שיתוף - לביקורת סבתא סורגת!

  • הוסף לסימניות
  • #1
זרח.

זרח הוא בחור פרח. רק מה, מהקן הוא טרם פרח. לא שהוא חלילה פרחח, אבל, איך אומרת השדכנית וולך... הוא עוד לא תפח. לא מספיק מפותח. ולמרות שמבחינתו – הוא כבר מרגיש קצת מתושלח, טרם נקרע לו הים לבטח.

עוד תכונה שבזרח בולטת. הוא קצת, איך לומר, שליימזל, לוזר, חסר תועלת. קחו דוגמא מאופיינת... כשזרח נפגש לראשונה עם עטרת – בה תלו הוריו תקוות לשם ולתפארת – בדרכו למלון הוא גילה ביבושת שמתחת למכנסיו מציצה לה נמנמת. אין צורך לציין שהאירוע לא הסתיים ב'מקודשת'.

פרטים נוספים? בשמחה. זרח בורקה. אביו – ששון. האמא – שושנה פרחה. הוא בן עשרים וארבע. אחיות שבע, והוא - הבן היחיד - בדיוק באמצע. זרח לומד בישיבת נזר ברכה. הוא די גבוה, מטר שמונים וארבעה. שיערו כתום, מקורזל קמעא. בסך הכל, בחור טוב ממשפחה טובה.


אושרת.

אושרת היא בחורה בוגרת, כך מהללת כל מי שבה פוגשת. 'היא לא סתם עוד אחת. היא ליגה אחרת!' ממש עלמה לתפארת. אבל לאושרת יש בעיה קצת אחרת. על המושג 'טקט' היא פשוט מדלגת. לא מכירה בו, לא מתייחסת. וזה לא ממקום של החלטה מושכלת, את העניין הזה היא פשוט לא קולטת. למשל, לרגליה תמיד כפכפים נועלת, גם בחתונות של החברות – אותן היא לא מפספסת. ''זה מה שנוח לי' כך את המבטים היא פותרת.

אושרת בן שבת. בת לשמעון ולאפרת. משפחה קטנה, בן ובת. אנשים פשוטים, כאלה של מלח ופת. תה עם נענע יש רק בשבת. אחיה הגדול נשוי לאסנת, לא מזמן נולדה להם ענת. אושרת היא גננת, זה עושה לה נחת. אה, והיא גם כזו אחת, שאם היא חולה - מעניין אותה קדחת. בעבודה היא תהיה תמיד נוכחת!


זרח ואושרת.

שתיהם תקועים. מרגישים מנותקים זה עידן ועידנים. החברים מתחתנים. החברות מקימות בתים. והם – להרגשתם – נזרקו לקרשים. חשים מדוכאים. חסומים. כאובים. דאובים. דחויים. מתבגרים. חשבו כבר, 'בטח כך - לנצח נצחים'.


__________


על אותו כוכב לכת, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ביחידת דיור חדשה ונוצצת – התגוררו איציק ותמר בר ששת.

הם היו זוג חדש מהניילונים, כזה שאם תתקרב עוד תראה את ה'פצפצים'. איציק אברך בכוילל מיינסטרים, תמר מסיימת לימודי מחשבים. הם היו ממש כמו זוג יונים, מרחוק היית חושב שהם עודם מאורסים... עדינים טובים ונחמדים.
בערב אחד, לא מיוחד במיוחד, כשארוחת ערב הם אכלו כאחד, 'איציק, נכון חברה שלי, אושרת?!' פתחה תמר את פיה באחד...
'נכון' ענה איציק, כי מה יכול להיות לא נכון בכזו שאלה. 'איזו אושרת?' הוא בירר למפרע 'זו שהתחתנה עם מילשטיין מעפולה?' 'לא, אושרת החברה שלי, שהיא כזאת, קצת שונה, אתה יודע', אה. הוא נזכר. 'ומה איתה?'
'אולי יש לך רעיון בשבילה היא כבר ממש מסכנה, מתבגרת לה בפינה..' ואיציק מיד זורק לה 'זרח בורקה, חבר שלי מהישיבה!' הרי גם הוא כזה קצת חורג מהשורה, מי יודע, אולי תהיה הפתעה...
'אין סיכוי, זה לא מתאים. חבר שלך ג'ינג'י, חברה שלי בכפכפים! הוא קצת שכחן, היא מסודרת להדהים!'
'כל מילה פנינה, את צודקת. מדהימה. לא יודע איך עלתה בי כזו מחשבה, אני יוצא למעייריב, ביי נשמה'


בדקות הבאות התהפכו קרביהם, אולי בכל זאת לא עליהם, המלאכה לגמור?! ומי הם, שיחרצו גורלות בהבל פיהם?!

כשהוא חזר ממעייריב ההבנה כבר הבשילה. מיד טלפון לאמא, לאחות, לשכנה, לגיסה, תפילה לשכינה ו.... יש פגישה!


-----------------


'זוכרת שבפגישה הראשונה איחרתי בחצי שעה? ואיך החלקתי על קליפה בפגישה השניה...'
'זוכר איך אפילו לא שמת לב – שהגעתי לפגישה עם תיק בצורת לב?! ובמקום מים ביקשתי פלאפל, כי ראיתי שאתה ממש ממש רעב...'

סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.


***********
מוגש כחומר למחשבה. תציעו. הם מחכים לכם.

שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #9
איזה קטע חמוד! אי אפשר לקרוא את זה בלי קצב...

שני תיקונים קטנטנים:

שניהם.

באחת.
תיקון ראשון - אכן הסתפקתי כיון שיש כאן זכר ונקבה..
תיקון שני - חשבתי שבסגנון הכתיבה הזה זה יסלח בשביל החרוז.

בכל אופן תודה רבה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
ממש אהבתי!
כיף לקורא. כתיבה חלקה וזורמת, לא מצועצעת.

שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
ברוך הבא והרבה הצלחה!

כבר מחכה לשיתוף הבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אוי, זה טוב.
כתיבה פשוט זורמת קלילה וכייפית לקריאה.
זה בהחלט חומר למחשבה.
מחכה לעוד שיתופים שלך.
וברוך הבא
:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קודם כל, כתיבה מ-ד-ה-י-מ-ה-!-!-!
עכשיו להמשך--
הקטע/ מאמר פשוט זורם ומעלה חיוך.
אהבתי מאוד את החרוזים!! היה בהם משהו מאוד יפה

סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.
השורה הזאת בהתחלה שלה גרמה לי להלם (מה עכשיו סבא וסבתא, מאיפה זה צנח??), אבל כבר אחרי ארבע מילים הבנתי...

אהבתי את המהלך, איך שהקטע מתחיל ואיך הוא נגמר.
מחכה לעוד קטעים בסגנון הזה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת יבוא
"נו, נראה לך שהוא יבוא?" איציק מתמקם לידי, עיניו בולשות בחלון, הלוך וחזור.

אני נאנח. לא רוצה להבטיח הבטחות בדברים כאלה. אני גם לא יכול. אבל מנגד, בדיוק כמו איציק, הרצון והתקווה מנהלים אותי עכשיו, ואני סוקר ביחד אתו את הנוף הנראה בחלון בעיניים משתוקקות.

"אני... אני לא יודע", אני עונה בכל זאת, גם אם אין לי משהו לחדש לו "אבל בעזרת ה' הוא יבוא".

איציק נרתע מעט, נועץ בי מבט שמוחי מתרגמו מילולית ל-'אה, אז אתה לא חושב שהוא יבוא?', אני מביט אחורנית במצוקה, מה אני אמור לענות לו?.

הסלון בו אנו נמצאים ריק כרגע, ואין לי למי להפנות את הילד ושאלותיו, ואולי גם את שאלותיי.

"איציק, אתה יודע שהוא יבוא", אני מסתכל אל תוך עיניו, מעביר לו אמונה "זה יקרה. זה חייב לקרות".

"אני יודע, אבל כמה אפשר לחכות?!" הוא מביט בי בתביעה, משל אני אחראי לכל המצב. ובכן, אני לא. ממש לא.

"כמה שצריך." אני מחזיר את מבטי לחלון "איציק, תסתכל, הוא בטוח תיכף מגיע ונראה אותו".

איציק מצטרף לידי שוב, הוכחה שהתקווה חזקה יותר מהכל.

הבניין בו אנו מתגוררים ממוקם בקצה שכונה גבוהה, בחלקה הצפוני של ירושלים. אנחנו מתצפתים ובוחנים את הכל. הכביש השקט שמתחת לבית, גבעות מכוסות בתים לכל האופק, ומיליוני אורות, מנצנצים באפלת הלילה, מצטרפים ביחד איתנו לתקווה.

התלחשות שקטה וקול צעדים מהמסדרון, כמה שניות אחרי זה אברהם והילה נכנסים לסלון, נראים מותשים כאחרי קרב.

"הצלחת להרדים אותם בסוף?" אני מסתובב אליה, שמח ולא שמח על שינוי הנושא בו יתעסקו מחשבותיי.

"כן," הילה מתיישבת באנחה על הכיסא, מסדרת אותו, "הם כבר היו גמורים מעייפות, ראיתם.".

"כן." איציק מסתובב גם, מצרף מילת אישור להנהון שלי "אבל מסכנה יסכה, היא כל כך רצתה לפתוח את הדלת לאליהו הנביא". הוא גם מתיישב ליד השולחן, מסדר את הכרית שלו.

"איפה אבא ואמא?" אברהם כבר פתח את ההגדה, רוצה להמשיך.

"הם הלכו קצת אחריכם, ניצלו את ההפסקה שנוצרה" עונה איציק.

אבא ואמא כנראה שמעו אותנו, כי הם מגיחים אל הסלון ומצטרפים אלינו.

אבא מתיישב בראש השולחן, פותח גם הוא את ההגדה. "נמשיך?". הוא מצביע על השעון הגדול, מושך לשם את מבטי כולנו "שעת חצות מתקרבת, אנחנו חייבים להזדרז".

המחוג, שהמשיך לעבוד בזמן שעשינו הפסקה, ממריץ אותנו ואנחנו מתקדמים בסדר, מנסים להדביק אותו.

איציק קם לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, ואני מצטרף אליו, שנינו בוחנים את חדר המדרגות בדקדוק, אולי נראה את אליהו הנביא מגיע לבשר לנו.

ופתאום, יש לי את התשובה. והיא חדה ובהירה כל כך, ואני מבין בבת אחת כמה וכמה דברים.

"איציק," אני פונה אליו, שנינו עדיין עומדים על מפתן הדלת "אני חושב שיש לי תשובה בשבילך".

הוא מרים אליי עיניים מצפות, רוצה תשובה מוחלטת עכשיו. כן או לא. התשובה שלי מוחלטת לדעתי, השאלה אם הוא יבין אותה.

אבל אני עונה, לא יכול שלא. עונה בעיקר לעצמי "ואף על פי שיתמהמה, עם כ-ל זה, אחכה לו. בכל יום. שיבוא.".

איציק בוחן אותי בדקדוק, מבין שהבנתי משהו, מנסה להבין אותו גם. קול שלא מין העולם הזה קוטע אותו, מקפיץ את כולנו בהתרגשות, הפתעה, וחוסר אמון.
"אולי כדאי שנתנקה מעצמנו", הוא אמר בבעתה לידידו משכבר הימים.

"לא בטוח שאנחנו רוצים שהוא ינקה אותנו", השיחה המוזרה התפתחה לכדי נימוק הגיוני.

הדובר פזל לנקודה מסוימת בעיניים מפוחדות, חברו פזל בעקבותיו; הוא כבר לא היה זקוק למילים. הסיכון היה ברור ומוחשי.

"נגמרו הימים הטובים. ימים שבהם נשענו רכונים על גדר המרפסת, הבטנו אל הנוף המשגע, וזכינו למסאז' מפנק ומקצועי, בעודנו מעלים עשן כמו בסאונה רטובה", קוננו השניים.

"אוח, הטפיחות על הגב אז, כמה נעימות הן היו".

זו הייתה אחת השיחות המוזרות שנחשפתי אליהן אי פעם.

החרדה עלתה מכל אות בשיח שלהם, אבל לא הבנתי ממה הם כל כך חוששים.

אחד מהם פזל שוב לכיוון המפחיד, חברו בעקבותיו, וכך גם אני התחקיתי אחר פזילתם בפזילה משלי.

וראיתי את המוכר בחנות השטיחים מתרוצץ עם המחבט החשמלי וקוטל יתושים.

הבנתי אותם. אם הייתי שטיח – בוודאות הייתי מתנקה לבד ומוותר על חוויית החשמול המפוקפקת.

פתאום זה היכה בי: מזמן לא ראיתי סבתא מרביצה לשטיח עם מחבט במרפסת. מי ייתן לי עוד קצת מאבק שטיחיה, מניחוח אבקם?

היא עדיין עם מחבט ביד. לא במרפסת. במטבח. עושה שפטים במעופפים, שצונחים שדודים על שטיחים מצטנפים באימה – מתפרקים מאבקם ומתנערים מפגרי יתושים, בטרם סבתא תפרז אותם בכפיה.
שיתוף - לביקורת ציפי והאופנים....
מעשה באופנים

לציפי עוד שניה יש יומולדת, היא מתרגשת, היא רוצה מתנה ליומולדת, בקשה מאבא. אבא. תקנה לי בבקשה אופניים!!!! אני רוצה!! א ו פ נ י ם. אבא מקשיב. אבא רשם. שמח. ציפי לא יודעת אבל הוא כבר הכין לה אופניים מזמן.... אבל ציפי,היא ילדה קטנה בינתיים, לא למדה עדיין לרכוב על אופניים, הוא ישמור לה את זה, כשתהיה בנויה עוד יותר. חזקה עוד יותר. תדע לרכוב עליהם... קודם שתדע ללכת לבד ורק אז אופניים. אז הוא לוחש לה את זה ושומר לה אותם, וציפי, לא קבלה אופניים בינתיים. אבל ציפי לא שומעת... ציפי רוצה אופנים.ועכשיו!!! אז היא מבקשת שוב. אבא, מתי נקנה לי אופנים? אני רןצה א ו פ נ י ם . ממש עוד מעט יש לה יומולדת. חשוב לה עד היומולדת לקבל אופנים. להרבה חברות שלי יש אופניים, אבא, אתה יודע? רק לי אין! אני גם רוצה! אני לא חווה את עצמי בצורה חיובית בלעדיהם, אתה יודע? אני פיזית מדכאת בי כוחות... אבא הקשיב. אבא שומע. הוא תמיד שומע את ציפי. והוא שמח. כי הרי יש לה אופניים. הוא הכין לה,הוא כבר קנה! בול למידה שלה. לא גדולים מידי. ולא קטנים מידי. אופניים שיתאימו בדיוק למידות של ציפי! זה אצלו. הוא רק מחכה שהיא תגדל טיפה, מה לא ברור? רק טיפה! אם היא תתנהג יפה, ותקשיב בקולו, גם כשמשהו לא מריח לה כל כך טוב, ומתחשק לה נורא לדחוף את דעותיה האישיות והתאוריות המוזרות שלה, והיא תרכין את הראש, אז הוא יקנה לה. אבל רק שתרגע. ועכשיו תרגע. כי הוא יודע מה הוא עושה!!! אז הוא לוחש לה, ציפי, מי אוהב אותך הכי בעולם? אבא שלך! מי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך? אבא! אז תנשמי, את תקבלי אופניים , אבל לא עכשיו.. .אבל ציפי לא שומעת. היא מתעלמת, אולי. אין לה אופניים, נקודה. היא לא רואה אופניים אז הוא לא אוהב אותה. הוא שכח אותה!! הוא פיזית שכח אותה!!!! ציפי רוצה אופניים ועכשיו! אז למה אבא לא קונה לה??? היא בוכה יותר חזק. אני רוצה אופניים. ובכלל לא אכפת לי כלום! וגם לא מה שטוב! אבא אתה מתעלם ממני??? ואבא רואה אותה. הוא מסתכל. והוא שמח, שוב. כי היא רוצה אופניים ויש לו אפניים מיוחדות בשבילה. איזה כיף שהיא רוצה אותם. אבל הוא גם בוכה. כי ציפי בוכה. והיא עצובה. והיא לא מבינה שהוא כבר הכין לה. מה לא ברור, ציפי!!! אז הוא בוכה איתה. חזק הוא בוכה. כי גם היא בוכה חזק. הרי מי שיודע להיות שמח מאוד, הוא לפעמים עצוב מאוד. הכל חזק אצל ציפי. עוד יום עובר. ואותו דבר... ציםי מסיקה מסקנה שאבא לא אוהב אותה. מה כבר ביקשתי, אופניים לדהור עליהם? היא עצובה. חבל. חבל שציפי לא מבינה, שהאופניים מתחבאות ממש לידה, אבל היא לא תקבל אותם שנייה לפני שהוא ירגיש שהיא מוכנה לרכוב עליהם. כי אבא אוהב אותך ציפי. הכי בעולם.
ואבא חזק. ואבא גיבור. שום דבר לא שובר אותו. איזה כיף שאבא אף פעם לא נאנח.... ככה הוא לא נשבר מהדמעות שלה. וממשיך לעשות אתה מה שהכי טוב ל ה .
וחבל. שלפעמים אנחנו כמו ציפי.... בוכים. או בורחים. ולא סומכים עליו מספיק...

אז.... דבר ראשון אשמח לביקורת
ודבר שני אשמח לדעת אם הייתי ברורה
.
שיתוף - לביקורת רחלי ולייקי
זאת רחלי, בהחלט נעים להכיר
התארסה לא מזמן
הוא בן 19
יזרח נרו ויאיר
מכנים אותו יענקי
הוא בחור מעולה
הם מתאימים
כמו מטלית למשקף
לא משנה שבסוף זה הכסף
שבתכלס הכריע את הכף
היא סנדביץ
הוא בן זקונים
ואבא שלה הרגיש שאפשר
כשהראש ישיבה התקשר
הוא בכלל הרגיש מאושר
אז בקיצור
כמו שהבנתם
זה נשמע כמו מי מנוחה
יש רק משהו ממש קטן
שפוגע לרחלי בשמחה
זו לייקי
אחותה
מעליה בתור
והיא לצערנו, גרושה
סיפור עצוב
בלי אשמים
רק לפני חודש, טרי
ורחלי יודעת
שהיא היתה מוותרת
אם זה רק היה אפשרי
לא על יענקי חלילה
רק על התזמון והסדר
היא מתלבטת המון
אם לתלות תמונה בחדר
לייקי משדרת
פרגון ושמחה
אבל רחלי מרגישה
שזה לא
היא באמת ובתמים
תוהה לעצמה
מה לעשות ומה לא
אז היא לא משתפת
ומשתתקת מיד
כשלייקי מתקרבת למטבח
היא מראה אדישות
ו''בסדר, נחמד''
כשמכתב מהחתן נשלח

בסוף זאת לייקי
נשמה אמיתית
שפתחה לה תראש ות'לב
אמרה לה
שהיא טועה
כשהיא מתאמצת לא להתלהב
והכי כדאי היה
אם רחלי פשוט תוותר
תתן לה לשמוח בשבילה
ותהיה קרובה קצת יותר

רחלי, כבר אמרנו?
בחורה חכמה
היא תפסה ת'עניין די מהר
שלעשות טוב למישהו
זה הטוב - של המישהו האחר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה