מאחר שהנושא קרוב לליבי, עקבתי אחרי כמה שרשורים בנושא. אני גם עובד כבר שנים עם ילדים, נוער בסיכון ובחורי ישיבות.
אני בדרך כלל לא מגיב, מכמה סיבות. על מנת לעזור צריך בדרך כלל להכיר את הנער, את ההורים ואת הנסיבות.
לעתים אני רואה הצעות שלדעתי עשויות להיות אסון במקרה זה או אחר.
כמו כן, לא תמיד הורים מבינים מספיק את המקום בו הילדים שלהם עומדים. יש כאלו שמסרבים להכיר בחסרונות או לראות קשיים, ויש גם כאלו שמעריכים פחות מדי או מפחדים יותר מדי. יש ילדים שהבעיה שלהם היא רגשית בכלל. לא כל הורה מוכן לקבל זאת.
דווקא בגלל שמדובר כאן בדיני נפשות, צריך להזהר מאוד.
אבל בכל זאת יש לי כמה הערות כלליות בנוגע למה שנכתב לעיל:
הבעיה בהקמת והחזקת מוסדות כאלו לדעתי היא לא רק כסף.
היו שניסו, חלק אפילו הצליחו לתקופה קצרה פחות או יותר, אבל בסוף...
תחשבו שנפתחת היום ישיבה קטנה טובה לבחורים קצת חלשים בלימוד, בדיוק כמו שרציתם.
כמה אנשים ירצו להכניס את הילדים שלהם לשם? הרבה. אבל כמה מתוכם הם ילדים איתם תרצו שהילד שלכם ילמד?
ולכמה מתוכם יהיו פרוטקציות/אמצעים/לחצים/הסתרות שיאפשרו להם להכניס את הילד למרות שהוא לא מתאים?
גם אם עומדים חזק על המשמר, תמיד ייכנסו בסוף כאלו שאינם מתאימים. אם בגלל שלא הבינו זאת בהתחלה, אחת מהסיבות לעיל, ואם בגלל שהם פשוט השתנו.
אז מה תגידו שהמוסד יעיף את הלא-מתאימים? ואם זה היה ח"ו הבן שלכם? שחייב את המסגרת הזו דווקא בגלל שהיא טובה ובמקום אחר הוא עלול לרדת יותר? לא מעיפים נערים אם לא חייבים.
ומה זה גורם למוניטין, ולרישום הבא? אם יש מספר נערים ש'קצת' התקלקלו או שהרמה הקוגניטיבית שלהם גבולית עבור מסגרת כזו?
אין צורך לתאר את כל התהליך. הוא ברור לכל בר-דעת. אך אחרי שנתיים כאלו האם עדיין תרצו שהן שלכם ילמד בישיבה הזו?
מישהו חושב שהתרחיש הזה לא מציאותי? מוגזם?
נערים עם קשיים לימודיים/חברתיים וכו' נמצאים בסיכון גבוה, כידוע. גם אם הם ברמה רוחנית גבוהה. גם אם הם ממשפחה איכותית. לכן, הסיכוי שמתוך עשרים-שלושים נערים בשיעור א' יש"ק כמה יתקלקלו גבוה לאין-שיעור מישיבות אחרות. מי שלא מתעניין ונהנה מהלימוד, מתקשה שלא להתעניין וליהנות מדברים אחרים.
מה הייתם עושים אם הישיבה הייתה שלכם? אם הברירה הייתה לבחור בין שינוי רוח ומהלך הישיבה או אפילו סגירה, לבין העפה של מספר נערים מתמודדים מדי שנה, שהעפה שלהם היא גזר-דין מוות רוחני וגשמי, כמעט?
ואם שכן טוב מתחנן שתקבלו את הילד שלו, שאתם מכירים אישית ודי מחבבים אותו, שיש לו ממש טיפה קשיים חברתיים/רוחניים/קוגנטיביים? אם לא תקבלו - הילד ייאלץ ללכת למסגרת חינוך מיוחד, שלא לגמרי מתאימה לו, או שייאלץ להשאר בבית (וחוץ מזה השכן גם לא ידבר אתכם יותר)?
ואם אתם מקבלים תקציבים מהרווחה וגם להם יש דרישות בנוגע לקבלה?
ובנוגע למה שנכתב לעיל ע"י
@מקצה הארץ-:) :
הכרתי ואני מכיר הרבה מאוד אנשים טובים שעוסקים בחינוך.
אנשים שאכפת להם, אנשים שנותנים את הנשמה.
יש הורים שמתקשים להתמודד עם ילד אחד שיש לו קשיים.
יש כאלו שיש להם אפילו שניים-שלושה.
אם הייתה לכם ישיבה של ארבעים-חמישים חבר'ה שלכל אחד יש קצת קשיים, כמה זמן הייתם שורדים?
כמה זמן הייתם יכולים להמשיך לתת את כל הלב, לכל אחד?
אני מזהה הרבה פעמים אנשים חדשים במקצוע. איך? הם נלהבים, עם הרבה תחושת שליחות, כל מקרה נוגע ללב שלהם עד מאוד, מזדעזעים כשרואים דברים שנראים להם כגילויי אדישות והם בטוחים שהם הולכים לשנות את העולם. לוקחים דברים באופן אישי ומעלים כל מיני רעיונות נחמדים (שפחות אהובים על הוותיקים).
זה נפלא. אבל זה לא נמשך לאורך זמן, על פי רוב. למה?
נא לא להבין אותי לא נכון. לא באתי להצדיק שום דבר (עוד סיבה למה לא להעלות דעות בפורום ציבורי). לא באתי להרתיע אף אחד. אני רוצה להגן על אותם אנשים שנותנים את הנשמה שלהם, ומקבלים טענות ומענות בשכרם.
ואולי, אולי יש פתרונות לבעיות שהצגתי לעיל.
מוזמנים!
הנושאים החמים
Reactions: אביגלוש, עזרי בוס, ידית זהב ועוד 72 משתמשים75 //