מה המחיר לעריכת פס קול ושילוב מוזיקה לסרט 90 דקות

הירשם עכשיו!
  • פותח הנושא מ.S
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו מעוניין שאני יערוך לו פס קול לסרט של 90 דקות - לשים מוסיקת רקע מותאמת, לאורך כל הסרט

מה המחיר המקובל על כזאת עבודה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י מ.S:
מישהו מעוניין שאני יערוך לו פס קול לסרט של 90 דקות - לשים מוסיקת רקע מותאמת, לאורך כל הסרט

מה המחיר המקובל על כזאת עבודה?
לחצ/י כדי להרחיב...
תנסה לשאול מלחינים שעוסקים גם בהלחנת סרטים, יהודה גלאנץ או עדי כהן.
פנה אלי בפרטי אם צריך פרטים שלהם
Dk20100 שטרודל ג'ימייל וכו'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 461
    • ק
    שיתוף - לביקורת טלפון שבור
  • קראנצ' פיסטוק //
    • מסתבר שהכל בחיים עניין של נקודת מבט.

    איני מובטלת, חס ושלום. אני בתקופה מאתגרת של בדיקת כיווני תעסוקה אפשריים.
    איני מפוטרת. אני עקרת בית מסורה שבוחרת להשקיע את נשמתה בילדים.
    וכעת - איני טלפנית.
    לא מתרימה. לא שנוררית. לא גבאית צדקה. לא מקבצת נדבות.
    נראה לכם?!
    אני עובדת במשרת טלמרקטינג בכירה.
    תקנאו.

    להתרווח בנינוחות תחת מזגן מפנק, להניע מעט את האצבעות ואת השפתיים, ולשלשל לכיס אחוזים מכל תרומה.
    כן. תקנאו. מחר אני מתחילה.

    הסתובבתי על כיסא מרופד בשכנוע פנימי עמוק שאני מרוגשת. כן. בטח יוצאות לכולם העיניים. הרמתי בביטחון את השפופרת והצלחתי להפיק קול חביב ורשמי כאחד. אם לא המצלמות שבמשרד - הייתי טופחת לעצמי על השכם.
    נהמה מנומנמת ונזעמת התגלגלה לעברי מהמכשיר השחור:
    "את לא מתביישת? לא שמעת על המושג 'גזל שינה'? ככה להעיר אנשים??"
    "סליחה..." מלמלתי בעליבות, "אני מתנצלת, פשוט עכשיו זו לא שעת מנוחה רשמית, אז..."
    "ואת עוד תכתיבי לי באיזו שעה לנוח! חוצפה של אנשים!"
    צליל ניתוק גדע את המתקפה הזועמת.
    פתיחה נפלאה לקריירה.

    חייגתי מספר נוסף, והפעם נחסכו ממני הצעקות. מייד כשהשמעתי את שמי ואת משרתי הנעלה -
    הקו נותק.
    גם כן מזל.

    בעל המספר הבא היה אנושי קצת יותר.
    האישה מעבר לקו לא פסקה מלתחקר אותי על פעילות הארגון: כמות הנעזרים בו, מקרים מרגשים הזכורים לי, ועוד היד נטויה...
    עניתי בסבלנות על מטח השאלות, מוסיפה ומשנה פרטים באדיבות דמיוני הקודח.
    "אז תוכלי לסייע לנו?" העזתי לשאול לאחר דקות ארוכות.
    "אה, אולי בפעם אחרת..." הגברת נעשתה קצרת רוח לפתע, כנראה התעייפה מהתחקיר שביצעה, מסכנה.
    "בינתיים את זו שסייעת לי וסיפקת לי חומר לעבודה שאני כותבת, תודה לך". ניתוק.
    לא הספקתי לומר "בבקשה".

    במספר הבא ענה קול דק וצווחני:
    "אמא נמצאת?" שאלתי בחביבות.
    "אמאאאאאאאא!!" אטמתי את אזני בבהלה.
    בדקות הבאות זכיתי להסבר מפורט על מעשיה של האם הדגולה:
    "עכשיו היא מוסיפה את הנוגט ואת השקדים, אל תפריעי לה, זה ליומולדת שלי, שלא ייהרס!"
    המתנתי בצייתנות. אולי אנסה את המתכון, נשמע טעים.
    "הנה, היא מכניסה לתנור, קחי אותה. בעצם, עכשיו היא מכינה את הקומה השנייה..."
    ניתקתי. בטח מספר הקומות בעוגה הוא כמניין שנותיה של הזאטוטה הצפצפנית. רק זה חסר לי.
    אופס. שכחתי לאחל 'מזל טוב'.

    זימרתי שוב את הפזמון: "שלום, מדברת זהבה מארגון החסד 'לב שלם'. מה שלומך?"
    "הו, בוריך ה', תודה רבה שאת מתעניינת, זהבהל'ה!" התמוגג קול רועד מעט, "לא פשוט, אבל מה, חסדי ה' יום יום, לא מתלוננים. האמת שהגב כואב קצת עדיין, הכדורים שהתחלתי לקחת לפני חודש לא ממש עוזרים; אמרתי לרופא, מה שמו, שיהיה בריא... נו שוין, לפחות הרגליים כואבות פחות, מאז שישרואלק'ה הביא לי את המשחה הזו, נו... הצהובה. אבל הסוכר עדיין גבוה, אז..."
    המהמתי בהשתתפות במקומות המתאימים. כעבור שעה ארוכה נמלטתי מהשיחה בעור שיני, לא לפני שהבטחתי להודות למנהלי ארגון החסד ששלחו אותי להתעניין בשלומה, שה' ישמור אותם.

    הקשתי, מותשת, את סדרת המספרים הבאה.
    נשיפה נרגשת. "הו, תודה שהתקשרת, כפרה עליך! בדיוק הגשתי פניה לקבלת סיוע, ועוד לא נעניתי. תוכלי לרשום את הפרטים, צדיקה?"
    רשמתי. יש לי ברירה?!

    "הלו" צעיר ורענן הצית בי תקווה קלושה. "שלום, מדברת זהבה מארגון החסד 'לב שלם".
    "וואלה!! איך השגת שם עבודה? גם אני שלחתי לארגון קורות חיים! רגע, את נהנית שם? מה התנאים? והמשכורת?..."
    יש לה באמת כושר רטורי נפלא, לא הצלחתי להשחיל מילה. אולי אמליץ עליה.

    חייגתי בחיוך אירוני למספר הבא.
    "את מתרימה עבור מישהו מסוים?" הקול החם והאכפתי הצית בי תקווה.
    "גם, זאת אומרת... עכשיו לדוגמה אנחנו אוספים כסף לניתוח בחו"ל של ילד בן 9, שחולה במחלה".
    "אוי!" הקול הרך נאנח בהשתתפות.
    אז יש אנשים טובים בעולם. הרחתי את השטרות בקצה אפי.
    "זה נורא. ה' ישמור, אפשר בבקשה את שמו לתפילה?"
    מה אומר, אשריכם ישראל.

    בשיחה הבאה נאלצתי להאזין למונולוג ארוך ומתנצל מאישה ש"היא לא כזאת, באמת". היא הייתה שמחה לתרום, אך בעקבות תקלה במכונת הכביסה שלה, הוצאת אישורי בניה, טיפולי שיניים, קניית שואב אבק, מזגנים ומיקסר, וחובות משכנתא נושנים - אין באפשרותה לעשות זאת. והיא מאד מתנצלת, היא בכלל לא כזאת, באמת.

    לאחר שהרגעתי את רוחה ואיחלתי הצלחה בשיפוצים, חייגתי שוב, מחזירה את הרשמיות האבודה לקולי: "שלום, מדברת זהבה מארגון החס---"
    "זהבי!! מה המצב? את לא מזהה? אל תגידי לי שלא זכרת את המספר שלי בעל פה! איזה קטע, נהיית קשוחה... אז מה קורה, שמעת מה הסיפור עם נעמה, שהייתה בכיתה המקבילה?"
    שתהיה בריאה, בדיוק עליה נפלתי... לפחות שתתרום קצת. לבסוף פטרתי אותה בתירוץ של 'גזל זמן על חשבון שעות העבודה' ונמלטתי לשיחה הבאה.

    ההיכרות עברה הפעם בשלום.
    "אז תוכלי לסייע לנו?"
    כחכוח קל בגרון. "אני צריכה לשאול את בעלי".
    כמובן, מה השאלה, "אישה כשרה עושה רצון בעלה".
    "ומתי תעני לי תשובה?" סוף סוף הרגשתי על קרקע בטוחה.
    "תראי, זה לא פשוט. צריך קודם כל הצעות, ואחר כך נפגשים, ועד שמתחתנים לוקח זמן..."
    אותי זה לא ממש הצחיק, משום מה. אולי את האצבעות שלי כן; הן רטטו על המקש האדום וניתקו, בלי שהספקתי להגיד יפה 'שלום'. אחר כך הן הקישו את הספרות הבאות ברשימה האינסופית, בעוד אני תוהה על טיבה של האנושות אשר על פני הגלובוס.
    שיחה ממתינה, עוד אחת. במספר הבא לא עונים.

    מחייגת שוב, באצבעות יבשות, חסרות כל לחלוחית של ציפייה.
    מדקלמת במונוטוניות את הפזמון הקצר, מופתעת: "רק רגע בבקשה, אתן לך פרטי אשראי".
    חשבתי שאני הוזה, כמתוך חלום הזנתי במחשב תרומה נכבדה ע"ס 18 שקלים, כמניין ח"י.
    מבט בשעון, המשמרת הסתיימה. סיום מוצלח, החזיר לי את האמון בבני אדם.

    מתחתי את איברי הקפואים מהמזגן המפנק, מחשבת במוחי את שווים של שני האחוזים שאקבל על עבודת הקודש שלי היום: 36 אגורות.
    פעמיים ח"י!! אני מתרגשת, תוהה מה אעשה בשלל. אולי אתרום אותו בלב שלם לטלפנית הבאה שתתקשר אליי מחר, לאחר שאודיע על התפטרותי.

    מבט אחרון במסך. חלונית מהבהבת, הודעה מחברת האשראי: סירוב. העסקה נכשלה.

    צפוי כל כך, שאפילו לא מצמצתי.

    חזרתי הביתה.
    לא מובטלת, חס ושלום. לא מפוטרת, וגם כבר לא עובדת טלמרקטינג בכירה.

    דפדפתי בהיסח הדעת בפרוג. לא מתוך שעמום, חלילה, הרי איני מובטלת! רק בשביל להשתחרר קצת מיום סוחט.

    תגובה ישנה קפצה לי פתאום.
    מרשעת אחת כתבה תגובה באשכול נזעם שדן בטלפנים סדיסטים וחסרי מצפון העוסקים בהטרדת אנשים להנאתם. היא שיתפה קטע קורע שעשתה לחפרנית אחת שהתקשרה לשגע אותה ולסחוט ממנה כסף. ענתה כסילה כאיוולתה, לקול תרועות ההמון.

    בתחתית היו המון לייקים: מתפעלים, מזדהים, צוחקים.
    הנעתי את האצבע בזעם לכיוון הלייק הכועס. הוא לא היה שם.
    לא הייתה אפשרות ללייק בכלל.
    בחנתי את המסך בעיניים מצומצמות.
    ואז, ראיתי את שם הניק.
    זו הייתה תגובה שלי.

    הייתי אז במצב נפיץ, אחרי כמה ראיונות עבודה קשוחים, מחזיקה את הפלאפון בלפיתה נואשת, דרוכה לכל צלצול שיבשר סוף סוף על משרה. היא עצבנה אותי, והיא לא הראשונה. וזה לא בסדר. וזה לא חוקי. וזו חוצפה. ושערורייה. והיה צריך לשים לזה סוף.

    הייתי אז הכי צודקת בעולם,
    בדיוק כשם שהייתי היום, וכשם שהיו כל האנשים הטובים שענו לי מעבר לקו.

    רק בזכות היום שעברתי, מצליחה להודות בלב שלם: החיים הם טלפון שבור.
    עניין של נקודת מבט, כבר אמרתי לכם.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, כפתור אדום, brachy 100 ועוד 59 משתמשים62 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    תודה רבה! וממש משמח שזה מעורר מחשבה... האמת, חשבתי על הרעיון הזה, אבל הוא לא היה משרת את המסר...
  • 858
    • נ
    שיתוף - לביקורת פגישה שלישית ואחרונה
  • נסיך על חלל //
    • הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

    כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

    כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

    אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

    ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

    זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

    אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

    בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

    "...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

    "אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

    "וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

    מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

    "על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

    שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

    "בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

    "וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

    "תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

    "הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

    "אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

    "חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

    רק זה היה חסר לה...חזנות.
    למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

    שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

    היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

    "אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

    היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

    'נושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

    היא שתקה. הוא שתק.
    הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

    גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

    "נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
    "מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
    "אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
    "מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
    "מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר    !"

    ובינתיים – כלום. שתיקה.

    "יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

    "השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

    "במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

    'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

    וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

    'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

    היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

    היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

    אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



    ועכשיו באמת:

    לכל נושאי התגית "בשידוכים":
    אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
    רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
    נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
    פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
    הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
    תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
    לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
    אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
    תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
    דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
    (רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
    בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

    בהצלחה לכולנו,
    ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים🤞
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שמח-לעזור, n113, אדריכלית מתחילה ועוד 50 משתמשים53 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה רבה. נכון לגמרי!!! אומרים שמה שלא מתאמנים עליו – שוכחים. אז אם כבר להתאמן, עדיף על הקשבה...
    הצטרפות לקהילת מוזיקה
    הצטרפות לקהילת סאונד והפקות אולפן
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה