עיצוב אקטואלי בעומר תשפ"ד - מעצבים עומר

[יצחק למפרט]

 

[יצחק למפרט]

הדגל שלי הוא כחול (תכלת) ולבן
מתחילת תנועת התשובה לארץ ישראל (התנועה הציונית) היו מספר הצעות לדגל ישראל.
בין ההצעות שהיו: דגל עם שבעה כוכבים (הצעתו של הרצל) או שניים עשר כוכבים (כל שבטי ישראל), עם אריה ("גור אריה יהודה"), וכולן נדחו, וטוב שכך: דגל אמור להיות סימן זכיר, שקל גם לילדים ולחיילים בשדה הקרב לצייר - וניתן לזיהוי מרחוק. כל ההצעות הללו לא עונות להגדרה הזו.

לכן, הדגל שנבחר הוא המוכר לנו היום: מורכב מ- 2 פסים הלקוחים מקצוות הטליתות השונות של יהודי העולם - שגם אם היו בגוונים שונים בגלויות שונות, הרי הם סימן מזהה ליהודי, והתכלת-כחול הוא צבע יהודי מאז שהקב"ה נתן לנו "על ציצית הכנף פתיל תכלת".

מועדים לשמחה לגאולה שלמה.



בערוץ ווטסאפ: https://whatsapp.com/channel/0029VaEkG0EBFLgSQpUN6A1j
בטוויטר: twitter.com/baomer_2023
בטלגרם: t.me/Typomer
בפייסבוק: fb.com/itzakl
בווטסאפ: https://chat.whatsapp.com/LM2eCKTsMhqGSNXKoep2vz

 

[יצחק למפרט]

*שתיים שתיים שתיים*

מחר נציין 222 ימי מלחמה ו22 ימים בעומר. זו הזדמנות מצויינת לדבר על האפקטיביות של חזרה ורפטטיביות בשיווק ובהטמעת מסרים בכלל.

אילה קינן (שהשיאה אמש את משואת ההסברה) עוסקת בדיוק בזה מתחילת הלחימה: היא חוזרת על מסרים פשוטים וקליטים (דוגמאת 'חמאס הוא דאע"ש') כמה שיותר פעמים ובכמה שיותר מקומות. העיקרון פשוט - ככל ששומעים יותר מסר מסוים - ככה מפנימים אותו יותר ומתחברים אליו יותר. מעבר לכך - כשמסר מהדהד כל כך הרבה פעמים ומכמה שיותר כיוונים קיים גם אפקט משמעותי של (תאמינו או לא) לחץ חברתי.

 

[יצחק למפרט]

שתיים שלוש, ש-גר!

כל מלחמה צריכה עידוד ותמיכה גם בעורף, ומה יותר מעודד את העורף מחיסול מחבלים בשידור חי? לפני הכניסה הקרקעית, 2-3 ש-גר היה המרענן הרשמי, ויעידו על כך החולצות, הקליפים וכל המותגים שניסו לרכוב עליו ולפרסם את עצמם איתו.

ולא סתם טוב שדובר צה"ל פרסם את הסרטונים הללו שבהם טנקיסט, תותחן, חובל או טייס עוזרים לחי"רניק ולכל עם ישראל לחסל מחבלים. חלק חשוב במלחמה הוא תודעת ניצחון ורוח לחימה איתנה. אי אפשר לנצח במערכה בלי הסברה פנימית וחיצונית טובה - שמתחילה קודם כל במוראל. האמירה פשוטה - אנחנו מנצחים.

 

[יצחק למפרט]

עיצוב המוות

חיילים נקברים בלוויה צבאית: ארון, דגל, מסדר, טקס. הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כדי להזכיר לנו ולמשפחות החיילים שהם לא מתו לחינם, הם מתו בשביל להגן עלינו, ואנחנו מוקירים אותם על כך.

לא כל החיילים נהרגים ישירות מאש האויב. יש תאונות ואסונות, אבל כולם כולם הם המחיר של הגנת העם והארץ.

 

[SARALI]

עיצוב המוות

חיילים נקברים בלוויה צבאית: ארון, דגל, מסדר, טקס. הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כדי להזכיר לנו ולמשפחות החיילים שהם לא מתו לחינם, הם מתו בשביל להגן עלינו, ואנחנו מוקירים אותם על כך.

לא כל החיילים נהרגים ישירות מאש האויב. יש תאונות ואסונות, אבל כולם כולם הם המחיר של הגנת העם והארץ.

יאוו הכל כל כך מבטא את מה שקורא באותו יום פשוט צמרמורותת

 

[יצחק למפרט]

פז"מ

הגענו לאמצע הדרך בספירת העומר, וזו הזדמנות מצויינת לדבר על זמנים. תמיד צוחקים על זה שאם נקשור חמור לעץ בבסיס, תוך כמה שנים טובות הוא יהיה נָגד. בצבאנו הקדוש, נגדים הם פשוט חיילים בקבע שאינם קצינים (כלומר מפקדים).

פז"מ הוא בעצם דרך של המערכת להבדיל בין הוותיקים לחדשים, ולתת כבוד למי שהידע שלו והסמכות המקצועית שלו (לכן, יש דרגות קצין גם לאקדמאים בצה"ל).

כמו כן, היא יוצרת ציפיה לחייל: "עוד X חודשים אהיה בדרגה גבוהה יותר", מה שמעודד אותו להישאר במערכת ולתרום לה כדי להגיע לשם, בדומה לרצון שלנו לקידום במקצוע אזרחי.


הספירה החל מצאת הכוכבים (~20:00)
שבת שלום!

 

[יצחק למפרט]

סיכת מקצוע

בצבא כולם לובשים אותו דבר. איך נבדיל בין לוחם שהנשק שלו בשיפוץ בנשקיה, לבין מש"ק הממטרות? התשובה היא: סיכה. בצבא מאוד נפוץ ללכת עם סיכה (או שרוך) על המדים, על מנת לציין את התפקיד, הקורס, ההכשרה או כל דבר אחר - כדי שנבדיל בין מי שלמד ונמצא בתפקיד מסוים למי שלא.

הגאווה החיילית משמעותית מאוד, ככה שגם רב צבאי ששירת בשריון יעדיף כומתת שיריון על פני כומתת בקו"ם (שהיא הכומתה הסטנדרטית של הרבנות). על פי רוב חיילים מקבלים סיכה רק אחרי קורס מקצועי - מה שאומר שהחייל עבר הכשרה משמעותית והוא ראוי להיות חלק מקבוצת עונדי הסיכה.

 

[יצחק למפרט]

*לא רואים ממטר*

יש הסוואה שתורמת למאמץ מלחמתי ויש כזו שרק מפריעה. ובכן הערפל הכבד בשמי איראן - תרם מאוד למאמץ המלחמתי של ישראל (אם זו קשורה להעלמות מסוק הנשיא האיראני ואם לא). הדרמה שמתרחשת כבר כמה שעות בארץ האוייב נהיית מורכבת יותר ויותר בזכות הראוּת העגומה.

הערפל מאז ומעולם נחשב למקום רוחני שמסמל את הלא נודע, את האתגר - וכמובן גם את ההזדמנות לצמיחה. או כמו שכתב שולי רנד:
"יהיה אשר יהיה
לעצמי ממלמל
זה הזמן לפסוע
אל תוך הערפל
כי שמה כי שמה
כי שמה האלוקים"
'

 

[יצחק למפרט]

*רשת הסוואה*

במלחמה, כשלא רוצים שהאויב יראה איפה אנחנו חונים, פורסים רשת הסוואה - כדי שלא ידעו מי ומה. רשתות הסוואה חדישות הן לא סתם פלסטיק פשוט - הן יכולות גם לשבש מכ"מים של חום ושל קרינה אלקטרומגנטית.

בדומה, בניהול של קמפיינים, לפעמים אנחנו לא רוצים שידעו מי המפרסם - בין אם זה בקמפיין טיזר (שבו, בשבוע אחד שואלים שאלה - והקמפיין נותן את התשובה), ובין אם זה בקמפיין פוליטי אנונימי. קמפיין מוצלח עם הסוואה שמופץ ברשתות חברתיות יכול לקבל חשיפה חזקה במיוחד. איראן ורוסיה למשל מנהלות קמפיינים מוסתרים ברשת נגד המערב.
לכו תדעו מי כתב את הפוסט שקראתם עכשיו...

 

[יצחק למפרט]

*Pattern - תבנית*

פסח שני זו הזדמנות לדבר על המצה. המצה מגיעה בצורת עיגול או ריבוע (ואם אופים אותה לבד, אז גם בעוד כל מיני צורות משונות), ויש לה, ובייחוד למצה האשכנזית, משהו חשוב מאוד בעיצוב: תבנית שחוזרת על עצמה - החירורים שעושים ברדלרים - מה שמייצר תבנית של מצה, שניתנת לזיהוי מקרוב ומרחוק.

בעיצוב, מאפיינים חזרתיים משמשים לעיטורים ורקעים, כדי לייצר ייחודיות וסגנון.

 

[יצחק למפרט]

סופרים כבר חודש!

"אין שני מלכים שולטים בכתר אחד". בגמרא בחולין, מופיע דו שיח מעניין - מדוע אחרי שכתוב "את שני המאורות הגדולים", ואחרי כן "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (בראשית א)? "אמרה ירח לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך!".

גם בעיצוב זה ככה: ברוב הקומפוזיציות, אי אפשר שיהיו שני אלמנטים גדולים בעיצוב שזהים בגודלם, הם יבטלו זה את זה. דבר אחד לדור - ולא שני דברים לדור.

 

[יצחק למפרט]

עיצוב בהשראת הטבע

שנים רבות האדם ראה את הציפורים, ורצה להיות ציפור כמותן: לעוף חופשי ולהביט ממעוף הציפור. במלחמות בעבר, היו מחלקים פקודות מגבעה ששולטת על שדה הקרב, והיום, ניתן לראות את שדה הקרב מלמעלה באמצעות רחפן, מטוס, מסוק או לווין.

כדי להתאים כלי לתעופה, אפשר ללמוד ממי שעושה את זה הכי טוב כבר אלפי-אלפי שנים בטבע - הציפורים. כך, אפשר לראות דמיון בין הציפורים למפציץ האמריקני B2; בין רובוטים של מנהרות לנחשים וכלבים; ובין צוללות ליצורים תת ימיים.

 

[יצחק למפרט]

*ארבע על ארבע*

מלחמת העולם השניה היתה מלחמה רבת היקף, שבה השתתפו חיילים - גברים צעירים מלאומים רבים. אחד המותגים שהרוויח חשיפה חיובית רחבה במלחמת העולם הוא הג'יפ של חברת ווילס, שלמעשה היה של חברה קטנה עוד יותר - 'בנטם', שייצרה במפעלים שלה. עד סוף המלחמה, ג'יפ יוצר גם על ידי פורד, והורכב וייוצר בעשרות מדינות בעולם.

מהלך דומה עשה גם "ידיעות אחרונות" מול מעריב, שחילק לחיילים עשרות אלפי עותקים של העיתון בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, וכך עזר לקוראים רבים להכיר את העיתון ולרכוש אותו בהמשך. חיילים הם קבוצת צרכנים משמעותית, והדעה שלהם על המוצר בעת השירות בצה"ל, משחקת תפקיד משמעותי בשוק הישראלי.

*הספירה החל מצאת הכוכבים (~20:15)*
שבת שלום!

 

[יצחק למפרט]

אש! אש! אש!

עד כמה שהסנכרון חשוב בלחימה, כולנו יודעים. טעויות עלולות לעלות במחירים כואבים ומצערים, בעוד שדווקא הצלחות יכולות לגרום בדיוק את ההפך. הרמוניה של פעולות יוצרת אפקט חזק ומרשים שלא מאפשר לאויב לחמוק ממנו ומכריעה אותו.

להבדיל, הדבר קיים גם בעולם הקידום והפרסום: קיימת שיטה של הצפת העולם בבת אחת בתוכן שאותו רוצים לקדם. זו דרך מצויינת לוודא שהנושא הופך לשיחת היום; אף אחד לא ציפה לזה ופתאום כולם רואים את זה. חזק, לא? קחו דוגמה.
בבוקר בהיר אחד בשנת 2021 הופיע המספר 30 בגוון טורקיז על מסכי ענק בכל העולם (בלי שום הסבר). בצרפת, בלונדון, ברומא, בברזיל, בניו יורק וכו'. התופעה המוזרה שהגיחה בכל העולם בבת אחת גררה המון סערות: פרשנים הוזמנו לאולפנים, עיתונים שפכו דיו וניסו להבין על מה נשפך פה כסף והמדיות החברתיות סערו. כולם ניסו להבין על מה מדובר, בבת אחת כולם מדברים על '30'. עד שהגיע ההסבר - '30' הוא השם של האלבום החדש של הזמרת אדל.
גאונות שיווקית, והכל בזכות הסנכרון ויריית הפתיחה החזקה.

 

[יצחק למפרט]

שלוש, ארבע ו...

יש לנו זכרון טוב למספרים. כלומר, לא לכולנו, אבל לחלקנו. לכן מי שרוצה לכתוב מסר קליט - לעיתים יבחר לצרף מספרים לטקסט שלו. במשנה בפרקי אבות (שנוסחה כך שיהיה קל לשנן אותה), סודרו בזה אחר זה "עשרה דברים...", ככה יותר קל לזכור את כל הדברים שיש מהם 'עשרה'. ישנן גם משניות במסכתות אחרות שנפתחות במספרים ("ארבעה אבות נזיקין", לדוגמה).
גם בשירים, הרבה פעמים הוספת מספר תחזק את הזכירות של השיר, עד כדי כך שהייתה תקופה שבה שירי תרבות פופלארית ישראלים רבים ניסו לצרף מספרים לשיר, כדי להגדיל את תפוצתו.

בתש"פ, נושא ספירת העומר שלי היה שירים - 49 שירים שבכל אחד מהם המספר של אותו יום.

 

[יצחק למפרט]

החצאית של 35

לחטיבה שלושים וחמש, חטיבת הצנחנים, יש כמה מאפייני לבוש ייחודיים. הם מתאימים את הצבעים של הכומתה והנעליים וגם לובשים ירכית - טוניקה. בניגוד לחולצת המדים הרגילה, את הירכית לא מכניסים לתוך המכנסיים אלא חוגרים את החגורה מעליה, בנוסף על חגורת המכנסיים.

למה? ובכן, מסורת. הירכית הייתה נהוגה במספר צבאות בעולם במאות השנים האחרונות, ולצנחנים של צה"ל היא הגיעה כהעתקה מהצבא הבריטי.

 

[יצחק למפרט]

הלוגו של 36

בסמל של עוצבת 'געש' יש את כל מה שצריך לוגו צבאי: חיתוך דומה לזה של תג יחידה; חרב, כנפיים, רמיזה לדגל, וכלי לחימה חזק ומשמעותי.

הלוגואים הצבאיים דומים זה לזה בדרכם שלהם, למרות שיש בצה"ל מי שארחאי "לסדר" אותם, בפועל - יוזמות מהשטח יותר חזקות מהשלטון בנושא הזה ויש שימוש רחב בסמלים לא רשמיים.

לוגואים טובים (ה-7 של חטיבה 7, העץ של גולני) מזוהים לאורך שנים, ותורמים לגאוות יחידה, ולוגואים גרועים נשארים שם פשוט כי לרוב, ובכן, זה לא מעניין אף אחד

 

[יצחק למפרט]

חיות הטבע בסמלי צה"ל

יש מחקר על כך שילדים, וגם קופים שגדלו בשבי, שלא נחשפו לנחשים, מזהים טוב יותר נחש מאשר אלמנטים אחרים בתמונה. למה? הנחש מעורר בנו רגש. עוד מחטא האדם הראשון, הנחש מפחיד את האדם - "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב".

גם הרעין שנוזל קטן בשן נסתרת של הנחש, מסוגל להפיל חיות גדולות ממנו, הוא מפחיד. בפרט שהנחש רוחש מתחת לרגליים שלנו, ועלול לנצל את יתרון ההפתעה שלו. גם צבא רוצה להתנהל כמו נחש: כח קטן עם נשק קטלני שבא בשקט ומכניע דברים גדולים - "הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור". אולי בשל כך הנחש נפוץ בסמלים בצה"ל. לצנחנים, נחש מעופף, לחיל רפואה - נחש הרפואה, שהוא סמל לרפואה עוד מימי משה רבנו ונחש הנחושת.

 

[יצחק למפרט]

האריה והחתול

האריה הוא החתול ההיסטורי החזק של ארץ ישראל. שמשון הגיבור ששיסע את האריה מכנה אותו "עז", ודוד מתאים להילחם בגלית כי הוא כבר הכה אריה והציל את הצאן. האריה הוא גם סמל לממלכת יהודה - "גור אריה יהודה", ומכאן סמל העיר ירושלים וסמל פיקוד מרכז.
בעברית יש לאריה יש שישה שמות (לפחות), לכן לצד "אריות הירדן" נמצא את הגדודים "כפיר" ו"לביאי הבקעה". יש מספיק אריות לכולם.

לצד האריות, חיו בארץ ישראל חתולים גדולים נוספים. על שם הנמרים, שהאחרונים שבהם נכחדו בכלל לא מזמן, יש גדוד בתותחנים; גדוד ברדלס אחראי על הגנה בגבול מצרים; ואת הפנתר (שהוא הסוג המשותף של המינים אריה, נמר, יגואר וטיגריס) תמצאו בגדוד שתפקידו לסכל הברחות בחטיבת אפרים.
וכמובן, יש את קרקל - חתול החולות, שעל שמו יש גדוד שגם כן פועל בגבול מצרים.

וכן, יש גם חתול. הסמל של יחידת החילוץ 669 הוא חתול עם עיניים ירוקות הפועל בלילה.