שיתוף מי שלא מזדהה שתקום +_+ !

[הכול טוב ולטובה!!]

ציור חמוד שראיתי במגזין הפסקת קפה----

 

[ילילי]

@מלכי וולף
קריקטורה מהממת.
ראיתי את זה גם וממש נהניתי!

 

[קוביית קרח]

@רפרפת , כשאת עצבנית ומתוסכלת וגם עייפה, את לא יכולה להזיל כמה דמעות?
לא בא לך חיבוק והכלה?
צורך כ"כ אנושי..

וזה לא אומר שהילדה צריכה לקבל ממתק מהחנות,
היא כן יכולה לקבל חיבוק וביסקויט אם בא לה משהוא מתוק.

קודם כל הזדהות והכלה
אחכ השאר.

 

[נתנאל Art]

נדירררררררררררררר
אלופה!!!!!!!!
אין מיליםםם

ו....?
איזה מילה משהו?
בכל זאת,


(לא יודע מה איתכם, אני נהנה פה)

 

[ששונית]

דבר ראשון הציורים נדירים בחיות שלהם, בדיוק, בזרימה, בהבעת המסר באופן כל כך אמיתי ומוחש.
דבר שני, אני מאוד לא מתחברת לשיטת שפר (וגם לא לשיטת ספטנר שדומה לה מאוד) ואותי הציורים ממש לא הצליחו לזעזע.
כמו שהסבירו כאן בטוב טעם ודעת, יש הרבה מאוד אמהות שהמחויבויות של החיים כאמא, מתוקות וקסומות ככל שתהיינה, מרגישות לפעמים חונקות בפרט שהעולם היום מלא מסרים ושיטות שאמא חייבת לעשות כך וחלילה לא כך, ואמא שלא נותנת כך וכך, הילדים שלה יסבלו מכך וכך.
לכל אמא, לכל כל אמא, יש את הרגעים האלו שהיא מתיישבת על הספה (או על הערימות שעליה) ומרגישה שאין לה כח. אין לה כח להכין ארוחה חמה, לספר סיפור לפני השינה. אין לה כח. זהו.
ואז היא מרגישה האמא הרעה הזו מהכתבה בבתוך המשפחה או בקראט.
ברור לי שאם הציורים היו מופיעים בלי הגילוי הנאות (?) שמדובר בגישת שפר, הרבה הזדעזעויות היו נחסכות.

 

[נשמה של יהודי]

הציורים מדהימים ברמת הביצוע שלהם!

הראיתי לבנות שלי (בנות 7 ו - 9 כית ב' וד' ) את הציור השלישי והן אמרו ממש במקהלה: איזה ילדה מפונקת....
שאלתי אותן: הייתן רוצות אמא כזו? הן מיד אמרו: ממש לא!
למה? כי כשנהיה אמהות לא נדע לעשות כלום!!

סתם נקודה למחשבה.

מה האמא עושה אחרי שהנסיכה הלכה לישון? מכינה אוכל למחר, מכינה את התלבושת ומכניסה ספר שכוח לתיק, מה יותר טבעי מזה???? מדובר בילדה בכיתה א'-ב' כזה, היא עם פרצוף זחוח ומפונק כי זה הציור, אך היא ממש לא מפונקת,
זה טבעי מאד שאמא עושה בשמחה את הנ"ל.

 

[מלכי וולף]

ציור חמוד שראיתי במגזין הפסקת קפה----
צפה בקובץ המצורף 1559992

נעשתה מלאכתי בידי אחרים...
אבל נראה לי לא הוגן להשתמש באשכול שיתוף של מאיירת אחרת
אשמח שמנהל ימחק ונעלה מסודר באשכול נפרד.

 

[הני p]

מה האמא עושה אחרי שהנסיכה הלכה לישון? מכינה אוכל למחר, מכינה את התלבושת ומכניסה ספר שכוח לתיק, מה יותר טבעי מזה???? מדובר בילדה בכיתה א'-ב' כזה, היא עם פרצוף זחוח ומפונק כי זה הציור, אך היא ממש לא מפונקת,
זה טבעי מאד שאמא עושה בשמחה את הנ"ל.

את צודקת
אבל באיור הספציפי מדובר על סצנת בוקר
הילדה ׳׳נסחבת׳׳ במיטה, והאמא לוקחת את האחריות על עצמה בפעולות שונות כדי שהיא לא תאחר לביה׳׳ס

 

[רחלי בנימין]

ו....?
איזה מילה משהו?
בכל זאת,


(לא יודע מה איתכם, אני נהנה פה)

חחח דוקא דיי מזדהה.. אני לא אשקר
טוב גם נראה לי תלוי כמה יש עזרה וגם.. מספר הילדים.
די נו אנחנו לא בללה לנד, לא תמיד כיף להיות אמא, טוב הכי כיף זה כשהם הולכים לישון.. חחח אז - הם הכי נסיכים...
וחוץ מזה כמו שאמרו פה, כן זה הומור שחור יאלה תצחקו קצת מה קרה??

 

[הני p]

נעשתה מלאכתי בידי אחרים...
אבל נראה לי לא הוגן להשתמש באשכול שיתוף של מאיירת אחרת
אשמח שמנהל ימחק ונעלה מסודר באשכול נפרד.

מלכי
כבוד הוא לי לארח אותך

 

[לי@.ס]

משרתת

התכוונת נותנת..(מהלב)

 

[לי@.ס]

לכתחילה לא רציתי להגיב כאן - אשכול איור, אבל אם כבר יש דיון...

 

[לי@.ס]

כולן או לפחות כמעט כולן עושות זאת מרצון.

אני מכירה משפחה שהאמא היתה קוראת לילדים שלה עבדים ושפחות

ילדים הם נשמות!!
אישית,
אני רואה את זה כזכות לספר להם סיפור לפני שינה ,
לקפוץ איתם, לשחק, לעזור,לאהוב לחבק,
לתת ולתת ולתת!

וזה לא סותר גבולות..


כמו שהקב"ה מתנהג איתנו ,
כך גם אנחנו צריכים להתנהג עם הילדים שלנו..

גם ה' נותן לנו גבולות..
@הני p הציורים שלך מדהימים ומיוחדים!!!
הקווים החדים, הצביעה, השובבות בעיניים של הילדה, הפנים של הדמויות כ"כ מביעות!
את מוכשרת !!!
תמשיכי לשתף בציורים..
מחכה לעוד

 

[לי@.ס]

לתת ולתת ולתת!

נתינה אמיתית לא אמורה לגמור את הכוח של האמא, זו דעתי .

 

[המליונרית]

התכוונת נותנת..(מהלב)

בתור נותנת שירות
חלילה כמשרתת

 

[הספרן]

זר לא יבין זאת.
צריך להיות אמא כדי לדעת האם לקום או לא.

מההההההההההההה שאת אומרת...
תשובה לא עניינית בעלילי..

 

[MALKIP]

@הני p הציורים יפיפיים, תראי איזה אמוציות הם מעוררים

לכתחילה לא רציתי להגיב כאן - אשכול איור, אבל אם כבר יש דיון...


אפשר לחלוק על הרבה דברים בשפר,
על זה אין חולק.

אם יש משהו ששפר כדגל מלמדת את הילדים:
אמא לא כאן בשבילכם. אתם מצטרפים לאמא ואמא לא נועדה כדי לקרקר סביב ילדיה.
אם זה רק טיפונת חורג זה נכנס לטעות בשם: המעסיק.

השאלה אם שפר גם מלמדת:
אמא היא כן לגמרי כאן בשבילכם.
תמיד כשתצטרך אותי, אני יהיה פה בשבילך. אני נותן בך אמון מלא ביכולות שלך ומעודדת אותך להמשיך ולהתקדם. אני אוהבת אותך. אתה יכול להרגיש הכי בטוח על ידי גם כשאתה טועה/שובר/מפשל/לא הולך כמו שדמיינתי...
ויש עוד המון מקום לדיון, מיותר.
הנקודה שהעלית, היא רעיון מרכזי של שייכות, שהוא חשוב מאד!! אבל יושב על בסיס של אמון שציינתי למעלה, ושל אהבה מוחלטת 'בעצם' של הילד שלי. שייכות גם היא חובה בסיסית לגידול של כל ילד בריא ויציב. וההבנה העיקרית שלה היא: כמו שאנחנו משתייכים לעם היהודי. שייכים לו. מצטרפים אליו. כל יהודי. ולא 'העם היהודי שייך לנו...' כך אנחנו שייכים להורים שלנו. הצטרפנו למשפחה. ואנחנו חלק ממנה, ולא 'ההורים שייכים לנו'. פשוט וברור.
[ואגב, תנסו להרגיש את ההרגשה הפנימית: כל יהודי שאינו כמה כאב וחסר להקב"ה ולעם.
ומזה תבינו את ההרגשה הפנימית שמלווה ילד שמרגיש חזק שייך (כן. הוא - להורים): כמה כאב יהיה להורים שלי אם אני ח"ו יחסר להורים שלי. מסיבת פטירה, או יצא לתרבות... זו הרגשה חזקה מאד של שייכות, שאם היא נמצאת היא בהחלט! מחזיקה את הילדים שלנו קשורים אלינו, אוהבים וחזקים!]
מקוה שהובנתי.

 

[MALKIP]

קמתי
האיורים מהממים!!
אבל, כמו שכבר אמרו המסר מחריד.
והתמונה הראשונה בכלל.
זה ממש ממש לא נכון!
אין אמא שלא רוצה לטפל/ "לשרת" (כמובן במילים יותר עדינות) את הילדים שלה. מצטערת.
כולן או לפחות כמעט כולן עושות זאת מרצון.

לא מכירה את השיטה אישית, אבל זה נראה כמו: האמא לא חייבת לעשות הכל (אפילו מינימום?) עבור ילדיה.

וגם לגבי זה, מסכימה
(וזהו. הגעתי עד עמוד 2 בשרשור ועוזבת...)
המסר של הציורים, (בלי קשר למתיקות שנוטפת, והמקצועיות של הציירת!)
גרוע. גם בתור קומיקס, קיצוני, ציני או כל דבר אחר.
כמה אמהות רואות את הציור הזה ומקבלות חלישות הדעת, דחייה או רגשות לא נעימים אחרים???????
האם זו שביקשה את הציורים לוקחת אחריות על זה??????????

 

[y&m]

השאלה אם שפר גם מלמדת:
אמא היא כן לגמרי כאן בשבילכם.
תמיד כשתצטרך אותי, אני יהיה פה בשבילך. אני נותן בך אמון מלא ביכולות שלך ומעודדת אותך להמשיך ולהתקדם. אני אוהבת אותך. אתה יכול להרגיש הכי בטוח על ידי גם כשאתה טועה/שובר/מפשל/לא הולך כמו שדמיינתי...
ויש עוד המון מקום לדיון, מיותר.
הנקודה שהעלית, היא רעיון מרכזי של שייכות, שהוא חשוב מאד!! אבל יושב על בסיס של אמון שציינתי למעלה, ושל אהבה מוחלטת 'בעצם' של הילד שלי. שייכות גם היא חובה בסיסית לגידול של כל ילד בריא ויציב. וההבנה העיקרית שלה היא: כמו שאנחנו משתייכים לעם היהודי. שייכים לו. מצטרפים אליו. כל יהודי. ולא 'העם היהודי שייך לנו...' כך אנחנו שייכים להורים שלנו. הצטרפנו למשפחה. ואנחנו חלק ממנה, ולא 'ההורים שייכים לנו'. פשוט וברור.
[ואגב, תנסו להרגיש את ההרגשה הפנימית: כל יהודי שאינו כמה כאב וחסר להקב"ה ולעם.
ומזה תבינו את ההרגשה הפנימית שמלווה ילד שמרגיש חזק שייך (כן. הוא - להורים): כמה כאב יהיה להורים שלי אם אני ח"ו יחסר להורים שלי. מסיבת פטירה, או יצא לתרבות... זו הרגשה חזקה מאד של שייכות, שאם היא נמצאת היא בהחלט! מחזיקה את הילדים שלנו קשורים אלינו, אוהבים וחזקים!]
מקוה שהובנתי.

כל מה שאת אומרת מאד יפה.
במיוחד כשזה עומד בפני עצמו.
אמון, שייכות, גב, האצלת סמכויות - לא שייכים דווקא לגישת שפר.

לשפר יש ארגז כלים התנהגותיים חזקים מאד שמנצלים את הצורך של הילד בהשתייכות (ובאהבה) כדי לטפל בבעיות שעיקרם לאוו דווקא חיוניות לחינוך הילד. ואכן בטווח הקצר זה משפיע מידית. אך גובה את הנזק ובריבית דריבית בטווח הארוך.

שייכות היא הדדית.
כל הטרמינולוגיה השפרית שיוצרת מאבק כח מי מצטרך למי ומי שייך למי מיותרת ממש ולא מוסיפה לאף אחד כלום.
באותה מידה שהילד שייך להוריו, הוריו שייכים לו, הם בשבעת קרובים שיושבים שבעה זה על זה, יורשים זה את זה, גאים בהצלחה, וכואבים בכשל.
הנקודה היא מי המנהיג, כמובן אלו ההורים.
ומכיוון ואחריות ההנהגה וההובלה עליהם, כאן מגיעה שאלת המנהיגות, איך מובילים, איך מחנכים, השייכות לא עומדת לבד, היא חינוך שמטרתו "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
זה שאלה מאד אינדבדואלית.

המי מצטרף למי, אחריות ההורים היא לצרף. כמנהיגים.
לא כמפוחדים שאם לא יממשו את סמכותם באופן מסוים אבדה מנהיגותם והם מובלים.
מנהיג נבחן ביכולת שלו להקשיב לחלשים, לקטנים, לרדוף אחריהם בשעת הצורך ולהרים אותם, לקרב אותם, להביא אותם למקום הטוב האידיאלי.

השאלה אם שפר גם מלמדת:
אמא היא כן לגמרי כאן בשבילכם.
תמיד כשתצטרך אותי, אני יהיה פה בשבילך.

אז לא, היא חד משמעית מלמדת אמא כאן רק בתנאי שאתה מצטרף אליה בדרך שלה.
אם לא, זה טעות. והיא לא מקבעת טעויות היא תגרום לך לשנות את ההתנהגות שלך כדי להרגיש שייך אליה ולזכות באהבתה.

 

[y&m]

נקודה נוספת.
שפר/שרמן, משווים לשיטה שלהם "הגישה היהודית" "האנטי מערבית", ומשתמשים במילים כמו סמכות, הצטרפות ושייכות. כדי לעצב את הסמכות החדשה. (ואכן זה עוזר מאד בפרט להורים/ אמהות חלשים יותר וחסרי עמוד שדרה)

אבל אם כבר נדבר יהודית, המילים והמטען שהן נושאות בחובן שונות לחלוטין.
הכנת הילד לבגרות היהודית, הכשרה שלו לקיום מצוות היא בפשטות חינוך, המילה המוכרת והידועה.
בחינוך יש מחנך - וחניך , אין שום אפשרות שמערך התפקידים יתחלף ביניהם. (הצטרפות ושייכות אלו ביטויים שהמשייך והמצטרף יכולים להתחלף ביניהם)

החינוך לא נעשה לתפיסת ולשיטת המחנך, אלא ההכוונה והפוקוס בכל שלב הם על החניך, "ע"פ דרכו".
האם הוא מסוגל? האם אפשר ללמד אותו את הרמה הבאה? דרך החינוך הזו מתאימה לו?
החובות והאחריות מועברים אליו בהדרגה, אט אט, כשהאופן והיישום שונה מאד מחניך לחניך.

בעוד שפר לא מכירה בלקויות או הפרעות (כגון ADHD).
פסיקות הלכתיות - כן מכירות. ובהתאם לכך התביעות והדרישות מילדים - ואפילו בני מצווה, משתנות.
זה ע"פ התורה. זאת גישת היהדות.

המחשבה שאם ילדה מתוייגת כקש"ר אז היא רק חומקת ממילוי חובותיה. ולכן הבה נימנע גם מאבחונים, כי הם המצאה מערבית.
זה תפיסה של מורה בגישת שרמן.

ביהדות יש הבנה מלאה שחניך כזה נזקק לגישה ייחודית, ועל ההורה להימנע ממעשים שיגרמו לו לעבור על דאוריתא.
כמובן שאין המטרה להשאיר אותו במקום הזה - רק החינוך שלו נעשה אחרת.