הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אז איך קרה הדבר הזה?
אולי עדיף להתחיל מן ההתחלה...
לפני כמה שנים באחד מלילות חנוכה יצאו להם זוג נחמד לטיול חנוכיות.
האישה, שלמדה בצורה מקצועית כתיבה יוצרת שנים לפני כן, והרגישה שחיידק הכתיבה לא נותן לה מנוח, העלתה את הנושא במהלך הטיול. בעלה, שהחזיק מעצמו עוד מימיו כתולעת ספרים אובססיבית, כותב מעולה ומבקר ספרות משכמו ומעלה, הסכים נחרצות שצריך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז הזה.
הגיע הזמן לכתוב ספר.
על מה?
זה חייב להיות משהו חדשני, יצירתי, משהו מסעיר!!
הרהור לפה, מחשבה לשם, והאישה זורקת – אולי ספר פנטזיה!
הבעל, שחיבב פנטזיה על שלל סוגותיה עוד משחר נעוריו הנהן בהתלהבות.
הם עשו סיבוב פרסה, חזרו הביתה, הקלסר מימי החוג נשלף, כוס קפה, דף חלק ו... תקציר העלילה כבר מקבל צורה.
נכתב קטע אחד, ועוד אחד ואולי אפילו שניים ו...העסק נתקע.
מה קרה? החיים עצמם.
ילדים, עבודה, חגים וכו' וכו' מידי פעם הנושא עולה, נכתבים כמה פרקים ו... נשלחים למגרה.
ואז... יום אחד במהלך בירור יסודי באינטרנט על התקנת ספסל אחורי ברכב סטיישן, אני (כן, ניחשתם נכון!) נתקל בפורום כתיבה של פרוג.
נרשם לאתר, ממתין שלושה חודשים, מתקבל לפורום כתיבה ו...מתמכר קלות לעולם הכתיבה. (ומה עם הספסל אתם שואלים? בסוף קנינו רכב 7 מקומות. הפחידו אותנו מידי מתאונות שרשרת...)
אני משכנע את אשתי לנער את האבק מהסיפור ההוא ולהעלות את מה שכבר נכתב לפורום, הרי בלאו הכי הספר לא ממש זז.
היא משתכנעת והסיפור עולה.
קטע ועוד קטע מתפרסמים ואנשים מגיבים, ובעוצמה!!
אני מתפתה לשלוח את ידי גם כן בכתיבת קטעים בספר, למרבה הצער התגובות על מה שכתבתי חיוורות בהרבה, ואני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שעדיף להותיר את הכתיבה למוכשרת שבינינו (אל דאגה! הקטעים ההם נמחקו או שוכתבו עמוקות בגירסא הסופית).
התגובות עושות את שלהן, אשתי ממשיכה לכתוב במרץ, ואני זז באלגנטיות למשבצת המבקר/ יועץ. הספר ממשיך להיכתב, להשתכלל, לעבור כמה וכמה עריכות יסודיות, ולקבל תפניות שהופכות אותו ליצירה חדשה לגמרי.
והנה הספר הגיע אל משפט הסיום.
פקקי השמפניה נחלצים (שוופס בטעם ענבים), מוזמנת הסוויטה הנשיאותית של מלון "פור סיזנס" היוקרתי (שבת אצל ההורים) ו...הגיע הזמן לחפש הוצאה לאור.
מכיוון שסוכם עוד בשלב מוקדם שהיא הכותבת, ואני ה"אמרגן", אני משנס מותניים ומגבש רשימת אופציות להמשך. עורכים, מגזינים(כסיפור בהמשכים) הוצאות לאור פרטיות וממוסדות
אחרי כמה ימים השגנו כתובת מייל כלשהיא שקשורה ל"אור החיים", ניסחנו את הפנייה בצורה המושכת ביותר, ו...שלחנו.
אחרי פחות מחצי שעה! קיבלנו תגובה ידידותית מאוד שמזמינה אותנו לשלוח את כתב היד או פרקים מתוכו + תקציר מפורט, הם יישלחו ללקטורים מטעמם ובמקרה והספר ייבחר הם יצרו קשר.
חולפים כמה ימים ואני משכנע את אשתי שלפי מה שאני מתרשם מניקים שונים בפרוג, הסיכוי להיבחר על ידי הוצאת ספרים הראשונה ששלחנו אליה היא קטנה מאוד.
החלטנו ללכת על עריכה ואז לנסות שוב. פנינו לכמה עורכים, גיבשנו עמדה, וכמעט סגרנו עם עורכת. ברגע האחרון ניסינו את מזלנו במייל נוסף ל"אור החיים", שתהה בנימוס תוך כמה זמן בערך נקבל תשובה, כי חשבנו ללכת לעוד כיוונים וכו' וכו'.
שוב התגובה לא איחרה לבוא - "מאוד ייתכן שכן, נעדכן בימים הקרובים".
עצרנו כמובן את סגירת החוזה עם העורכת, המתנו בקוצר רוח משווע, הכולל תיזוז עצבני בסביבת המחשב, וריענון של דף המייל אחת לדקותיים, כן, גם בשעות שהתרנגול מכחכח בגרונו לקריאת השכמה, והנה ההודעה סוף סוף נוחתת.
הספר נבחר.
מתואמת שעה לשיחה טלפונית, ובה מתוודעת אשתי לראשונה עד כמה זכינו.
מסתבר שישנו פרויקט (כבר שנה שלישית) בהוצאת אור החיים בשם "פרויקט הכוכבים סופרי העתיד" במסגרתו ממיינים לקטורים מטעם ההוצאה את עשרות (האמת, על פי ראיון שמצאנו באיזשהו אתר עם הבוס - מדובר במאות! בשנה) כתבי היד שנשלחים אליהם, ובוחרים מתוכם ששה ספרים שראויים בעיניהם לתואר סופרי/סופרות העתיד ושזכאים למעטפת הנרחבת שמעניקה ההוצאה.
מבלי לדעת הגשנו את הספר להתמודד לתואר והוא אכן זכה.
עברנו כמה ימים גדושי אופוריה ולחץ לסירוגין, כשבסופם נחתם חוזה נדיב בין אשתי להו"ל, ומכאן קווינו שהדברים יתחילו להתגלגל.
אבל הבורא חפץ אחרת...
לא אלאה אתכם בפרטי העיכובים שנוצרו, חופשה של המו"ל, בחירת עורכת, חגי תשרי, ואז אסון שמחת תורה והמלחמה שבעקבותיה, חילופי עורכות עקב אי התאמה, ועוד ועוד. כל אחד מהנ"ל גרר עיכוב של שבועות!!
ושעון החול ממשיך לטפטף בעקשנות לעבר הדד ליין שנחקק בחוזה...
אבל הנה, סוף טוב הכול טוב, עם המון סייעתא דשמיא והרבה מאמץ אינטנסיבי מצד כל הנוגעים בדבר הסתיימה העריכה (עם העורכת שוודאי מוכרת לרבים מכם @ליאורהA ) העימוד המושלם(על ידי @Carrot ) והכריכה המרהיבה בביצועה של אוריה עומר, כשהגות הכריכה ופיקוחה על ידי גב' יהודית היימן.
הספר הוגש למו"ל ולנו נותר לנשום עמוק, וסוף סוף - להירגע.
בימים שנותרו המתנו בקוצר רוח עד שצו איסור הפרסום מטעם המו"ל הוסר, ושחררנו את האצבעות על המקלדת...
לכם נותר לרוץ לחנות הספרים הקרובה. (זהירות בכביש) או לחילופין, לתפוס תור בספרייה (בתקווה שהתור יגיע לפני שייצא הספר הבא ...)
אז כפי שכתבתי, לולי העידוד, הפירגון, וההערות המדייקות, סביר שהספר היה נותר להצהיב במגירת קובץ הוורד ולא היה זוכה לחזות בנועם זיו המכבש והדיו. על כך נתונה לכם תודתנו העמוקה.
בנוסף אציין שהרבה מאוד מן הידע שצברנו לוקט מן המאמרים העשירים והמחכימים שבפורום הזה (בפרט המאמר של @מ. י. פרצמן על איך מוציאים ספר. וגם של @ליאורהA על צורת העבודה מול עורכת) ומדיונים נרחבים בנושאים מגוונים, אז תודה לכל הכותבים באשר הם.
לעת עתה אני מתכוון להיעלם מן הפורום ולהניח לכם לפרגן/לבקר/ או סתם לרכל בנחת מאחורי הגב.
בעזרת ה' אני מקווה ביום מן הימים להעלות מאמר, בו אפרט את הטיפים שליקטנו לאורך המסע של הספר, מן המחשב - אליכם בערסל שבגינה.
ועד אז היו שלום!
אולי עדיף להתחיל מן ההתחלה...
לפני כמה שנים באחד מלילות חנוכה יצאו להם זוג נחמד לטיול חנוכיות.
האישה, שלמדה בצורה מקצועית כתיבה יוצרת שנים לפני כן, והרגישה שחיידק הכתיבה לא נותן לה מנוח, העלתה את הנושא במהלך הטיול. בעלה, שהחזיק מעצמו עוד מימיו כתולעת ספרים אובססיבית, כותב מעולה ומבקר ספרות משכמו ומעלה, הסכים נחרצות שצריך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז הזה.
הגיע הזמן לכתוב ספר.
על מה?
זה חייב להיות משהו חדשני, יצירתי, משהו מסעיר!!
הרהור לפה, מחשבה לשם, והאישה זורקת – אולי ספר פנטזיה!
הבעל, שחיבב פנטזיה על שלל סוגותיה עוד משחר נעוריו הנהן בהתלהבות.
הם עשו סיבוב פרסה, חזרו הביתה, הקלסר מימי החוג נשלף, כוס קפה, דף חלק ו... תקציר העלילה כבר מקבל צורה.
נכתב קטע אחד, ועוד אחד ואולי אפילו שניים ו...העסק נתקע.
מה קרה? החיים עצמם.
ילדים, עבודה, חגים וכו' וכו' מידי פעם הנושא עולה, נכתבים כמה פרקים ו... נשלחים למגרה.
ואז... יום אחד במהלך בירור יסודי באינטרנט על התקנת ספסל אחורי ברכב סטיישן, אני (כן, ניחשתם נכון!) נתקל בפורום כתיבה של פרוג.
נרשם לאתר, ממתין שלושה חודשים, מתקבל לפורום כתיבה ו...מתמכר קלות לעולם הכתיבה. (ומה עם הספסל אתם שואלים? בסוף קנינו רכב 7 מקומות. הפחידו אותנו מידי מתאונות שרשרת...)
אני משכנע את אשתי לנער את האבק מהסיפור ההוא ולהעלות את מה שכבר נכתב לפורום, הרי בלאו הכי הספר לא ממש זז.
היא משתכנעת והסיפור עולה.
קטע ועוד קטע מתפרסמים ואנשים מגיבים, ובעוצמה!!
אני מתפתה לשלוח את ידי גם כן בכתיבת קטעים בספר, למרבה הצער התגובות על מה שכתבתי חיוורות בהרבה, ואני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שעדיף להותיר את הכתיבה למוכשרת שבינינו (אל דאגה! הקטעים ההם נמחקו או שוכתבו עמוקות בגירסא הסופית).
התגובות עושות את שלהן, אשתי ממשיכה לכתוב במרץ, ואני זז באלגנטיות למשבצת המבקר/ יועץ. הספר ממשיך להיכתב, להשתכלל, לעבור כמה וכמה עריכות יסודיות, ולקבל תפניות שהופכות אותו ליצירה חדשה לגמרי.
והנה הספר הגיע אל משפט הסיום.
פקקי השמפניה נחלצים (שוופס בטעם ענבים), מוזמנת הסוויטה הנשיאותית של מלון "פור סיזנס" היוקרתי (שבת אצל ההורים) ו...הגיע הזמן לחפש הוצאה לאור.
מכיוון שסוכם עוד בשלב מוקדם שהיא הכותבת, ואני ה"אמרגן", אני משנס מותניים ומגבש רשימת אופציות להמשך. עורכים, מגזינים(כסיפור בהמשכים) הוצאות לאור פרטיות וממוסדות
אחרי כמה ימים השגנו כתובת מייל כלשהיא שקשורה ל"אור החיים", ניסחנו את הפנייה בצורה המושכת ביותר, ו...שלחנו.
אחרי פחות מחצי שעה! קיבלנו תגובה ידידותית מאוד שמזמינה אותנו לשלוח את כתב היד או פרקים מתוכו + תקציר מפורט, הם יישלחו ללקטורים מטעמם ובמקרה והספר ייבחר הם יצרו קשר.
חולפים כמה ימים ואני משכנע את אשתי שלפי מה שאני מתרשם מניקים שונים בפרוג, הסיכוי להיבחר על ידי הוצאת ספרים הראשונה ששלחנו אליה היא קטנה מאוד.
החלטנו ללכת על עריכה ואז לנסות שוב. פנינו לכמה עורכים, גיבשנו עמדה, וכמעט סגרנו עם עורכת. ברגע האחרון ניסינו את מזלנו במייל נוסף ל"אור החיים", שתהה בנימוס תוך כמה זמן בערך נקבל תשובה, כי חשבנו ללכת לעוד כיוונים וכו' וכו'.
שוב התגובה לא איחרה לבוא - "מאוד ייתכן שכן, נעדכן בימים הקרובים".
עצרנו כמובן את סגירת החוזה עם העורכת, המתנו בקוצר רוח משווע, הכולל תיזוז עצבני בסביבת המחשב, וריענון של דף המייל אחת לדקותיים, כן, גם בשעות שהתרנגול מכחכח בגרונו לקריאת השכמה, והנה ההודעה סוף סוף נוחתת.
הספר נבחר.
מתואמת שעה לשיחה טלפונית, ובה מתוודעת אשתי לראשונה עד כמה זכינו.
מסתבר שישנו פרויקט (כבר שנה שלישית) בהוצאת אור החיים בשם "פרויקט הכוכבים סופרי העתיד" במסגרתו ממיינים לקטורים מטעם ההוצאה את עשרות (האמת, על פי ראיון שמצאנו באיזשהו אתר עם הבוס - מדובר במאות! בשנה) כתבי היד שנשלחים אליהם, ובוחרים מתוכם ששה ספרים שראויים בעיניהם לתואר סופרי/סופרות העתיד ושזכאים למעטפת הנרחבת שמעניקה ההוצאה.
מבלי לדעת הגשנו את הספר להתמודד לתואר והוא אכן זכה.
עברנו כמה ימים גדושי אופוריה ולחץ לסירוגין, כשבסופם נחתם חוזה נדיב בין אשתי להו"ל, ומכאן קווינו שהדברים יתחילו להתגלגל.
אבל הבורא חפץ אחרת...
לא אלאה אתכם בפרטי העיכובים שנוצרו, חופשה של המו"ל, בחירת עורכת, חגי תשרי, ואז אסון שמחת תורה והמלחמה שבעקבותיה, חילופי עורכות עקב אי התאמה, ועוד ועוד. כל אחד מהנ"ל גרר עיכוב של שבועות!!
ושעון החול ממשיך לטפטף בעקשנות לעבר הדד ליין שנחקק בחוזה...
אבל הנה, סוף טוב הכול טוב, עם המון סייעתא דשמיא והרבה מאמץ אינטנסיבי מצד כל הנוגעים בדבר הסתיימה העריכה (עם העורכת שוודאי מוכרת לרבים מכם @ליאורהA ) העימוד המושלם(על ידי @Carrot ) והכריכה המרהיבה בביצועה של אוריה עומר, כשהגות הכריכה ופיקוחה על ידי גב' יהודית היימן.
הספר הוגש למו"ל ולנו נותר לנשום עמוק, וסוף סוף - להירגע.
בימים שנותרו המתנו בקוצר רוח עד שצו איסור הפרסום מטעם המו"ל הוסר, ושחררנו את האצבעות על המקלדת...
לכם נותר לרוץ לחנות הספרים הקרובה. (זהירות בכביש) או לחילופין, לתפוס תור בספרייה (בתקווה שהתור יגיע לפני שייצא הספר הבא ...)
אז כפי שכתבתי, לולי העידוד, הפירגון, וההערות המדייקות, סביר שהספר היה נותר להצהיב במגירת קובץ הוורד ולא היה זוכה לחזות בנועם זיו המכבש והדיו. על כך נתונה לכם תודתנו העמוקה.
בנוסף אציין שהרבה מאוד מן הידע שצברנו לוקט מן המאמרים העשירים והמחכימים שבפורום הזה (בפרט המאמר של @מ. י. פרצמן על איך מוציאים ספר. וגם של @ליאורהA על צורת העבודה מול עורכת) ומדיונים נרחבים בנושאים מגוונים, אז תודה לכל הכותבים באשר הם.
לעת עתה אני מתכוון להיעלם מן הפורום ולהניח לכם לפרגן/לבקר/ או סתם לרכל בנחת מאחורי הגב.
בעזרת ה' אני מקווה ביום מן הימים להעלות מאמר, בו אפרט את הטיפים שליקטנו לאורך המסע של הספר, מן המחשב - אליכם בערסל שבגינה.
ועד אז היו שלום!
Reactions: ספרות בנשמה, לא אבדה האמונה, פינקיו ועוד 20 משתמשים23 //