חגים שבועות בצל מלחמה---

  • הוסף לסימניות
  • #1
הדרום בחורבנו,
הצפון בוער ורגע של שקט נראה שם כמו חלום בלתי מציאותי.
החיים בארץ כבר מזמן לא מתנהלים כבשגרה. רעש. תותחים. אזעקות. זעקות שבר. דמעות. לבבות שבורים והמון דם וכאב.

ואנחנו מה?
מה חלקינו בכל זה?
בנינו, מי מתוכינו - בלימודם, ואחרים- בחזית, בלחימה מול אויב אכזר שדבר לא עומד בפני רשעותו.

והנשים במאי מזדכות?
מה חלקן בלחימה?
במה הן מוסיפות כח למאזני הטוב שעומד מול הרע והרשע?

מלבד דברי הגמרא הידועים כי נשים זכיין בכך שמוליכות בניהן ובעליהן ללמוד תורה, נדמה לי, שאפשר להוסיף עוד נקודה שמקנה זכות גדולה לנשים.
האישה, האם, הרעיה, ליבה עם בניה שבישיבה, עם בניה שבמלחמה מול האוייב בקו החזית, עם בעלה שלומד מבוקר עד ליל בכולל, או לוחם במילואים. היא במערב, בבית וליבה- במזרח- בחזית. חזית לימוד התורה וחזית המלחמה.
עומדת אותה אם, אותה רעיה, במטבח, בימים חמים, כשאדי תנור ואש הגז מוסיפים חום לחום הקיים ממילא בימי הקיץ, ומבשלת. היא לא מוותרת. טורחת. עמלה. מערבבת. לשה. מרדדת. ממלאה. אופה. מטגנת. קוצצת. ואת הלב שלה היא מכניסה אל תוך התבשילים, אל בינות לפרוסות העוגה. את ליבה היא נותנת כדי שהמאכלים יצאו ערבים לחיכם של של בניה, של בעלה. כל איזה באשר היא.
שם הכח שלה.
שם היא תורמת באיזון כח הטוב מול כח הרע והרשע.

מלבד זאת,
בעת שאישה מבשלת, היא לוחשת תפילה. מבקשת שהתבשילים יצליחו, שהם יתנו כח למי שאוכל את המאכלים. זו תפילה מיוחדת שמילותיה מתערבבות עם רכיבי התבשילים שבסיר, עם הסוכר והקמח שבעוגה, עם הירקות שקצצה לסלט. המאכלים עטופים בבקשותיה. זה לא סתם תבשיל. זה לא סתם מאכל. זו תפילה!

בסיר בוחשת
הקדירה רוחשת
מוסיפה קצת זנגוויל
שיערב התבשיל

הבצק כבר תופח
שערים הוא פותח
בקשות מתפרצות
אל על הן עולות

והדג המוכן
ובצל מטוגן
כולם מרקדים
בשבח לאלוקים

ואת במטבח
כמבשלת, טבח
מעייפות מתעשתת
מוסיפה עוד מרחשת

מילים מתערבבות
מילים של תפילות
נושרות אל הסיר
ואותן אי אפשר להסיר

אל תוך העוגה
זולגת דמעה
של אם שמבקשת
של רעיה שמתפללת

וכל התפילות
וכל הבקשות
וכל המילים
את המאכלים מרוממים

זו לא סתם פשטידה
ולא סתם עוד עוגה
זה סיר תפוח אדמה
שכל פרט בתוכו עטוף תפילה

זו עוגת גבינה
שמנגנת במנגינה
של תפילה ובקשה
שקופלה בתוכה

ומרק חם מהביל
שדמעות מכיל
את הלב מזכך
את הרע מרכך

זו כוחה של אישה
כוחה של תפילה
זו כוחה של אם
מאכלים שרוח שורה בהם.


והלוואי ונזכה, ובזכות נשים צדקניות, תבוא כבר הגאולה. האמיתית. השלימה. ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.
ולוואי ונזכה לעמוד כולנו יחד, כל עמ"י, מול בורא העולם, ברגע השמע קול שופרו של משיח, ברגע שבו יחדלו הרע והרשע מהעולם ואור האמת יזרח עלינו ממעל.

הלוואי, בקרוב.


מצרפת 2 חוברות שלי לחג השבועות בפרט ולחלבי באופן כללי.
ובקשה אחת קטנה-
כשתכינו מעדנים מתוך החוברות, תזכרו את התפילה הו של האם, של הרעיה, לחשו אותה, בקשו מהקב"ה על הבעלים, על הבנים, על כל אלו שבכל החזיתות, שיזכו להצלחה, כל אחד באשר הוא. והיה זה שכרי.
 

קבצים מצורפים

  • חוברת שבועות.pdf
    5.8 MB · צפיות: 135
  • שבועות (2) (1).pdf
    8.9 MB · צפיות: 136
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה רבה העני
יישר כוח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #4
ריגשת! נקווה לזכור כל רגע ורגע ולהתפלל
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ריגשת העני!
שיתקבלו לרצון כל התפילות והמשאלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הדרום בחורבנו,
הצפון בוער ורגע של שקט נראה שם כמו חלום בלתי מציאותי.
החיים בארץ כבר מזמן לא מתנהלים כבשגרה. רעש. תותחים. אזעקות. זעקות שבר. דמעות. לבבות שבורים והמון דם וכאב.

ואנחנו מה?
מה חלקינו בכל זה?
בנינו, מי מתוכינו - בלימודם, ואחרים- בחזית, בלחימה מול אויב אכזר שדבר לא עומד בפני רשעותו.

והנשים במאי מזדכות?
מה חלקן בלחימה?
במה הן מוסיפות כח למאזני הטוב שעומד מול הרע והרשע?

מלבד דברי הגמרא הידועים כי נשים זכיין בכך שמוליכות בניהן ובעליהן ללמוד תורה, נדמה לי, שאפשר להוסיף עוד נקודה שמקנה זכות גדולה לנשים.
האישה, האם, הרעיה, ליבה עם בניה שבישיבה, עם בניה שבמלחמה מול האוייב בקו החזית, עם בעלה שלומד מבוקר עד ליל בכולל, או לוחם במילואים. היא במערב, בבית וליבה- במזרח- בחזית. חזית לימוד התורה וחזית המלחמה.
עומדת אותה אם, אותה רעיה, במטבח, בימים חמים, כשאדי תנור ואש הגז מוסיפים חום לחום הקיים ממילא בימי הקיץ, ומבשלת. היא לא מוותרת. טורחת. עמלה. מערבבת. לשה. מרדדת. ממלאה. אופה. מטגנת. קוצצת. ואת הלב שלה היא מכניסה אל תוך התבשילים, אל בינות לפרוסות העוגה. את ליבה היא נותנת כדי שהמאכלים יצאו ערבים לחיכם של של בניה, של בעלה. כל איזה באשר היא.
שם הכח שלה.
שם היא תורמת באיזון כח הטוב מול כח הרע והרשע.

מלבד זאת,
בעת שאישה מבשלת, היא לוחשת תפילה. מבקשת שהתבשילים יצליחו, שהם יתנו כח למי שאוכל את המאכלים. זו תפילה מיוחדת שמילותיה מתערבבות עם רכיבי התבשילים שבסיר, עם הסוכר והקמח שבעוגה, עם הירקות שקצצה לסלט. המאכלים עטופים בבקשותיה. זה לא סתם תבשיל. זה לא סתם מאכל. זו תפילה!

בסיר בוחשת
הקדירה רוחשת
מוסיפה קצת זנגוויל
שיערב התבשיל

הבצק כבר תופח
שערים הוא פותח
בקשות מתפרצות
אל על הן עולות

והדג המוכן
ובצל מטוגן
כולם מרקדים
בשבח לאלוקים

ואת במטבח
כמבשלת, טבח
מעייפות מתעשתת
מוסיפה עוד מרחשת

מילים מתערבבות
מילים של תפילות
נושרות אל הסיר
ואותן אי אפשר להסיר

אל תוך העוגה
זולגת דמעה
של אם שמבקשת
של רעיה שמתפללת

וכל התפילות
וכל הבקשות
וכל המילים
את המאכלים מרוממים

זו לא סתם פשטידה
ולא סתם עוד עוגה
זה סיר תפוח אדמה
שכל פרט בתוכו עטוף תפילה

זו עוגת גבינה
שמנגנת במנגינה
של תפילה ובקשה
שקופלה בתוכה

ומרק חם מהביל
שדמעות מכיל
את הלב מזכך
את הרע מרכך

זו כוחה של אישה
כוחה של תפילה
זו כוחה של אם
מאכלים שרוח שורה בהם.


והלוואי ונזכה, ובזכות נשים צדקניות, תבוא כבר הגאולה. האמיתית. השלימה. ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.
ולוואי ונזכה לעמוד כולנו יחד, כל עמ"י, מול בורא העולם, ברגע השמע קול שופרו של משיח, ברגע שבו יחדלו הרע והרשע מהעולם ואור האמת יזרח עלינו ממעל.

הלוואי, בקרוב.


מצרפת 2 חוברות שלי לחג השבועות בפרט ולחלבי באופן כללי.
ובקשה אחת קטנה-
כשתכינו מעדנים מתוך החוברות, תזכרו את התפילה הו של האם, של הרעיה, לחשו אותה, בקשו מהקב"ה על הבעלים, על הבנים, על כל אלו שבכל החזיתות, שיזכו להצלחה, כל אחד באשר הוא. והיה זה שכרי.
@ה. בקר , אין עליך!!!!!!!!

לגבי המתכון של הלחמניות ב-5 דקות:
זה טוב בהקפאה?
מה מברכים על זה-המוציא? מזונות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
ואוו איזה חוברת מתכונים עשירה
תודה רבה על ההשקעה
איזה כיף שיש גם תמונות
חייבת דחוף לנסות מתכונים שלך
התמונות נותנות חשק להתחיל להתכונן לשבועות
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש לי שאלה לגבי הניוקי:
האם יש דרך להכין מראש? אולי לבשל קודם ורק אחר כך להכניס לרוטב?
או שזה חייב להיות טרי ואז נוותר על זה בחג...
אשמח לקבל תשובה בהקדם.
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
יש לי שאלה לגבי הניוקי:
האם יש דרך להכין מראש? אולי לבשל קודם ורק אחר כך להכניס לרוטב?
או שזה חייב להיות טרי ואז נוותר על זה בחג...
אשמח לקבל תשובה בהקדם.
תודה
אפשר לבשל קודם. לשמור בהקפאה אפילו, אחרי יבוש מהנוזלים של הבישול ואז להכניס לרוטב לבישול
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@ה. בקר היקרה !
עוד לא פתחתי את הקבצים המצורפים
הספיק לי בינתיים רק התוכן שמובא בהודעה
תגידי לא היית מורה באיזה גילגול?
איך את מורידה דברים......
אין מילים............
מחזקת ,מעודדת ונותנת טעם אחר לבישולים(ולאפיה)
יעמדו לך הזכויות ותזכי לבריאות איתנה ורב נחת מהצאצאים.

נ.ב. השיר הוא גם מפרי עטך?
לא בא לי להמליץ לך לצאת מהמטבח כי אנחנו נהיה המפסידות הראשיות מזה,
אבל ממש יש לך את זה כמו שאומרים אז (אל) תחשבי על הסבה......
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שוב כמה מילים...

האמת שכבר כמה ימים שאני מתכננת לכתוב את ה"כמה מילים" לחוברת זו, פסח תשפ"ו.

מתכננת, מתחילה ועוצרת.

כי איכשהו, במקום כמה מילים חדשות, אפשר לפתוח את כמה המילים של חגים תשפ"ו, של פסח תשפ"ד....ועוד.

שוב אנחנו בחופשות כפויות.

שוב מלחמה. ואזעקות. אש. הרס וחורבן.

שוב גולים רבים מבני העם שלנו מבתיהם שניזוקו. שוב נחרד הלב עם כל פיצוץ, הדף ורעידה של חלונות הבית.

שוב ממ"ד שמשתחל בין אקונומיקה לספוג הפלא. ואולי זה האקונומיקה וספוג הפלא שמשתחלים בין ממ"ד לממ"ד.

שוב תזכורות קשות לכך שאנחנו עדיין בגלות. גלות בתוככי הארץ המובטחת שלנו.

ושוב לוחשות השפתיים תפילה והלב מבקש שתבוא כבר הגאולה.

רק הבוקר ישבתי בממ"ד בעת שהיתה אזעקה. קולות הנפץ שנשמעו מבחוץ היו חזקים במיוחד. התרגלנו אמנם. אבל בכל פעם הם מרעידים את החלונות....ובעיקר את הלב. הבוקר הם היו חזקים במיוחד וקול חבטה של מתכת נלווה אליהם. היה ברור שזה קרוב אלי ממש.

רגעים מספר אחרי שיצאנו מהממ"ד נודעתי לנס שאירע ממש כאן, קרוב לבית שלי.

פצצת מצרר נחתה באתר בניה בסוף הרחוב שלי. נחתה ולא התפוצצה. 1.5 אורך של נס

וזו לא פעם ראשונה. רסיסי יירוט ענקיים בגודל של מכונית נפלו. ולא רק כאן.

ואז הבנתי שיש לי כמה מילים לחוברת הזו. כמה מילים שאפשר לעטוף במהודק למילה אחת- "ניסים"!

בכל דור דור עומדים עלינו לכלותינו. עוד משחר ההיסטוריה. פרעה, עמלק, מדי ופרס, בבל, יוון, ספרד בימי האינקוזיציה, גרמניה של מלחמות העולם, עיראק, חמאס, חיזבאללה, איראן. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, בגוף ובנפש- והקב"ה מצילנו מידם.

לא נדרשת הסתכלות עמוקה בכדי לראות את הניסים הגלויים שמתרחשים סביבנו בכל יום.

פצצות מצרר שלא מתפוצצות. טילים שנופלים בשטחים פתוחים, או כאלו שמכלים את זעם הנפץ שלהם על עצים ואבנים. מאות טילים שבעזרתו יתברך מיורטים, שברי יירוט שנוחתים בינות לבניינים, בחצרות בתים, ובתוככי בתים ומכריזים בקול גדול על ניסים שהביאו בכנפיהם.

העם שלנו כואב את כאבם של כל הפצועים, את החלל והריק שמותירים אחריהם הרוגים הי"ד. הלב נרעד מול כל אלו שאבדו בית, הכאב הוא גדול ואמיתי, אבל בד בבד עם זאת הוא מודה על הניסים הגדולים. על מה שיכול היה לקרות וברוך ה' לא קרה. על עשרות נפילות שלא הזיקו, על מטחים שהותירו אחריהם קל נפץ ושובל אבק ללא פגיעות בנפש.

בזכות מה זוכים אנו לניסים גדולים כל כך, ניסים שאין להם הגיון על פי דרך הטבע?

התורה בחומש דברים, פרק י"א, מדברת על הניסים הגדולים שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, במדבר ובארץ ישראל. היא מתארת את הניסים "אֶת-גָּדְלוֹ--אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם ה', עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם--וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה..."

לאחר תיאור הניסים, ממשיכה התורה ומתנה תנאי לזכות בניסים ובזכות האחזקה בארץ ישראל "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָש"

זכות הקיום שלנו, זכות האחזקה שלנו בארץ ישראל – היא קיום המצוות. ככל שנרבה בהם, כך נזכה לראות את ידו הגדולה של הקב"ה מגינה עלינו בניסים גדולים הלאה

"כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ: לְאַהֲבָה אֶת-יי אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ. וְהוֹרִישׁ ה' אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם"

והלוואי שנזכה לעובדו בשמחה, גם בזמנים קשים בהם הבלבול בבית ומחוץ גדולים.

הלוואי.

והלוואי ונזכה לגאולה השלימה בקרוב.

-------

תודות, כי איך אפשר בלי?

בראש התודות, תודה גדולה לבורא העולם על כל הטוב והשפע שהוא מרעיף עלינו בכל רגע. תודה על מתנות שממטיר עלינו גם בימים טרופים אלו. תודה על כח ויכולת. תודה.

תודה לאיידי וויס האלופה שפנתה אלי מעצמה ברצון לעצב גם את החוברת הזו עוד בטרם עלתה במוחי השאלה אם תהיה השנה חוברת או לא. תודה על עבודה מקצועית בנועם, בשמחה, בצורה נקייה ביותר. זקוקים למעצבת? איידי תעשה עבורכן את העבודה באופן המקצועי ביותר!

תודה להורים שלי שנותנים בלי סוף. לאמא שלי, השראה עבורי בבישול [על אף ולמרות שמלחיצה אותי ממש כשהיא כבר עמוק בסירי הפסח כשאני עוד טובעת עמוק במקרר ואקונומיקה].

תודה למשפחתי האהובה. סליחה על טעימות שנכפות עליכם לעיתים. סליחה על שנדרשתם לפנות לבלאגן צילומים שאני יצרתי. לא מבטיחה שלא יקרה שוב.

תודה לכל המפרגנות. הפרגונים שלכם הם השמן שמניע את גלגלי העשייה שלי.

------

בחוברת הושקעו מאמצים גדולים, זמן ומחשבה. אנא, הקפידו שלא להעביר בקבוצות ללא אישור מראש. מנעו ממני את עוגמת הנפש הזו.

העברתם מתכון בודד? ציינו את המקור. מתן קרדיט הוא תשלום קטן [ומתבקש] להשקעה גדולה.

בחוברת זו הוספנו אייקונים בראש כל מתכון. שימו לב אליהם. יש בהם מידע שיכול עזור לכן. התחדשנו באייקון של מיניקיטשן. מתכון שמתאים להכנה במיני- צויין ככזה.



רוב התמונות שבחוברת הם תמונות של המנות שהכנתי בפועל. חלק עברו עיבוד קל ב AI. בתמונות כאלו העיבוד היה לרקע בלבד ולא למנה עצמה. המנות אותנטיות כפי שיצאו לי בהכנתן. עם זאת, ישנם מספר תמונות שיוצרו ב AI, כולל המנה עצמה. בתמונות האלו המנות משקפות את התוצאה ב 95% לפחות. תמונה שלא עמדה בתנאי הזה – נפסלה. חשוב לציין כי גם המתכונים שבהם התמונה כולה נוצרה ב AI, המנות הן מנות שהכנתי בעבר ולא כאלו שלא ניסיתי. כך שגם תמונה שנוצרה ב AI כולה, משקפת כמעט במדוייק את התוצאה.

אפשר להעביר לפרטיים. העברה לקבוצות כפופה לאישורי.

להורדת החוברת לחצו כאן

חג כשר ושמח

העני
שבת זו ע"פ החוזה מלובלין היא כולה עת רצון

בשבת זו ע"פ הביאור הלכה בסימן דיני סעודה מפסקת אפשר לילמוד רגיל גם אחרי חצות

ע"פ תורת החסידות [לובלין ועוד] בשבת מתעורר האור שיהיה באיזשהו חג או מועד בימי השבוע, אבל בשבוע זה היות וזה גם החורבן לכן בשבת זו שלפני ט אב מתנוצץ אורו של משיח.

[לזכור לאכול דג בסעודה ג - שהיא סעודת שבת]

בזמן קריאת איכה וקינות יורד אור גדול והוא בהסתר.

היות וליל טו ניסן יהיה גם ליל ט אב, ובפסח מבקשים על ביהמ"ק וגם על התבואה [פרנסה] כן גם ב-ט אב אפשר לבקש על פרנסה, על ביהמ"ק כולם ממילא מבקשים.
וידוע ששכינה למטה מעשרה ולכן בכל זמן שיושבים בלילה וביום עד חצות בריצפה או בכסא נמוך אפשר לבקש ולפעול,

דוקא בשבת זו קוראים ה אלוקיכם הרבה אתכם

צריך לזכור בין המיצרים ולא תוך המיצרים
המלך בשדה [מ-יז תמוז עד מוצאי י תשרי] ואפשר לבקש ולפעול

[צום קל ומועיל]

"אלה הדברים", אחיו של המהר"ל מפראג בספרו "ספר החיים" דורש את שמות הפרשיות של ספר דברים כמין חומר. אלה "הדברים" שאני מדבר, כך פונה משה אל בני ישראל, "ואתחנן", אני מתחנן שתקשיבו, "עקב" - מכיון ש"ראה", תראה את המצב, הרי יש "שופטים" בארץ, כשם שיש דין בעולם הזה, כך יש דין בעולם הבא, יש דין ויש דיין, כלומר, יש שכר ועונש. ועתה, "כי תצא" מהעולם ו"כי תבוא" אל העולם הבא, תצטרך לשלם על מעשיך, לכן אתם "ניצבים" היום, אבל למחר "וילך", אל תשכחו שיום יבוא ותלכו לעולם הבא, ואז אני מבק "האזינו" לדברי ותבוא עליכם "וזאת הברכה".


בפרשה, במדבר בערבה מול סוף, במדבר בשינוי ניקוד בַמֶדַבֵּר, בערבה לשון בָּעֶרֶב, מול סוף בשינוי ניקוד מוּל סוֹף, אבל ליזכור שאלו הדברים דיבר משה בשליחות השי"ת. גם כשנראה בהסתרה צריך לזכור שיש העומד מאחוריה ב"ה וב"ש. וכשמדובר בענייני הטוב שבהסתרה אפשר להוסיף עוד דוגמאות: בעי"ה בורא עולם יפתור הכל, וקלל"ה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ודגומאות לטוב שבטוב, תפל"ה תרופת פלא לכל העניינים, תהילי"ם תמיד הם יכולים להוציא יהודי מצרה, ונזכה שיקוים בקרוב "והראנו בנחמת ציון עיריך, ואנו מעידים "כי אתה בעל הישועות ובעל הנחמות".


--------------------------------------------------
לקראת סוף שנת הלימודים בכללות: אין קביעה שכל הכְּשָׁלִים שהיו השנה בכיתה הם שלנו בלבד, הרי לא עלינו המלאכה לגמור אך מאידך אין אנו בני חורין להיפטר ממנו, על כל אחד לערוך חשבון פנימי על חלקו, עם תפילה שהקב"ה לא יגלגל חובה על ידו ובמשמרתו. זה בסיס לחשבון הנפש שלנו, נזכור שכל אחד מסוגל, אך עלינו להאמין בכך וללמוד את דרכי הגישה אליהם, אל תזרוק אבן אחר הילד הנופל, זה לא יעזור לו לקום, הושט לו יד תומכת ונפש חפצה, הוא זקוק לך להצלחתו.
לכבוד נישמת רבי יעקב יצחק בן רבי אליעזר ליפמאן זי"ע - החוזה מלובלין - ט' אב

'לכבוד נישמת יששכר בן יעקב אבינו זי"ע - י' אב

'לכבוד נישמת רבי יצחק בן רבי שלום יוסף פרידמן מבוהוש זי"ע - י"ד אב

-
*אמר לפני פטירתו "במסירות נפש שלי יוושע כלל ישראל", ובתקופה שלאחריו [שהיתה חודש ושבוע אחרי ה"לב שמחה" מגור זי"ע, שכידוע לקח הרבי מבוהוש על עצמו אחד מ60 מחוליו של ה"לב שמחה",] נמנעו אסונות רבים בכלל ישראל, ועד ליום ז' תמוז היו אסונות רבים בפרט בפטירת יהודים צעירים. והם עצרו זאת לתקופה ארוכה.

*לזכות תושבי גוש קטיף - י"ב אב

לזכות היום הגדול ט"ו באב


'לכבוד נישמת רבי שמעון לביא זי"ע - ט"ו אב - מחבר הפיוט "בר יוחאי"
  • שכוייח!
Reactions: רותי א. צלמת1 //
4 תגובות
שיתוף - לביקורת אהבת עולם
ב"ה

בדחילו ורחימו, דבריה של אם

אנחנו רגילים לחשוב שוויכוח הוא זירה של התנגשות.
שצריך להרים קול כדי להישמע, לדבר מהר כדי לא לאבד את רשות הדיבור.
גם כשמנסים להקשיב, זה בדרך כלל רק כדי להשיב.

וגם אני.
כשרציתי לשתף עמדה שונה, חשתי צורך להצטדק עוד לפני שהתחלתי.
כי יש דעות, שלא קל להן להישמע,
ולא בגלל שהן שגויות, אלא כי הן נולדות מתוך כאב עמוק,
וכאב, הוא דבר שקשה להכיל מבלי להישבר.

אני לא אם לחייל.
ילדיי לומדים בישיבות.
אז לכאורה, אין לי זכות דיבור.
מה לי, לעמוד מול אֵם ששולחת את בנה לקרב בעזה או בלבנון?
מה לי, לומר מילה, כשהמסירות שלה זועקת עד לשמים?

אני כותבת את הדברים האלה גם מתוך פחד.
פחד שיישמעו כיומרה, כי מה לי ולכאב האדיר של אם שמוסרת את בנה לקרב?
אני שואלת את עצמי האם מותר לי בכלל להשמיע קול אחר, קול של שקט ושל לימוד?
ואולי כי הקול הזה יש בו אמת, של להחזיק משהו גם כאשר יש אמת נוספת.
ואולי כולנו בכלל כואבים?
ואולי זה בכלל כאב אחד של עם שלם.

אבל דווקא מהמקום הזה של שתיקה רבת־שנים
אני בוחרת היום לומר משהו.
לא כהתנצחות, אלא כתחינה לקשב.
לתת קול גם לצד הפחות נשמע,
הצד שסופג ביקורת ולעיתים גם שנאה.

כי כך חונכתי:
שאין דבר נעלה יותר מלימוד תורה.
שקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, חד הם.
שכל רגע של לימוד מחזיק את הבריאה כולה.

וככה גם גידלתי את ילדיי
לא מתוך כפייה, אלא מתוך אהבה.
אהבת תורה לא כסיסמה אלא כהתמסרות, דרך חיים,
שבה מוותרים על הרבה כדי לזכות בקִרבה.

ובעוד אנחנו השקענו את שנותינו בבניין עולמות של רוח
עולמות שמבקשים לעלות מעלה
חמאס השקיע את כל כוחו בבניית עולמות של חושך, מתחת לאדמה.
אנחנו טיפחנו נשמות,
הם חפרו מנהרות.
אנחנו פנינו אל על,
הם ירדו מטה.
אנחנו חיפשנו גובה של נשמה,
הם חיפשו עומק של הסתרה.

זה לא רק עימות פיזי
זו התנגשות מהותית בין עולמות:
עולם שמקורו בשמי מעלה, שמחבר שמים וארץ,
מול עולם שמבקש לקבור את האור ולחפור אותו באדמה.

והגיעה השעה
ועם ישראל יצא למלחמה של קיום.
ובחורים יקרים, לוחמים, עובדי כפיים ועמלי רוח
נעמדו יחד, כל אחד בכוחו, בגוף או ברוח
להילחם במלחמה של אור מול חושך, של קדושה מול טומאה.

והנה עמל התורה הוא חזית רוחנית אמיתית,
שדורשת כוחות נפש אדירים.
במלחמת קיום, כמו גם בעמל התורה בונים חומה של אור,
שלא נראית בעין אבל מחזיקה את המחנה כולו.

והנה באחד הימים התבהר לי:
מי שנלחם בגופו עוסק בדברי תורה.
ומי שלומד עוסק בדברי תורה.

כי התורה היא שישים ריבוא אותיות,
וכל נשמה בישראל, היא אות חיה בתוכה.
וכל אחד שמוסר את נפשו, בגוף או ברוח
מוסיף אור לאותה תורה.

לקראת חג השבועות עלתה בי תפילה:
שהתורה שנלמדת בבית המדרש
שמילותיה עולות למרום ומקיימות את העולם,
והתורה שמתקיימת בשדה הקרב,
שמזככת ומוציאה לאור את היופי הפנימי של הנשמה
יתאחדו, ויעלו יחד לרצון לפני בורא העולם.

"אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים..."

הגפן, היא לימוד התורה.
והרימונים, הם מעשי המצוות,
שנעשים בגוף, מתוך אחריות, מסירות ונשמה.

ואם נקשיב זה לזה באמת
אם נוכל לראות גם את הלומד וגם את הלוחם בעין טובה
נוכל להתחיל להתרפא.
ונזכה לקיים את מאמר רבי עקיבא:
"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה."

אולי לא כולם יבינו אותי.
אולי רבים יחלקו על דבריי.
ואולי גם אני אמשיך לשאול את עצמי שאלות.

אבל יהיו כאלה שיאמרו:
"ניכרים דברי אמת."

אלו אותם האנשים שנפשם מחוברת לשורש הקיום,
שמרגישים עמוק בתוכם את קדושת עם ישראל ואת אחדותו.
אולי הם רבים וטובים,
ואולי רק צריך להסיט את המסך
המסך שיש בעולם,
זה שמסתיר את הלבבות,
מחשיך את האור,
ומעלים את האמת הפשוטה:
שכל יהודי, בעומק ליבו, רוצה לעשות רצון בוראו.
ושבלב כל נשמה, יש נקודה שמעריכה את התורה, גם אם לא בגלוי.

ואולי נתחיל לראות,
שכל אחד ואחד מעם ישראל,
בשלב כלשהו של קיומו
אולי בגלגול זה, ואולי בגלגול אחר
מסר נפש.

ואולי בכי השכינה על צער הגלות
הוא לא רק כאב של יחיד, אלא כאב של אומה.
כאב כללי, עמוק, חובק כל נשמה.
ותרשו לי,
תרשו לי לקחת בו חלק.
מתוך שותפות פנימית.
ותרשו לי לכאוב גם על הפילוג
הפילוג שמנסה לחדור דרך חומות של כאב,
ולבקש לו מקום גם בלב שמבקש אמת.

וכל אחד עושה זאת בדרכו, בעומק, במסירות,
בצורה נשגבת וראויה.

ואולי, אולי הגיע הזמן שנכיר בזה.
באמת.
פעם חשבתי שכדאי להוציא אישורים ולבנות ממ"ד. נכון, יש עלויות וזו לא בניה רגילה, אבל מה לא עושים בשביל הביטחון.

היום בשעת מלחמה, אחרי ששהיתי במשך יממה שלמה בבית עם ממ"ד, אני לא מצליח להבין איך אפשר לעבור את המלחמה עם ממ"ד.

הנה עשרת הסיבות למה ממ"ד זה נטל ולא נכס!
ואם יש לכם ממ"ד בבית, תקראו את זה ותגידו אם לא בא לכם לרוץ באזעקה הבאה למקלט הציבורי הקרוב לממ"ד שלכם...

1.
עזבו את אלה שבאופן רשמי הממ"ד הוא החדר הפרטי שלהם, הם סובלים יותר מכולם מהמלחמה, באמת רחמים... תנסו פעם להמשיך לישון כשמתמקמים לכם במיטה עוד ארבעה אנשים שמתנדנדים עם תהילים ביד, והכי מעצבן שאחד מבני הבית שמאוד רוצה שיתחשבו באלה שישנים בחדר דואג להשקיט כל העת את מי שנמלט לממ"ד בלופ של 'שששששש....' עולה ויורד באורך של עשרים שניות כל אחד.
אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיף שידליקו לי באמצע שינה טרנסים בפול ווליום, רק לא את הששששש המתחסד הזה...


2.
מבחינה מדעית אין קשר בין בעלי ממ"דים לשמירה על משקל, ולכן אם אתם בדרך ל- או באמצע ה- 'דיאטה', כדאי שתדעו שבירידה ועלייה של מדרגות שורפים קלוריות הרבה יותר מאשר בהליכה רגילה במישור, מה גם שהדרך מהחדר שינה שלכם ועד הממ"ד היא במקסימום 3-7 מטר, ובמדרגות מדובר על בין 20 ל40 מטר, ועכשיו תוסיפו על זה את אפקט המהירות שבתוך הבית אתם הולכים אבל עד המקלט יש תחרות ריצה בין השכנים, אחרת תישארו לעמוד עד שהאירוע יסתיים...
אז אתם שם בממ"ד שצריכים להתחיל להוריד קלוריות, רק שתדעו שלרדת במדרגות זה פי 5 מהליכה במישור, ולטפס שימו לב, זה פי 20.
מה אתם אומרים, ניפגש במקלט?


3.
ומה עם ה'נפש'? גם אם ב"ה לא חטפנו פגיעה פיזית מאיזה רסיס תועה ה'נפש' דורשת את שלה, תמיכה רגשית וחיזוק הדדי מסייע במעבר חלק יותר של המלחמה מבחינה נפשית, במקלט תוכלו לפגוש בעלוני חיזוק, ציורי קיר מרגיעים, או סתם שכן חייכן שמנעים את האווירה, בבית, הסיכוי שלמישהו יהיה כח לזרוק בדיחה ב3:45 לפנות בוקר הוא אפסי, לעומת זאת במקלט הסיכוי שלא יהיה אחד כזה הוא אפסי...
אם יתמזל מזלכם אולי תצליחו לתפוס את צוות הסיוע הנפשי מטעם העירייה שייקלע למקלט שלכם בדרכם לעזרה דחופה בזירת נפילה, אל תוותרו להם, תשאלו את השאלות הנכונות, וסתם בשביל הסקרנות תנסו לראות אם הם לא מגלים בעצמם סימני מצוקה, מאוד יכול להיות שגם הם צריכים עזרה...


4.
מכירים את השכן המטופטפ בהגזמה? זה עם החולצה המגוהצת, הנעליים המבריקות והשיער המסורק.
עכשיו תשכחו את כל מה שידעתם אליו, ותדמיינו 'כרית' בצורה של השכן הזה...
נכון שבא לכם לראות את זה? אז רק שתדעו שמספר ה'פרצופי כרית' שיש במקלט בשעות הלילה, עולה על מספר הכריות שיש לכם בבית כולל אלה שעדיין ב'בוידעם' ולא נכנסו עדיין לכלל שימוש.


5.
אוהבים להסתכן ולראות 'יירוטים'? נראה אתכם מתחמקים מתחת עיניה הפקוחות והלחוצות של אמא ומתגנבים לחלון בסלון כדי לחזות במטר ה'מטאורים' שנוחת על אזור המרכז.
בדרך ל'מקלט' תמיד אפשר להתחמק איכשהוא החוצה, אל דאגה בתוך המקלט יש מספיק המולה שתסיח את דעתה של אמא, והיא תוותר על ללכת לחפש אחריכם בחוץ ברחובה של עיר. לא מומלץ, אבל אפשרי בהחלט.


6.
אני לא רוצה להפחיד, אבל 'מקלט' בתחושה שלי בטוח יותר משמעותית מ'ממ"ד'.
וודאי אם מדובר בממ"ד שמחכה לטיל בקומת הגג.
'מקלט' ממוקם בדרך כלל מתחת לאדמה מה שנותן תחושת בטחון מסוימת שגם אם תהיה פגיעה ישירה, המקלט ישרוד את זה.

מצד שני אם מכניסים למשוואה את כמות הפציעות בדרך למקלט, ה'פגיעה הישירה' הופכת לאופציה רחוקה יותר, ועדיין בגלל שהירידה למקלט היא באחריותנו והפגיעה של הטיל פחות... ההמלצה המושכלת שלי היא עדיין תהיה 'מקלט' בדגש על ירידה זהירה במורד המדרגות.


7.
אם אתם אחראים על 'וועד הבית' בבניין, ולא מצליחים לארגן ישיבת וועד כבר שנה וחצי, אז שתדעו שאם רק היה לכם מקלט בבניין, הייתם יכולים לקבל החלטות מהירות בסבב הצבעות מהיר תוך ניצול ציני של הלחץ שבו אנשים נמצאים כדי לקדם את האינטרסים שלכם בבניין.
עכשיו לכו תנסו להוציא כל שכן מהממ"ד שלו, בהצלחה.


8.
תחשבו על זה, את הממ"ד בבית אתם צריכים לפנות בסופו של דבר לטובת הדיירים המקוריים של החדר, אבל את השטח עליו השתלטתם ב'מקלט' תוכלו לנצל אחרי המלחמה למגוון פעילויות, רק ש'וועד הבית' לא ישמע...

9.
'זכות הרבים' זה לא צחוק!
לכולנו יש זכויות ועם כל הכבוד ל'צדיקים' שיש לכם בבית, אין מה להשוות ביניהם לבין ה'מסה' הגדולה של תינוקות של בית רבן שיש בכל 'מקלט' ממוצע בבני ברק, עליהם שום טיל איראני לא יכול!


10.
אוהבים קונספירציות? בואו למקלט. שם תשמעו מגוון רחב והזוי של עדכונים על אירועים מסתוריים שאולי התרחשו וכנראה שלא, אבל 'כתב החדשות' שזה עתה התחיל את דרכו לא מפסיק לשאול שאלות מעוררות מחשבה על כך שייתכן ואין בכלל מדינה ששמה 'איראן' והכל זה המצאה של ה'בונים החופשיים' שרוצים להשתלט על העולם.

הוא אפילו אמר פעם שיש מצב שה'בונים החופשיים' הם אלה שעומדים מאחורי הקמפיין על כך שצריך לבנות ממ"דים בכל הארץ, הכל כדי שלא יהיה לאנשים דרך להתעדכן במה קורה באמת...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה