דרוש מידע ילד גדול שמסרב ללכת לבית הכנסת

  • הוסף לסימניות
  • #21
בגדול כן, היתה תקופה שחשבנו שאולי עבר פגיעה.
התייעצנו המון ולא הגענו למסקנה חותכת, יכול להיות באמת שזה קשור.
הענין הוא שהוא מאד מופנם ולא מפתח שיחה בכל מה שנוגע אליו אישית, גם לקחת אותו לאיש מקצוע לא יהיה פשוט בכלל, מניסיון.
לכן הולכים לאיש מקצוע מקצועי באמת, לו יש את הכלים איך להגיע ללב.
לא אחד שלמד קורס וחצי.
העיקר תהיו רגועים כלפיו אבל לחוצים לברר ולהתחיל טיפול.
אל תמשיכו לחכות
כי הוא סובל לחינם גם אם לא מראה את זה.
בהצלחה והרבה נחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
גרפולוג טוב יוכל לתת לכם כיוון

יש באלעד את נתן מושקוביץ , מומחה גדול לזהות דברים שאי אפשר להאמין
גם את זה עשינו, בתקופה שחשבנו לפגיעה ובאמת היה מדהים לקרוא את הפיענוח! העניין הוא שגרפולוגיה היא סוג של אבחון, לא הפתרון לבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
תדברו עם המלמד , בחיידר תשאלו איך הוא בכיתה וכדו'..
אם גם שם יש בעיה תבקשו דרך שם הכוונה לאן ללכת , בדר"כ הם מנוסים ויש להם יועצים ומטפלות לכל גיל שהוא.
אני אומרת את זה בתור אחת שעובדת באחת מהמוסדות ומקבלת רישמות של ילדים לטיפולים ויש גם בעיות כגון אלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
גם את זה עשינו, בתקופה שחשבנו לפגיעה ובאמת היה מדהים לקרוא את הפיענוח! העניין הוא שגרפולוגיה היא סוג של אבחון, לא הפתרון לבעיה.

הייתם אצלו דווקא או אצל מישהו אחר?

שווה ללכת דווקא אליו

ואכן , זה אבחון.

אבחון טוב ונכון זה חצי מפתרון הבעיה אולי אפילו יותר .
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
תדברו עם המלמד , בחיידר תשאלו איך הוא בכיתה וכדו'..
אם גם שם יש בעיה תבקשו דרך שם הכוונה לאן ללכת , בדר"כ הם מנוסים ויש להם יועצים ומטפלות לכל גיל שהוא.
אני אומרת את זה בתור אחת שעובדת באחת מהמוסדות ומקבלת רישמות של ילדים לטיפולים ויש גם בעיות כגון אלה
בחיידר הוא פיקס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני מכירה מקרוב ילד שהיו לו חרדות מבית כנסת
ומהקורונה שסגרו את בתי הכנסת הוא לא דורך שם גם לא ביום כיפור
ניסו הכל וזה כולל בכוח/ללכת למטפל/מבצעים וכו
בינתיים הוא מתבגר ושכחו מהעניין הוא ממשיך לחיות רגיל בלי להתפלל בבית כנסת
(זה ממש לא בקטע רוחני, באמת שיש לו חרדות קשות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אני מכירה מקרוב ילד שהיו לו חרדות מבית כנסת
ומהקורונה שסגרו את בתי הכנסת הוא לא דורך שם גם לא ביום כיפור
ניסו הכל וזה כולל בכוח/ללכת למטפל/מבצעים וכו
בינתיים הוא מתבגר ושכחו מהעניין הוא ממשיך לחיות רגיל בלי להתפלל בבית כנסת
(זה ממש לא בקטע רוחני, באמת שיש לו חרדות קשות)
בדיוק מזה אני כ"כ חוששת! איך שייך לחיות רגיל ולא ללכת לבי"כ???
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אצלנו הבן שלי כמעט לא דרך בביה''כ לפני הבר מצוה ומהברמצוה הוא מתפלל הכל בביה''כ, לפעמים ענין של בשלות.

וגם שאר הבנים שאחריו
לא הולכים לביה''כ
לא מטריד אותנו מידי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
כיום לא רואה מעלה להביא ילד לבית הכנסת, רק שהילדים רוצים לבוא ולפעמים זה נותן גם אתנחתא בבית אז מביאים אותם.
על פי רוב אין בזה תועלת לא לחנוך לתפילה ולא לחינוך לכבוד בית הכנסת ולפעמים אף להיפך.
בגדול כדאי להרפות גם מהילד ובעיקר מעצמכם...
סתם מעניין בבית הוא מתפלל??
הייתי מציע הרי בכל חיידר יש בית כנסת לתמידי הכיתות הגבוהות לנסות באיזה חחבולה שהוא ישתתף בתפילות שם
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אצלנו הבן שלי כמעט לא דרך בביה''כ לפני הבר מצוה ומהברמצוה הוא מתפלל הכל בביה''כ, לפעמים ענין של בשלות.

וגם שאר הבנים שאחריו
לא הולכים לביה''כ
לא מטריד אותנו מידי..
זה לא הבעיה.
הבעיה פה שורשית, למה הוא לא הולך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #36
אם יש לו חרדות, זה אמור להתבטא בעוד תחומים ולא רק בבית הכנסת
חרדה חברתית אמורה לבוא לידי גם ביטוי בחברה / בקבוצת השווים- שכנים, בני דודים, חברים ועוד.

אם בחיידר הוא פיקס והבעיה מתמקדת רק בבית הכנסת, צריך לבדוק מה היה בבית הכנסת.
אופציה נוספת היא שזו דרך של הילד להפעיל אתכם כי מזהה שזה נקודה שמהווה עניין ואז יש כאן ענין של התנהלות הורית- ריקוד בניכם לבין הילד.
את אומרת שהילד מופנם, הוא תמיד היה כזה?
מופנמות יתר גם מאותת לנו על הגנתיות מסוימת.
ולחפור לילד מופנם זה לא באמת יעיל.
מצטרפת להמלצה להפנות לאיש מקצוע.
אם ירושלים רלוונטי לכם אז ממליצה מאד על איציק מילר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
לא לעשות עסק
פשוט לא להתיחס
להמשיך הלאה
זה יגיע לבד
הדברים נכתבים מתוך יעוץ עם גדולי הדור במקרים דומים מאד אחרים
לא במקרים של חרדה אלא יותר של עצלות לקום בבוקר וכו
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
תלכו אתם בעצמכם לטיפול
בגיל כזה לא צריך את הילד
אתם צריכים הדרכה הורית מול פסיכולוגית שתנווט אתכם לאט לאט איך לגשת לילד ואיך לפתוח מולו את הנושא
זה ייקח זמן אבל אל תזניחו עוד
גשו לטיפול אפילו אצל מישהי פרטית שמומחית בילדים
טיפול ששווה כל שקל ויחזיר את הילד לפתיחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
גם ל'אבות ובנים' או 'ישיבת מרדכי הצדיק' הוא לא מגיע ?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה