הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
בעז"ה
מוות לגיבור יכול להיות המתנה הכי טובה שתתן לקוראים.
במקרה והגיבור בחר במוות למען ערך- גם הערך וגם הדמות יוצאים נשכרים: הערך מועבר בצורה חד משמעית ובלתי הפיכה, והגיבור הופך להיות דמות נצחית ומשמעותית הרבה יותר, כי מוות זה דבר מנציח.
אבל צריך להיות זהירים בנוגע לזה... הערך שעליו הגיבור נאבק במהלך הסיפור חייב להצדיק את המוות. המוות צריך להיות הפתרון האפשרי היחיד במאבק של הגיבור, ואז האובדן לא יגרום תחושה של תסכול אלא השראה.
בנוגע לגיבור ש"מגיע לו" למות- זה כבר נוטה לכיוון של גיבור טרגי או אפילו דמות ראשית רעה (פרוטגוניסט נבל), אבל גם במקרה הזה- ההרג שלו לא צריך להתרחש כי הקורא חושב שזה מוצדק, אלא כי זה עונה על הקונפליקט של הדמות הראשית. אם, למשל, הדמות בחרה בחירות לא טובות שהעמידו את טובת עצמו על פני טובת אחרים, הקורא יחוש סגירת מעגל מהמוות שלו רק אם המוות מפגין באופן ברור את התוצאה של הבחירה הרעה שעשה- שהמרדף אחר טובת עצמו היא זו שהובילה אותו לאובדן הטרגי. (ודרך אגב- ישנן תוצאות טרגיות שהן ברורות לא פחות ממוות. גם דמות שמסיימת בבדידות וחוסר ערך, למשל, יכולה לשדר את אותה עוצמה טרגית כמו דמות שמסיימת במוות).
והנקודה הזו- שהמוות צריך להיות תואם קונפליקט- הוא לדעתי הבעיה המרכזית במוות של יקוואל, אגב. לדעתי הקוראים לא היו מתוסכלים מהמוות שלו כי הרגו להם דמות אהובה- הקוראים מוכנים לספוג מוות של דמות אהובה אם המוות הזה משרת ערך, תואם לקונפליקט של הדמות ומשלים מעגל. המוות של יקוואל פשוט לא היווה מענה לקונפליקט האישי שלו.
אם, למשל, הקונפליקט של יקוואל היה מאבק בין הערך העצמי-לערך האומה, והסוף היה מוות עבור האומה, הרי שיש כאן נצחון מוחלט של אחד הערכים, שעונה על הקונפליקט האישי. או אם ההפך, המוות שלו היה נובע מהבחירות הרעות שהוא עשה, ובא לבטא את התוצאה של אובדן הערכים, גם כאן המוות נובע מהקונפליקט.
הבעיה שזה לא היה זה ולא זה. יקוואל היה דמות שעשתה בחירות לא טובות וזכתה למוות הירואי, והקונפליקט האישי והעמוק שלה נותר בלתי פתור. מוות שלא מהווה השלמה לקונפליקט אלא מנציח אותו, הוא מוות מתסכל.
מוות לגיבור יכול להיות המתנה הכי טובה שתתן לקוראים.
במקרה והגיבור בחר במוות למען ערך- גם הערך וגם הדמות יוצאים נשכרים: הערך מועבר בצורה חד משמעית ובלתי הפיכה, והגיבור הופך להיות דמות נצחית ומשמעותית הרבה יותר, כי מוות זה דבר מנציח.
אבל צריך להיות זהירים בנוגע לזה... הערך שעליו הגיבור נאבק במהלך הסיפור חייב להצדיק את המוות. המוות צריך להיות הפתרון האפשרי היחיד במאבק של הגיבור, ואז האובדן לא יגרום תחושה של תסכול אלא השראה.
בנוגע לגיבור ש"מגיע לו" למות- זה כבר נוטה לכיוון של גיבור טרגי או אפילו דמות ראשית רעה (פרוטגוניסט נבל), אבל גם במקרה הזה- ההרג שלו לא צריך להתרחש כי הקורא חושב שזה מוצדק, אלא כי זה עונה על הקונפליקט של הדמות הראשית. אם, למשל, הדמות בחרה בחירות לא טובות שהעמידו את טובת עצמו על פני טובת אחרים, הקורא יחוש סגירת מעגל מהמוות שלו רק אם המוות מפגין באופן ברור את התוצאה של הבחירה הרעה שעשה- שהמרדף אחר טובת עצמו היא זו שהובילה אותו לאובדן הטרגי. (ודרך אגב- ישנן תוצאות טרגיות שהן ברורות לא פחות ממוות. גם דמות שמסיימת בבדידות וחוסר ערך, למשל, יכולה לשדר את אותה עוצמה טרגית כמו דמות שמסיימת במוות).
והנקודה הזו- שהמוות צריך להיות תואם קונפליקט- הוא לדעתי הבעיה המרכזית במוות של יקוואל, אגב. לדעתי הקוראים לא היו מתוסכלים מהמוות שלו כי הרגו להם דמות אהובה- הקוראים מוכנים לספוג מוות של דמות אהובה אם המוות הזה משרת ערך, תואם לקונפליקט של הדמות ומשלים מעגל. המוות של יקוואל פשוט לא היווה מענה לקונפליקט האישי שלו.
אם, למשל, הקונפליקט של יקוואל היה מאבק בין הערך העצמי-לערך האומה, והסוף היה מוות עבור האומה, הרי שיש כאן נצחון מוחלט של אחד הערכים, שעונה על הקונפליקט האישי. או אם ההפך, המוות שלו היה נובע מהבחירות הרעות שהוא עשה, ובא לבטא את התוצאה של אובדן הערכים, גם כאן המוות נובע מהקונפליקט.
הבעיה שזה לא היה זה ולא זה. יקוואל היה דמות שעשתה בחירות לא טובות וזכתה למוות הירואי, והקונפליקט האישי והעמוק שלה נותר בלתי פתור. מוות שלא מהווה השלמה לקונפליקט אלא מנציח אותו, הוא מוות מתסכל.
