שיתוף - לביקורת כשיושב וחושב לבד, עם עצמי.

[יחזקאל הגאון]

כשיושב וחושב לבד, עם עצמי.
אז חושב על החיים ומי אני.
ויודע - זה תלוי רק בי.

ולפעמים כשעצוב וכואב,
מוצא את עצמי יושב וכותב,
ואולי בעצם חושב ומביע,
ומגלה- בתוכי יש מבוע.

שכל הזמן יוצר ויוצר,
ואם משכיל - אוצר.

אז השורות מתמלאים אותיות,
ועל הדפים - מילות.
המילות הן אני,
שכתוב על דף בדיו סתמי.

ושוב מעמיק ומגלה בליבי,
עולם שלם שנמצא בתוכי,
ואז יודע - איני ריקן.

אכן - מלא הוא הקנקן.

כשיושב וכותב לבד, עם עצמי.


לתוכן נוסף של חזקי .ט הכנסו לבלוג שלי

 

[.חיה פ]

השיתוף לביקורת, נכון? אתה אמרת..
ככה, השיר מהמם וזה , אבל הפיסוק לא נברא בשביל השירה, ולכן כדאי להמעיט בפיסוק.. (ולא אני המצאתי את הכלל הזה)
ובהתחשב בתוכן- אותה אחת של הסנדוויץ סוברת שה'דיכאון" לא בא לעולם אלא בשביל שיכתבו שירים,
מה שנכון.. למה לא ראיתי אף מבסוט מתחיל לכתוב, ולכן יש הרבה שירי דיכאון, ככה ש...,

בקיצור שיר ממש יפה אבל כדאי להפחית בפיסוק (ואיכסה על השירים המאושרים על גווניהם)

"ויודע זה תלוי רק בי" - מה תלוי, החיים? כי אם כן אז הנקודה לפני כן באמת מיותרת.

"אז השורות מתמלאים אותיות" - מתמלאות (שורה- נקבה)

אהה
וזה קצת, כן קצת, מזכיר את השיר של משה אלפסי (משהו לא ליפול, לא באמת זוכרת תשם)

*כשמשמיטים כל מיני נקודות ופסיקים- אפשר לצמצם כמה בתים, כלומר לחבר אותם.
**מקווה שהובנתי, למה אני לא בדיוק הבנתי בעצמי, וסליחה על האורך

 

[אליש:)]

כשיושב וחושב לבד, עם עצמי.
אז חושב על החיים ומי אני.
ויודע - זה תלוי רק בי.

ולפעמים כשעצוב וכואב,
מוצא את עצמי יושב וכותב,
ואולי בעצם חושב ומביע,
ומגלה- בתוכי יש מבוע.

שכל הזמן יוצר ויוצר,
ואם משכיל - אוצר.

אז השורות מתמלאים אותיות,
ועל הדפים - מילות.
המילות הן אני,
שכתוב על דף בדיו סתמי.

ושוב מעמיק ומגלה בליבי,
עולם שלם שנמצא בתוכי,
ואז יודע - איני ריקן.

אכן - מלא הוא הקנקן.

כשיושב וכותב לבד, עם עצמי.


לתוכן נוסף של חזקי .ט הכנסו לבלוג שלי

עשה לי דמעות ההתחלה
שירים של לגלות את עצמך עושים את זה..
מדהים