הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
באתר של דרשו הביאו באריכות מהספר מזקנים אתבונן:
'האבן מהר סיני' ששכנה בארון הסגור בחדרו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל – הסיפור המלא
לפני כ-15 שנה [תש"ס] הגיעו אנשים לרבינו והביאו לו סלע גדול מהר סיני. אותם אנשים היו אז רחוקים מתורה ומצוות ומתוקף תפקידם בצבא הגיעו להר סיני ושם נתקלו בפלא האבן. ראו סלע (סלע גרניט חזק כהסוג שעושים ממנו שיש למטבח) שעליו מצוייר כעין שיח, וראו ששוברים ושוברים אותו ובכל פעם ששוברים נשאר צורת השיח. כשביררו את הדבר התברר להם שהם לא הראשונים שנתקלו בתופעה, זה דבר ידוע, ויתירה מזאת, לא נודע הדבר רק בימינו אלא כתוב בספרים כבר לפני מאות שנים.
אגב, מאוחר יותר סיפר ר' ישראל פרידמן שיח' על שכנו ר' נפתלי טייק שיח' מפתח תקוה, שעשה מחקר על האבן וכתב ספר על כך ושלח את האבן [את סלע הגרניט שעליו ציור הסנה] לאוניברסיטה העברית, ששם יש מיקרוסקופ אטומי, ושם בחנו את הסלע וגילו שגם באטומים שלו מצויר ציור הסנה. ועוד התברר שאין שום מקום בעולם שיש תופעה כזו [יש בעולם מקומות שיש כעין ציור חיצוני על האבנים, ונובע הדבר מחום אדיר שממיס חומר מתכתי בשם 'מנגן', שמהחום נדחס ומצייר מבחוץ על הגרניט. אבל אין שום מקום בעולם שהדבר ממש בתוך האבן. אין מקום שכאשר שוברים ושוברים כפי שיבואר לקמן, חוזר הדבר. רק כאן בהר סיני].
התפעלו אותם אנשים רחוקים והחליטו לעשות מעשה. סיכמו עם ממשלת מצרים ועשו חוזי מסחר שיאפשרו להם לשווק את האבן מחוץ לגבולות מצרים [מובן שחוץ מהתפעלותם מהזכר שהשאיר הקב"ה רצו להרוויח רווח ממוני, ולמעשה להרוויח מסתבר שלא הרוויחו מכל מיני סיבות שאין כאן המקום להזכירם].
אחד ממשפחתם של אותם אנשים למד בשיעור של רבינו, ושלחו איתו סלע גדול בגודל של כשלשה אגרופים שבור לשנים או שלשה חלקים, כך שניכר שצורת השיח – צורת הסנה נשארת גם אחרי ששוברים את האבן.
כשהגישו את האבן לרבינו שמח מאד וסיפר שלפני הרבה שנים אחרי מלחמת ששת הימים היה אחד נוסע עם טנדר ומביא אבנים כאלו ומוכרם בבני ברק, וכבר שנים נפסק הדבר, ושנים רבות לא ראה מרן את האבן. והיה ויכוח ממוני, רבינו דרש לשלם על האבן והם טענו שזכות היא עבורם שיהיה לרבינו האבן, ולא ויתר להם ושילם.
בהמשך הביאו התלמידים קמיה ממה שכתבו הראשונים והאחרונים בענין:
בפרקי דר' אליעזר [פרק מ"א], ובאבן עזרא [שמות ג' ב'], בחזקוני [שמות ג' א'] וברבינו בחיי [שמות ג' א'] מובא, שהר סיני הוא במקום שבו היה הסנה ועל שמו הוא נקרא הר סיני, על שם מעשה הסנה עי"ש.
המגלה עמוקות פרשת שמות כתב וז"ל: "בפירוש קארקאש של מורה נבוכים, איתא התם שעל אבנים המסבבים את הר סיני יש בהם צורת סנה. אם חוצבים כל אבן לחתיכות, על כל חתיכה תמצא צורת אילן סנה…"
ורבי יעקב עמדין בספרו בירת מגדל עוז בפרק בית המידות … ציטט את מש"כ הרב משה הנרבוני המפרש למורה נבוכים להרמב"ם [אחד מהראשונים מלפני כ-700 שנה] וז"ל: "דע כי הר סיני העידו עליו כי האבנים הנמצאים בו יצמיד עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה וגו'. ואחד מנכבדי ברצלונה מבני בן חסדאי הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בו הסנה מציור [מצויר] בתכלית הציור, והציור ציור א-לוהי. ושברתי האבן לחצאים ונגלה הסנה בכל חלק, וחלקתי אותו החלק לחצאים ונמצא הסנה מציור [מצויר] בשטח כל חלק בפנימיותו. וכן פעמים רבות, עד שהיו החלקים כדמות בוטנים ועדיין הסנה בהם. ונפלאתי על זה, ע"כ. וכן כתב האפודי ז"ל".
והוסיף היעב"ץ על דבריו וז"ל: "וראיתי א' מאבני ההר הזה שהיה מציור מצויר בו הסנה בתכלית ציור א-להי בגוון מתחלף לגוון האבן, וחלקתי האבן ההוא לחלקים רבים ונראה בכל אחד ואחד צורת הסנה". וכן כתב בעל הלבושי שרד בספרו ערבי נחל פרשת שמות וז"ל: "ונודע שצורת סנה נראה בכל אבני ההר ההוא, הר סיני, והועד עליו דבר פלא שאבן מהר סיני יש בו צורת הסנה, ואם ישבר האבן לשנים יש בכל אחד צורת סנה קטן מבראשונה. ואם ישבר לרבבה יש בכל חלק צורת סנה קטן מאוד כפי גודל חלק האבן, אבל סנה שלם נמצא בו".
וכתב הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין זצ"ל וז"ל: "…הביא איתו חתיכות קטנות מאבני הר סיני אשר בעל הערבי נחל והמגלה עמוקות והר' יעקב עמדין מעידין איך שעל כל חתיכת אבן אפילו קטנה מצויר צורת הסנה שנראה בו למרע"ה. והוא ענין חיזוק האמונה, אף שאנו עם ישראל ויראי השי"ת אין לנו צורך בזה כי מאמינים באמונה שלימה בהשי"ת ובתורתו הקדושה באמונה פשוטה וטהורה, עם כל זה ענין גדול הוא לחזק אלו נכשלים הם. וע"ז באתי חתום בכ"ה בטבת שנת תשל"ט בנוא יארק. נאם משה פיינשטיין".
לאחר מכן שם רבינו את האבן על שולחנו והראה כמעט לכל מי שנכנס לחדרו את מה שהשאיר הקב"ה בעולמו זכר לחזק האמונה. לאחר זמן שמו את האבן בארון ומידי פעם היה מבקש רבינו עפ"י הצורך להוציאה להראותה לפי נסיבות הענין שהיה. ורבות מהפעמים היה זה בשיעור חומש, שם נגעו הרבה בענייני אמונה.
פעם אחת לפני כניסת שבת ראה אחד התלמידים במדרש שלסנה יש חמש עלים, וז"ל המדרש: דבר אחר, מתוך הסנה, רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר, כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהן שתים או שלש. הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כ"ג מ') עץ עבת. אבל הסנה יש לו חמש עלין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב, ובזכותך, ובזכות אהרן (שמות רבה שמות פרשה ב).
הוא התקשר להרה"ג ר' נח שטיינמן שליט"א נכדו הנאמן והמסור של רבינו, והוא סיפר זאת לרבינו. ורבינו מלהט הקודש וביקוש האמת שאל כמה זמן נשאר עד השקיעה – רבינו אוחז שאבן זו היא מוקצה בשבת – וכשראה שנותרו עוד כמה דקות [כמה דקות ל-35 דקות לפני השקיעה שזה הזמן בו נוהג רבינו להדליק נרות שבת] הביא רבי נח זכוכית מגדלת ענקית שהיתה בבית רבינו לבדוק הדבר על האבן [חלק מבדי הענפים מטושטשים, ובאלו הברורים רואים 5 עלים] והספיק מרן לפני שבת לשמוח בזה שראה את מה שהביא המדרש באותה האבן.
שנים אח"כ, האברך החשוב ריי"ס שליט"א הכין תושבת מעץ וכתב עליה אבן מהר סיני – השם שנוהג רבינו לקרוא לאבן זו, וייחד שם מקום לחלקי האבן ולשברים הקטנים שנשברו ממנה ושם אותם. ושמח רבינו בכך וביקש לשים את התושבת עם האבנים במדף בתוך הארון הנעול שבחדרו וכך שמורה האבן בארונו של רבינו עד היום.
(מזקנים אתבונן אמונה וביטחון ב' עמ' 111)
'האבן מהר סיני' ששכנה בארון הסגור בחדרו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל – הסיפור המלא
לפני כ-15 שנה [תש"ס] הגיעו אנשים לרבינו והביאו לו סלע גדול מהר סיני. אותם אנשים היו אז רחוקים מתורה ומצוות ומתוקף תפקידם בצבא הגיעו להר סיני ושם נתקלו בפלא האבן. ראו סלע (סלע גרניט חזק כהסוג שעושים ממנו שיש למטבח) שעליו מצוייר כעין שיח, וראו ששוברים ושוברים אותו ובכל פעם ששוברים נשאר צורת השיח. כשביררו את הדבר התברר להם שהם לא הראשונים שנתקלו בתופעה, זה דבר ידוע, ויתירה מזאת, לא נודע הדבר רק בימינו אלא כתוב בספרים כבר לפני מאות שנים.
אגב, מאוחר יותר סיפר ר' ישראל פרידמן שיח' על שכנו ר' נפתלי טייק שיח' מפתח תקוה, שעשה מחקר על האבן וכתב ספר על כך ושלח את האבן [את סלע הגרניט שעליו ציור הסנה] לאוניברסיטה העברית, ששם יש מיקרוסקופ אטומי, ושם בחנו את הסלע וגילו שגם באטומים שלו מצויר ציור הסנה. ועוד התברר שאין שום מקום בעולם שיש תופעה כזו [יש בעולם מקומות שיש כעין ציור חיצוני על האבנים, ונובע הדבר מחום אדיר שממיס חומר מתכתי בשם 'מנגן', שמהחום נדחס ומצייר מבחוץ על הגרניט. אבל אין שום מקום בעולם שהדבר ממש בתוך האבן. אין מקום שכאשר שוברים ושוברים כפי שיבואר לקמן, חוזר הדבר. רק כאן בהר סיני].
התפעלו אותם אנשים רחוקים והחליטו לעשות מעשה. סיכמו עם ממשלת מצרים ועשו חוזי מסחר שיאפשרו להם לשווק את האבן מחוץ לגבולות מצרים [מובן שחוץ מהתפעלותם מהזכר שהשאיר הקב"ה רצו להרוויח רווח ממוני, ולמעשה להרוויח מסתבר שלא הרוויחו מכל מיני סיבות שאין כאן המקום להזכירם].
אחד ממשפחתם של אותם אנשים למד בשיעור של רבינו, ושלחו איתו סלע גדול בגודל של כשלשה אגרופים שבור לשנים או שלשה חלקים, כך שניכר שצורת השיח – צורת הסנה נשארת גם אחרי ששוברים את האבן.
כשהגישו את האבן לרבינו שמח מאד וסיפר שלפני הרבה שנים אחרי מלחמת ששת הימים היה אחד נוסע עם טנדר ומביא אבנים כאלו ומוכרם בבני ברק, וכבר שנים נפסק הדבר, ושנים רבות לא ראה מרן את האבן. והיה ויכוח ממוני, רבינו דרש לשלם על האבן והם טענו שזכות היא עבורם שיהיה לרבינו האבן, ולא ויתר להם ושילם.
בהמשך הביאו התלמידים קמיה ממה שכתבו הראשונים והאחרונים בענין:
בפרקי דר' אליעזר [פרק מ"א], ובאבן עזרא [שמות ג' ב'], בחזקוני [שמות ג' א'] וברבינו בחיי [שמות ג' א'] מובא, שהר סיני הוא במקום שבו היה הסנה ועל שמו הוא נקרא הר סיני, על שם מעשה הסנה עי"ש.
המגלה עמוקות פרשת שמות כתב וז"ל: "בפירוש קארקאש של מורה נבוכים, איתא התם שעל אבנים המסבבים את הר סיני יש בהם צורת סנה. אם חוצבים כל אבן לחתיכות, על כל חתיכה תמצא צורת אילן סנה…"
ורבי יעקב עמדין בספרו בירת מגדל עוז בפרק בית המידות … ציטט את מש"כ הרב משה הנרבוני המפרש למורה נבוכים להרמב"ם [אחד מהראשונים מלפני כ-700 שנה] וז"ל: "דע כי הר סיני העידו עליו כי האבנים הנמצאים בו יצמיד עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה וגו'. ואחד מנכבדי ברצלונה מבני בן חסדאי הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בו הסנה מציור [מצויר] בתכלית הציור, והציור ציור א-לוהי. ושברתי האבן לחצאים ונגלה הסנה בכל חלק, וחלקתי אותו החלק לחצאים ונמצא הסנה מציור [מצויר] בשטח כל חלק בפנימיותו. וכן פעמים רבות, עד שהיו החלקים כדמות בוטנים ועדיין הסנה בהם. ונפלאתי על זה, ע"כ. וכן כתב האפודי ז"ל".
והוסיף היעב"ץ על דבריו וז"ל: "וראיתי א' מאבני ההר הזה שהיה מציור מצויר בו הסנה בתכלית ציור א-להי בגוון מתחלף לגוון האבן, וחלקתי האבן ההוא לחלקים רבים ונראה בכל אחד ואחד צורת הסנה". וכן כתב בעל הלבושי שרד בספרו ערבי נחל פרשת שמות וז"ל: "ונודע שצורת סנה נראה בכל אבני ההר ההוא, הר סיני, והועד עליו דבר פלא שאבן מהר סיני יש בו צורת הסנה, ואם ישבר האבן לשנים יש בכל אחד צורת סנה קטן מבראשונה. ואם ישבר לרבבה יש בכל חלק צורת סנה קטן מאוד כפי גודל חלק האבן, אבל סנה שלם נמצא בו".
וכתב הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין זצ"ל וז"ל: "…הביא איתו חתיכות קטנות מאבני הר סיני אשר בעל הערבי נחל והמגלה עמוקות והר' יעקב עמדין מעידין איך שעל כל חתיכת אבן אפילו קטנה מצויר צורת הסנה שנראה בו למרע"ה. והוא ענין חיזוק האמונה, אף שאנו עם ישראל ויראי השי"ת אין לנו צורך בזה כי מאמינים באמונה שלימה בהשי"ת ובתורתו הקדושה באמונה פשוטה וטהורה, עם כל זה ענין גדול הוא לחזק אלו נכשלים הם. וע"ז באתי חתום בכ"ה בטבת שנת תשל"ט בנוא יארק. נאם משה פיינשטיין".
לאחר מכן שם רבינו את האבן על שולחנו והראה כמעט לכל מי שנכנס לחדרו את מה שהשאיר הקב"ה בעולמו זכר לחזק האמונה. לאחר זמן שמו את האבן בארון ומידי פעם היה מבקש רבינו עפ"י הצורך להוציאה להראותה לפי נסיבות הענין שהיה. ורבות מהפעמים היה זה בשיעור חומש, שם נגעו הרבה בענייני אמונה.
פעם אחת לפני כניסת שבת ראה אחד התלמידים במדרש שלסנה יש חמש עלים, וז"ל המדרש: דבר אחר, מתוך הסנה, רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר, כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהן שתים או שלש. הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כ"ג מ') עץ עבת. אבל הסנה יש לו חמש עלין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב, ובזכותך, ובזכות אהרן (שמות רבה שמות פרשה ב).
הוא התקשר להרה"ג ר' נח שטיינמן שליט"א נכדו הנאמן והמסור של רבינו, והוא סיפר זאת לרבינו. ורבינו מלהט הקודש וביקוש האמת שאל כמה זמן נשאר עד השקיעה – רבינו אוחז שאבן זו היא מוקצה בשבת – וכשראה שנותרו עוד כמה דקות [כמה דקות ל-35 דקות לפני השקיעה שזה הזמן בו נוהג רבינו להדליק נרות שבת] הביא רבי נח זכוכית מגדלת ענקית שהיתה בבית רבינו לבדוק הדבר על האבן [חלק מבדי הענפים מטושטשים, ובאלו הברורים רואים 5 עלים] והספיק מרן לפני שבת לשמוח בזה שראה את מה שהביא המדרש באותה האבן.
שנים אח"כ, האברך החשוב ריי"ס שליט"א הכין תושבת מעץ וכתב עליה אבן מהר סיני – השם שנוהג רבינו לקרוא לאבן זו, וייחד שם מקום לחלקי האבן ולשברים הקטנים שנשברו ממנה ושם אותם. ושמח רבינו בכך וביקש לשים את התושבת עם האבנים במדף בתוך הארון הנעול שבחדרו וכך שמורה האבן בארונו של רבינו עד היום.
(מזקנים אתבונן אמונה וביטחון ב' עמ' 111)
