פריפריה מידע על הר יונה

עברו מאז שנתיים ולמה לא הלכו עם הפסק דין לבית משפט ולחילופין למה הם לא מוציאים כרגע צו מניעה לחברת אפי קפיטל למכור בפרויקט הנ"ל?
התשובה כי גם הבי"ד קיבלו תשובה שכיוון שהנושא הוא התחייבות כספית בין חברת רוני הנדסה לקבוצת רוכשים שחברת רוני הנדסה מכרה להם מצג שווא שיש להם קרקע בהר יונה, כיוון שחברת רוני הנדסה לא השלימה רכישת הקרקע והיא נמכרה לחברת אבו עייש שרצה להביא לשם ערבים והיא מכרה אותה בהמשך לחברת אפי קפיטל ולכן אפי קפיטל לא צד שויכוח הכספי בין משקיעי רוני הנדסה לחברת רוני הנדסה
א. אם אפי שקדי/אפי קפיטל כל כך בטוח בצדקתו, מדוע הוא לא טרח להופיע בבית הדין ולהשיב? אלא שהוא פשוט מבין שהוא לא צודק. אגב. הוא יכול עדיין להתמודד עם הטענות בבי"ד. ב. לגבי השהות , אין התיישנות לפי ההלכה. ובכלל, אתה יכול לטעון שמאז ועד היום עברו 8 שנים ולמה לא עשו עם זה כלום... האם לדעתך זו הוכחה שאין כאן עושק ומרמה?
 
חברי הפורום היקר!
לא נסחפתם קצת עם כל העתיד שאתם צופים להר יונה
הרי אתם יודעים איפה זה ממוקם? וכמה שזה רחוק מהמרכז!
אז כמו בית שמש היא לא תהיה!!!!!!!
כבר כתבו כאן קודם למי ניתנה נבואה... אך לפי המצב בשטח המקום מתפתח בצעדי ענק,
אורחים שמגעים למקום לנופש וכו' נדהמים כל פעם מחדש מהיקף ההתפתחות,
ניתן לומר כי כמעט ואין מה להשוות בכלל מידי יום את היום למה שהיה אמש
 
הרי אתם יודעים איפה זה ממוקם? וכמה שזה רחוק מהמרכז!
אחרי הכול יש גם את העניין של החלום לדירה משלך
ואת זה אתה לא יכול להשיג בהרבה מקומות אחרות..
 
א. אם אפי שקדי/אפי קפיטל כל כך בטוח בצדקתו, מדוע הוא לא טרח להופיע בבית הדין ולהשיב? אלא שהוא פשוט מבין שהוא לא צודק. אגב. הוא יכול עדיין להתמודד עם הטענות בבי"ד. ב. לגבי השהות , אין התיישנות לפי ההלכה. ובכלל, אתה יכול לטעון שמאז ועד היום עברו 8 שנים ולמה לא עשו עם זה כלום... האם לדעתך זו הוכחה שאין כאן עושק ומרמה?
א. אתה באמת חושב שהוא צריך לבוא לכל פניה מבי"ד בדברים שלא קשורים אליו
ב. שיתבעו לבית משפט
ג. החברה משאירה לעצמה את האפשרות לתבוע דיבה כל אחד שמפיץ את השמועות האלה.
 
ג. החברה משאירה לעצמה את האפשרות לתבוע דיבה כל אחד שמפיץ את השמועות האלה.
אין לי מושג בכל הסוגיה וזה גם לא מענין אותי, אך התגובה הזאת ממש נראית כמו תגובה רשמית של חברה...לא באמת :rolleyes:
אולי באמת כדאי שכל הפינג פונג הזה יעבור לפרטי, ושלום על ישראל
 
לא נראה לי נכון לכתוב שרוני הנדסה לא השלימו את הרכישה כי עד כמה שידוע לי הם מעולם לא התחילו, רוני הנדסה לא יכלו לגשת למכרז כי המכרז היה רק לקבלנים ולכן הגשה הצעה ע"י קבלן שזכה ורכש את הקרקע [בלי להיכנס לסוגיית המימון] בפועל לא הצליחו לקבל היתרי בניה למה שרצו לבנות שם והאפשרות להגשים את הציפיות מהקרקע שם לא היתה מציאותית והרוכשים רצו לקבל את הכסף שלהם חזרה מה שהצריך הזרמת כסף מבחוץ...
 
נערך לאחרונה ב:
לא נראה לי נכון לכתוב שרוני הנדסה לא השלימו את הרכישה כי עד כמה שידוע לי הם מעולם לא התחילו, רוני הנדסה לא יכלו לגשת למכרז כי המכרז היה רק לקבלנים ולכן הגשה הצעה ע"י קבלן שזכה ורכש את הקרקע [בלי להיכנס לסוגיית המימון] בפועל לא הצליחו לקבל היתרי בניה למה שרצו לבנות שם והאפשרות להגשים את הציפיות מהקרקע שם לא היתה מציאותית והרוכשים רצו לקבל את הכסף שלהם חזרה מה שהצריך הזרמת כסף מבחוץ...
נראה שהיית מעורב היטב במה שקרה שם.

רוני הנדסה הוא היה יזם, הוא רשום כיזם בכל המסמכים של הוועדות, והוא לקח חברה קבלנית, במקרה שלנו "גליר פיתוח טכני", שלוקחת סך הכול עמלה על זכייה במכרז.
זה מקובל מאוד בעולם הבנייה. ברור שרוני הנדסה עשה הסכם מחייב עם החברה הקבלנית, ככה עובדים כל היזמים בקרקעות של רמ"י.
גם אתה יודע ש"גליר פיתוח טכני" הוא לא צד בסיפור הזה.
הקרקע עליה אנחנו מדברים התייקרה במאות אחוזים! מי הרוויח פה את ההפרש?
אין בעיה. אתם מוכרים את הקרקע ויש רווחים עצומים, תחלקו את הרווחים לרוכשים, למה לגזול את כבשת הרש???.
אם הזרימו כסף מבחוץ, אז מי שהזרים גם ירוויח לפי חלקו. (ביחס לכספי הרוכשים מדובר בסכום מינורי).
 
נראה שהיית מעורב היטב במה שקרה שם.
לצערי הייתי מעורב
המלצתי לחבר לקנות שם, ביררתי על המבנה של הקבוצה וכו' הרעיון היה נשמע ממש טוב, את התוצאה אנחנו מכירים.
כיוון שזה היה בהמלצתי ניסיתי קצת לקחת אחריות ועזרתי לו להוציא את הכסף.

הקרקע עליה אנחנו מדברים התייקרה במאות אחוזים! מי הרוויח פה את ההפרש?
אין בעיה. אתם מוכרים את הקרקע ויש רווחים עצומים, תחלקו את הרווחים לרוכשים, למה לגזול את כבשת הרש???.
לפי מה שהבנתי ואני לא בטוח שזה נכון לא נשארו רווחים מהסיפור הזה, כלומר הכסף שנכנס מהיזם החדש בא לכסות הוצאות שהיו מעבר לכסף שהרוכשים הכניסו וכמובן לשלם לרוכשים.
שלא תבין אותי לא נכון אני לא חושב לרגע שמישהו עבד כאן נטו לשם שמים בלי להרוויח כלום, יתכן שבתחשיב הוצאות הכניסו גם שכר יזמי שמי יודע מה גובהו.
אם הזרימו כסף מבחוץ, אז מי שהזרים גם ירוויח לפי חלקו. (ביחס לכספי הרוכשים מדובר בסכום מינורי).
אגב, אפשר לנגן על המצפון הדתי בטענה שהרי אם הרוכשים הוגדרו כלווים אז יש איסור ריבית לתת להם מהרווחים.
אבל דבר ראשון היה שם היתר עסקה וחוץ מזה שסביר להניח שכמעט כל מי שנכנס לזה לא ידע שזו ההגדרה כך שהלכתית אולי זו לא הלוואה שאסור לקחת עליה ריבית...
סיפור כאוב מאוד
 
לפי מה שהבנתי ואני לא בטוח שזה נכון לא נשארו רווחים מהסיפור הזה, כלומר הכסף שנכנס מהיזם החדש בא לכסות הוצאות שהיו מעבר לכסף שהרוכשים הכניסו וכמובן לשלם לרוכשים.
תמימות או תמימות מעושה?

מדובר בקרקע שהשתבחה במאות אחוזים, הקרקעות נסקו מלפני 9 שנים במאות אחוזים (!) עם עליית מחירי הדיור, מה גם שכיום אפשר לבנות על הקרקע המדוברת הרבה יותר יחידות דיור ממה שהיה מאושר בשעת הזכייה של המכרז.
מדובר כאן בעיסקת זהב, עם רווחים של עשרות מליונים.
ההוצאות שהיו מעבר למה שהרוכשים שילמו, במידה ויש, הוא לא כסף שהלך לפח, אלא כסף שהושקע בקרקע ובהיתרי בנייה, זה כסף שהניב רווחים גדולים.
(הכסף שהלך להוצאות המשרדיות/פרסומיות, וכדומה, וכדומה הוא סכום קטן וזניח ביחס לרווחים העצומים, וזה סכום יותר קטן ממה שכל יזם משלם).

שוב, אני שואל ברצינות, תמימות או תמימות מעושה?
תעשה חשבון לבד, גם חשבון שטחי, שב עם עיפרון ודף עם מחשבון, ותגיע לרווחים של עשרות מליונים.
 
תמימות או תמימות מעושה?
לא תמימות ולא מעושה
מדובר בקרקע שהשתבחה במאות אחוזים, הקרקעות נסקו מלפני 9 שנים במאות אחוזים (!) עם עליית מחירי הדיור, מה גם שכיום אפשר לבנות על הקרקע המדוברת הרבה יותר יחידות דיור ממה שהיה מאושר בשעת הזכייה של המכרז.
מדובר כאן בעיסקת זהב, עם רווחים של עשרות מליונים.
אם היה מדובר למכור היום את הקרקע היית אולי צודק, בפועל זה קרה לפני הרבה זמן לא זוכר כמה, אבל המחירים שם עדיין היו פחות מהיום, כך שהרווחים לא בהכרח כ"כ גבוהים.
אין לי כח לבדוק עכשיו בהיסטוריית מכרזים מה היה שם, אבל עד כמה שזכור לי, מראש בתחשיב שלהם הם תכננו לבנות יותר ממה שהיה במכרז וגם יותר ממה שתוספת שבס מאפשרת, אתה יודע שהיום אפשר לבנות אפילו יותר מזה?
ההוצאות שהיו מעבר למה שהרוכשים שילמו, במידה ויש, הוא לא כסף שהלך לפח, אלא כסף שהושקע בקרקע ובהיתרי בנייה, זה כסף שהניב רווחים גדולים.
הושקע הרבה מאוד כסף בתוכניות שלא התאפשר בפועל להשתמש בהם ונראה לי שהם ניסו להגיש יותר מתוכנית אחת כזו.
אם נוסיף את השכר טרחה שאולי היו שגזרו לעצמם ונצא מנקודת הנחה שלא מדובר על שכר מינימום.... אז בהחלט יתכן שלא נשארו רווחים.
(הכסף שהלך להוצאות המשרדיות/פרסומיות, וכדומה, וכדומה הוא סכום קטן וזניח ביחס לרווחים העצומים, וזה סכום יותר קטן ממה שכל יזם משלם).
סתם מעניין מאיפה הגיע הכסף לקהילה שפתחו בזמנו במרכז קליטה בנצרת עילית? ולכולל שהפעילו במקום? וכל מיני יוזמות נוספות שניסו להפעיל שם?
 
אם היה מדובר למכור היום את הקרקע היית אולי צודק, בפועל זה קרה לפני הרבה זמן לא זוכר כמה, אבל המחירים שם עדיין היו פחות מהיום, כך שהרווחים לא בהכרח כ"כ גבוהים.
לא ברור למי בדיוק שייך היום הקרקע, והאם יש עדיין הסכמים בין רוני אלישע לחברה הקבלנית אבו עייאש.
גם אם זה לפני כמה שנים, הקרקע השביחה בגלל עליית מחירי הדיור מלפני 9 שנים, ובעיקר בגלל שיש היתרי בנייה על הקרקע. הכסף שהושקע בין אם על ידי הרוכשים, ובין אם היה גם כסף שהושקע על ידי היזם, לא הלך לפח!
זה הניב רווחים גדולים.
היזם לא עשה את זה לחינם.
לא היה כאן הוצאות יותר מכל יזם אחר, ומה שהשקיעו זה בשביל להשביח את הקרקע ליותר יחידות דיור, שגם הניב תוצאות.
אין לי כח לבדוק עכשיו בהיסטוריית מכרזים מה היה שם, אבל עד כמה שזכור לי, מראש בתחשיב שלהם הם תכננו לבנות יותר ממה שהיה במכרז וגם יותר ממה שתוספת שבס מאפשרת, אתה יודע שהיום אפשר לבנות אפילו יותר מזה?
הם לא קנו קרקע במחירי הפסד, גם לפי מספר היחידות שהיו מאושרים אז במכרז, מקסימום בערך השווי האמיתי של הקרקע.
הם כמובן רצו להשביח את הקרקע יותר ויותר, והם הצליחו בגדול.
לפי הפרסום ביתד נאמן אפשר לבנות 240 יח"ד...
סתם מעניין מאיפה הגיע הכסף לקהילה שפתחו בזמנו במרכז קליטה בנצרת עילית? ולכולל שהפעילו במקום? וכל מיני יוזמות נוספות שניסו להפעיל שם?
אני לא חושב שאני אמור לענות על זה...
לא כל כך משנה מי מעל בכספי הרוכשים.
 
אין לי כח לבדוק עכשיו בהיסטוריית מכרזים מה היה שם, אבל עד כמה שזכור לי, מראש בתחשיב שלהם הם תכננו לבנות יותר ממה שהיה במכרז וגם יותר ממה שתוספת שבס מאפשרת, אתה יודע שהיום אפשר לבנות אפילו יותר מזה?
לפי מה שבדקתי הם קיבלו היתרי בנייה ב2018 על 150 יחידות דיור ב5 בניינים.
זוהי הגדלה של 128% לבניינים האלה.
התוכנית ההתחלתית הייתה עבור 150 יחידות דיור.
(לפי איך שאני מבין, לא כל השטח נוצל ויש שם עוד שטחים שאפשר לבנות. אלו 5 בניינים הראשונים שקיבלו היתר, יש שם מקום לעוד בניינים.)
 
המחירים שיש עכשיו באפי קפיטל הם מחירים גבוהים ממה שיש עכשיו בשוק ביד 2 בערך של כ- 2,000 עד 3,000 ש"ח למ"ר
טיפש מי שקונה עכשיו שם במחירים כמעט כאלו אפשר לקנות בבית שמש
ומי שרוצה דווקא יכול לחפש יד 2 במחירים הרבה יותר זולים ולא לשלם יותר ולחכות לדירה שלו שנה וחצי לפחות
 
המחירים שיש עכשיו באפי קפיטל הם מחירים גבוהים ממה שיש עכשיו בשוק ביד 2 בערך של כ- 2,000 עד 3,000 ש"ח למ"ר
טיפש מי שקונה עכשיו שם במחירים כמעט כאלו אפשר לקנות בבית שמש
ומי שרוצה דווקא יכול לחפש יד 2 במחירים הרבה יותר זולים ולא לשלם יותר ולחכות לדירה שלו שנה וחצי לפחות
מחיר דירת 4 חדרים 93 מ"ר + מרפסת 12.5 מ"ר באפי קפיטל הוא 1,310,000 ש"ח מעניין בכמה פחות מוכרים בהר יונה דירות כאלה ביד 2 שכולנו יודעים מה האיכות שלהם?
לגבי בית שמש נתיב מוכר דירות 3 חדרים החל מ2,050,000 ש"ח
 
מחיר 4 חדרים
הר יונה 1,300,000
עפולה 1,350,000
חריש 1,600,000
בחריש זה ירד כבר ל1,400,000 ונראה שזה ממשיך לרדת
Screenshot from 2023-11-21 18-33-10.png
Screenshot from 2023-11-21 18-27-07.png
 
מחיר דירת 4 חדרים 93 מ"ר + מרפסת 12.5 מ"ר באפי קפיטל הוא 1,310,000 ש"ח מעניין בכמה פחות מוכרים בהר יונה דירות כאלה ביד 2 שכולנו יודעים מה האיכות שלהם?
לגבי בית שמש נתיב מוכר דירות 3 חדרים החל מ2,050,000 ש"ח
בבית שמש בפועל זה 4 חדרים וגם ככה נראה שהוא הצליח למכור רק כ20 דירות מתוך יותר מ600 דירות.
Screenshot from 2023-11-21 18-36-57.png
 
א. אתה באמת חושב שהוא צריך לבוא לכל פניה מבי"ד בדברים שלא קשורים אליו
ב. שיתבעו לבית משפט
ג. החברה משאירה לעצמה את האפשרות לתבוע דיבה כל אחד שמפיץ את השמועות האלה
א. אתה באמת חושב שהוא צריך לבוא לכל פניה מבי"ד בדברים שלא קשורים אליו
התשובה: בודאי. צריך לבוא להגיב. אם לדעתו זה לא קשור שיבוא ויטען את טענותיו.
ב. שיתבעו לבית משפט
ואז הוא יבוא גם אם זה "לא קשור אליו" ?
ג. החברה משאירה לעצמה את האפשרות לתבוע דיבה כל אחד שמפיץ את השמועות האלה
לאיזו חברה אתה מתכוין ? רוני הנדסה? גליר ? אבו עיאש? אפי קפיטל? ומה אתה מתכוין "השמועות האלה"?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה