סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[לרקוד על הירח]

מי שיש לו עוד דעה לגבי תאילנד ושות' - אני מחכה

תאילנד, בהחלט.
למה לא? אקשן מהמשפחה תמיד יהיה..
הרי אין בעיה לארגן טיסת חרום לאלי על מנת שיציל את האח השוטה, לא?
או במקרה הכי גרוע השטחות נרגשת על רצפת שדה התעופה... רעיונות לא חסר...

 

[לוטם]

"מורדי?" היא שומעת רעשי רקע לא מזוהים, בליל של צעקות, קריאות ורוח חזקה. "מורדי?" היא מנסה שוב.

"מה, אמא?" הקול שלו מזרז. מבחינתו הוא לא היה עונה, אבל שבע שיחות שלא נענו מאמא... לא נעים להתעלם ממנה יותר מידי. "משהו דחוף?"

היא בולעת אנחה. "איפה אתה?" אמנם השאלה הזו לא היתה בתכנון, אבל היא פשוט נדרשה, בעיקר לשמע קוצר הרוח שבקולו של בנה למשמע קולה של אמו.

"אני פה". הוא עונה בקצרה, תשובה מפורטת. "מה את צריכה?"

היא שומעת צחקוקים ברקע. "מורדי, מה זה אומר: פה?"

"פה, באזור צפת". מורדי חושף בסופו של דבר את מיקומו המשוער. "חבר'ה, אני בא. חכו לי רגע. לא, אל תעלו בלעדיי. נו, אמא?"

"צפת?" אמא שלו לא מתרגשת מקוצר הרוח השופע מקולו של בנה. "מורדי! מסוכן שם עכשיו! מה אתה עושה שם בכלל?"

"מטייל, מה יכול להיות". הוא תוהה בקול רם. "נו, אנחנו פה באמצע. מה?"

"אתה זוכר שיש היום בר מצווה". היא אומרת בזהירות, יודעת שאין מה לקוות. לבר מצווה של אח שלו הוא לא הגיע, אז לבר מצווה של בן דוד?! ועוד לחזור בשביל זה מטיול בצפון?! אין הרבה סיכויים.

"כן. בטח זוכר". הוא התקדם אחרי חבריו שהתייאשו מלחכות לו. "לבן של דודה שרה. היא התקשרה אליי לפני רבע שעה להזכיר לי את זה". הוא זועם. התקשרה ממספר לא מזוהה, החצופה.

"אה". היא נאלמת לרגע. "אתה בא, נכון?"

"יש לי ברירה?!" מורדי נאנח עמוקות. "אני אבוא. אבל עכשיו אני חייב לנתק. ביי".

***​

"מורדי! איזה יופי לראות אותך". דודה שרה מרוגשת, יוצאת מתמונה משפחתית לכיוון אחיינה הסורר.

מורדי הנהן קלושות, שולף סיגריה ממקומה, מאחורי האוזן. "הפרעת לי באמצע הטיול!" הוא מתלונן, חצי חיוך על פניו.

"לא נורא". היא לא מתרגשת, חוזרת לתמונה.

"ממש". מורדי ממלמל ומושך בכתפו, מחזיר את הסיגריה למקומה. הוא מסתובב, נתקע במשהו, במישהי.

"מורדי צדיק שלי!!"

"סבתא". הוא סוקר אותה במהירות. "מה נשמע".

"אני מעולה, ברוך השם, השבח לא-ל". החיוך שלה מתעמעם. "אבל אתה לא נראה כל כך טוב. לא אמרת שצבעת את השיער רק לפורים?!" היא בוחנת אותו.

"אה. כן, ברור, ברור". הוא מסכים איתה בכל לב. "צבעתי לפורים".

"אתה נראה גרוע ממש". היא נדה בראשה בחוסר שביעות רצון. "ממש".

מורדי מרים גבה. "תודה על המחמאה. סבתא. זה היה לפורים, אמרתי לך".

"נו, אז למה אתה עדיין נראה כמו כבשה מסכנה?"

"היי, סבתא", מורדי מוחה בקול. "שילמתי על זה הרבה כסף. בבקשה".

"מה בבקשה?" היא תוהה, מצביעה על השיער שלו. "הסתכלת על עצמך במראה בזמן האחרון?!"

"ברור. וזה יפה מאוד".

היא מכחכחת. "אם ככה, יש לך טעם זוועה. זה לא יפה משום כיוון. תוריד את הצבע הנוראי הזה כבר! אתה לא מתבייש להגיע ככה לאירוע משפחתי?!" היא בהלם. "ועוד לא ענית לי למה זה עדיין עליך". היא דורשת, לא שמה לב לקיבוץ נכדיה סביבה, צוהלים על משפט השדה שנעשה למורדי.

"אה, זה. כי..." מורדי משתעל עמוקות, מתכנן נסיגה. "זה לא צבע שאפשר להוריד. כשאני אסתפר, זה ירד".

"אווו מעולה!" היא מרוצה. "אז אתה מתכוון סוף סוף להסתפר? בשעה טובה!" היא לוחצת לו את היד. מנענעת אותה נמרצות.

"לא". מורדי מנסה לשחרר את היד, לא בהצלחה.

"לא מה?"

"לא מתכוון להסתפר".

הפעם היה תורה של סבתא להשתעל עמוקות. "מסכנים ההורים שלך".

"אין ספק". מורדי מהנהן ברצינות. "והאמת, מסכנה גם סבתא שלי".

 

[לוטם]

תגובות יתקבלו בשמחה

 

[לרקוד על הירח]

מצוין, כרגיל.
האמת תכננתי להוסיף פה כמה משפטים שאהבתי במיוחד, אבל לא היה לי כח לצטט הכל אז...

 

[מימיי]

אוו אהה
הוא לא יודע שעם סבתא לא מתחילים?
פרק מצויין, כמו תמיד.
מחכה לפרק הבא!

 

[אליש:)]

קצר מידיי
מהמם
תאילנד. עשה לי חשק..
מתי הפרק הבא?

 

[לוטם]

קצר מידיי
מהמם

אוו אהה
הוא לא יודע שעם סבתא לא מתחילים?
פרק מצויין, כמו תמיד.
מחכה לפרק הבא!

מצוין, כרגיל.
האמת תכננתי להוסיף פה כמה משפטים שאהבתי במיוחד, אבל לא היה לי כח לצטט הכל אז...

תודה על הפידבק כיף לשמוע

תאילנד. עשה לי חשק..
מתי הפרק הבא?

לא רוצה להבטיח...
אבל מקווה בעז"ה בימים הקרובים, ככל שהזמן יאפשר

 

[שימנלה]

וואו
כתוב מהמם
הפרק הקודם ממש עצוב (וטוב שכך)
אגב, יש לו ממש יראת כבוד מהסבתא
ובעניין תאילנד, כמובן שאני בעד,
שם גם יוכל מורדי למקם את עצמו איך שהוא רוצה להיות, בלי להתחשב בסביבה או לעצבן דווקא את הסביבה.
ועוד משהו,

"יאללה יאללה".

איך זה שלא עשו למורדי בלאגן בתקשורת על משפט כזה?

 

[לוטם]

וואו
כתוב מהמם

תודה!

הפרק הקודם ממש עצוב (וטוב שכך)
אגב, יש לו ממש יראת כבוד מהסבתא

אין לו הרבה ברירות...

ובעניין תאילנד, כמובן שאני בעד,
שם גם יוכל מורדי למקם את עצמו איך שהוא רוצה להיות, בלי להתחשב בסביבה או לעצבן דווקא את הסביבה.

ועוד משהו,

איך זה שלא עשו למורדי בלאגן בתקשורת על משפט כזה?

אולי התייאשו...

 

[אליש:)]

טס או לא טס..?
זאת השאלה.

 

[פנינה שחורה]

אני גם חושבת שלסיפור ברור שיטוס לתאילנד או שלפחות ירצה
אבל באמת זה לא מתחיל בתאילנד
זה תמיד מתחיל באומן .......
ה' יעזור לכל הנוער ולכל האימהות!!!!!

 

[לוטם]

טס או לא טס..?
זאת השאלה.

תשובה בלי נדר בקרוב...

אני גם חושבת שלסיפור ברור שיטוס לתאילנד או שלפחות ירצה
אבל באמת זה לא מתחיל בתאילנד
זה תמיד מתחיל באומן .......
ה' יעזור לכל הנוער ולכל האימהות!!!!!

צודקת.
כמה שזה עצוב, שכל הבלגן של הרצון לטוס לכל מיני מקומות, מתחיל שם טסים קודם להתפלל, ואז - "כבר טסנו לאומן, מה הבעיה שאני אטוס ל---"

 

[אש קודש!]

כמה שזה עצוב, שכל הבלגן של הרצון לטוס לכל מיני מקומות, מתחיל שם טסים קודם להתפלל, ואז - "כבר טסנו לאומן, מה הבעיה שאני אטוס ל---"

או לרבי ישעיה מקרעסטיר.

 

[שפירא - ישראל]

איזו כתיבה יפה וחמודה!!!
מה שהכי מוצלח זה, שתוך כדי הקריאה, פשוט רואים מול העיניים את הדמויות ואת הסצנות שמתרחשות...
פשוט עונג צרוף!

 

[לוטם]

או לרבי ישעיה מקרעסטיר.

):

איזו כתיבה יפה וחמודה!!!
מה שהכי מוצלח זה, שתוך כדי הקריאה, פשוט רואים מול העיניים את הדמויות ואת הסצנות שמתרחשות...
פשוט עונג צרוף!

תודה!

פרק נוסף יעלה בזמן הקרוב בעז"ה.

 

[לוטם]

רציתי להעלות את הפרק לפני פסח, אבל לא הספקתי, אז קבלו התנצלות על הפערים בין התאריכים שבסיפור לאלו המציאותיים (:

היא נכנסה אל החדר שלו, שולפת לו מבין האצבעות את הנייד בו היה שקוע.

"היי! תחזירי את זה!"

"תכף". אמא שלו לא בדקה מה מורדי עשה עד עכשיו בנייד שלו, מחשיכה את המסך. "תקשיב, מורדי. המצב שלך לא יכול להמשיך ככה".

"תביאי את הטלפון!!" הקול שלו עלה, אך נחת במהירות, כשראה את סבר פניה של אימו. "איזה מצב שלי?"

"אתה בלי מסגרת, מובטל, לא עושה עם עצמך שום דבר מועיל". היא הנהנה למראה פניו המתנגדות של מורדי. "אני ואבא סידרנו לך ישיבה, מייד אחרי פסח אתה נכנס אליה. מחר יש לך מבחן".

"טוב, אמא". מורדי החזיר את הנייד שלו לבעליו המקוריים, מכניס אותו לכיס. "אני אחדש לך משהו, אני לא בקטע של ישיבה, כמו שאת יכולה לראות לבד".

"לצערי, זו לא ממש ישיבה". היא הבינה לבד שכרגע מורדי לא יוכל ללכת לישיבה, במצב שלו. במראה שלו. "זה יותר עבודה עם מסגרת". איכשהו.

"אה". מורדי פזל אל הנייד שלו ואל אימו, מחכה שהיא תזוז מהשטח. "אבל עזבי, אין לי כוח לעבוד. עדיף להישאר בבית".

"מורדי, אין סיכוי. שמעתי ממישהו שאתה צריך ללמוד בעוד ישיבה אחת". היא בלעה אנחה. "אני מקווה שזה עדיין בתוקף".

מורדי התרומם באחת. "איפה אלי המלשן הזה? אני חייב לו כמה מכות!!"

"בבית כנסת". היא חייכה למראה תוקפנותו של מורדי. "לומד, בניגוד אליך".

"את יודעת מה", מורדי נאנח עמוקות, נוחת חזרה על המיטה. "אני אלך להיבחן שם. בתנאי".

"מה התנאי?" הקול שלה היה זהיר, היא כבר שבעה מהתנאים שלו.

"היום יום ראשון. אני מזמין טיסה, משהו זריז. שבוע הלוך-חזור. בליל הסדר אני אהיה כאן חזרה".

"אין סיכוי". היא נחרצת. אין אפילו על מה לדבר. עוד רגע ליל הסדר, והבחור רוצה לטוס. מקורי למדי.

"אז אני לא הולך להיבחן".

"אוקי". היא הסתובבה, פונה אל פתח החדר.

"נו, אמא בבקשה. מה אכפת לך. תאילנד, שבוע אני פה חזרה".

"מה אתה חושב בדיוק??" היא הסתובבה בחדות לכיוון מורדי, נועצת בו עיניים מזועזעות. "אתה לא נורמלי, מצטערת להיות זו שמבשרת לך את זה".

"אמא, ברצינות עכשיו. אני לא הולך לעשות שם כלום, נלך, נחזור. שבוע סך הכל".

"מה זה נלך - נחזור?" היא הזדקפה בחשד לשמע לשון הרבים של מורדי. "עם מי אתה מדמיין לטוס?"

"אני ואלי. דיברנו על זה". מורדי השתדל להישאר על טון יבש. "מה הבעיה?"

"אלי?? מה הקשר?"

"דברי איתו. אני לא יודע". הוא היתמם, כתפיו מתרוממות, נוחתות חזרה.

"מורדי. אין סיכוי. לא עם אלי, וקל וחומר שלא לבד".

"נו, אבל אמא". הקול של מורדי עלה שוב, מתוסכל. "חסכתי בשביל זה כסף! אני לא צריך שתביאו לי!"

"זה לא העניין. אני לא מסכימה לך לטוס לתאילנד!!"

"אבל אין מה לעשות פה! משעמם!"

"יש מלא. מורדי, בלי שטויות".

"אבל אני רוצה לטוס". הוא מלמל בזעף, שוקע בנייד שלו בהפגנתיות.

***​

"מורדי". אמא שלו ניגשה אליו כעבור עשר דקות של שקט. "כל הכבוד שאפילו שאתה מאוד רוצה ואנחנו לא מסכימים, אתה לא מתחצף ועושה בלגן".

"ממש מצחיק אמא". מורדי לא הרים אליה עיניים, עדיין זועף.

"אני רצינית".

"אבל אני רוצה לטוס! ואני חסכתי בשביל זה! וזה רק לשבוע". מורדי ידע שהוא נשמע עכשיו כמו ילד בגיל שבע שלא קיבל את מתנת יום ההולדת שבחר. זה לא היה אכפת לו, כרגע.

היא לא ענתה, יודעת היטב שמורדי מבין לבד מה הבעייתיות שבבקשה שלו.

"וחוץ מזה - אלי ישמור עליי".

"אני – אשמור – עליך?"

"אלי! מה אתה עושה כאן?" מורדי שלח אליו מבט זועם.

רק בלילה הם דיברו על טיסה, אז למה הבחור הזה שוכח את כל הסיכומים של לפני כמה שעות?!?!


וכמו תמיד, אשמח לתגובות שלכם!

 

[נ. גל]

נהדר. מרגיש כמו הרמה להנחתה.
הערה:
נדמה שנעשה כאן שימוש ב"??" במקום "!?".

 

[לוטם]

נהדר. מרגיש כמו הרמה להנחתה.
הערה:
נדמה שנעשה כאן שימוש ב"??" במקום "!?".

איפה? היו כמה פעמים...

 

[אליש:)]

וואו!
איזה מדהים!
כתוב כזה יפה

 

[Ayala10]

לפני ברך חודש, קצת לפני פסח (אם אני לא טועה) @לוטם העלתה פרק כאן
ואז התוועדתי בפעם הראשונה לסיפור הזה...
בחול המועד היה לי הרבה זמן לקרא, וזה מה שעשיתי...

מאוד אהבתי את הסגנון והקצב של הסיפור.
וגם הזכרתי את זה כאן.