סיפור בהמשכים נשק הימלטות - סיפור בהמשכים

[אוראל סולטן]

בעז"ה פרק 25 בקרוב (לא נראה לי שהיום, אבל אולי מחר בערב.).

 

[תמרוז]

תה בחיר. אתה תהיה המנהיג החדש של 'הסגולים'."

בחיר. בחי"ר. או בכיר?

 

[Ayala10]

סוף סוף יש לי אפשרות להגיב כאן....
הסיפור הזה בעיניי ממש יפה!!!
כל פעם שעולה פרק חדש, אני כבר מחכה לפרק הבא...

 

[אליהו פ]

נראה לי בחיר מלשון נבחר.

בחיר. בחי"ר. או בכיר?

 

[תמרוז]

נראה לי בחיר מלשון נבחר.

הא.
תודה.

 

[yael305]

סוף סוף אי יכולה להגיב.
סיפור ממש יפה,
מחכה להמשך

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה (2175):

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה.

בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח ע"י רובוטים, משפחתו בורחת ליער. האב נהרג, הבן יורה במשפחה ונעלם, עשן אדום מופיע. קבוצה מחפשת אחריו, זקנה מוליכה אותם למיקום השעון, שם הם שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה אירועים מוזרים בחדרו.

בעבר (2100):

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ונתפסים במלכודת שמתפוצצת. בעל האחוזה מכניע את הלפבר. חייל ומפקדו נהרגים. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, גורלו לא ידוע.

#25

2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.

רננו, מחוזק משיקוי האומץ, נאבק בחיילים האפורים באכזריות חסרת מעצורים. צעקותיהם מהדהדות במסדרונות האפלים, דמם ניתז על הקירות כמו ציורי זוועה.

הוא פורץ את דלת התא בכוח על אנושי, רץ במסדרונות האפלים כמו צללים רודפים אחריו. אור קלוש חודר דרך חלונות גבוהים, מראה לו את דרכו.

פתאום, הוא נתקל בקיר אבן מוצק. אין מוצא. ייאוש מציף אותו, לוחץ עליו כמו יד קפואה.

הוא מנסה לדחוף את הקיר, אך הוא לא זז. הוא מנסה למצוא דרך חלופית, אך אין. הוא לכוד.

דמעות זולגות מעיניו, זעם בוער בלבו. הוא לא מוכן לוותר. רננו סוגר את עיניו, מתמקד בכוח האדיר שבתוכו. אור סגול בוהק פורץ מגופו, עוטף אותו כמו הילה מרהיבה.

הקיר נעלם, כאילו מעולם לא היה שם. רננו רץ הלאה, מהיר יותר, חזק יותר, נחוש יותר.

בינתיים, בחדר המפקדה.

גנרל קראוס יושב על כסאו, צופה במסך ענק המציג את תמונתו של רננו.

"רננו", אומר חייל אפור, קולו רועד מפחד, "הוא בורח".

קראוס קם מכיסאו, פניו מעוותות מזעם. "תפסו אותו!" הוא צועק, קולו מהדהד כמו רעמים, "הביאו אותו אליי חי! עכשיו!".

חיילים אפורים רבים פורצים אל החדר, אך רננו זריז מהם. הוא מתחמק מהתקפותיהם, נע כמו צל אפל, בלתי נתפס.

בבת אחת הוא מגיע אל חדרו של קראוס, עומד מולו פנים אל פנים. עיניו של קראוס המביטות בו בורקות מזעם, אך רננו קר כקרח.

"אתה תפסיד", אומר רננו, קולו חד כתער, "השלום ינצח!".

קראוס מנסה לתקוף, אך רננו מהיר ממנו. הוא תופס את ידו של קראוס, מסובב אותה מאחורי גבו, לוחץ חזק עד שקראוס צועק מכאב.

"כעת, תשלם על מעשיך!" אומר רננו, זעמו בוער בעיניו כמו אש הגיהינום.

באותו הזמן, במקום אחר.

לי, מנהיג המשנה החדש של "הסגולים", עומד מול קבוצת אנשים נרגשים.

"אנחנו לא נלחם במלחמות", הוא אומר, קולו חזק וברור, "אנחנו נביא שלום דרך אהבה והבנה".

האנשים מריעים, מניפים את ידיהם באוויר. תקווה חדשה נדלקת בעיניהם, אך הם יודעים שהדרך לא תהיה קלה.

בצד האפל של החדר עומדת קבוצתו של לי, שבעוד רגע עומדת לשתות מהשיקוי החדש שהכין המנהיג הראשי, ומשוחחת בינה לבין עצמה בלחישה.

"משהו מוזר לי כאן", אומר דן, "איך זה יתכן שלי, המתנגד הגדול לסגולים, וזה ששבר את הבקבוק, פתאום יהפוך לכזה חסיד שלהם?".

שאלתו נותרת לעמוד עוד מספר שניות בחלל האוויר, כיוון שלי מכריז ברמקול שעליהם ללכת לקדמת הבמה.

הם לא יודעים, שבלב המנהיג, יש עוד דברים מלבד רצון טוב לשלום...

 

[Ayala10]

הם לא יודעים, שבלב המנהיג, יש עוד דברים מלבד רצון טוב לשלום...

לייקתי אימוג'י עצוב רק בגלל המשפט הזה...
הכל נהיה אופטימי וכיפי ופתאום משפט מחץ כזה...
מחכה במתח להמשך....
מעניין מהם רצונותיו האפלים...

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה (2175):

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ הוא מגיע לחדר המפקדה ונאבק במפקד קראוס. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה.

בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח ע"י רובוטים, משפחתו בורחת ליער. האב נהרג, הבן יורה במשפחה ונעלם, עשן אדום מופיע. קבוצה מחפשת אחריו, זקנה מוליכה אותם למיקום השעון, שם הם שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה אירועים מוזרים בחדרו.

בעבר (2100):

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ונתפסים במלכודת שמתפוצצת. בעל האחוזה מכניע את הלפבר. חייל ומפקדו נהרגים. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, גורלו לא ידוע.

#26

2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.

חיילים אפורים הגיעו בריצה למפקדה, מקיפים את רננו מכל עבר, נאבקים בו באכזריות. אור סגול בוהק יוצא מגופו, מכה את האויבים באור מסנוור. אך מספרם הרב מכריע אותו.

פתאום, מתוך ההמון, פורץ חייל אפור ונועץ פגיון בלבו של רננו. רננו צונח על רצפת האבן, דם שותת מפצע עמוק שנפער בגופו.

קראוס מתקרב, צחוק מרושע על פניו, "הפסדת", הוא אומר, "השלום מת!".

דמעות זולגות מעיניו של רננו, אך זיק של נחישות עדיין בוער בהן, "לא", הוא לוחש, "השלום לא ימות כל עוד יש אנשים שמאמינים בו".

קראוס מוציא אקדח מכיסו ומכוונו לעבר רננו, אך לפתע, דמות אפלה מופיעה מאחוריו.

הדמות מניפה את ידה, אור סגול עז פורץ ממנה ופוגע בקראוס. קראוס צונח על רצפת האבן, מת.

"הצלחת", אומרת הדמות לרננו, קולה רך ועמוק. "השלום ניצח".

רננו מנסה לדבר, אך אין לו כוח. עיניו נעצמות לאט, והוא נכנס לעילפון עמוק.

באותו הזמן, במקום אחר.

"הגיע הזמן לשתות את השיקוי", אומר לי לקבוצה שעלתה לבמה, קולו חזק וברור, "הוא יביא לנו שלום ואיחוד".

דן ניגש ראשון לעבר לי, לוקח ממנו את השיקוי.

לפתע, בבת אחת דן מנפץ את השיקוי על הרצפה, נותן לשלוליות סגלגלות לשיט על הבמה.

קולות המולה נשמעים בחלל, המוני הסגולים מרימים את קולם על דן השובר בצעקות מחאה.

השקט משתרר בבת אחת, האיש הזקן, המנהיג הראשי שלל הסגולים, מגיע למרכז הבמה משום מקום, וצועד לעברו של דן.

"יש משהו משותף בקבוצה שלכם, כולכם אוהבים לשבור שיקויים סגולים", אומר הזקן לדן בקול ציני מהרגיל, "בוא איתי גם, אני אלך איתך לאן שהלכתי עם לי".

"ואם אני לא ארצה?", שואל דן.

"אני אענה לך, למרות שיש בשאלתך מן החוצפה", משיב לו הזקן בארשת פנים שלווה, "למרות שנראה לי שיש צורך לענות, אתה מבין לבד שיש פה מספיק סגולים שיכולים להתנפל עליך אם תסרב".

"טוב", נאנח דן, וצועד אחרי הזקן בחוסר חשק לכיוון מקום בלתי ידוע.

כעבור דקה, חוזרים דן והזקן, מבט מחויך בענייהם, מנופפים אל הקהל לשלום.

"יש לי דה ז'ה וו", אומר אלק, אחד מן הקבוצה, "קודם לי, אחר כך דן, כל מי שהזקן לוקח אותו לשם חוזר... אחר".

"צריך לבדוק מה הוא עושה שם", אומר מטיו, חברו של אלק, "ואל תדאג, יש לי כבר תוכנית".

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה (2175):

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ הוא מגיע לחדר המפקדה ונאבק במפקד קראוס. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה. דן שובר את השיקוי החדש, הולך אחרי הזקן ,וחוזר אח"כ מוזר מבעבר.

בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח ע"י רובוטים, משפחתו בורחת ליער. האב נהרג, הבן יורה במשפחה ונעלם, עשן אדום מופיע. קבוצה מחפשת אחריו, זקנה מוליכה אותם למיקום השעון, שם הם שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה אירועים מוזרים בחדרו.

בעבר (2100):

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ונתפסים במלכודת שמתפוצצת. בעל האחוזה מכניע את הלפבר. חייל ומפקדו נהרגים. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, גורלו לא ידוע.

#27

2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.

רננו שוכב על רצפת האבן, מחוסר הכרה. דמו זורם על הרצפה, משאיר כתם אדום כהה, עדות אילמת לקרב האכזרי שזה עתה הסתיים.

עיניו נפקחות לאט, מעורפלות מכאב ובלבול. דמות אפלה עומדת מעליו, עיניה בורקות באור סגול מסתורי, כמו שני פנסים קטנים החודרים דרך ערפל סמיך.

"רננו", אומר קול עמוק וחסר רחמים, "הגיע הזמן לקום. גורל העולם תלוי בך".

רננו מתאמץ להתרומם, גופו כואב בכל שריר. הוא מביט בדמות האפלה, מנסה להבחין בפרצופה, אך האור העז מסנוור את עיניו.

"מי אתה?", הוא שואל בקושי, קולו חלש ורועד.

"אני מי שאתה רצית", עונה הדמות, חיוך קר מתגנב אל שפתיה. "אני הנרצ'ן. אני המנהיג".

רננו נדהם. מה שהוא רצה? מה זה אומר? וחוץ מזה, הנרצ'ן הזה לא היה כאן כבר? הוא רוצה לשאול שאלות, אך הדמות האפלה לא נותנת לו הזדמנות.

"אין זמן להסברים", היא אומרת, קולה חד כמו סכין. "האויבים שלנו מתקרבים. עלינו ללכת".

היא מושיטה יד לרננו, והוא נאחז בה בחוזקה. אור סגול בוהק מקיף אותם, עוטף את רננו בסחרור.

הוא מנסה להיאחז במשהו, אך העולם סביבו מתמוסס כמו חלום בלהות.

בבת אחת, הוא נעלם מהמפקדה, מותיר אחריו רק כתם אדום כהה על רצפת האבן.

באותו הזמן, במקום אחר.

אוויר צונן ולח חודר אל תוך עצמותיהם של אלק ומטיו כשהם עומדים מול דלת ברזל כבדה וחלודה. אור פנסיהם הקלוש משתקף על פני השטח המחוספס, ומטיל צללים מאיימים על הקירות.

"אתה בטוח שזה פה?", לוחש מטיו, קולו רועד קל.

"כן", עונה אלק, נחישות מבריקה בעיניו. "ראיתי את מיקום החדר הזה בדרך לכאן. שם, כנראה, נמצאות התוכניות".

מטיו בולע את רוקו. "אבל איך נדע מה לעשות עם התוכניות האלה? הן כתובות בשפת הסגולים, ואנחנו לא מבינים כלום".

"אל תדאג", אומר אלק, חיוך קטן מתגנב אל פניו, "יש לי תוכנית. תוכנית שתשנה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים".

הם מחליפים מבט קצר, הבנה חולפת ביניהם.

באותו רגע, רעש מתכתי חזק נשמע מהחדר הסמוך.

אלק ומטיו קופאים במקומם, לבבותיהם דופקים בפראות.

"מישהו שם", לוחש מטיו, פניו חיוורות.

"מהר", אומר אלק, קולו לחוץ. "צריך להיכנס לפני שהם יתפסו אותנו".

במהירות הבזק, הם פותחים את הדלת ונכנסים פנימה.

החדר חשוך ומאובק, מלא בארגזים ישנים ומסמכים מאובקים.

אך אלק ומטיו לא שמים לב לכך.

עיניהם ממוקדות בכתובת דהה שעל הדלת שמולם: "חדר המנהיג".

הם מניחים יד על הידית, לוקחים נשימה עמוקה ופותחים את הדלת.

אור פנסיהם חותך את החושך, חושף חדר מרווח עמוס במפות, ספרים עתיקים ומכשירים מוזרים.

אך אלק ומטיו לא מתרשמים מהמראה המרהיב.

עיניהם מופנות מיד אל השולחן הגדול במרכז החדר, ועליו מונח ספר עתיק, כרוך בעור כהה.

אלק ניגש אליו בחרדת קודש ופותח אותו בעדינות.

"מה זה?", שואל מטיו ברעד.

"היומן של המנהיג", עונה לו אלק ופחד מה שזור בקולו.

החברים פותחים בזהירות את היומן, ומתחילים לקרוא בדף הראשון.

הם לא יודעים שעיניים אדומות צופות בהם מהצללים.

חיוך קר מתגנב אל שפתיה של דמות אפלה.

"הגיע הזמן", היא לוחשת, "הגיע הזמן שהם יגלו את האמת".

הדמות לוחצת על כפתור בדש בגדה, ומתפוגגת ברגע אחד.

הם ממשיכים לקרוא, אך לפתע, צללית שחורה ענקית מופיעה מאחורי אלק ומטיו.

היא מרימה יד אפלה, וציפורניים חדות כמו תער מתמתחות לעברם.

אלק ומטיו צועקים בפחד, אך כבר מאוחר מדי.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה (2175):

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ הוא מגיע לחדר המפקדה ונאבק במפקד קראוס, נורה על ידו, ובורח עם הנרצ'ן. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה. דן שובר את השיקוי החדש, הולך אחרי הזקן ,וחוזר אח"כ מוזר מבעבר. חבריו מגיעים לחדר הזקן וקוראים בספר, כשדמות אימתנית פוגשת בהם.

בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח ע"י רובוטים, משפחתו בורחת ליער. האב נהרג, הבן יורה במשפחה ונעלם, עשן אדום מופיע. קבוצה מחפשת אחריו, זקנה מוליכה אותם למיקום השעון, שם הם שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה אירועים מוזרים בחדרו.

בעבר (2100):

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ונתפסים במלכודת שמתפוצצת. בעל האחוזה מכניע את הלפבר. חייל ומפקדו נהרגים. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, גורלו לא ידוע.

#28

2111, ארה"ב, מקום מסתור.

רננו מוצא את עצמו בחדר חשוך ולח, מוקף בקירות אבן קרים. דממה מוחלטת שוררת סביבו, רק צללים רוקדים באור החלש של פנסו.

"איפה אנחנו?", הוא שואל בקול רועד.

"במקום שבו גורל העולם יוכרע", עונה הדמות האפלה, קולה מהדהד בחדר.

"מה אתה רוצה ממני?", הוא שואל, קולו רועד עוד יותר.

"אתה זה שיציל את העולם", עונה הנרצ'ן, קולו מלא ביטחון. "אתה זה שיעצור את המלחמה וישיב את השלום לאנושות".

רננו צוחק בבוז. "אתה מדבר שטויות", הוא אומר, "אני סך הכל בחור צעיר. מה אני יכול לעשות?".

"אתה יכול לעשות הרבה יותר ממה שאתה חושב", עונה הנרצ'ן תוך כדי שהוא מתקרב אליו באיטיות, "בתוכך יש כוח עצום, כוח שרק אתה יכול להשתמש בו".

הוא מניח יד על חזהו של רננו, ואור סגול חזק בוקע מכפו.

כעין זרם חשמלי עובר דרך גופו של רננו, גורם לו לכאוב ולצרוח.

"מה אתה עושה לי?", הוא צועק, נאבק להשתחרר מאחיזתו.

"אני מפתח את הפוטנציאל שלך", עונה הנרצ'ן, חיוכו קר מתמיד, "אני מעורר את הכוח שבך".

רננו מרגיש כאילו עומד להתפוצץ. כאב בלתי נסבל מציף אותו, עיניו מתגלגלות לאחור וראשו נופל רפוי.

"לא!", הוא צועק בפעם האחרונה, אך קולו נאבד בדממת החדר החשוך.

הוא שוקע באפלה, חסר הכרה, גורלו תלוי בידי הנרצ'ן המסתורי.

באותו זמן, במקום אחר.

"עצרו!", צועק האיש בקול עמוק ומפחיד. "לא עוד צעד אחד!".

אלק מביט באיש, פניו חיוורות מפחד.

הוא מכיר את האיש הזה.

זהו הנרצ'ן, מנהיג הסגולים, האיש שפגשו לפני זמן קצר.

"מה אתה עושה פה?", שואל אלק בקול רועד.

"זה לא משנה", עונה הזקן, קולו קר ומרושע, "אתם גיליתם יותר מדי. עכשיו עליכם למות".

הוא מוציא אקדח מכיסו ומושך את ההדק, ירייה בוהקת עומדת לחתוך את החושך.

אך פתאום, דמות נוספת קופצת מהצללים, אקדח בידה.

דן.

הוא מכוון את האקדח אל הזקן, פניו נחושות.

"עצור!", הוא צועק, "לא תיפגע בהם!".

הזקן מופתע. "דן?", הוא מתפלא, קולו מלא תדהמה, "מה אתה עושה פה?".

"הבנתי את המשחק שלך", עונה דן, עיניו בוערות בזעם, "אתה משתמש באבקת שליטה כדי לשלוט באנשים. עשיתי את עצמי נוגע באבן, ידעתי שזה לא סתם, כנראה עליה מפוזרת האבקה".

הזקן צוחק צחוק שטני. "כן, ניחשת נכון", הוא אומר, "אבל זה לא משנה. עכשיו תמותו כולכם!".

הוא בא ללחוץ על ההדק, אך דן יורה ראשון.

כדור בודד פוגע בראשו של הזקן, והוא נופל ארצה ללא רוח חיים.

אלק ומטיו עומדים שם, נדהמים ומבולבלים.

"בואו", דן ניגש אליהם, פניו חיוורות, "צריך ללכת מכאן. עוד מעט יבואו חיילים".

הם בורחים מהחדר במהרה, מותירים את גופתו של הזקן מאחוריהם.

המסדרונות האפלים מפחידים מתמיד, צללים רוקדים סביבם כרדופים על ידי רוח.

פתאום, רעש חזק נשמע מאחוריהם. הם מסתובבים ורואים דלת ברזל כבדה נפתחת, אור בוהק מציף את המסדרון.

דמויות אפלות, לבושות סגולים יוצאות מהדלת, עיניים אדומות בורקות בפניהם.

"סגולים!", צועק דן בפחד, "הם מצאו אותנו!".

אין להם זמן לברוח.

הם חייבים להילחם בהם, למרות הפחד, למרות הסיכויים הקלושים.

אלק מושך את סכינו, מטיו מושך את חרבו ודן את אקדחו.

הם עומדים יחד, מוכנים להילחם על חייהם ועל גורל העולם.

הקרב האמיתי מתחיל עכשיו.

 

[Ayala10]

הנרצ'ן שמסופר עליו עם רננו זה אותו אחד שדן הרג אותו??

 

[אוראל סולטן]

בינתיים כן.

(ולא לשאול איך הוא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית אם הוא לא דופליקט, בשביל זה תצטרכי לחכות להמשך...).

 

[Ayala10]

(ולא לשאול איך הוא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית אם הוא לא דופליקט, בשביל זה תצטרכי לחכות להמשך...).

ת'אמת לא קראתי את דופליקטים...
אבל, תכ'ס חשבתי שזה טעות, לכן שאלתי...

 

[אוראל סולטן]

בעז"ה פרק הבא עוברים לזירה אחרת. חכו ותראו...

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, נופל. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#29

2100, פג'יס קוב, נובה סקוטיה, קנדה.

סוניל התעורר בבהלה, מצחו נוטף זיעה קרה. חלום מוזר על התעטשות, דלתות נטרקות ו... שריון ירוק? הוא הניד בראשו, מנסה להיפטר משאריות החלום המטריד. השרירים שלו כאבו כאילו התאמץ יתר על המידה. "כנראה רק סיוט," מלמל לעצמו.

הוא התארגן במהירות, תיק בית הספר על כתפו, ויצא אל הבוקר הקריר. הדרך לבית הספר הייתה שגרתית כתמיד, אך תחושת אי נוחות קלה ליוותה אותו. הוא לא הצליח להיפטר מההרגשה שמשהו מוזר קרה, אבל הזיכרונות היו מעורפלים מדי.

הוא ניער את הראש, מנסה להיפטר מהתחושה המטרידה. "סתם חלום," מלמל לעצמו, אבל ידע שזה לא נכון. משהו קרה, משהו שהוא לא זוכר.
אחד עשר שנים מאוחר יותר, אוניברסיטת נובה-טק, הליפקס, קנדה.

עם השנים גדל סוניל, ולאחר לימודים מרובים, הפך לסטודנט מבריק לפיזיקה תיאורטית. הוא ישב בחדרו בשתיקה, מוקף בספרים ובמסכים הולוגרפיים. סוניל החזיק בעטו וכתב במהירות, הוא ניסה לעבוד על פרויקט סודי ביותר – פיתוח מודל מתמטי שיכול לחזות את עתיד היקום.

השעה הייתה מאוחרת, והעייפות הכריעה אותו. הוא ניסה להישאר ער, אבל הדגדוג באפו גבר. הוא ידע שהוא עומד להתעטש, ובלי משים, ניסה שוב את אותו ניסוי ילדותי – להתעטש בעיניים פקוחות.

"האאאאטששששוווווווו!"

העט המיוחד שלו, שכתב בנוזל מתכתי על משטחים דיגיטליים, נפל מידו. החדר התמלא באור ירוק מסנוור, והאוויר רטט באנרגיה גולמית. סוניל הרגיש את גופו מתפרק ונבנה מחדש, כל תא וכל מולקולה רוטטים בתדר בלתי אפשרי.

הכל חזר אליו בבת אחת – הדלת הנעולה, השריון הירוק, ההתחברות הכושלת.

הוא גרין-קולורס.

ניסה שוב להתחבר למאגר הירוקים, הפעם בנחישות ובידע שצבר בשנים שחלפו. התחושה הייתה אחרת, חזקה יותר, מלאת עוצמה.

באותו זמן, במפקדת האפורים.

"עלייה חוזרת!", קרא טכנאי צעיר בבהלה. המסכים הראו את ה"עלייה" כשגופו מתעוות בצורה מפלצתית.

"לא ייתכן!" זעק המפקד, "הוא לא היה אמור להתחבר שוב! XDWFCER לא פעל?".

"כבר מאוחר מדי", התערב קצין בכיר, "הוא כמעט מחובר לגמרי. אין ברירה".

הוא ניגש אל לוח הבקרה ולחץ על כפתור אדום גדול.

"תפעילו את פרוטוקול אומגה! עכשיו!".

בינתיים, באוניברסיטת נובה-טק.

סוניל הרגיש את ההתחברות מתקרבת לשיאה. הוא ראה את היכולות שלו צפים לנגד ענייו, את הפוטנציאל הבלתי מוגבל של הכוחות שלו.

ואז, כאב חד פילח את ראשו. הוא צרח, גופו מתפתל בעוויתות. האור הירוק התפוגג, מוחלף בחשכה מוחלטת, משקיע את סוניל בעלפון עמוק.

עלפון שממנו לא יתעורר.

לעולם.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב. האפורים מנסים לעצור את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#30

שנה אחרי, 2112, רובע צ'יודה, טוקיו, יפן.

בין החנויות העמוסות של אקיהברה, צעד סוניל הצעיר בין ההמון, קשר של אי נוחות מתהדק בבטנו.

הוא לא היה בטוח מה בדיוק לא בסדר. אולי היו אלו הצללים המרצדים שנראו כרוקדים בקצה ראייתו, או הקקופוניה של צלילי הרחוב שהרגישה מעוותת, כמו שמיכה כבדה על אוזניו. לאחרונה גם הזמזום המוכר של מחשבו כאילו הלם בעוצמה מטרידה, המילים על דפיו היטשטשו לנגד עיניו, והוחלפו בהבזקים חולפים של סמלים מוזרים שהעבירו צמרמורת במורד עמוד השדרה שלו.

הוא נעצר בפתאומיות, זיעה קרה מכסה את עורו. גבר, גבוה וכחוש, פניו מוסתרות על ידי מעיל ארוך וכהה, עמד מעבר לרחוב. עיניהם ננעלו לרגע חולף לפני שהאיש נעלם בתוך ההמון.

סוניל, מנער מעליו את התחושה המוזרה, המשיך בדרכו. הוא הגיע לבניין המגורים שלו, מבנה מלוכלך דחוס בין חנויות אלקטרוניקה מתנשאות. האוויר המעופש של המסדרון העצים את תחושת המחנק.

דירתו הקטנטנה הציעה מעט הפוגה. כשהדליק את האור, הבהוב סטטי ריקד על מחשבו. הוא התיישב, העייפות מושכת אותו מטה. אבל השינה לא באה. הוא המשיך להביט במסך, מצפה שמשהו - כל דבר - יקרה.

ככל שהלילה העמיק, הצללים בפינות החדר נראו כאילו נמתחים ומתפתלים בשלל צורות מאיימות. לבו הלם בצלעותיו כשהוא מתאמץ לשמוע משהו מעבר לזמזום העיר למטה.

ואז, צליל. לחישה קלושה, בוקעת לכאורה מתוך מוחו שלו. זו לא הייתה שפה שהוא זיהה, אבל היא גרמה לו לזעזוע קל. פאניקה צפצפה בגרונו.

לפתע שטף אותו גל של סחרחורת. החדר כאילו נטה בבת אחת על צירו, מתמוסס למערבולת צבעים אחידה. הוא ניסה לצרוח, אבל שום צליל לא נמלט משפתיו. העולם נעלם סביבו, הוחלף בריקנות עצומה המנוקדת באורות מרצדים וקולות חסרי גוף.

לפתע, ללא הכנה מוקדמת, החדר חזר לקדמותו, כאילו לא ארע דבר.

הוא מעד החוצה אל הרחובות ההומים, אור היום נותן מעט נחמה. שלטי הניאון נראו בהירים יותר, הצללים עמוקים יותר. הוא הרגיש שונה, איכשהו... הוא השתנה.

הוא ניסה להיזכר. משהו על שריון ירוק, התעטשות, דלת נעולה... אבל הזיכרונות היו מעורפלים, כמו חלום שחומק מבין אצבעותיו. הוא ניסה להתעלם מהם, להתמקד בשגרה. אבל התחושה המטרידה לא הרפתה.

הוא החליט לבקר את חברו הוותיק, קנג'י. אולי הוא, עם חוכמתו הרבה, יוכל להציע הסבר כלשהו לאירועים המוזרים.

קנג'י גר בשכונה שקטה, בניגוד מוחלט לכאוס הניאון של אקיהברה. סוניל ניווט במבוך הרחובות הצרים, אי הנוחות גוברת עם כל צעד. כשהגיע לדירה של קנג'י, הוא דפק בחשש על הדלת.

אין תשובה.

הוא דפק שוב, ליבו הלם בצלעותיו.

עדיין אין תשובה.

הוא הציץ מבעד לזכוכית החלבית של הפתח. הדירה הייתה חשוכה, דממה מטרידה תלויה באווירה.

לפתע צדה את עיניו תנועה. הבהוב של אור מבפנים. הוא דחף את הדלת לרווחה, הזוהר הקל בקע ממחשבו של קנג'י קובץ בודד היה פתוח על המסך, שכותרתו "ההתעוררות".

נשימתו של סוניל שקטה. הוא התקרב למחשב, ידיו רועדות. המסך הבהב, והמילים "ההתעוררות" נעלמו, מוחלפות בשורה אחת של טקסט:

"מצאנו אותך. אנחנו יודעים מה קרה בחדר. ואנחנו יודעים על הצלקת. הגיע הזמן שתתעורר. הגרין-קולורס".

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, ומגלה שהוא נעלם. האפורים מנסים לעצור את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#31

2112, ביתו של קנג'י, יפן.

יבבה קורעת לב מילאה את החדר בפתע פתאום. קנג'י הופיע משום מקום, גופו מתפתל, פניו מעוותים בכאב. דממה מעיקה שררה, נשברת רק על ידי נשימותיו הכבדות של קנג'י.

"קנג'י! מה קורה? איך הגעת לפה?", סוניל קרא, קולו מהדהד בחלל הריק.

"סוניל..." לחש קנג'י, קולו רועד, "זה... זה בראש שלי. תמונות, לחישות... הם מציפים אותי."

ללא כל תכנון מוקדם, דלת הבית נפתחה בחריקה צורמת, מטילה רסיס אור על פני החדר. דמות עמדה בפתח, עטופה בצל, צורתה מעורפלת כרוח רפאים.

"אתה זה שגרמת לקנג'י להיראות ככה? למה?", שאל סוניל, קולו יציב למרות הרעד בידיו.

הדמות צחקקה בצליל יבש וחסר הומור ששלח צמרמורת בגופו של סוניל. "הוא המפתח. הוא מחזיק בידע שאנו מחפשים".

הדמות התקרבה לגופו של קנג'י, מחזיקה בידה חפץ קטן ומוזר, מה שגרם לקנג'י להביט באיש בחיוורות.

סוניל לא יכול היה לשאת את זה יותר. הוא זינק קדימה, נחוש להציל את חברו. אבל הדמות הייתה מהירה יותר. יד קרה נצמדה לכתפו, עצרה אותו במקומו, "אתה לא תתערב," סינן הקול, "זה מעבר להבנתך".

זעם לוהט הציף את סוניל. הוא הושיט את ידו לכיסו, שלף את העותק השחוק של ספר שקרא כילד. "תתרחק ממנו!", הוא שאג, מניף את הספר כמגן.

הדמות הטתה את ראשה, הבהוב של שעשוע חוצה את צורתה המוצללת. ״נשק מעניין״ , הוא לחש, "אבל בסופו של דבר הוא קצת חסר תועלת, לא?".

לפתע, נקישה קצבית בקעה מכיסו של קנג'י. מבטו של סוניל זינק לעבר חברו. מכשיר קטן ומתכתי, שלא נראה קודם, מצמץ ברכות על ברכיו.

שעון.

השעון החל לזמזם ברעש , מפיל את הדמות לאחור. השעון פעם באור לבן מבריק, כאילו התעורר לחיים. מבט של פחד ריצד על פני הדמות האפלה.

עיניו של קנג'י התרחבו. "השעון," הוא התנשף, קולו מלא באנרגיה חדשה, "זה... זה נלחם בחזרה".

ואז, בבת אחת, הכל נעלם. האורות נדלקו שוב, המסכים חזרו למסך שחור. אורו של השעון התעמעם, דועך.

סוניל ניגש במהירות לקנג'י, משחרר את הרצועות שהחזיקו אותו בשבי. הקלה שטפה אותו, גל כה חזק עד שהותיר אותו רועד.

קנג'י, הניד בראשו, פניו חיוורות. "אני... אני לא זוכר הרבה," אמר, "רק הבזקים, תמונות... וקול שאומר לי שאני המפתח למשהו גדול".

"קנג'י," אמר סוניל, קולו רועד, "אני חושב שהסתבכנו בצרות צרורות".

אל תדאג, ניסה סוניל להרגיע את עצמו, יש מקרים יותר גרועים, כמו פצצת זמן שמכוונת על השנייה האחרונה, מה שקרה כאן הוא פחות מסוכן מכך.

או שאולי לא.

 

[אוראל סולטן]

ב"ה משהו חדש!!!

דיונים מאחורי הקלעים על הסיפור, סקרים, רעיונות שתעלו ועוד- מעכשיו זה כאן!

וזאת כדי לא להפריע למהלך הרציף של הסיפור.

בהצלחה!!!

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בהווה, 2175:

הזקן מספר על היילו-קולורס שנעלמו, רצח מנהיג הירוקים מוביל למלחמה. הרוצח בורח, ופוגש את מנהיג הסגולים, מקבל שיקוי אומץ, נלחם בקראוס מפקדו, נורה, ובורח. קבוצה רוצה להפוך לסגולים, תום נחטף. לי משמיד שיקוי הפיכה לסגולים, נוגע באבן, הופך למנהיג. דן שובר שיקוי חדש, חוזר מוזר. חבריו קוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים.

בנמיביה: רובוטים רוצחים, משפחה בורחת, אב נהרג, בן יורה במשפחה ונעלם. קבוצה מחפשת אותו, זקנה מובילה לשעון, שוברים אותו.

בקנדה: סוניל חווה דברים מוזרים בחדרו. הוא שוכח מכך, אך שגדל, חווה זאת שוב, הוא מגיע לבית חברו, ומגלה שהוא נעלם, אך לפתע מופיע. הם נלחמים באיש מוזר. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נתפסים במלכודת. האיש מכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש , מסרב לעסקה, גורלו לא ידוע.

#32

2112, ביתו של קנג'י, יפן.

הבלבול שטף את סוניל. האירועים האחרונים נראו לו מעט מקוטעים, חלומיים. אולי התוכנית או הדמויות שעומדות מאחוריה איכשהו עיוותו את התודעה שלו, וגרמו לבריחה להרגיש פחות ברורה.

דבר אחד היה לו בטוח - הם כבר לא בבית של קנג'י. החדר המוזר שהם שוהים בתוכו לא יכול היה להיות בתוך הפריסה הרגילה של הדירה. זה בטח איזה סוג של חדר נסתר.

סוניל עזר לקנג'י לקום על רגליו, תחושת דחיפות דוחפת אותו קדימה. הם היו צריכים לצאת מהמקום המטריד הזה, הרחק ממי שעומד מאחורי התוכנית. "אנחנו צריכים לעזוב," אמר סוניל בלחש, "עכשיו".

לאחר הליכה קצרה הגיעו לדלת ברזל כבדה וסגורה. סוניל דחף את הדלת בנשימה עמוקה, גורם לה להיפתח בגניחה מחרידה ולחשוף רשת חשוכה של מנהרות הנמתחת לפניהם.

בהיסוס, הם נכנסו לתוך המנהרה הראשונה. החושך היה מוחלט, וסוניל השתמש באור החיוור של הטלפון שלו כדי להאיר את השביל שלפניהם. ככל שחדרו עמוק יותר, הבהוב משך את עינו של סוניל.

דמות צללית הגיחה לפתע ממעבר צדדי, צורתה מוסתרת על ידי החשכה. לבו של סוניל הלם בחזהו. האם זהו אחד מרודפיהם?

הדמות נשארה דוממת, אפופה במסתורין. הצל לא התקרב אליהם, אבל נוכחותו העבירה צמרמורת על עמוד השדרה של סוניל. לאחר רגע מתוח, הדמות נמסה בחזרה אל הצללים, ונעלמה בשקט כפי שהופיעה.

כשהמשיכו במסע במנהרות, הם נתקלו בסימנים מוזרים שנחרטו על הקירות. הסמלים לא היו דומים לשום דבר שראו קודם לכן, אך הם נראו מוכרים למדי.

לפתע, קול חלש הדהד דרך המנהרות, הוא דיבר על ציוויליזציה אבודה ועל התקופה שלפני כן. סוניל החליף מבט מודאג עם קנג'י. מה זה?

מותשים ומזועזעים הם יצאו לבסוף מהמנהרות, מוצאים את עצמם בדירתו של קנג'י. סוניל ידע שהם לא יכולים להתעלם ממה שהם ראו ושמעו. הקובץ על המחשב הנייד של קנג'י, "ההתעוררות", נראה כעת אפילו יותר משמעותי. סוניל החליט לחזור לקובץ, נחוש בדעתו לגלות את סודותיו.

עם רדת הלילה שטפה תחושה מטרידה את סוניל. נדמה היה שהדממה מגבירה צליל שריטות חלש וקצבי שהגיע מבין הקירות. הוא העיף מבט בקנג'י, אבל חברו היה שקוע ביומן אקדמי מאובק, לא מודע לצליל.

סוניל ניסה להתעלם מזה, תוך התמקדות בסמלים החשופים על המסך. אבל השריטות נמשכו, התעקשו יותר עם כל דקה שחולפת. לפתע, הבהוב של תנועה משך את עינו בפינת החדר. הוא סובב את ראשו, הלב פועם בחזהו, אבל לא ראה דבר.

האם זה רק העייפות שמשחקת בו?

הוא הסתובב בחזרה למסך, אבל השריטות החמירו לכדי ציפורניים תזזיתיות ונואשות. נדמה היה שהצליל מגיע מכל מקום בבת אחת, צליל שכרסם בשפיותו.

קנג'י לבסוף הרים את מבטו, פניו חיוורות. "סוניל, אתה שומע את זה?", שאל.

"כן", לחש סוניל, "זה נשמע כמו... מסמרים על לוח גיר?".

הגירוד הגיע לשיאו, ואז נפסק בפתאומיות. השתיקה שלאחר מכן הייתה מחרישת אוזניים אפילו יותר. על המסך, הקוד בקובץ "התעוררות" החל להבהב. שורות טקסט מעוותות ומפותלות, מתעצבות לצורות גרוטסקיות. קול נמוך ומעוות צפצף מהרמקולים של המחשב הנייד, צווחה לא אנושית שגרמה להם להירתע.

המסך הבהב בפראות, והציג תמונות מקוטעות - החדר הנסתר, הצצה לדמות המסתורית מהמנהרות ועוד. ואז, בבת אחת, המחשב כבה, והכניס את החדר לחושך מוחלט.

"אנחנו יודעים שאתם שם", קול צורמני נשמע מהחשכה, וקור מקפיא שטף את החדר בבת אחת.