שיתוף - לביקורת סיפור קטן על "מוקי שלנו" (מעשה שקרה..)

[הספרן]

'מוקי' שלנו הוא תוכי חינני.
גוון נוצותיו ירוק בוהק, ובקצוות גוון טורקיז.
מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.
כן, תוכי מזן קוואקר ויפה למי שזיהה רק לפי המאפיינים. (בשמו הרשמי נקרא תוכי נזירי).
תוכי פעיל וערני, שובב וחינני.

לפני כשנתיים לאחר מסע בירורים ארוך ומייגע, רכשנו אותו ממשפחה נחמדה באזור השפלה, שטיפלה בו יפה כלשונה,
מה שהתאמת כבר בחודש הראשון שמוקי "שלנו" קיבל מהם יחס לבבי כשווה בין שווים.

אני עוד נזכר באותו לילה שמוקי נעקר מביתו הראשון וקיבל טרמפ ברכבי האפרורי,
הוא היה קצת מבוהל והפגין התנהגות תוקפנית כלפיי וכלפי בני.
לאורך כל הנסיעה דאגנו לכסות את הכלוב שלו, בניסיון להרגיע אותו כמה שיותר, אם זה באמת הועיל לו? למוקי הפתרונים.
בכל מקרה 'מוקי' התקבל בביתנו בסבר פנים יפות, והקטנים הריעו בשמחה לחבר הנוצתי, שהצטרף זה עתה למשפחתנו החמה.

עברו חודשים שבהם מוקי הפך להיות דומיננטי, משתובב ומרעיש בחינניות, ומידי פעם פורע חוב מאחד הקטנים "שהרגיז" אותו בנשיכה קלה..
אבל בסך הכל, הוא נקשר אלי מאוד, ולאחר שבועיים, נקשר לבני שהרעיף עליו המון חיבה ותשומת לב.
הקשר ביניהם הפך חזק להפליא, בני ישן אתו (תמיד אני מעיר לו שזה לא ראוי, הוא יכול למעוך אותו תוך כדי השינה, אבל...) אכל אתו, שיחק איתו, ואפילו רב אתו, ממש כמו חבר טוב..

למוקי המוכשר יש אוצר מילים נרחב.
מ'בוקר טוב', 'תוכי טוב', 'מה עושה כלב\חתול'? [הב הב, מיאו..] 'מה קורה'? 'אתה חמוד' וגם 'שקט' 'נו נו' ועוד כמה ביטויים וחירבושים חינניים ומשונים שהוא משתעשע בהם כשהוא משעומם...

חברים שבאו לבקר בביתנו, היו נדהמים לשמוע את מוקי מפטפט ושולף מילה פה ומילה שם מאוצר המילים הנרחב שלו.
לעתים קרובות היה מבדר את השכנים בהערותיו השנונות (ש-ק-ט כשהיה מתרגז, ומה קורה? כשהיה במצב רוח טוב) ובחיקוי של צלילים שונים.

כשבועיים לאחר שמוקי הצטרף למשפחה, קצצתי לו את נוצות התעופה (או כך לפחות חשבתי..), שחלילה "הקטן" לא יתרסק בחלון או בספריה, ולמנוע בכך גם אסון מבני המשפחה שנקשרו אל הקטן.
בתכלס הוא עף כמעט ללא מגבלה בגבולות הבית..

עברו מאז חודש וחצי ונוצות התעופה של מוקי צמחו שוב, ובכל זאת, התחלתי להוציא אותו מידי יום למרפסת לחשוף אותו לעולם חדש, עולם של רעשים מוזרים עם מגוון ריחות ושיכיר ציפורים נוספות
בכל אותה העת מוקי נצמד לידי, ולא ירד ממנה ולו לרגע, סמכתי על בעל הנוצה שמקבל אירוח וי אי פי שלא יתעופף מביתנו הקטן לחפש זוגיות חדשה..

מוקי אהב לצאת אויר הפתוח, וזה התבטא בפטפוטים עליזים במיוחד, בחיקוי מילים וחירבוש משפטים שלמים,
בקיצור תענוג של תוכי שמשתף פעולה נחמד ומתמסר,

באחד הלילות, הוצאנו את מוקי למרפסת, השתעשענו עמו, ולאחר כמה דקות, החליט מי שהחליט שאפשר לקחת צעד אחד קדימה.
הוא ניסה להוריד את מוקי מידו ולהעמיד אותו על גדר המרפסת, ולרוע המזל מוקי נבהל, נופף בכנפיו באופן אינסטינקטיבי, ולתדהמתו.. מצא את עצמו ממריא החוצה מהמרפסת, מעופף כמה מטרים לכיוון דרום, ותיכף ניסה לחזור למרפסת, אבל מהבהלה והחשיכה יחסית.. הוא המשיך במעופו לפחות שבעים מטר לצד השני, כיון צפון.

בזווית העין קלטתי שהוא נחת לרגע על הכביש, וצעקתי בהיסטריה לבן שלי "מוקי ברח" הוא באזור של החנויות!!!

בלי לחשוב פעמים, כשלרגלי נעלי בית פתחנו אני והבן שלי בריצה מטורפת, לכיוון הכיכר להשיב את מוקי "הסורר", ותוך פחות מדקה שתיים מהרגע שהוא פרח לו, כבר היינו במקום שראיתי אותו לאחרונה.

אבל מוקי לא היה שם, וזה היה טרגדיה נוראה בשבילנו!!

בני התחיל לבכות, ולסנוט בי (ומה עם כיבוד הורים...? אין דנים אדם בשעת צערו ועל אחת כמה ומה לא דנים ילד?!) 'אמרתי לך שאסור להסכים שיוציאו אותו החוצה למרפסת, ועוד בלילה!!' מירר בדמעות.

והוא בהחלט צדק! הרגשתי נקיפות מצפון כלפי בני ולא פחות כלפי מוקי האבוד..

התחלנו לערוך חיפושים ברדיוס של קילומטר וחצי במשך שלוש וחצי שעות, אך ללא הועיל.

לרגע חשבנו ששמענו שריקה מכיוון אחד העצים, אבל בחשיכה הכבדה ששררה לא הצלחנו לזהות את מוקי שלנו.

חפשנו בשיחים, עלינו על גגות, השתחלנו בין פחים ומכוניות, צרחנו בקולי קולות מ-ו-ק-י מ-ו-ק-י אבל לא היה זכר למוקי שלנו.

ועם זאת עוד לא התייאשנו..

בתוך אותו הזמן אחד מבני המשפחה הכין מודעה קצרה אליה מצורפת תמונת התוכי, בנוסח הבא:
אבד תוכי - יקר לבעליו
אבד תוכי מסוג קוואקר, בתאריך...
תיאור התוכי: בצבע ירוק כהה, בגודל של יונה.
כל מי שראה או מצא את התוכי, מתבקש להתקשר למשפחת "פלוני אלמוני"
פלאפון – ....
נ.ב גם אם ראיתם אותו לפני כמה שעות או אפילו לפני יום נשמח מאוד להתעדכן. זה מאוד חשוב לנו. פרס כספי מובטח למוצא.
נוסח המודעה.

לפני שהבן שלי פתח במסע הדבקת מודעות בשכונה, הפקדתי בידיו את הפלאפון האישי, מחכה לשמוע ממנו בשורה משמחת, והוא מצדו תלה כעשרים מודעות ברדיוס של קילומטר, בפתחי בנינים, חנויות, ותחנות אוטובוס.

כעבור שעה קלה הוא מצלצל לבית, 'אבא מישהו שראה אותי מדביק מודעה, טוען שהוא ראה מודעה אחרת במרחק קילומטר [וכאן נקב בשם הרחוב ומספר הבנין] על תוכי שנמצא...'

האמת הייתי די סקפטי.. מה ההסתברות שבנאדם יתלה מודעה פחות משעתיים לאחר שמוקי נאבד.. בפרט שלא תרמתי לקופת העיר...

הנעתי את הרכב אספתי את בני, ויצאנו לעבר המקום שבו נתלתה המודעה. ואכן הייתה תלויה שם מודעה שבישרה על מציאת תוכי ומספר טלפון. התקשרתי מיד למספר הנקוב, ואישה נחמדה סיפרה לי שלפני יומיים הבן שלהם מצא תוכי. מה שהתברר שלא מדובר במוקי שלנו.

ובכל זאת ברגע של יאוש שאלתי אותה באיזה זן מדובר, כי לך תדע אולי התבלבלה במספר הימים... אבל לאכזבתי היה מדובר בתוכון קטן שהם מצאו.

המשכנו לחפש את 'מוקי' ללא לאות, נחושים למצוא את התוכי הנמלט, תלינו תקווה שנמצא רמז כלשהו אבל שום דבר.
תחקרנו אנשים שעוד הסתובבו ברחובות בשעות הקטנות של הלילה, אבל מלבד עיני עגל שהפנו לכיווננו זה היה חסר תוחלת.

סיימנו את מסע החיפושים במפח נפש. הבן שלי עלה למיטה באפיסת כוחות, בעיניים דומעות, ותכנן לחדש את החיפושים בשעות הבוקר המוקדמות.
בלילה הוצאתי את הכלוב למרפסת ומעליו צלחת עם גרגרים ומים, בתקווה שאולי מוקי יזהה את הכלוב שלו ויעופף למרפסת המוארת בלילה...
עוד מדי פעם הצצתי לכיוון המרפסת, אבל נדא.. אין זכר לתוכי הסורר.

כשעליתי על יצועי בשעה ממש מאוחרת, המוח היה תפוס בשאלות על מוקי שלנו.
מה הוא עושה כעת? איך הוא מתמודד עם החשיכה והקולות החדשים?
והרע מכל, אולי חתול זריז הקדים אותו בצעד אחד... בקיצור לילה מסויט...
(סליחה על הדרמה אבל מי שנקשר לתוכי יודע עד כמה...)
בבוקר הבן שלי השכים קום כדי לחפש את מוקי, אבל לא היה זכר לתוכי.

באותו יום אני ואשתי היינו אמורים לצאת לנופש שתוכנן כבר שבועיים מראש,
האמת שמבחנתי היה לבטל את הטיול ולצאת לחפש את מוקי במשך כל היום, אבל ידעתי שאשתי שכל כך חכתה לנופש תיקח את זה קשה (היא פחות התחברה למוקי, ומבחינתה זה לא אבידה גדולה...),
ובכל זאת קבלתי את הסכמתה לאחר את היציאה בכמה שעות, גם היא הבינה שהנופש בלי מוקי לא יהיה אותו נופש, ובאמת תליתי תקווה שעד אז נמצא את "הסורר"..

כל אותו הזמן צפינו וייחלנו לשמוע אות מבשרת חיים על מוקי שלנו,
מידי פעם קבלנו טלפון מאנשים נחמדים ואכפתיים שראו מודעה על תוכי שנמצא!
אבל שוב, התברר שמדובר במודעה על תוכי אחר, שכזכור נאבד כבר יומיים לפני כן..

יצאנו לטיול בתחושה רעה, שמוקי איננו.
ידעתי שהבן שלי ימשיך לחפש אותו לאחר שיחזור מהחיידר, אבל כבר לא האמנתי שימצא אותו לאחר כ16 שעות!
בקשתי מהקב"ה שלא יהרוס לי את הנופש.. כי בלי מוקי זה יהיה נופש פחות טוב בשבילי..

מה הוא עושה עכשיו? שאלתי את עצמי לאורך כל הנסיעה, עד כמה הוא הספיק להתרחק מהבית?
האם טוב לו בעולם החדש שהתגלה בפניו? צלילים ומראות שלא חווה מעולם, יצורים שונים סביבה חדשה, ועם סקרנות כמו של מוקי,
מתאים לו לחקור את השטח החדש והמגוון שהעולם הרחב מציע בפניו לסטות אל הלא נודע, ולהשאיר מאחוריו את משכנו הנוח והבעלים הכל כך מסור ואוהב. אוי ואבויי... חלחלה.

ואז זה קרה,
עשר דקות קודם שהגענו לאכסניית נופש.. אשתי מקבלת טלפון מהבן שלי.
'אמא תביאי לי מיד את אבא, הוא ביקש ממנה בקול נסער'.
'מה מה קורה, הוא מצא אותו? נזעקתי תוך כדי נסיעה..'

לא יודעת הוא רק רוצה לדבר איתך.
אוקיי תשימי אותו על רמקול.

'אבא מצאתתתתתי אותווווווווו!'
מההההההההההה...?
באממממתתת??
אני לא מאמין!!

לרגע שכחתי שאני נמצא בנסיעה בכביש ראשי על +100 קמ"ש, ואשתי שנבהלה בקשה בקול מעט מפוחד
(ולהרגשתי גם מבואס שמצאו את הציפור שפחות התחברה אליה...) 'תחנה בצד ואז תמשיך לדבר איתו'.

חתכתי מהכביש הראשי בפניה הראשונה שהזדמנה לי, והחניתי את הרכב סמוך לאתר קמפינג (עד היום לא אשכח את המקום ההוא..)
נו מה קרה, איך מצאת אותו, הוא מרגיש טוב? המטרתי הררי שאלות על בני.
מתברר שהמודעה והפרס הכספי שהובטח למוצא, עשו את שלהם..

הבן שלי שעד אז הספיק לחפש אותו כבר מה שעות טובות, ובעזרת חבריו שגייס למשימה סרק שטח ברדיוס גדול יותר ממה שחיפשנו בלילה, חזר במפח נפש לכיוון הבית, למרבה העצב התוכי לא נמצא.

ואז זה באמת קרה...
במרחק של שבעים מטר מהבית שלנו, סמוך לחנויות. כן כן היכן "שהנעדר" נצפה לאחרונה..
הבן שלי שומע את מוקי צווח, ועף לכיוון מרפסת של אחד השכנים בבניין סמוך.

הוא רץ מיד לכיוון הבנין ופגש בקומת כניסה ילדה קטנה.
'תגידי את מכירה מי גר בקומה 5' לכיוון צפון?
אנחנו גרים שם, הפתיע אותו הילדה.
באמת? אבד לי תוכי ירוק שברח למרפסת שלכם, שמתם לב?
'כן, ראיתי את התוכי, ובגלל זה ירדתי מיד לחפש את הטלפון במודעה שתליתם בקומת כניסה'.

הבן שלי עלה לביתם, האימא הפנתה אותו למרפסת, וכשהבן שלי ראה את מוקי, התוכי התחיל לצעוק 'מוקי מוקי'
(תמיד שמוקי מתרגש או במצב מצוקה הוא קורא בשם שלו)
לרגע היה חשש שהוא יברח, אבל לא, הוא צהל לראות את בני, אחרי הכל מוקי לא אכל ולא שתה קרוב ליממה

ומן הסתם גם התגעגע לצליל קולו של בני, לליטופים העדינים על נוצותיו, ולקצב המרגיע של שגרת יומו. וכשהוא מותש ועייף הצטנף בכפות ידיו של בני, שמצדו העניק לו אהבה וחום יותר מן הרגיל.
המשפחה הנחמדה, ביקשה מבני להראות להם מכשורי התוכי. והוא בשמחה ערך להם מופע פעלולים קצר.. (בכל זאת התוכי היה מותש...)

'אבא הבטחת פרס כספי, אז כמה אתה מתכנן להביא להם?'
'כמה שיבקשו מגיע להם עד חצי המלכות..' אמרתי לו ברגע של שמחה..
ולשמחתי גם.. הם לא רצו לקבל תמורה, משפחה צנועה ונחמדה שאמונה על מצוות השבת אבידה,
ולמרות זאת למחרת שלחתי את הבן שלי לקנות קופסת ארטיקים לכל בני המשפחה..

מאז עברו חודשיים, ומוקי כבר הספיק להתאושש.
ואז באחד הערבים אשתי מקבלת טלפון, 'תגידי אבד לכם תוכי'?
'כן. אבל הוא כבר נמצא'. (וחבל שכך.. אם יורשה לי לאבחן מה עבר לאשתי באותו רגע..)
'תודה', והשיחה הסתיימה. ותודה גם לכל מי שסיים לקרוא את הסיפור עד תומו.

 

[אליש:)]

'מוקי' שלנו הוא תוכי חינני.
גוון נוצותיו ירוק בוהק, ובקצוות גוון טורקיז.
מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.
כן, תוכי מזן קוואקר ויפה למי שזיהה רק לפי המאפיינים. (בשמו הרשמי נקרא תוכי נזירי).
תוכי פעיל וערני, שובב וחינני.

לפני כשנתיים לאחר מסע בירורים ארוך ומייגע, רכשנו אותו ממשפחה נחמדה באזור השפלה, שטיפלה בו יפה כלשונה,
מה שהתאמת כבר בחודש הראשון שמוקי "שלנו" קיבל מהם יחס לבבי כשווה בין שווים.

אני עוד נזכר באותו לילה שמוקי נעקר מביתו הראשון וקיבל טרמפ ברכבי האפרורי,
הוא היה קצת מבוהל והפגין התנהגות תוקפנית כלפיי וכלפי בני.
לאורך כל הנסיעה דאגנו לכסות את הכלוב שלו, בניסיון להרגיע אותו כמה שיותר, אם זה באמת הועיל לו? למוקי הפתרונים.
בכל מקרה 'מוקי' התקבל בביתנו בסבר פנים יפות, והקטנים הריעו בשמחה לחבר הנוצתי, שהצטרף זה עתה למשפחתנו החמה.

עברו חודשים שבהם מוקי הפך להיות דומיננטי, משתובב ומרעיש בחינניות, ומידי פעם פורע חוב מאחד הקטנים "שהרגיז" אותו בנשיכה קלה..
אבל בסך הכל, הוא נקשר אלי מאוד, ולאחר שבועיים, נקשר לבני שהרעיף עליו המון חיבה ותשומת לב.
הקשר ביניהם הפך חזק להפליא, בני ישן אתו (תמיד אני מעיר לו שזה לא ראוי, הוא יכול למעוך אותו תוך כדי השינה, אבל...) אכל אתו, שיחק איתו, ואפילו רב אתו, ממש כמו חבר טוב..

למוקי המוכשר יש אוצר מילים נרחב.
מ'בוקר טוב', 'תוכי טוב', 'מה עושה כלב\חתול'? [הב הב, מיאו..] 'מה קורה'? 'אתה חמוד' וגם 'שקט' 'נו נו' ועוד כמה ביטויים וחירבושים חינניים ומשונים שהוא משתעשע בהם כשהוא משעומם...

חברים שבאו לבקר בביתנו, היו נדהמים לשמוע את מוקי מפטפט ושולף מילה פה ומילה שם מאוצר המילים הנרחב שלו.
לעתים קרובות היה מבדר את השכנים בהערותיו השנונות (ש-ק-ט כשהיה מתרגז, ומה קורה? כשהיה במצב רוח טוב) ובחיקוי של צלילים שונים.

כשבועיים לאחר שמוקי הצטרף למשפחה, קצצתי לו את נוצות התעופה (או כך לפחות חשבתי..), שחלילה "הקטן" לא יתרסק בחלון או בספריה, ולמנוע בכך גם אסון מבני המשפחה שנקשרו אל הקטן.
בתכלס הוא עף כמעט ללא מגבלה בגבולות הבית..

עברו מאז חודש וחצי ונוצות התעופה של מוקי צמחו שוב, ובכל זאת, התחלתי להוציא אותו מידי יום למרפסת לחשוף אותו לעולם חדש, עולם של רעשים מוזרים עם מגוון ריחות ושיכיר ציפורים נוספות
בכל אותה העת מוקי נצמד לידי, ולא ירד ממנה ולו לרגע, סמכתי על בעל הנוצה שמקבל אירוח וי אי פי שלא יתעופף מביתנו הקטן לחפש זוגיות חדשה..

מוקי אהב לצאת אויר הפתוח, וזה התבטא בפטפוטים עליזים במיוחד, בחיקוי מילים וחירבוש משפטים שלמים,
בקיצור תענוג של תוכי שמשתף פעולה נחמד ומתמסר,

באחד הלילות, הוצאנו את מוקי למרפסת, השתעשענו עמו, ולאחר כמה דקות, החליט מי שהחליט שאפשר לקחת צעד אחד קדימה.
הוא ניסה להוריד את מוקי מידו ולהעמיד אותו על גדר המרפסת, ולרוע המזל מוקי נבהל, נופף בכנפיו באופן אינסטינקטיבי, ולתדהמתו.. מצא את עצמו ממריא החוצה מהמרפסת, מעופף כמה מטרים לכיוון דרום, ותיכף ניסה לחזור למרפסת, אבל מהבהלה והחשיכה יחסית.. הוא המשיך במעופו לפחות שבעים מטר לצד השני, כיון צפון.

בזווית העין קלטתי שהוא נחת לרגע על הכביש, וצעקתי בהיסטריה לבן שלי "מוקי ברח" הוא באזור של החנויות!!!

בלי לחשוב פעמים, כשלרגלי נעלי בית פתחנו אני והבן שלי בריצה מטורפת, לכיוון הכיכר להשיב את מוקי "הסורר", ותוך פחות מדקה שתיים מהרגע שהוא פרח לו, כבר היינו במקום שראיתי אותו לאחרונה.

אבל מוקי לא היה שם, וזה היה טרגדיה נוראה בשבילנו!!

בני התחיל לבכות, ולסנוט בי (ומה עם כיבוד הורים...? אין דנים אדם בשעת צערו ועל אחת כמה ומה לא דנים ילד?!) 'אמרתי לך שאסור להסכים שיוציאו אותו החוצה למרפסת, ועוד בלילה!!' מירר בדמעות.

והוא בהחלט צדק! הרגשתי נקיפות מצפון כלפי בני ולא פחות כלפי מוקי האבוד..

התחלנו לערוך חיפושים ברדיוס של קילומטר וחצי במשך שלוש וחצי שעות, אך ללא הועיל.

לרגע חשבנו ששמענו שריקה מכיוון אחד העצים, אבל בחשיכה הכבדה ששררה לא הצלחנו לזהות את מוקי שלנו.

חפשנו בשיחים, עלינו על גגות, השתחלנו בין פחים ומכוניות, צרחנו בקולי קולות מ-ו-ק-י מ-ו-ק-י אבל לא היה זכר למוקי שלנו.

ועם זאת עוד לא התייאשנו..

בתוך אותו הזמן אחד מבני המשפחה הכין מודעה קצרה אליה מצורפת תמונת התוכי, בנוסח הבא:
אבד תוכי - יקר לבעליו
אבד תוכי מסוג קוואקר, בתאריך...
תיאור התוכי: בצבע ירוק כהה, בגודל של יונה.
כל מי שראה או מצא את התוכי, מתבקש להתקשר למשפחת "פלוני אלמוני"
פלאפון – ....
נ.ב גם אם ראיתם אותו לפני כמה שעות או אפילו לפני יום נשמח מאוד להתעדכן. זה מאוד חשוב לנו. פרס כספי מובטח למוצא.
נוסח המודעה.

לפני שהבן שלי פתח במסע הדבקת מודעות בשכונה, הפקדתי בידיו את הפלאפון האישי, מחכה לשמוע ממנו בשורה משמחת, והוא מצדו תלה כעשרים מודעות ברדיוס של קילומטר, בפתחי בנינים, חנויות, ותחנות אוטובוס.

כעבור שעה קלה הוא מצלצל לבית, 'אבא מישהו שראה אותי מדביק מודעה, טוען שהוא ראה מודעה אחרת במרחק קילומטר [וכאן נקב בשם הרחוב ומספר הבנין] על תוכי שנמצא...'

האמת הייתי די סקפטי.. מה ההסתברות שבנאדם יתלה מודעה פחות משעתיים לאחר שמוקי נאבד.. בפרט שלא תרמתי לקופת העיר...

הנעתי את הרכב אספתי את בני, ויצאנו לעבר המקום שבו נתלתה המודעה. ואכן הייתה תלויה שם מודעה שבישרה על מציאת תוכי ומספר טלפון. התקשרתי מיד למספר הנקוב, ואישה נחמדה סיפרה לי שלפני יומיים הבן שלהם מצא תוכי. מה שהתברר שלא מדובר במוקי שלנו.

ובכל זאת ברגע של יאוש שאלתי אותה באיזה זן מדובר, כי לך תדע אולי התבלבלה במספר הימים... אבל לאכזבתי היה מדובר בתוכון קטן שהם מצאו.

המשכנו לחפש את 'מוקי' ללא לאות, נחושים למצוא את התוכי הנמלט, תלינו תקווה שנמצא רמז כלשהו אבל שום דבר.
תחקרנו אנשים שעוד הסתובבו ברחובות בשעות הקטנות של הלילה, אבל מלבד עיני עגל שהפנו לכיווננו זה היה חסר תוחלת.

סיימנו את מסע החיפושים במפח נפש. הבן שלי עלה למיטה באפיסת כוחות, בעיניים דומעות, ותכנן לחדש את החיפושים בשעות הבוקר המוקדמות.
בלילה הוצאתי את הכלוב למרפסת ומעליו צלחת עם גרגרים ומים, בתקווה שאולי מוקי יזהה את הכלוב שלו ויעופף למרפסת המוארת בלילה...
עוד מדי פעם הצצתי לכיוון המרפסת, אבל נדא.. אין זכר לתוכי הסורר.

כשעליתי על יצועי בשעה ממש מאוחרת, המוח היה תפוס בשאלות על מוקי שלנו.
מה הוא עושה כעת? איך הוא מתמודד עם החשיכה והקולות החדשים?
והרע מכל, אולי חתול זריז הקדים אותו בצעד אחד... בקיצור לילה מסויט...
(סליחה על הדרמה אבל מי שנקשר לתוכי יודע עד כמה...)
בבוקר הבן שלי השכים קום כדי לחפש את מוקי, אבל לא היה זכר לתוכי.

באותו יום אני ואשתי היינו אמורים לצאת לנופש שתוכנן כבר שבועיים מראש,
האמת שמבחנתי היה לבטל את הטיול ולצאת לחפש את מוקי במשך כל היום, אבל ידעתי שאשתי שכל כך חכתה לנופש תיקח את זה קשה (היא פחות התחברה למוקי, ומבחינתה זה לא אבידה גדולה...),
ובכל זאת קבלתי את הסכמתה לאחר את היציאה בכמה שעות, גם היא הבינה שהנופש בלי מוקי לא יהיה אותו נופש, ובאמת תליתי תקווה שעד אז נמצא את "הסורר"..

כל אותו הזמן צפינו וייחלנו לשמוע אות מבשרת חיים על מוקי שלנו,
מידי פעם קבלנו טלפון מאנשים נחמדים ואכפתיים שראו מודעה על תוכי שנמצא!
אבל שוב, התברר שמדובר במודעה על תוכי אחר, שכזכור נאבד כבר יומיים לפני כן..

יצאנו לטיול בתחושה רעה, שמוקי איננו.
ידעתי שהבן שלי ימשיך לחפש אותו לאחר שיחזור מהחיידר, אבל כבר לא האמנתי שימצא אותו לאחר כ16 שעות!
בקשתי מהקב"ה שלא יהרוס לי את הנופש.. כי בלי מוקי זה יהיה נופש פחות טוב בשבילי..

מה הוא עושה עכשיו? שאלתי את עצמי לאורך כל הנסיעה, עד כמה הוא הספיק להתרחק מהבית?
האם טוב לו בעולם החדש שהתגלה בפניו? צלילים ומראות שלא חווה מעולם, יצורים שונים סביבה חדשה, ועם סקרנות כמו של מוקי,
מתאים לו לחקור את השטח החדש והמגוון שהעולם הרחב מציע בפניו לסטות אל הלא נודע, ולהשאיר מאחוריו את משכנו הנוח והבעלים הכל כך מסור ואוהב. אוי ואבויי... חלחלה.

ואז זה קרה,
עשר דקות קודם שהגענו לאכסניית נופש.. אשתי מקבלת טלפון מהבן שלי.
'אמא תביאי לי מיד את אבא, הוא ביקש ממנה בקול נסער'.
'מה מה קורה, הוא מצא אותו? נזעקתי תוך כדי נסיעה..'

לא יודעת הוא רק רוצה לדבר איתך.
אוקיי תשימי אותו על רמקול.

'אבא מצאתתתתתי אותווווווווו!'
מההההההההההה...?
באממממתתת??
אני לא מאמין!!

לרגע שכחתי שאני נמצא בנסיעה בכביש ראשי על +100 קמ"ש, ואשתי שנבהלה בקשה בקול מעט מפוחד
(ולהרגשתי גם מבואס שמצאו את הציפור שפחות התחברה אליה...) 'תחנה בצד ואז תמשיך לדבר איתו'.

חתכתי מהכביש הראשי בפניה הראשונה שהזדמנה לי, והחניתי את הרכב סמוך לאתר קמפינג (עד היום לא אשכח את המקום ההוא..)
נו מה קרה, איך מצאת אותו, הוא מרגיש טוב? המטרתי הררי שאלות על בני.
מתברר שהמודעה והפרס הכספי שהובטח למוצא, עשו את שלהם..

הבן שלי שעד אז הספיק לחפש אותו כבר מה שעות טובות, ובעזרת חבריו שגייס למשימה סרק שטח ברדיוס גדול יותר ממה שחיפשנו בלילה, חזר במפח נפש לכיוון הבית, למרבה העצב התוכי לא נמצא.

ואז זה באמת קרה...
במרחק של שבעים מטר מהבית שלנו, סמוך לחנויות. כן כן היכן "שהנעדר" נצפה לאחרונה..
הבן שלי שומע את מוקי צווח, ועף לכיוון מרפסת של אחד השכנים בבניין סמוך.

הוא רץ מיד לכיוון הבנין ופגש בקומת כניסה ילדה קטנה.
'תגידי את מכירה מי גר בקומה 5' לכיוון צפון?
אנחנו גרים שם, הפתיע אותו הילדה.
באמת? אבד לי תוכי ירוק שברח למרפסת שלכם, שמתם לב?
'כן, ראיתי את התוכי, ובגלל זה ירדתי מיד לחפש את הטלפון במודעה שתליתם בקומת כניסה'.

הבן שלי עלה לביתם, האימא הפנתה אותו למרפסת, וכשהבן שלי ראה את מוקי, התוכי התחיל לצעוק 'מוקי מוקי'
(תמיד שמוקי מתרגש או במצב מצוקה הוא קורא בשם שלו)
לרגע היה חשש שהוא יברח, אבל לא, הוא צהל לראות את בני, אחרי הכל מוקי לא אכל ולא שתה קרוב ליממה

ומן הסתם גם התגעגע לצליל קולו של בני, לליטופים העדינים על נוצותיו, ולקצב המרגיע של שגרת יומו. וכשהוא מותש ועייף הצטנף בכפות ידיו של בני, שמצדו העניק לו אהבה וחום יותר מן הרגיל.
המשפחה הנחמדה, ביקשה מבני להראות להם מכשורי התוכי. והוא בשמחה ערך להם מופע פעלולים קצר.. (בכל זאת התוכי היה מותש...)

'אבא הבטחת פרס כספי, אז כמה אתה מתכנן להביא להם?'
'כמה שיבקשו מגיע להם עד חצי המלכות..' אמרתי לו ברגע של שמחה..
ולשמחתי גם.. הם לא רצו לקבל תמורה, משפחה צנועה ונחמדה שאמונה על מצוות השבת אבידה,
ולמרות זאת למחרת שלחתי את הבן שלי לקנות קופסת ארטיקים לכל בני המשפחה..

מאז עברו חודשיים, ומוקי כבר הספיק להתאושש.
ואז באחד הערבים אשתי מקבלת טלפון, 'תגידי אבד לכם תוכי'?
'כן. אבל הוא כבר נמצא'. (וחבל שכך.. אם יורשה לי לאבחן מה עבר לאשתי באותו רגע..)
'תודה', והשיחה הסתיימה. ותודה גם לכל מי שסיים לקרוא את הסיפור עד תומו.

סיפור מרגש!!
שמחתי לשמוע שלתוכי שלום

 

[יחזקאל הגאון]

טווווווווווווווב.
סחפת אותי (ADHD) עד הסוף!
אלוווווף!

----------------------
לתוכן מבית חזקי . ט הכנסו לבלוג מילים. בונות. עולם.

 

[הספרן]

סיפור מרגש!!
שמחתי לשמוע שלתוכי שלום

נכון, רק מי שמגדל תוכי יודע כמה זה מרגש. תודה

טווווווווווווווב.
סחפת אותי (ADHD) עד הסוף!
אלוווווף!

----------------------
לתוכן מבית חזקי . ט הכנסו לבלוג מילים. בונות. עולם.

ואווו, איזה פר[ו]גניסט.. אתה ממש יודע לפרגן! תודה על המילים החמות

אז מה אומרים אפשר לעלות אותו לאזור המאמרים בליווי תמונות מרהיבות של מוקי או שיש מה לשפר?

 

[R.E.Y]

'מוקי' שלנו הוא תוכי חינני.
גוון נוצותיו ירוק בוהק, ובקצוות גוון טורקיז.
מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.
כן, תוכי מזן קוואקר ויפה למי שזיהה רק לפי המאפיינים. (בשמו הרשמי נקרא תוכי נזירי).
תוכי פעיל וערני, שובב וחינני.

לפני כשנתיים לאחר מסע בירורים ארוך ומייגע, רכשנו אותו ממשפחה נחמדה באזור השפלה, שטיפלה בו יפה כלשונה,
מה שהתאמת כבר בחודש הראשון שמוקי "שלנו" קיבל מהם יחס לבבי כשווה בין שווים.

אני עוד נזכר באותו לילה שמוקי נעקר מביתו הראשון וקיבל טרמפ ברכבי האפרורי,
הוא היה קצת מבוהל והפגין התנהגות תוקפנית כלפיי וכלפי בני.
לאורך כל הנסיעה דאגנו לכסות את הכלוב שלו, בניסיון להרגיע אותו כמה שיותר, אם זה באמת הועיל לו? למוקי הפתרונים.
בכל מקרה 'מוקי' התקבל בביתנו בסבר פנים יפות, והקטנים הריעו בשמחה לחבר הנוצתי, שהצטרף זה עתה למשפחתנו החמה.

עברו חודשים שבהם מוקי הפך להיות דומיננטי, משתובב ומרעיש בחינניות, ומידי פעם פורע חוב מאחד הקטנים "שהרגיז" אותו בנשיכה קלה..
אבל בסך הכל, הוא נקשר אלי מאוד, ולאחר שבועיים, נקשר לבני שהרעיף עליו המון חיבה ותשומת לב.
הקשר ביניהם הפך חזק להפליא, בני ישן אתו (תמיד אני מעיר לו שזה לא ראוי, הוא יכול למעוך אותו תוך כדי השינה, אבל...) אכל אתו, שיחק איתו, ואפילו רב אתו, ממש כמו חבר טוב..

למוקי המוכשר יש אוצר מילים נרחב.
מ'בוקר טוב', 'תוכי טוב', 'מה עושה כלב\חתול'? [הב הב, מיאו..] 'מה קורה'? 'אתה חמוד' וגם 'שקט' 'נו נו' ועוד כמה ביטויים וחירבושים חינניים ומשונים שהוא משתעשע בהם כשהוא משעומם...

חברים שבאו לבקר בביתנו, היו נדהמים לשמוע את מוקי מפטפט ושולף מילה פה ומילה שם מאוצר המילים הנרחב שלו.
לעתים קרובות היה מבדר את השכנים בהערותיו השנונות (ש-ק-ט כשהיה מתרגז, ומה קורה? כשהיה במצב רוח טוב) ובחיקוי של צלילים שונים.

כשבועיים לאחר שמוקי הצטרף למשפחה, קצצתי לו את נוצות התעופה (או כך לפחות חשבתי..), שחלילה "הקטן" לא יתרסק בחלון או בספריה, ולמנוע בכך גם אסון מבני המשפחה שנקשרו אל הקטן.
בתכלס הוא עף כמעט ללא מגבלה בגבולות הבית..

עברו מאז חודש וחצי ונוצות התעופה של מוקי צמחו שוב, ובכל זאת, התחלתי להוציא אותו מידי יום למרפסת לחשוף אותו לעולם חדש, עולם של רעשים מוזרים עם מגוון ריחות ושיכיר ציפורים נוספות
בכל אותה העת מוקי נצמד לידי, ולא ירד ממנה ולו לרגע, סמכתי על בעל הנוצה שמקבל אירוח וי אי פי שלא יתעופף מביתנו הקטן לחפש זוגיות חדשה..

מוקי אהב לצאת אויר הפתוח, וזה התבטא בפטפוטים עליזים במיוחד, בחיקוי מילים וחירבוש משפטים שלמים,
בקיצור תענוג של תוכי שמשתף פעולה נחמד ומתמסר,

באחד הלילות, הוצאנו את מוקי למרפסת, השתעשענו עמו, ולאחר כמה דקות, החליט מי שהחליט שאפשר לקחת צעד אחד קדימה.
הוא ניסה להוריד את מוקי מידו ולהעמיד אותו על גדר המרפסת, ולרוע המזל מוקי נבהל, נופף בכנפיו באופן אינסטינקטיבי, ולתדהמתו.. מצא את עצמו ממריא החוצה מהמרפסת, מעופף כמה מטרים לכיוון דרום, ותיכף ניסה לחזור למרפסת, אבל מהבהלה והחשיכה יחסית.. הוא המשיך במעופו לפחות שבעים מטר לצד השני, כיון צפון.

בזווית העין קלטתי שהוא נחת לרגע על הכביש, וצעקתי בהיסטריה לבן שלי "מוקי ברח" הוא באזור של החנויות!!!

בלי לחשוב פעמים, כשלרגלי נעלי בית פתחנו אני והבן שלי בריצה מטורפת, לכיוון הכיכר להשיב את מוקי "הסורר", ותוך פחות מדקה שתיים מהרגע שהוא פרח לו, כבר היינו במקום שראיתי אותו לאחרונה.

אבל מוקי לא היה שם, וזה היה טרגדיה נוראה בשבילנו!!

בני התחיל לבכות, ולסנוט בי (ומה עם כיבוד הורים...? אין דנים אדם בשעת צערו ועל אחת כמה ומה לא דנים ילד?!) 'אמרתי לך שאסור להסכים שיוציאו אותו החוצה למרפסת, ועוד בלילה!!' מירר בדמעות.

והוא בהחלט צדק! הרגשתי נקיפות מצפון כלפי בני ולא פחות כלפי מוקי האבוד..

התחלנו לערוך חיפושים ברדיוס של קילומטר וחצי במשך שלוש וחצי שעות, אך ללא הועיל.

לרגע חשבנו ששמענו שריקה מכיוון אחד העצים, אבל בחשיכה הכבדה ששררה לא הצלחנו לזהות את מוקי שלנו.

חפשנו בשיחים, עלינו על גגות, השתחלנו בין פחים ומכוניות, צרחנו בקולי קולות מ-ו-ק-י מ-ו-ק-י אבל לא היה זכר למוקי שלנו.

ועם זאת עוד לא התייאשנו..

בתוך אותו הזמן אחד מבני המשפחה הכין מודעה קצרה אליה מצורפת תמונת התוכי, בנוסח הבא:
אבד תוכי - יקר לבעליו
אבד תוכי מסוג קוואקר, בתאריך...
תיאור התוכי: בצבע ירוק כהה, בגודל של יונה.
כל מי שראה או מצא את התוכי, מתבקש להתקשר למשפחת "פלוני אלמוני"
פלאפון – ....
נ.ב גם אם ראיתם אותו לפני כמה שעות או אפילו לפני יום נשמח מאוד להתעדכן. זה מאוד חשוב לנו. פרס כספי מובטח למוצא.
נוסח המודעה.

לפני שהבן שלי פתח במסע הדבקת מודעות בשכונה, הפקדתי בידיו את הפלאפון האישי, מחכה לשמוע ממנו בשורה משמחת, והוא מצדו תלה כעשרים מודעות ברדיוס של קילומטר, בפתחי בנינים, חנויות, ותחנות אוטובוס.

כעבור שעה קלה הוא מצלצל לבית, 'אבא מישהו שראה אותי מדביק מודעה, טוען שהוא ראה מודעה אחרת במרחק קילומטר [וכאן נקב בשם הרחוב ומספר הבנין] על תוכי שנמצא...'

האמת הייתי די סקפטי.. מה ההסתברות שבנאדם יתלה מודעה פחות משעתיים לאחר שמוקי נאבד.. בפרט שלא תרמתי לקופת העיר...

הנעתי את הרכב אספתי את בני, ויצאנו לעבר המקום שבו נתלתה המודעה. ואכן הייתה תלויה שם מודעה שבישרה על מציאת תוכי ומספר טלפון. התקשרתי מיד למספר הנקוב, ואישה נחמדה סיפרה לי שלפני יומיים הבן שלהם מצא תוכי. מה שהתברר שלא מדובר במוקי שלנו.

ובכל זאת ברגע של יאוש שאלתי אותה באיזה זן מדובר, כי לך תדע אולי התבלבלה במספר הימים... אבל לאכזבתי היה מדובר בתוכון קטן שהם מצאו.

המשכנו לחפש את 'מוקי' ללא לאות, נחושים למצוא את התוכי הנמלט, תלינו תקווה שנמצא רמז כלשהו אבל שום דבר.
תחקרנו אנשים שעוד הסתובבו ברחובות בשעות הקטנות של הלילה, אבל מלבד עיני עגל שהפנו לכיווננו זה היה חסר תוחלת.

סיימנו את מסע החיפושים במפח נפש. הבן שלי עלה למיטה באפיסת כוחות, בעיניים דומעות, ותכנן לחדש את החיפושים בשעות הבוקר המוקדמות.
בלילה הוצאתי את הכלוב למרפסת ומעליו צלחת עם גרגרים ומים, בתקווה שאולי מוקי יזהה את הכלוב שלו ויעופף למרפסת המוארת בלילה...
עוד מדי פעם הצצתי לכיוון המרפסת, אבל נדא.. אין זכר לתוכי הסורר.

כשעליתי על יצועי בשעה ממש מאוחרת, המוח היה תפוס בשאלות על מוקי שלנו.
מה הוא עושה כעת? איך הוא מתמודד עם החשיכה והקולות החדשים?
והרע מכל, אולי חתול זריז הקדים אותו בצעד אחד... בקיצור לילה מסויט...
(סליחה על הדרמה אבל מי שנקשר לתוכי יודע עד כמה...)
בבוקר הבן שלי השכים קום כדי לחפש את מוקי, אבל לא היה זכר לתוכי.

באותו יום אני ואשתי היינו אמורים לצאת לנופש שתוכנן כבר שבועיים מראש,
האמת שמבחנתי היה לבטל את הטיול ולצאת לחפש את מוקי במשך כל היום, אבל ידעתי שאשתי שכל כך חכתה לנופש תיקח את זה קשה (היא פחות התחברה למוקי, ומבחינתה זה לא אבידה גדולה...),
ובכל זאת קבלתי את הסכמתה לאחר את היציאה בכמה שעות, גם היא הבינה שהנופש בלי מוקי לא יהיה אותו נופש, ובאמת תליתי תקווה שעד אז נמצא את "הסורר"..

כל אותו הזמן צפינו וייחלנו לשמוע אות מבשרת חיים על מוקי שלנו,
מידי פעם קבלנו טלפון מאנשים נחמדים ואכפתיים שראו מודעה על תוכי שנמצא!
אבל שוב, התברר שמדובר במודעה על תוכי אחר, שכזכור נאבד כבר יומיים לפני כן..

יצאנו לטיול בתחושה רעה, שמוקי איננו.
ידעתי שהבן שלי ימשיך לחפש אותו לאחר שיחזור מהחיידר, אבל כבר לא האמנתי שימצא אותו לאחר כ16 שעות!
בקשתי מהקב"ה שלא יהרוס לי את הנופש.. כי בלי מוקי זה יהיה נופש פחות טוב בשבילי..

מה הוא עושה עכשיו? שאלתי את עצמי לאורך כל הנסיעה, עד כמה הוא הספיק להתרחק מהבית?
האם טוב לו בעולם החדש שהתגלה בפניו? צלילים ומראות שלא חווה מעולם, יצורים שונים סביבה חדשה, ועם סקרנות כמו של מוקי,
מתאים לו לחקור את השטח החדש והמגוון שהעולם הרחב מציע בפניו לסטות אל הלא נודע, ולהשאיר מאחוריו את משכנו הנוח והבעלים הכל כך מסור ואוהב. אוי ואבויי... חלחלה.

ואז זה קרה,
עשר דקות קודם שהגענו לאכסניית נופש.. אשתי מקבלת טלפון מהבן שלי.
'אמא תביאי לי מיד את אבא, הוא ביקש ממנה בקול נסער'.
'מה מה קורה, הוא מצא אותו? נזעקתי תוך כדי נסיעה..'

לא יודעת הוא רק רוצה לדבר איתך.
אוקיי תשימי אותו על רמקול.

'אבא מצאתתתתתי אותווווווווו!'
מההההההההההה...?
באממממתתת??
אני לא מאמין!!

לרגע שכחתי שאני נמצא בנסיעה בכביש ראשי על +100 קמ"ש, ואשתי שנבהלה בקשה בקול מעט מפוחד
(ולהרגשתי גם מבואס שמצאו את הציפור שפחות התחברה אליה...) 'תחנה בצד ואז תמשיך לדבר איתו'.

חתכתי מהכביש הראשי בפניה הראשונה שהזדמנה לי, והחניתי את הרכב סמוך לאתר קמפינג (עד היום לא אשכח את המקום ההוא..)
נו מה קרה, איך מצאת אותו, הוא מרגיש טוב? המטרתי הררי שאלות על בני.
מתברר שהמודעה והפרס הכספי שהובטח למוצא, עשו את שלהם..

הבן שלי שעד אז הספיק לחפש אותו כבר מה שעות טובות, ובעזרת חבריו שגייס למשימה סרק שטח ברדיוס גדול יותר ממה שחיפשנו בלילה, חזר במפח נפש לכיוון הבית, למרבה העצב התוכי לא נמצא.

ואז זה באמת קרה...
במרחק של שבעים מטר מהבית שלנו, סמוך לחנויות. כן כן היכן "שהנעדר" נצפה לאחרונה..
הבן שלי שומע את מוקי צווח, ועף לכיוון מרפסת של אחד השכנים בבניין סמוך.

הוא רץ מיד לכיוון הבנין ופגש בקומת כניסה ילדה קטנה.
'תגידי את מכירה מי גר בקומה 5' לכיוון צפון?
אנחנו גרים שם, הפתיע אותו הילדה.
באמת? אבד לי תוכי ירוק שברח למרפסת שלכם, שמתם לב?
'כן, ראיתי את התוכי, ובגלל זה ירדתי מיד לחפש את הטלפון במודעה שתליתם בקומת כניסה'.

הבן שלי עלה לביתם, האימא הפנתה אותו למרפסת, וכשהבן שלי ראה את מוקי, התוכי התחיל לצעוק 'מוקי מוקי'
(תמיד שמוקי מתרגש או במצב מצוקה הוא קורא בשם שלו)
לרגע היה חשש שהוא יברח, אבל לא, הוא צהל לראות את בני, אחרי הכל מוקי לא אכל ולא שתה קרוב ליממה

ומן הסתם גם התגעגע לצליל קולו של בני, לליטופים העדינים על נוצותיו, ולקצב המרגיע של שגרת יומו. וכשהוא מותש ועייף הצטנף בכפות ידיו של בני, שמצדו העניק לו אהבה וחום יותר מן הרגיל.
המשפחה הנחמדה, ביקשה מבני להראות להם מכשורי התוכי. והוא בשמחה ערך להם מופע פעלולים קצר.. (בכל זאת התוכי היה מותש...)

'אבא הבטחת פרס כספי, אז כמה אתה מתכנן להביא להם?'
'כמה שיבקשו מגיע להם עד חצי המלכות..' אמרתי לו ברגע של שמחה..
ולשמחתי גם.. הם לא רצו לקבל תמורה, משפחה צנועה ונחמדה שאמונה על מצוות השבת אבידה,
ולמרות זאת למחרת שלחתי את הבן שלי לקנות קופסת ארטיקים לכל בני המשפחה..

מאז עברו חודשיים, ומוקי כבר הספיק להתאושש.
ואז באחד הערבים אשתי מקבלת טלפון, 'תגידי אבד לכם תוכי'?
'כן. אבל הוא כבר נמצא'. (וחבל שכך.. אם יורשה לי לאבחן מה עבר לאשתי באותו רגע..)
'תודה', והשיחה הסתיימה. ותודה גם לכל מי שסיים לקרוא את הסיפור עד תומו.

סיפור מרתק
כתוב טוב

 

[הספרן]

סיפור מרתק
כתוב טוב

תודה!

 

[הספרן]

למוקי המוכשר יש אוצר מילים נרחב.
מ'בוקר טוב', 'תוכי טוב', 'מה עושה כלב\חתול'? [הב הב, מיאו..] 'מה קורה'? 'אתה חמוד' וגם 'שקט' 'נו נו' ועוד כמה ביטויים וחירבושים חינניים ומשונים שהוא משתעשע בהם כשהוא משעומם...

חברים שבאו לבקר בביתנו, היו נדהמים לשמוע את מוקי מפטפט ושולף מילה פה ומילה שם מאוצר המילים הנרחב שלו.
לעתים קרובות היה מבדר את השכנים בהערותיו השנונות (ש-ק-ט כשהיה מתרגז, ומה קורה? כשהיה במצב רוח טוב) ובחיקוי של צלילים שונים.

לא מאמינים? בבקשה...
אגב, מוקי גם יודע לחקות תרנגול..

 

[הספרן]

תודה! על התיקון!

 

[הספרן]

באותו יום אני ואשתי היינו אמורים לצאת לנופש שתוכנן כבר שבועיים מראש,
האמת שמבחנתי היה לבטל את הטיול ולצאת לחפש את מוקי במשך כל היום, אבל ידעתי שאשתי שכל כך חכתה לנופש תיקח את זה קשה (היא פחות התחברה למוקי, ומבחינתה זה לא אבידה גדולה...),
ובכל זאת קבלתי את הסכמתה לאחר את היציאה בכמה שעות, גם היא הבינה שהנופש בלי מוקי לא יהיה אותו נופש, ובאמת תליתי תקווה שעד אז נמצא את "הסורר".

הקטע בשורה המודגשת לא לוקה בחוסר אמינות כהמצאה של המספר?
לא צריך לתת איזה רמז לקורא בשלב מוקדם יותר?
לדוגמא בקטע הזה

באחד הלילות, הוצאנו את מוקי למרפסת, השתעשענו עמו, ולאחר כמה דקות, החליט מי שהחליט שאפשר לקחת צעד אחד קדימה.

באחד הלילות הוצאנו את מוקי למרפסת והשתעשענו עמו יותר מהרגיל,
לפצות אותו על היחס שייעדר ממנו בימים הקרובים - בעקבות יציאה לנופש שתוכננה למחרת,
זה קריטי?

 

[קראנצ' פיסטוק]

תיקון מוצלח!

זה קריטי?

לא קריטי, אבל בהחלט מוסיף לאמינות.

לקוראים נחמד לדעת קצת פרטים על הגיבור,
להיות מעודכנים במה שהוא עתיד לחוות,
ולא לקבל הנחתות של מידע ברגע האחרון.
כך זה נותן לקורא תחושה שמעדכנים אותו לא רק בגלל שזה משרת את העלילה כאן ועכשיו.

 

[הספרן]

תיקון מוצלח!

לא קריטי, אבל בהחלט מוסיף לאמינות.

לקוראים נחמד לדעת קצת פרטים על הגיבור,
להיות מעודכנים במה שהוא עתיד לחוות,
ולא לקבל הנחתות של מידע ברגע האחרון.
כך זה נותן לקורא תחושה שמעדכנים אותו לא רק בגלל שזה משרת את העלילה כאן ועכשיו.

תודה רבה! ב"ה ניסחתי כמה קטעים מחדש
אשמח לשמוע ממך ומכולם הארות נוספות קודם שהוא מתפרסם במאמרים

 

[הספרן]

תודה לחברי הקהילה על הפידבקים הארות והערות. התפרסם במאמרים לאחר ליטוש קל... מוזמנים להגיב שם..

"מוקי שלנו"

תוכי אבד מבעליו ונמצא קרוב ליד הבית לאחר חיפוש ברדיוס קילומטר וחצי

www.prog.co.il

נ.ב כולל תמונות מדהימות של מוקי... שיצרתי במיוחד בAI

 

[הספרן]

'מוקי' שלנו הוא תוכי חינני.
גוון נוצותיו ירוק בוהק, ובקצוות גוון טורקיז.
מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.
כן, תוכי מזן קוואקר ויפה למי שזיהה רק לפי המאפיינים. (בשמו הרשמי נקרא תוכי נזירי).
תוכי פעיל וערני, שובב וחינני.

אני מסתפק עם התיאור שפותח את הסיפור לא מלאה את הקורא
(תיאור די ארוך שלא באמת מעניין את מי שאינו חובב תוכים מושבע)
אשמח לשמוע ביקורת נקודתית כמו גם הצעות איך לשלב את זה יותר נכון,
או שזה במינון הנכון ובמקום הנכון
תודה!

 

[קראנצ' פיסטוק]

אני מסתפק עם התיאור שפותח את הסיפור לא מלאה את הקורא
(תיאור די ארוך שלא באמת מעניין את מי שאינו חובב תוכים מושבע)

לי התיאור משום מה לא הפריע
על אף שאינני חובבת תוכים בכלל
(הספוילר בשביל שמוקי לא יקרא ויעלב חלילה)

אני חושבת שזה במינון הנכון (רק לא ממש במקום הנכון)
אבל אם זה מפריע למישו,
אולי בכל זאת אפשר לעשות למוקי קידום מכירות
ולהציג אותו בצורה מעניינת יותר.

בכל סיפור יש פרטים יבשים שמוכרחים לכתוב אותם.
הם מעניינים פחות, אבל הכרחיים בשביל הבנת הסיפור או בשביל הכרת הגיבורים.

על מנת לא לאבד את הקוראים כבר בהתחלה,
מומלץ לדחות את בליעת הגלולה המרה:
לפתוח בפרט כלשהו שמעורר עניין,
ורק אחר כך להאכיל את הקוראים באינפורמציה המשעממת
כך הם בולעים את הגלולה ביתר בקלות.

אפשר גם להמתיק את הגלולה:
מומלץ לכתוב אקספוזיציה של סיפור באופן פעיל
לשלב במשפט את הפרטים הנחוצים באופן מעניין, ולא לדווח ביובש

לדוגמה,
במקום לכתוב:

מבנה גופו חסון ומוצק, גוף פרופורציונלי למידותיו, עם זנב ארוך ומחודד.

אפשר לשלב עם פעלים:
"גופו החסון והמוצק מתנפח בחשיבות כשמריעים לו על חוכמותיו, וזנבו הארוך והמחודד מזדקף בהתנשאות מלכותית"
וכדו'

 

[הספרן]

לי התיאור משום מה לא הפריע
אני חושבת שזה במינון הנכון (רק לא ממש במקום הנכון)
אבל אם זה מפריע למישו,
אולי בכל זאת אפשר לעשות למוקי קידום מכירות
ולהציג אותו בצורה מעניינת יותר.

בכל סיפור יש פרטים יבשים שמוכרחים לכתוב אותם.
הם מעניינים פחות, אבל הכרחיים בשביל הבנת הסיפור או בשביל הכרת הגיבורים.

על מנת לא לאבד את הקוראים כבר בהתחלה,
מומלץ לדחות את בליעת הגלולה המרה:
לפתוח בפרט כלשהו שמעורר עניין,
ורק אחר כך להאכיל את הקוראים באינפורמציה המשעממת
כך הם בולעים את הגלולה ביתר בקלות.

אפשר גם להמתיק את הגלולה:
מומלץ לכתוב אקספוזיציה של סיפור באופן פעיל
לשלב במשפט את הפרטים הנחוצים באופן מעניין, ולא לדווח ביובש

לדוגמה,
במקום לכתוב:

אפשר לשלב עם פעלים:
"גופו החסון והמוצק מתנפח בחשיבות כשמריעים לו על חוכמותיו, וזנבו הארוך והמחודד מזדקף בהתנשאות מלכותית"
וכדו'

תודה. כ"ז ידוע לי ולכן בקשתי עזרה היכן לשלב את זה ואיך.
בכל מקרה השמטתי אי אילו פרטים, ושלבתי את זה בהמשך.
תודה עצומה!

 

[הספרן]

על אף שאינני חובבת תוכים בכלל

ובגלל זה כתבתי סיפור נוסף על תוכים...
"התוכי של יוסי"
אשמח לקבל ביקורת בונה על הכלללל....

שיתוף - לביקורת - התוכי של יוסי

כבר קראתם את 'מוקי שלנו' המשודרג? אז כעת החלטתי לכתוב סיפור על התוכי של יוסי... ובהזדמנות זו שוב תודה לחברי הקהילה ולמנהלים/ות שבזכותם יש לי 'מחייב' לכתוב ולספר.. יוסי רצה להיות סופר בכל מחיר, אבל סיבות מסיבות שונות חסמו אותו, או כך לפחות חשב. הוא התחבר לסיפורי דרמה, ורצה גם כן לכתוב סיפור...

www.prog.co.il