סיפור בהמשכים שופך מילים

  • הוסף לסימניות
  • #21
  • הוסף לסימניות
  • #22
  • הוסף לסימניות
  • #23
  • הוסף לסימניות
  • #25
  • הוסף לסימניות
  • #26
זמן השקט נגמר, האמת, שהוא לא התחיל בכלל. תשאלו למה, נו.

אני אגיד לכם, פשוט, בדיוק ברגע שהחלטתי להיעלם מהעולם, סבתא שלי התקשרה אליי, ורק שתדעו, כשהיא מתקשרת, אין סיכוי לשקט.

בטח שלא בעתיד הקרוב.

נו, אז מה היא יכולה לבקש ממני? כמובן, היא רוצה שבפעם הבאה שאני חוזר מהישיבה לבית, אני אבוא לעזור לה לנקות לפסח. הגיוני מצידה, מצידי קצת פחות.

אף פעם לא אהבתי לנקות, זאת אומרת, אולי אני אוהב. לא יודע. אף פעם לא ניסיתי את זה.

בעצם, היתה פעם אחת, בגיל עשר, שרציתי לעשות הפתעה לאמא שלי, ולשטוף את הבית בדיוק בזמן שהיא יצאה לקניות, אני לא אספר על כל התהליך, רק אציין שבסופו של דבר היא חזרה לבית וכל מה שהיא ראתה זה את כל הרצפה מכוסה בקצף. כמעט בלי מים. כנראה שהיחס בין המים לסבון כלים לא היה משהו... את התוצאות, אני נותן לכם לשער לבד.

אז נחזור לסבתא שלי, וסליחה שברחתי באמצע, היא רוצה שאני אבוא אליה, ניסיתי להפיל את גזר הדין הזה על כל בנות הדודות שלי, כולל אחיותיי. אחרי הכל, זה התפקיד שלהן לנקות ולעזור לסבתא, אבל הן מתרשלות בו. כמו מכל התפקידים שלהם. לא להתעצבן. זו האמת!

כשראיתי שאין סיכוי להפיל נכדה בדלי, עברתי אל בני דודי, גם אותם לא ממש הצלחתי, גזר הדין היה חתום.

שמשון יהיה זה שיבוא לעזור לסבתא לנקות לפסח.

אגב, זה ממש כיף, אני סתם מתלונן.

כי השלבים הולכים ככה.

מגיעים לסבתא, אוכלים ארוחת צהריים, מנקים חצי ארון, מוצאים בו שוקולד, מציעים לסבתא הפסקת קפה-שוקולד בתרועת ניצחון ובפנים אומללות כשל אחד שגמר לנקות מטבח שלם.

כששניהם נגמרים, גם הקפה וגם השוקולד, ממשיכים לנקות את הארון, אחרי שמסיימים, בוחרים לנקות דווקא את הארון שבו מאוכסנים באורח קבע כל החטיפים. ככה שבסופו של יום אני חוזר לבית ברכוש גדול. מה שגורם לאחיותיי לנשל אותי מכל מה שהצלחתי להשיג בעמל רב.

במחיר של ארון נקי. ועוד חצי ארון נקי, מחטיפים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אז נחזור לסבתא שלי, וסליחה שברחתי באמצע, היא רוצה שאני אבוא אליה, ניסיתי להפיל את גזר הדין הזה על כל בנות הדודות שלי, כולל אחיותיי. אחרי הכל, זה התפקיד שלהן לנקות ולעזור לסבתא, אבל הן מתרשלות בו. כמו מכל התפקידים שלהם. לא להתעצבן. זו האמת!

כשראיתי שאין סיכוי להפיל נכדה בדלי, עברתי אל בני דודי, גם אותם לא ממש הצלחתי, גזר הדין היה חתום.

שמשון יהיה זה שיבוא לעזור לסבתא לנקות לפסח.

אגב, זה ממש כיף, אני סתם מתלונן.

כי השלבים הולכים ככה.

מגיעים לסבתא, אוכלים ארוחת צהריים, מנקים חצי ארון, מוצאים בו שוקולד, מציעים לסבתא הפסקת קפה-שוקולד בתרועת ניצחון ובפנים אומללות כשל אחד שגמר לנקות מטבח שלם.
טוב! זאת גם סבתא של מורדי ואלי, אולי? בעצם, אין סיכוי. את סבתא שלהם אי אפשר לסובב ככה. :)
כששניהם נגמרים, גם הקפה וגם השוקולד
אהבתי.

מקסים איך שאת מצליחה להעביר התרחשות בצורה מעניינת ומושכת כאילו זה קורה לנו מול העיניים, גם בלי לכתוב במפורש את הדיבורים שלהם. הכתיבה וההיכרות עם הדמויות כל כך טובות שאנחנו יכולים להשלים את זה לבד...

אף פעם לא אהבתי לנקות, זאת אומרת, אולי אני אוהב. לא יודע. אף פעם לא ניסיתי את זה.
זאת הפעם הראשונה שהוא עושה את כל מה שמסופר עם הארון והקפה? כי לפי איך שהוא מספר, נשמע שעשו את זה לפחות כמה פעמים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
טוב! זאת גם סבתא של מורדי ואלי, אולי? בעצם, אין סיכוי. את סבתא שלהם אי אפשר לסובב ככה. :)

אהבתי.

מקסים איך שאת מצליחה להעביר התרחשות בצורה מעניינת ומושכת כאילו זה קורה לנו מול העיניים, גם בלי לכתוב במפורש את הדיבורים שלהם. הכתיבה וההיכרות עם הדמויות כל כך טובות שאנחנו יכולים להשלים את זה לבד...
תודה!
זאת הפעם הראשונה שהוא עושה את כל מה שמסופר עם הארון והקפה? כי לפי איך שהוא מספר, נשמע שעשו את זה לפחות כמה פעמים...
הוא היה הולך שנים שעברות עם בנידודים אחרים, משחק אותה עובד, וחוזר עם השלל, עכשיו הוא הולך לבד--- ):
החלק הטוב ביותר. גאוני!
תודה (:
וואו וואו
מדהים איך כל פרק מתפתח בפני עצמו ממשפט למשפט עד שאין סיכוי לעצור באמצע פרק
👍
פשוט מסע לנבכי נפשו של בחור ישיבה מעצבן (גם אני הייתי כזה?)
הוא עד כדי כך מעצבן? להגביר את החפירות שלו או להפחית?!
יש לו בעיות תקשורת?
לכו תדעו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
חזרתי אחרי הפסקה יחסית ארוכה, ולמה ארוכה?! עומס עומס עומס.

שמעו, היה פורים. היה, וטוב שהיה. ממש מעולה.

שבועיים לפי פורים, אספנו והתרמנו כסף לת"ת. כל החבר'ה רצו להיות בסיירת שלי. אף אחד לא אמר לי בפירוש למה, אבל אני יודע לבד. הסיירת שבה אני נמצא, מרוויחה הכי הרבה, ויש לי פטנט פשוט. פשוט וקל.

נכנס לבית, מדבר, מספר, מפטפט, כמו שאתם מכירים אותי, ולא מפסיק. זהו, נותנים לי כסף רק כדי שאני אשתוק ואצא לכתובת הבאה ברשימה, תודו שזו אסטרטגיה מעולה.

אפרופו אסטרטגיה, גיליתי אחת כזו בהתחמקות מניקיונות לפסח, בעיקר מסבתא, אני לא זז עד שאומרים לי בדיוק מה לעשות, זאת אומרת, אם אומרים לי לנקות את החלון, אני לוקח מגבון ומנקה אותו. חמש דקות, וסיימתי.

מייאש לומר למישהו כך: תפרק את החלון, לא ככה! תוציא את התריסים, הרשתות והזגוגיות. כן. תנקה אותם. לא ככה מנקים! (אנחת ייאוש) תכניס אותם לאמבטיה ותשטוף. תשפשף. לא עם מברשת שיניים!!! עם אקונומיקה.... וכו'...

מאוד מייאש. אנשים חכמים מעדיפים כבר לעשות את העבודה בעצמם. ואצלנו במשפחה, כולם חכמים.

אני - הכי.

זאת אומרת, עד שאמרים לי לנקות משהו.

אבל, עזבו אותכם ניקיונות. אני בטוח שכבר נמאס לכם לשמוע את המילה הזו. אגב, מצאתי עבודה לבין הזמנים. אני הולך לעבוד כקלדן באיזה משרד, אל תשאלו אותי איזה. ביקשו מישהו שמקליד בזריזות ואחראי. בדקתי את עצמי, אני מקליד עשר מילים בחצי דקה. מכובד ביותר.

סיפרתי את זה לאחי. הוא טוען שאני אהיה מכובד ביותר גם כשיעיפו אותי מהעבודה הזו חמש דקות לאחר שאני אתחיל לעבוד. החזרתי לו שעדיף לעבוד חמש דקות ולעוף, מאשר לא להתקבל לעבודה בכלל, כמוהו. הוא רצה לעבוד באפיית מצות, אבל לא רצו אותו.

בשקט אני אגיד לכם, זה לא כי הוא לא טוב, או משהו. הוא פשוט קטן מידי. ברנש בן שלוש עשרה, וכבר רוצה לעבוד.
צריך להסביר לו שכל עוד הוא יכול לשבת בבית בבטלה, שיעשה את זה.

בעצם, הבנתי עכשיו. הוא לא ישב בבטלה בבית. עדיין מחפשים מתנדבים לצביעת הבית. כנראה שהעבודה השנה תיפול עליו.

בהצלחה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אח שלי אשריך.
אשריך שנתפסת.
אשריך שנסעת.

יש מי שישאל
אבל באמת- למה?
יש מי שיאמר-אז אולי אתה?

יש מי שיגיד- אלה. בטח.
יש מי שיקבע- הוא? שילך!
יש מי שיכריז- הוא כן!

יש אנשים.
סופרים אחוזים.
יש אנשים.
מכסות קובעים.
יש אנשים.
מי לחיים ומי ל...
חושבים שקובעים.

ואני, אח שלי, יודעת.
אני, אח שלי, רואה.
אני, אח שלי, לא סתם אומרת.
אני, אח שלי, לא סתם חושבת.

עובד במאפיה?
בישיבה גדולה לא דרך?
מוציא רישיון?
אפילו לא שחור לבן!

אבל כל אלו סתם.
כל אלו כותרות.
כל אלו לא יודעים.
שאתה- ת"ח אמיתי.

לא הישיבה קובעת.
לא האבחון אומר.
לא מספר השעות צועק.

כי אתה- בן של מלך.
בן שקיבל מתנה
מידו הפתוחה והרחבה.
ADHD שמה.
כי אתה- כל שעה היא יום.
כל דקה - היא שעה.

ומי יודע מי ימנה.
מי יודע מי יספור.
שעות של חברותא.
מסכתות בחרוק שיניים.
פלאפון כשר? כמעט נעלבת.

כי אתה- בן של מלך!
אתה וחמש אלף בחורי "מכסות".
בנים של מלך מלכי המלכים.
עליך ועליהם- לעולם לא נוותר!
שום בחור זה גם אתם!
כי בסוף, "עץ", צדקתם...
החלטתי לקפוץ למים 🐋 ולרענן תקציר ופרקים ראשונים למשהו אפשרי לקריאה.
אשמח שתכתבו ביקורת מכל סוג שהוא (למעט קיצוץ כנפיים "אתה כותב נורא והסיפור שלך גרם לי לצמרמורות שיעמום" ;) ), כל הערות והארות על בוסריות הכתיבה ופיסוק לקוי תתקבלנה בברכה. (אם כי את השינויים אערוך בעיקר אצלי).
ו....כמובן! קצת עידוד ותמיכה לכותב, לליוויתן הכחול ולגיבורי הסיפור לא תזיק.
(אם אין ביקוש לסיפור אשמח גם שתכתבו לי, הוא בסך הכל נכתב בהשראת כל הספרים בסגנון הזה עד שלא נותרה לי 'ברירה' וכתבתי גם).
תדירות הפרקים לא תהיה צפופה, אבל נקווה לשמור על התמדה (לפחות בהתחלה!).
אז, חלא'ס בירבורים, פמפמפם! חצוצרות! שטיח אדום! קבלו את.... הפרק הראשון!

מאזן כוחות

פרק 1

עבר. תשע שנים אחורה. אחת מערי המרכז :




הוא הלך ברחוב. לא מבין למה בכלל הסכים לעצמו לצאת החוצה. הוא משוגע. בכל רגע עלול מישהו לגשת אליו. מי יודע אם זה לא הבחור לבוש השחורים שצועד במדרכה ממול.

הוא הגיע לסוף הרחוב במהירות, פונה בכיכר ימינה לכיוון רחוב פני יהושוע.

רגליו נעות בקצב מוגבר, כמעט רצות. הוא לא מצליח ולא רוצה לעצור אותן. משהו נשבר בתוכו. הוא לא יכול יותר עם המתח הזה. אולי צוות שלם הוקפץ בניסיון ללכוד אותו, ואולי הוא סתם מדומיין ואיש לא יודע שהוא קיים.

טכנית, הוא הכליל יותר מדי. ההורים והאחים שלו בטוח מודעים לקיומו והוא יכול לספור עוד כמה אנשים שמכירים אותו במידה כזו הוא אחרת.

הוא הניע את ראשו בחדות, מסיט את המחשבה הלא חשובה הצידה. הוא צריך להתרכז. לבדוק שלא עוקבים אחריו או לחילופין, לבדוק שלא הפך לפרנואיד.

יכול להיות שהוא יכול להירגע.

הרי המחשב הושמד, והוא רכש אותו דרך הספק שמוכר בשחור לאיתן, הוא שילם במזומן בלי לראות קבלה. מן הסתם הוא לא היחיד שקונה בשחור מהאיש והדגם של המחשב היה די נפוץ. לא אמורים לעלות עליו. הוא בעצמו כל כך נבהל כשהבין מה עשה, פעל במהירות מבלי לחשוב על ההמשך בכלל. העיקר לא להתגלות. יהיה כל כך טיפשי להרוס את חייו עכשיו, ובצורה כזאת.

הוא הגיע כבר לקצה השכונה נוחת מתנשם ומתנשף על ספסל עץ מקולף, מוחה את זיעתו. מבטו שוטט כה וכה, אין איש באזור. מעולה. זה באמת אזור מבודד יחסית. בבין הזמנים הוא שוקק חיים, עמוס במשפחות מרובות ילדים המשכנעות את עצמן כי החורשה הקטנה והמוזנחת, שעדיין לא ברור איך לא פינתה את מקומה לגורדי שחקים, היא אטרקציה של ממש.

הזיכרונות בהקשר הזה מעלים לו חיוך מריר. הוא לא סובל את המקום הזה.

קודם כל להירגע. הוא באמת אימפולסיבי מדי. גם בהסתתרות, וגם ביציאה החפוזה הזו החוצה.

ממה בעצם הוא חושש?

הוא נאנח. כל מה שהוא יודע על מי שאולי רודף אחריו מגיע מספרי המתח שאושי אחיו צובר לעצמו בהנאה.

לא בטוח בכלל שזה אמין. זאת אומרת, ממש בטוח שלא.

הוא נשך את שפתיו.

כן יש לו ממה לחשוש. הסופרים תמיד מודים בסוף הספר לאנשי הצללים שהם לא יכולים להזכיר את שמם, על המידע האמין והמועט שחלקו איתם. לא רק הספרות החרדית מוצפת בספרי מוסד ושב"כ כל יכולים, גם בספרות החילונית קיימים ספרים רבים כאלה. עוד לפני שעף בפעם הראשונה הוא הספיק לקרוא כמה מהם.

משהו מכל זה חייב להיות נכון.



###



הווה. אי שם במעמקי הים התיכון. הסוכנות. בסיס 301 :




"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" קווין התעצבן.

"לא הסברת לי למה זה קשור אלינו, למה זה לא בטיפול של המוסד? אנחנו בכלל לא אמורים להיחשף לזה!" אריאל חש חוסר אונים. מבקשים ממנו בקשה הזויה לחלוטין. מילא הזויה, המטרה של המשימה מעורפלת, משהו שמריח כמו משחק מסוכן נודף פוליטיקה מצחינה.

"זה מאוד. מאוד. קשור אלינו" קווין בולע אוויר. יש לו דם חם "ואם תתבונן קצת במקום לקפוץ למסקנות, תוכל לראות שאתה מצוות עם עוד חייל משלנו לכמה חברה מהמוסד. מדובר במבצע חשוב עם מטרות משותפות, הרבה גורמים ביטחוניים מעורבים פה"

"מ''ם! אתה עדיין לא נותן לי סיבה הגיונית אחת! הכל פה מאוד מעורפל ולא ברור, גם המידע שהבאת לי," הוא מטיח את הטאבלט הקטן על השולחן "זה רק סיבובי מילים! בפועל אין פה כלום. לא מה אנחנו עושים, לא למה אנחנו עושים, לא שום דבר! רק קשקוש אחד שלם. אני לא מוכן לזה"

קווין נאנח. לבן אדם הזה יש חיישנים. זו הסיבה שהם רוצים אותו למבצע הזה, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מוכן לצאת אליו. בעיה.

אריאל נעץ מבט חודר במ''ם שלו, נותן לו להתבשל בתוך עצמו. הוא מכיר אותו. תיכף יגיע שלב ההסברים לו הוא מחכה.

כמו בתחזית מדויקת מראש, קווין פולט עוד אנחה. אין לו ברירה. הוא צריך לספר לו.

"תראה, אריאל. המידע שאנחנו צריכים להשיג, לפי הערכות המודיעין, קשור בעיקר אלינו. אבל כמו שאתה יכול להבין לבד, בגלל שהפעולה הנוכחית היא באחת ממדינות כדור הארץ, המוסד עשה שרירים כדי לנכס אותה לעצמו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לסיכום של שיתוף פעולה, וציוות של שני חברה משלנו. לוחם, ואיש סייבר ומודיעין"

"בסדר הבנתי איך זה קשור אלינו. לא הבנתי, איך זה קשור אלי. למה דווקא אני? לפעולה כזו אתה יכול לקחת את אחד החדשים, אלו שסיימו את הטירונות לאחרונה. אני יכול להביא לך כמה שמות שיצלחו את הדבר הזה בלי למצמץ"

"אריאל, אנחנו לא יודעים מה רמת הטכנולוגיה שמשתמש בו האויב. חוץ מזה, לך יש הרבה מאוד ניסיון. יכול להיות שזה פיצוחים בשבילך, אבל היו''רים החליטו שאתה זה שיוצא למשימה הזו. יש לנו מעט מאוד ידע מקדים, ועדיף לנו להוציא את ההכי טובים, מאשר לגלות פתאום באמצע משימה שהטירונים שלנו לא יכולים להתמודד אתה. אתה מבין?"

"אם אני מבין? מה שהבנתי בסך הכללי זה, שאני יוצא לשמור שהצוות של המוסד לא יעשו שטויות. וגם בגלל, שאנחנו יודעים שהצוות שהם חיברו לנו יתוחקר על כל צורת החשיבה וההתנהלות שלנו. הם הרי רוצים ללמוד כמה שיותר על הסוכנות שאין להם יד ורגל בה. לכם אין דרך למנוע את זה, אז אתם רוצים לכל הפחות להרשים אותם. אני צודק?"

"בכל מילה" קווין תלה מבט מיואש בסוכן שלו. לפעמים הוא ממש לא יודע מה לעשות עם הבן אדם הזה.

"יפה. ואני לא מוכן לצאת למבצע הזה. אני מספיק שנים בסוכנות בשביל שלא אני אצא לשם"

"אין לך ברירה, אריאל. היו''רים כבר חתמו. אתה נפגש מחר בארץ עם צוות המשימה. את האימונים למבצע הזה אתם תעשו ביחד איתם בניהול המוסד. תתארגן. בלילה יבואו לאסוף אתכם"

"מה? אתה לא רציני" הבעתו של אריאל נדהמת ומלאת חוסר אמון. אין מצב שעושים לו את זה. אבל הם עושים את זה טוב. בטוח שדובר על המבצע הזה כבר חודשים, אבל הם מודיעים לו שניה לפני שהוא יוצא כדי למנוע התנגדות.



###



הווה. מטה המוסד. 4 קילומטר מנקודה אלמונית בכביש 6 לכיוון דרום :

"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" אוהד התעצבן.

"לא הסברת לי מי זה בכלל החבר'ה האלה ולמה אנחנו מצוותים אתם? מה הסיפור? ובכלל, כל המידע על המשימה הזו מאוד מעורפל, מה קורה כאן?" ניתאי חש גרד קל בקצות האצבעות. זו משימה מוזרה, עם מטרה מוזרה ואנשים מוזרים. לא מתכון בדוק להצלחה.

"אוקי, עזוב את הקשקשת שאמרו לי להעביר לך. אמנם כרגע זה מוקדם מדי, אבל בכל מקרה מחר או מחרתיים אתה כבר תדע. אתה הולך להיות המפקד של צוות המשימה, השניים שבאים יהיו תחת פיקדוך והאימונים למשימה יהיו פה, תחת אחריותנו, כדי למנוע תקלים בשעת המבצע. לך כמפקד יש עוד מטרה, לגלות כל מידע שתוכל להוציא מהם כולל דרכי הפעולה שלהם בזמן אמת והארגון אליו הם משתייכים, ברור עד כאן?"

ניתאי מצמץ "הם לא ישראלים?"

"הם ישראלים. וזה מביא אותי לחלק הבא, המשימה שלכם. שני חברי הצוות שבאים מגיעים מה'סוכנות'. הם שלחו אלינו איש סייבר וביון ואיש שטח. עכשיו, מדובר בחבר'ה מוכשרים מאוד שלא עשו צבא או כל מסגרת מהסוג הזה ולרוב מגויסים מגיל צעיר, כך שהם כמעט ולא מכירים את העגה המבצעית המדוברת פה, תצטרכו לגשר על זה באימונים, ברור?"

כל שרירי פניו של ניתאי רטטו מחוסר נוחות, מה זה הדבר המשונה הזה שהנחיתו עליו? "מהסוכנות היהודית? מה הקשר?"

"מה?! מי אמר הסוכנות היהודית? אני מדבר על ה'סוכנות'!, לא שמעת עליהם אני מבין, מסתובבות עליהם עשרות קונספירציות במסדרונות המודיעין. הם סוג של אגדה שלא מאמינים שהיא קיימת, אבל הם אמיתיים. הם כמעט ולא קשורים לשום מוסד ממשלתי, בקושי ראש הממשלה מעודכן. וזה רק מה שאני יודע, בעיקר משמועות. בימים הראשונים אתם תתרגלו בכלל לעבוד בצוות, ואחרי זה תועבר אליך מטרת המשימה. ישירות מיאיר אגב, אני ממודר" סיים בחיוך מאולץ.

ניתאי הופתע ממשמעות המידע שנחת עליו והפיקוד על המשימה הזו הלך ודמה בעיניו למפלצת אימתנית. אין לו כוח לזה. "למה אתה ממודר? מה עד כדי כך רגיש?"

"אני לא חושב שהמשימה רגישה כל כך, ה'סוכנות' היא זו שרגישה. וזה כל מה שאני יכול לומר בנושא. החבר'ה משלנו שמצטרפים אליך: לביא, אדם, ינון ובן. מהסוכנות: אריאל הוא איש הסייבר והביון ונתי איש השטח. ברור?"

"כן המפקד. ברור."

"יופי" אוהד חייך, מכיר את הסוכן שלו "זה לא אמור להיות מסובך מדי ובערב ישלח אליך תדריך מלא יותר. בהצלחה" אוהד כבר הפנה את מבטו וידיו למחשב מסלק בכך את ניתאי שיצא מחדרו במילת פרידה כלשהי.

העסק הזה לא נראה לו בכלל. ושני סוכנים סנובים בצוות שלו גם לא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה