דיון דופליקטים- למידה וקונפירציות חלק א'- מדינות.

[שיבת ציון]

ומדוע?
כאן המקום להסברים, התאמת סוגי אופי למדינות, או הנגדתם- לצורך התמודדות.
למידה מאופן הבנייה של המדינות, קוספירציות שונות וכולי.
חלק ב' יעלה אי"ה בימים הקרובים.

 

[brachy 100]

דעתי היא, שחלוקת המדינות מאוד קיטשית
והזוי לי לשמוע שמיליוני בני אדם בחרו לחיות בלי מים בברזים
בחירה מעולה מצד הסופרת לשכן את הגיבור בפרדייס,
מכיון שיש לה יחודיות בתחומים הנדרשים.

 

[שיבת ציון]

תערכי את הכותרת: )

כבר אין לי אפשרות לערוך... תודה בכל אופן.

דעתי היא, שחלוקת המדינות מאוד קיטשית
והזוי לי לשמוע שמיליוני בני אדם בחרו לחיות בלי מים בברזים

לא כולם שם בלי מים בברזים, אבל עדיין, מבינה למה את מתכוונת.

ולמה את הגיבור שלך (את מי בחרת, מה הסגנון והאופי שלו, סתם מעניין...) בחרת לשכן דווקא באינדבידואל?

 

[brachy 100]

ולמה את הגיבור שלך (את מי בחרת, מה הסגנון והאופי שלו, סתם מעניין...) בחרת לשכן דווקא באינדבידואל?

כי לא רציתי לבחור בפרדייס - מחקה את הסופרת
וכי אני בן אדם שמאוד מאמין באינדבידואליות
אם אני הייתי חיה שם, מאה אחוז שהייתי בוחרת לגור באינדבידואל.
ומצד הגיבור - כי המגורים שם מאפשרים תשומת לב לכישרונות, ואני אוהבת גיבורים עם כישורים מיוחדים....

 

[שיבת ציון]

הסופרת בעצם נסתה להקיף את כל סוגי האופי שעל ציר מסוים- בהגבלה של חמש מדינות. ננסה לבדוק אם היא הצליחה:

פרדייס- המילה הראשונה שעולה במחשבה היא: פשטות. אבל במחשבה שניה, קו האופי היותר מרכזי הוא אמון בניצול יכולות הטבע בלא "קלקול" בני האדם. דבר זה מתבטא לא רק באוכל ובסביבת המגורים, אלא גם באמון ואימון יכולות הגוף. בפרדייס מעריצים כח פיזי, מהירות, התמודדות יעילה במצבים. יותר מאשר- מחשבה, גאונות אפילו- אלו, עם גוף לא מאומן, יזכו לזלזול מצד התושבים. בכך מהווה פרדייס קונטרה הופכית מוחלטת ל-

פיוצ'ר- פיוצ'ר מעריכה כח מנטלי, מחשבה וגאונות, לצד חיים מוטורים נוחים ככל האפשר. קידום הטכנולוגיה מהווה את הפרמטר המרכזי לכך- על מנת לפתח טכנולוגיה נדרשים לתבונה רבה, והטכנולוגיה נועדה על מנת להפוך את החיים לקלים ונוחים יותר מבחינה פיזית.

סיים- שוויונות. האם זהו קו האופי המרכזי של סיים? הייתי אומרת- אמצעי על מנת להגיע אליו. כפי שדני הרהר פעמים מספר במהלך הספר- אולי השוויונות היא רק אמצעי בשביל להגיע לשלווה.
סיים לא מסוגלת לחיות תחת לחצים. אם לחצים חיצוניים- כגון: פרסומות, שכנועים של אנשי מכירות, ואם לחצים פנימיים- קנאה, שאיפה ליותר ויותר ויותר. הפתרון שמצאה למיגור לחצים אלו הוא- שוויונות. אף אחד לא יתנשא על אף אחד, ממילא אף אחד לא יקנא באף אחד, אף אחד לא ישכנע אף אחד. כולם יהיו שווים ושלווים, בקצרה.
למעשה, השלווה אינה סותרת חלוקת מעמדות והיררכיה, אלא האמצעי- השוויונות- בלבד. מניעת ההיררכיה כמעט לחלוטין הינה חלק מן השוויונות, ולכך נועדה. אולי לכן קבלה סיים שתי קונטרות הופכיות, אחת המטפחת בניה עצמית בלא קשר לכלל, ואחת הדוגלת בהיררכיה מסודרת: אינדבידואל ואוטוקרט.

כרגע אין לי זמן להמשיך, אך אי"ה אפרט את שתי המדינות האחרות בהמשך.
בינתיים- מוזמנים להתדיין (מבחינה ספרותית, ובעיקר למידה מן הספר. ביקורות ודיונים על העלילה כבר ישנם באשכולות אחרים, האשכול הזה נועד בשביל להפיק רווח ספרותי. מה יש ללמוד מכל אחת מהמדינות, ומדרך הכתיבה שהוצגה בה? אלו פעולות בהן נקטה הסופרת גרמו להפנים לעומק את אופיין של המדינות? מדוע, לדעתנו, נבחרו דווקא קווי אופי נוגדניים אלו ולא אחרים? ובעיקר, מה נוכל לקחת מכאן לכתיבתנו אנו?)

 

[רצתה]

סיים- לא מתחברת לקטע של השוויון, בורא עולם ברא את העולם בצורה שיש מעמדות.
פיוצ'ר- כל הקטע של הטכנולוגיות... לא מסדר לי.
פרדייס- טוב, אני לא רוצה לחיות במקום שעדיין רוכבים על סוסים וקוצרים במגל את החיטה.
אינדבידואל- בן אדם מתפתח רק בכישרונות החזקים שלו? ילד שיש לו דיסלקציה קשה אז לא ילמדו אותו לקרוא? (דוגמא קיצונית, אני יודעת)
נשארתי עם אוטוקרט
לא חושבת שיש בעיה עם משטר מלוכני, זה יכול להיות אפילו מעניין. זה בעצם המצב הטבעי שהקב"ה ברא את העולם, הדמוקרטיה זה דבר חדש
הבעיה שבניגוד לפיוצ'ר, סיים ופרדייס שהסופרת פירטה המון עליהן והקורא קלט מה סגנון החיים שם. את סגנון החיים באוטוקרט ובאינדבידואל לא הצלחתי כ"כ להבין.

לא חשבנתי את הקטע הדתי.
אבל אם היו אומרים לי שאני עכשיו צריכה לבחור לי מדינה לגור בה בתור יהודייה, עדיין הייתי בוחרת באוטוקרט.