הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קטע שכתבתי די מזמן, והייתי רוצה חוות דעת עליו. אשמח לביקורת.
.....
הוא פנה שמאלה.
הבחירה, שבתחילה נראתה לו מוצלחת, התגלתה כמאכזבת.
האבנים שריצפו את השביל, אלו שמרחוק נדמו כיפות, הכאיבו לרגליו, ואבנים קטנות יותר נכנסו לנעליו.
הוא לא עצר, הוא לא יכול היה לעצור, אף שכל פסיעה הכאיבה לו מאוד.
השמש חיממה את האבנים כבר שעות, הוא הבין, וכעת האבנים רותחות ובוערות, והסוליות הדקיקות של נעליו לא חוצצות היטב בין רגליו לאבנים החמות.
וכאילו לא די לו בזאת, נשמע קול מנוע רכב מאחוריו.
לא, לא!
הבהלה האיצה את רגליו, גרמה לכאב להימחק תחת מהירות הריצה לכמה דקות חרדה, שנגמרו בסיום השביל. מה זה?!
נס, רק נס גרם לו לעצור על עומדו, שניה לפני נפילה שכנראה הייתה נגמרת באסון. התהום הפעורה מולו מילאה אותו בייאוש מכלה.
אנה יפנה?
גופו סבב כמה מעלות שמאלה, ואז פנה ימינה בהחלטיות. מספיק טעה כשפנה לסמטה השמאלית, זה לא היה נכון.
ריצתו הייתה קלה, והוא הופתע. אף פעם לא רץ שעות רבות כל כך, בלי לעצור כמעט להפסיקה.
טוב, כשנלחמים על החיים המצב תמיד יהיה אחרת. כוחות, כאלו שלא יימצאו אצלו בימים כתיקונם, הם אלו שהדהירו אותו קדימה. ישר, ישר, ישר... לא לסטות הצידה, לא ליפול אל התהום הפעורה מספר סנטימטרים לשמאלו.
קול טרטור המנוע התקרב, הוא התנשף. אם יספיק להעלם מהשטח, יתכן וישנה התקווה שהם יחשבו שנפל לתהום. אבל רק מבט קצר ימינה יוכיח להם אחרת, ואז הדרך לתפיסתו תהיה מהירה.
הוא נשם עמוק.
זו מלחמה על חייו. הוא לא יכול להתייאש. הוא לא יכול לברוח מהמציאות. הוא לא יכול לעצור. האם יוכל לנצח??!
את התשובה לשאלה הוא יקבל, כנראה, בעוד דקות ספורות. מרחוק ישנם סלעים גבוהים יותר, אולי הוא יוכל להסתתר מאחוריהם, אבל הוא צריך זמן.
זמן, שאין לו. נצנוץ רעיון עלה במוחו, אם יפנה עכשיו ימינה יתכן ויספיק להסתתר מאחורי העץ. לא, זה מגוחך. אולי לטפס עליו?
הוא מעולם לא טיפס על עץ. אבל הוא גם מעולם לא נלחם על חייו. תמיד יש פעם ראשונה.
.......
הענפים הדקיקים שרטו את פניו.
הוא נשם בשקט, דווקא מצא לו מקום טוב על העץ.
כעת הוא נמצא במרחק מטרים בודדים, מהמקום בו עצר מקודם בנס.
הרכב נראה לנגד עיניו. אפור בוהק. הוא לא היה כחול? הרכב נעצר לרגע אל מול התהום הפעורה, ואז, בצעד תמוה למדי, פנה ימינה. האורות כבו, וגם המנוע.
הוא ניסה להציץ בין העלים, ועם זאת להיזהר.
שני אנשים יצאו מהרכב, כל אחד מצד אחר. אחד מהם טרק את דלת הפתח ממנו יצא, הקיף את הרכב ונעמד ליד חברו.
"מה עושים?" שאל אחד, והחזיק עדיין את הדלת שפתח.
"לא יודע" השיב לו חברו, ומשך בכתפיו.
הם נמצאים ממש קרוב לעץ, מבט אחד יותר מידי והם מגלים אותו. הוא היה נאנק, אלמלא חשש להשמיע קול. עכשיו, כשהוא יושב בין ענפי העץ, הוא חש כל עצם ועצם בגופו.
יהיו כאלו שיאמרו שזה סימן טוב, שזה אומר שהן קיימות. חיוך מריר מתח את שפתיו. שכל האנשים החכמים יעמדו פה במקומו. נראה אותם.
"הוא לא יכול היה לפול לתהום, נכון?" בקולו של הראשון דאגה.
דאגה? חיוך מריר עלה בשנית על שפתיו, אל תדאגו לי. ונניח שנפלתי. כאילו זה אכפת לכם. בעצם, אם הם לא יודעים שהוא פה, אין להם סיבה להציג.
וזה אומר שישנן שתי אפשרויות. האחת, שהם מניחים שהוא מסתתר פה באזור ומנסים לגרום לו לצאת ממחבואו בלי אלימות ובלי בזבוז משאבים. השנייה, שהם באמת דואגים לו. שהוא טעה באבחנתו.
האפשרות הראשונה הפחידה אותו, גורמת לו להיצמד לענפים בחרדה שמחלחלת לכל גופו. האפשרות השנייה התמיהה אותו. מי הם בכלל?
לא.
הוא יישאר כאן. אסור לו לנהוג בפזיזות.
.....
הוא פנה שמאלה.
הבחירה, שבתחילה נראתה לו מוצלחת, התגלתה כמאכזבת.
האבנים שריצפו את השביל, אלו שמרחוק נדמו כיפות, הכאיבו לרגליו, ואבנים קטנות יותר נכנסו לנעליו.
הוא לא עצר, הוא לא יכול היה לעצור, אף שכל פסיעה הכאיבה לו מאוד.
השמש חיממה את האבנים כבר שעות, הוא הבין, וכעת האבנים רותחות ובוערות, והסוליות הדקיקות של נעליו לא חוצצות היטב בין רגליו לאבנים החמות.
וכאילו לא די לו בזאת, נשמע קול מנוע רכב מאחוריו.
לא, לא!
הבהלה האיצה את רגליו, גרמה לכאב להימחק תחת מהירות הריצה לכמה דקות חרדה, שנגמרו בסיום השביל. מה זה?!
נס, רק נס גרם לו לעצור על עומדו, שניה לפני נפילה שכנראה הייתה נגמרת באסון. התהום הפעורה מולו מילאה אותו בייאוש מכלה.
אנה יפנה?
גופו סבב כמה מעלות שמאלה, ואז פנה ימינה בהחלטיות. מספיק טעה כשפנה לסמטה השמאלית, זה לא היה נכון.
ריצתו הייתה קלה, והוא הופתע. אף פעם לא רץ שעות רבות כל כך, בלי לעצור כמעט להפסיקה.
טוב, כשנלחמים על החיים המצב תמיד יהיה אחרת. כוחות, כאלו שלא יימצאו אצלו בימים כתיקונם, הם אלו שהדהירו אותו קדימה. ישר, ישר, ישר... לא לסטות הצידה, לא ליפול אל התהום הפעורה מספר סנטימטרים לשמאלו.
קול טרטור המנוע התקרב, הוא התנשף. אם יספיק להעלם מהשטח, יתכן וישנה התקווה שהם יחשבו שנפל לתהום. אבל רק מבט קצר ימינה יוכיח להם אחרת, ואז הדרך לתפיסתו תהיה מהירה.
הוא נשם עמוק.
זו מלחמה על חייו. הוא לא יכול להתייאש. הוא לא יכול לברוח מהמציאות. הוא לא יכול לעצור. האם יוכל לנצח??!
את התשובה לשאלה הוא יקבל, כנראה, בעוד דקות ספורות. מרחוק ישנם סלעים גבוהים יותר, אולי הוא יוכל להסתתר מאחוריהם, אבל הוא צריך זמן.
זמן, שאין לו. נצנוץ רעיון עלה במוחו, אם יפנה עכשיו ימינה יתכן ויספיק להסתתר מאחורי העץ. לא, זה מגוחך. אולי לטפס עליו?
הוא מעולם לא טיפס על עץ. אבל הוא גם מעולם לא נלחם על חייו. תמיד יש פעם ראשונה.
.......
הענפים הדקיקים שרטו את פניו.
הוא נשם בשקט, דווקא מצא לו מקום טוב על העץ.
כעת הוא נמצא במרחק מטרים בודדים, מהמקום בו עצר מקודם בנס.
הרכב נראה לנגד עיניו. אפור בוהק. הוא לא היה כחול? הרכב נעצר לרגע אל מול התהום הפעורה, ואז, בצעד תמוה למדי, פנה ימינה. האורות כבו, וגם המנוע.
הוא ניסה להציץ בין העלים, ועם זאת להיזהר.
שני אנשים יצאו מהרכב, כל אחד מצד אחר. אחד מהם טרק את דלת הפתח ממנו יצא, הקיף את הרכב ונעמד ליד חברו.
"מה עושים?" שאל אחד, והחזיק עדיין את הדלת שפתח.
"לא יודע" השיב לו חברו, ומשך בכתפיו.
הם נמצאים ממש קרוב לעץ, מבט אחד יותר מידי והם מגלים אותו. הוא היה נאנק, אלמלא חשש להשמיע קול. עכשיו, כשהוא יושב בין ענפי העץ, הוא חש כל עצם ועצם בגופו.
יהיו כאלו שיאמרו שזה סימן טוב, שזה אומר שהן קיימות. חיוך מריר מתח את שפתיו. שכל האנשים החכמים יעמדו פה במקומו. נראה אותם.
"הוא לא יכול היה לפול לתהום, נכון?" בקולו של הראשון דאגה.
דאגה? חיוך מריר עלה בשנית על שפתיו, אל תדאגו לי. ונניח שנפלתי. כאילו זה אכפת לכם. בעצם, אם הם לא יודעים שהוא פה, אין להם סיבה להציג.
וזה אומר שישנן שתי אפשרויות. האחת, שהם מניחים שהוא מסתתר פה באזור ומנסים לגרום לו לצאת ממחבואו בלי אלימות ובלי בזבוז משאבים. השנייה, שהם באמת דואגים לו. שהוא טעה באבחנתו.
האפשרות הראשונה הפחידה אותו, גורמת לו להיצמד לענפים בחרדה שמחלחלת לכל גופו. האפשרות השנייה התמיהה אותו. מי הם בכלל?
לא.
הוא יישאר כאן. אסור לו לנהוג בפזיזות.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: ביזנייעס, forty thousand feet, ח.ד. וחלק ועוד 29 משתמשים32 //