נטיה להפוך את המשמעת ואת ניהול הכיתה לראשונים במעלה.
סמכות נדרשת ונחיצותה לא מוטלת בספק, אך היא אמצעי ולא מטרה.
אני מייחלת לרגע שהכשרת המורות בציבור החרדי תעשה באופן מקצועי ותתן כלים אמיתיים להתמודדות בשטח.

ואגב, בעיני, מורה ששואלת שאלות כאלו, היא מורה ראויה.
סימני השאלה מעידים על אדם אכפתי, חושב ומוכן להתקדם ולהתפתח-וזה בעיני דבר גדול.

@טילון אני לא יודעת מה שכבת הגיל בה את מלמדת. לדעתי זה תלוי גיל.
יש גיל בו לא הייתי שואלת מה המטרה.
כן הייתי מגבילה את מספר היוצאות ואת משך הזמן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
שלום @כתב עט
כמורה, אני זוכרת מורות שאהבתי ומורות ששנאתי.
כן, אנחנו לא זוכרים מה אנשים אמרו לנו, אנחנו כן זוכרים איך הם גרמו לנו להרגיש.
יחס של כבוד ואמון מצד המורה הוא חשוב ונדרש.
התיחסות הולמת לצרכים פיזיים של התלמיד-חשובה ונצרכת, (חום וקור, כסא מותאם לגובהו, ריח נעים בכיתה, תאורה הולמת, צפיפות הגיונית).
אכן, עבודת ההוראה דורשת יותר מכל עבודה אחרת, אנחנו מתעסקות עם נשמות ויש לנו אחריות אדירה לעצב אותן.
שמעתי מחנכת ותיקה (עשרות שנים) שאומרת שהמטרה שלה היא שתלמידותיה תשמחנה להגיע לביה"ס!
זה האלף בית שלה, וכל השאר-מגיע בהמשך.

למורים בתחילת הדרך יש נטיה להפוך את המשמעת ואת ניהול הכיתה לראשונים במעלה.
סמכות נדרשת ונחיצותה לא מוטלת בספק, אך היא אמצעי ולא מטרה.
אני מייחלת לרגע שהכשרת המורות בציבור החרדי תעשה באופן מקצועי ותתן כלים אמיתיים להתמודדות בשטח.

ואגב, בעיני, מורה ששואלת שאלות כאלו, היא מורה ראויה.
סימני השאלה מעידים על אדם אכפתי, חושב ומוכן להתקדם ולהתפתח-וזה בעיני דבר גדול.

@טילון אני לא יודעת מה שכבת הגיל בה את מלמדת. לדעתי זה תלוי גיל.
יש גיל בו לא הייתי שואלת מה המטרה.
כן הייתי מגבילה את מספר היוצאות ואת משך הזמן...
כל מילה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
@טילון אני לא יודעת מה שכבת הגיל בה את מלמדת. לדעתי זה תלוי גיל.
יש גיל בו לא הייתי שואלת מה המטרה.
כן הייתי מגבילה את מספר היוצאות ואת משך הזמן...
אני מורה בכיתות גבוהות (ז-י"ב).
אני בדרך כלל נותנת אמון בתלמידות, וברור לי שהן גם מרגישות את זה.
במקרה הספציפי של יציאה באמצע השיעור, זה לא עניין של אמון, אלא עניין של מצב שבו מקובל לצאת לצרכים לא דחופים (שגם התלמידות- אם יחשבו על זה עוד רגע יבינו שזה יכול לחכות להפסקה. הן פשוט לא חושבות),
כך שתלמידה שיוצאת בשביל צורך כזה לא מרגישה שהיא מפרה את האמון שנתתי בה, ולכן לתת אמון לא מספיק כאן.
בשונה מהרבה מקרים אחרים שבהם מתן אמון עושה פלאים.
אולי לשים את הדברים על השולחן בתחילת השנה יכול לעזור?
אבל אני מורה מקצועית, כך שכל תלמידה לומדת אצלי שיעורים בודדים בשבוע, ככה שם יש הרגל אחר אני תוהה אם זה יספיק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
האשכול הזה גרם לי למחשבות.
מעולם לא מנעתי מתלמידה שצריכה לצאת לשירותים או לכל צורך דחוף אחר לצאת, אבל אני כן שואלת את התלמידה לאן היא יוצאת, או אם זה יכול לחכות להפסקה (אם זה לקראת סוף השיעור), ועד היום לא ראיתי בזה בעיה.
מתגובות פה נראה שתלמידות חוות את זה כתחקור חודרני, כחוסר אמון וכפגיעה בכבוד שלהן.
זה באמת עד כדי כך?
מבחינתי זה ממש לא בא ממקום של חוסר אמון, אלא מהיכרות עם האופי של התלמידות, ומידיעה שלפעמים הן יוצאות בלי לחשוב יותר מדי (גם למטרות שברור גם לי וגם להן שהן לא מוצדקות), והמטרה של השאלה היא לגרום לתלמידה לחשוב פעם שנייה אם היא באמת צריכה לצאת.
אבל אם זה נחווה כמו שמתארים פה, אולי אני צריכה להפסיק.
אשמח לשמוע מאלו שכתבו פה איך לדעתן אפשר לגרום לתלמידה לחשוב פעם שנייה (או בהרבה מקרים- ראשונה) אם היציאה מוצדקת, מבלי לפגוע בהן.
לדעתי, זה מאוד תלוי במה שהמורה משדרת. יש מורות שבשאלות האלו מביעות באמת חוסר אמון כלפי התלמידות והן מרגישות את זה וזה מאוד לא נעים להן... אבל אם מורה שואלת את זה בצורה יפה באמת כדי שהבת תחשוב שוב אם זה כזה דחוף ובצורה שלא משפילה או מזלזלת בתלמידה אין סיבה שהתלמידות יחוו את זה בצורה כזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
אולי לשים את הדברים על השולחן בתחילת השנה יכול לעזור?
מאד מאמינה בזה.
מאד.
ואולי אפשר לעשות איזושהי עבודה מערכתית בנושא.

לדוג': מזכירה/ספרנית/לבורנטית לא נותנת שירות במהלך שיעור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
כולנו היינו ילדים וחונכנו למשמעת וקיבלנו עונשים ונאסר עלינו להפריע בשיעורים וברוב המוסדות נאסר לצאת לשירותים ואני חושב שרובינו עברנו את זה בשלום
אני מודה לכל מורה ומורה על כל עונש שקיבלתי (כן, גם פיזי!) על ההקפדה על המשמעת ובמיוחד להורים שנתנו גיבוי מלא לביה״ס גם אם לא היו בטוחים בצדקת המקרה, קודם כל נותנים גיבוי (כמובן לצד השתתפותף בצער הילד ולהבין אותו ולהבטיח לו שנברר עם המורה) ורק אח״כ מבררים,
אפשר לשפוך כאן אש וגופרית על המורים/ות ועל מקצוע ההוראה בלבד,
אבל אסור שזה יחלחל לבית! חובה לתת גיבוי מלא לצות, ואם יש שאלות להתקשר ולברר, הנטיה של הורים לרוץ להשמיץ את ביה״ס כל פעם שהילד בוכה הורסת את החינוך ופוגעת ביכולת ההתמודדות של הילד בחיים,
נתינת גיבוי לביה״ס לא סותרת את האמפתיה לתחושות הילד!
ובאופן כללי גם במקרה קיצון של פספוס בביה״ס אם ההורים עוזרים לילד להתגבר על הצער במקום לפתוח מלחמת חורמה מול המוסד הילד יעבור את זה בקלות בלי משקעים ועם זכרונות ילדות מתוקים
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
בלת"ק חלקי...
יש לי הרבה מה לומר על האשכול הזה...
ממקום של תלמידה אני חושבת שלא לתת לבת לצאת לשירותים זה בהחלט עוול כמו שרבים כתבו פה.
להגביל בלצאת בת בת- הגיוני לחלוטין! למרות שלפעמים יש שיעורים משמימים ברמות בלתי ניתנות להכלה. והרצון היחיד הוא לצאת קצת החוצה ולא לשמוע את המורה הזו... :sne: וכשיש את הכלל הזה זה מעצבן... אבל מובן...
לדעתי, זה מאוד תלוי במה שהמורה משדרת. יש מורות שבשאלות האלו מביעות באמת חוסר אמון כלפי התלמידות והן מרגישות את זה וזה מאוד לא נעים להן... אבל אם מורה שואלת את זה בצורה יפה באמת כדי שהבת תחשוב שוב אם זה כזה דחוף ובצורה שלא משפילה או מזלזלת בתלמידה אין סיבה שהתלמידות יחוו את זה בצורה כזו.
לגמרי נכון!
אם בת באה לצאת בלי לשאול יש מורות שמבליעות ולא מייחסות חשיבות ויש כאלה ששואלות 'לאן את יוצאת?'
אם הבת עונה לשירותים- לדעתי זה המקום לשתוק ולעבור הלאה.
וכן, אפילו אפילו אם הבת אומרת 'להתאוורר לכמה דקות'- מותר לקבל את זה...
אם יבוא עכשיו המשפט 'רק אם את בטוחה שאת צריכה' זה כבר מעצבן וחופר.

זוכרת שהייתה לי מורה שהחליטה שהיא לא נותנת לבנות לצאת.
סוף יום, שעה שביעית, שיעור שני ברצף, הגיוני שבת רוצה לצאת גם קצת לנשום...
ואין עם מי לדבר. המורה כמו קיר ליד הדלת של הכיתה לא נותנת לצאת.
בת אחת אמרה למורה, 'המורה אני באמת לא רוצה להתחצף, אבל אני צריכה לצאת עכשיו. לא רוצה לעשות את זה במקום שהמורה לא מרשה אבל אם לא תהיה לי ברירה אני אעשה את זה. כי אני צריכה לצאת והמורה אמורה לתת בי אמון מינימלי.'
המורה אמרה לה 'אני לא מוכנה שתצאי.'
וזהו. לא היה עם לדבר.
הבת ההיא יצאה. ואח"כ המורה עשתה לה טררם. שלחה אותה למנהל וכו'...

באמת? זה יחס שתלמידה בוגרת בתיכון אמורה לקבל???
אפס אמון!! זה היה מחריד!!
זה מצב שלדעתי בחיים מורה ותלמידה לא אמורות להגיע אליו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
אולי לשים את הדברים על השולחן בתחילת השנה יכול לעזור?
היה לי רב שכשתלמידים היו חוצים גבולות (בכל תחום), הוא היה קורה להם ומתייעץ איתם מה נראה להם שהוא אמור לעשות בסיטואציה כזו. ויודגש שהשיחה הייתה מתנהלת ברוגע ובצורה כנה ואמיתית (ואפילו בנימה חברית) ולא מאשימה כלל. תוך כדי שהוא מתאר את הדילמה מהצד שלו. בשורה התחתונה לתלמידים לא היה נעים להפריע שוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
נסכם בקצרה:
לצאת לשירותים - מרשים!
לצאת לסתם התרעננות - לא מרשים! (אלא אם כן זו תהיה התרעננות בשבילנו גם...).
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אני בתחילת דרכי באמתלא ידעתי איך להתייחס לנושא כי אחרי שהדלת נפתחת בפעם הראשונה היא לא יודעת להסגר כי כולם צריכים,אז אני אמרתי בצורת המשקל כל מי שיוצא לשרותים זה בא על חשבון ההפסקה (כי היה צריך לעשות בהפסקה) ומאז התלמידים הבינו ורק מי שבאמת צריך מבקש ויוצא [חשוב לציין שעמדתי בזה אולי רק שבוע, אבל זה נכנס למודעות של התלמידים שאם לא צריכים לא מבקשים, ולעיתים שזה מתחיל לחזור אז שוב פעם מזכיר את הכלל וזה נעצר]
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
מכל הכותבים בהתחלה(לא האחרונים) שהביעו הזדהות וחובה ממש לתת לתלמידים לצאת לשירותים
קודם כל ברור שהם אף פעם לא ישבו מול כיתה ולא מבינים איך נראה שיעור
(פשוט לא נראה שיעור כי אין סיכוי לאף ילד להתרכז כשכל רגע הדלת נפתחת/ נסגרת)
בנוסף שכל רגע ילד רוצה לצאת וכנאמר בהתחלה חייבים לתת לו, ואין סוף כי כל ילד שרואה שמישהו יוצא, רוצה לצאת גם ואין למורה מה להיפגע בחוץ תמיד יותר מעניין מללמוד
מניסיון של הרבה שנים שצברתי אני מצליח להחדיר לילדים בתחילת השנה שיש אפשרות להתכונן ולא לצאת לשירותים שעה שלמה כן אפשרי!
ויש מושג שנקרא אונס ופעם ב.. אני נותן לכל אחד לצאת והשיעורים מתקתקים...
נ.ב. היה פעם ילד שהיה לו צורך רפואי ולו כמובן נתתי לפי הצורך
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
למה מחקו?
מאד מעניין אותי למה מחקו את מה שכתבתי יש דרך לדעת?
כתבתי תוכן עניני לחלוטין
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
למה מחקו?
מאד מעניין אותי למה מחקו את מה שכתבתי יש דרך לדעת?
כתבתי תוכן עניני לחלוטין
הרובוט של נטפרי. יתכן שזיהה מילה שלא תואמת להגדרות שלו, ויתכן שזו טעות (מילה שנהגת בכמה אופנים וכד')
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה