סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

[אא-אסתר]

זה כ״כ יפה שלכל פרק יש משפט סיום מתוק כזה שמעלה קצה חיוך ... [וצפיה לפרק הבא ]

 

[ELIZABET]

ראיתי שלוימי נדרך, אבל הוא לא אמר כלום.

רק לי הגבה עלתה בקטע הזה??

 

[חיה כל רגע מחדש]

במערכת היחסים בין שלומי ודבורה יש משהו נורא מבלבל.
מצד אחד זה נראה חיבור טוב, מצד שני, זה חיבור מאוד לא טוב בשביל דבורה. זה כאילו לאט לאט היא מאבדת את השכל שלה.

 

[מגבת]

נו כבר,
נו כבר,
לא מצליחה להנות,
מחכה לפיצוץץץ.

 

[אליש:)]

מהמם

הקול שלו היה חמור ומחוייך בו זמנית

שלוימי סטנדרטי..

תענוג לקריאה
ההומור לא פוסח פה על שום פרק

 

[מ. ש]

אני חושבת שדבורה מתוארת מצוין.
היא אכן רדודה, והמחשבות שלה פשוט מעוברות בצורה דוגרית מאוד כי זה בעצם מחשבות שלה, והיא תמימה וחמודה לא עובדת על עצמה בכלל.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

פתאום, בלי ששמתי לב, הארוסים פשוט התחילו.

הגיעו עשרות אנשים, קיבלתי מליון חיבוקים ונשיקות, ולא היתה לי שניה של שקט.

כל רגע משכו אותי למקום אחר, לראות עוד מישהי שהגיעה.

בדרך כלל אני לא מאוד אוהבת להיות במרכז העניינים, אבל עכשיו פשוט נהנתי מכל שניה.

מדי פעם הגנבתי מבט לשולחן של המתנות שהלך והתמלא בקצב שמצא חן בעיני, ראיתי שם סכו''ם, שעון קיר, היה עציץ דווקא יפה מהשוויגער ועוד כמה דברים שלא הצלחתי לזהות.

מתנות זה נחמד!

אחרי עשרים דקות של התרגשויות ומחמאות מהחברות על ההופעה המהממת ועל החתן החתיך, שורי של דודי באה אלי מרוגשת וקראה לי לבוא למחיצה.

ניגשתי בהיסוס איטי, לא זכרתי איזה חלק מגיע עכשיו, רק שראיתי את אמא מחזיקה בצלחת חרסינה מעוטרת, נזכרתי. התקרבתי אליה והרגשתי מובכת מאוד מהמעמד, אף פעם לא הבנתי למה אנשים בוכים בשבירת צלחת.

כנראה מישהו מכובד נעמד בגברים לדבר, כי פתאום נהיה שקט. הוא אמר כמה דברים באידיש כבדה, ניסיתי להציץ בין הסדקים של המחיצה לראות את שלוימי, לא ממש הצלחתי.

אחרי כמה דקות שמעתי בום, התנפצות וקריאות מזל טוב וכמה נשים התקרבו אלי מכל הכיוונים.

חיבקתי את אמא דבר ראשון. ''אמא, תודה על הכל'' לחשתי לה, מאמצת אותה חזק ''אני מאוד שמחה''.
אמא הביטה לי לתוך העינים, הבטתי בה בחזרה. זה היה רגע מיוחד. לא שמעתי כלום מכל הרחש מסביב. ראיתי רק זוג עינים טובות, אוהבות ותכולות.

אמא נישקה אותי ואז תוך כדי שהיא מחזיקה לי ביד היא הסתובבה וקראה לאמא של שלוימי.

''מזל טוב, מחותנסטע!'' היא ברכה אותה בקול מרוגש ודומע.

השוויגער התקרבה אלינו, ראיתי שהיא מסתכלת עלי בחוסר בטחון, היא החזיקה ביד שקית שחורה.

''מזל טוב דבורה'' הקול שלה רעד קצת, לא הבנתי למה, לא עשה לי רושם שהיא כל כך שמחה שהבן שלה התארס איתי.

היא התקרבה לשולחן העגול שעמד ליד המחיצה, והזיזה בעדינות צלחת עם שאריות חלה וסלט חסה עם חמוציות.

''בואי דבורה'' היא הניחה את השקית השחורה על השולחן ''הבאתי לך פה לבחור שעון'' אמרה והתחילה להוציא קופסת בד מוארכת מהשקית.

עצמתי את העינים, נשמתי עמוקות והתקרבתי אט אט לכיוון השולחן.

כשפתחתי אותן, פלטתי זעקת הפתעה מוחלטת.

על גליל הבד המוארך והקטיפתי שכבו ארבעה שעוני מישל הרבלין מדהימים ביופים!

אורות האולם נפגשו ביהלומים הכסופים וזהרו באלפי גוונים מנצנצים. הסתכלתי עליהם בחוסר אמון, הרגשתי תחושת הלם ובלבול נרגש.

''וואו...זה..זה מדהים!'' לחשתי בהתפעמות והסתכלתי על השוויגער, ראיתי עליה שהיא נרגשת מצד אחד, אבל מצד שני? היא החזיקה את השעונים קצת רחוק, כאילו הם לא קשורים אליה.

הפנתי את מבטי בחזרה לשעונים ובלי לחשוב בכלל העינים שלי נצמדו לשעון השני מימין, הידים שלי לא שאלו אותי רשות, פשוט הוצאתי אותו.

רחש קל נשמע לימיני ''את אוהבת אותו?'' שמעתי ציפיה בקולה, הנהנתי. ''כן'' עניתי ''אוהבת מאוד!'' לא הצלחתי להתיק את עיני מהסינוור הזוהר של השעון, השוויגער שלחה יד עדינה ונטלה את השעון ''שתראו רק זמנים טובים'' אמרה לי קרוב לאוזן והלבישה לי אותו.

הרמתי את עיני, אני לא יודעת מאיפה זה הגיע לי אבל פתאום חיבקתי אותה.

''תודה שוויגער!'' אמרתי לה, קולטת בזווית עיני את נעמי ומלי פוערות פה ליד שולחן המתנות.

הרפיתי את עוצמת החיבוק ''אני מאוד שמחה'' לחשתי לה וחייכתי אליה באמת.

היא חייכה אלי בחזרה.

 

[לרקוד על הירח]

מדהים.

אבל מצד שני? היא החזיקה את השעונים קצת רחוק, כאילו הם לא קשורים אליה.

טיפה הפריע לי- עד כה נראה שלדבורתנו החביבה אין אבחנה מדויקת כל כך בקליטת אנשים... מה קרה?

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

טיפה הפריע לי- עד כה נראה שלדבורתנו החביבה אין אבחנה מדויקת כל כך בקליטת אנשים... מה קרה?

איפה ראית?
אם תקראי שוב את הפרקים תוכלי להבחין שדבורה כל הזמן אומרת לעצמה דברים מהסגנון הזה.

מדהים.

תודה!

 

[מימיי]

אהבתי את ההתפתחויות בסיפור!
ותודה שאת מעלה פרקים בקצב כל כך מהיר

 

[ME!!]

וואוו וואו וואו
רק עכשיו הצטרפתי וזוהי הודעתי הראשונה בפורום (לאחר ההצהרה המקודשת
עד עכשיו הסתפקתי רק בתודות, אבל הרצון להגיב כאן גרם לי לפשפש במגירה אחר "קטע כתיבה בן 200 מילה"
כמו שכולם לפני אמרו -- הכתיבה, ההומור, הדמויות ופשוט הכלל מדהים!

טיפה הפריע לי- עד כה נראה שלדבורתנו החביבה אין אבחנה מדויקת כל כך בקליטת אנשים... מה קרה?

אני רואה אותה כטיפוס שמאוד מרוכז בעצמו ומאווד שם לב לדקויות, בייחוד כשהן נוגעות אליו.
משלומי היא פשוט מסונוורת לגמרי, כך שחיישני הקליטה שלה לא ממש פועלים עליו..
(ומי יודע אולי גם אנחנו נופתע ממנו בעתיד)

 

[ליליאן]

איזה כיף הקצב שאת מעלה פרקים!

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

וואוו וואו וואו
רק עכשיו הצטרפתי וזוהי הודעתי הראשונה בפורום (לאחר ההצהרה המקודשת
עד עכשיו הסתפקתי רק בתודות, אבל הרצון להגיב כאן גרם לי לפשפש במגירה אחר "קטע כתיבה בן 200 מילה"
כמו שכולם לפני אמרו -- הכתיבה, ההומור, הדמויות ופשוט הכלל מדהים!

אני רואה אותה כטיפוס שמאוד מרוכז בעצמו ומאווד שם לב לדקויות, בייחוד כשהן נוגעות אליו.
משלומי היא פשוט מסונוורת לגמרי, כך שחיישני הקליטה שלה לא ממש פועלים עליו..
(ומי יודע אולי גם אנחנו נופתע ממנו בעתיד)

איזה כיף, תודה!
ההגדרה שלך מדוייקת להפליא (חיטטת לי במסמכי אפיון הדמויות שלי?)

תודה על המשובים!

 

[אליש:)]

תודה גדולה על כמות הפרקים לאחרונה!!
מרגישה שאני חלק מאירוסים שנשכים תקופה.
אני אמשיך להגיד את זה שוב ושוב שהפרקים עליהם מהפנטים.
דבורה מתוקה כ"כ ועם זאת תמימה כשה.
שלוימי נשמע מוזר מפרק לפרק..
מחכה עוד יותר לפרקים הבאים

 

[RU1]

חיבקתי את אמא דבר ראשון. ''אמא, תודה על הכל'' לחשתי לה, מאמצת אותה חזק ''אני מאוד שמחה''.
אמא הביטה לי לתוך העינים, הבטתי בה בחזרה. זה היה רגע מיוחד. לא שמעתי כלום מכל הרחש מסביב. ראיתי רק זוג עינים טובות, אוהבות ותכולות.

קטע יפהפה!
הסצנה שחוזרת על עצמה גם עם השוויגער מאירה אותה ואת דבורה באור אחר!

 

[ME!!]

ההגדרה שלך מדוייקת להפליא (חיטטת לי במסמכי אפיון הדמויות שלי?)

היטבת לתאר אותה פשוט
(האמת שהיא הזכירה לי משהי מאוד חכמה וטובת לב ביסודה, אבל היא גם ליידי כזאת ויש לה קטעים שהיא מאוד מרוכזת בעצמה וקצת אממ קצת בלונדינית נגיד)

 

[סבתא חביבה]

במערכת היחסים בין שלומי ודבורה יש משהו נורא מבלבל.
מצד אחד זה נראה חיבור טוב, מצד שני, זה חיבור מאוד לא טוב בשביל דבורה. זה כאילו לאט לאט היא מאבדת את השכל שלה.

החיבור גרוע. הבחור בעייתי ברמות ולדבורה לא היה שכל מהרגע הראשון
ואיפה ההורים??? משגע אותי! גם במציאות זה ככה שההורים עיוורים?? ההורים שלו בטח מכירים את הבן יקיר שלהם, איך הם נותנים לו להתחתן ככה? ואיפה ההורים של דבורה? תמימים כמוה?
סיפור מעולה שהולך למקום רע...

 

[דיונון]

כולנו מחכים לרגע שבו שלוימי יתגלה במלוא רשעותו, השד יפרוש כנפיים ויחשוף טפרים מלוכלכים מרקב ודם. ובתקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי בשביל דבורה (כאילו, ברור שהיא תינצל כאילו, השאלה באיזה שלב, כן?! כאילו?!).
מי אמר?
לפי מה שקראתי לבינתיים אני רואה את זה אחרת -
שלוימי לא חולק את אותה תפיסת עולם שמרנית של ההורים שלו. נקודה. זה לא הופך אותו למפלצת. רחוק מזה.
בנוסף, הוא התברך ביכולת להרגיש אנשים ולדעת לומר את המילה הנכונה בכל מקום - הלוואי עלי ועל כל עם ישראל.
חוץ מהיצר לנחש מי הנבל בעלילה, וכרגע הוא הפוטנציאל המרשים ביותר - אין כאן שום בעיה עם הדמות שלו.
ילד טוב שמתמודד עם תנאי סביבה חברתיים ומשפחתיים קשים, ובכל זאת יודע לכבד את הטקס ואת כלליו.
כל הכבוד לו.
לדעתי הוא יכול להיות שתדלן - המכונה לוביסט - מצוין. או לחילופין ללכת ללמוד משהו מתחום הפסיכולוגיה ולעזור להרבה אנשים. הרי לשבת וללמוד תורה הוא לא בכיוון, או שאולי כן? באנז"ב?

 

[דיונון]

לעומת זאת -
דבורה היא הדמון!
לא במובן המשחית, אלא בטמטום ובילדותיות, בצורה שהיא שופטת את השוויגער שלה לפי המראה והסטריאוטיפ, בהתייחסות שלה לאחיינים של שלוימי כאל ילדים עם נזלת.
היא תינוקת, אגואיסטית.
אולי היא תתבגר מתישהו ותלמד משהו על החיים, אבל כרגע היא בלתי נסבלת.

 

[מימיי]

כולנו מחכים לרגע שבו שלוימי יתגלה במלוא רשעותו, השד יפרוש כנפיים ויחשוף טפרים מלוכלכים מרקב ודם. ובתקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי בשביל דבורה (כאילו, ברור שהיא תינצל כאילו, השאלה באיזה שלב, כן?! כאילו?!).
מי אמר?
לפי מה שקראתי לבינתיים אני רואה את זה אחרת -
שלוימי לא חולק את אותה תפיסת עולם שמרנית של ההורים שלו. נקודה. זה לא הופך אותו למפלצת. רחוק מזה.
בנוסף, הוא התברך ביכולת להרגיש אנשים ולדעת לומר את המילה הנכונה בכל מקום - הלוואי עלי ועל כל עם ישראל.
חוץ מהיצר לנחש מי הנבל בעלילה, וכרגע הוא הפוטנציאל המרשים ביותר - אין כאן שום בעיה עם הדמות שלו.
ילד טוב שמתמודד עם תנאי סביבה חברתיים ומשפחתיים קשים, ובכל זאת יודע לכבד את הטקס ואת כלליו.
כל הכבוד לו.
לדעתי הוא יכול להיות שתדלן - המכונה לוביסט - מצוין. או לחילופין ללכת ללמוד משהו מתחום הפסיכולוגיה ולעזור להרבה אנשים. הרי לשבת וללמוד תורה הוא לא בכיוון, או שאולי כן? באנז"ב?

זה יכול להיות נכון, אבל לפי איך שהסיפור מתקדם, אחד מהם בטוח עם הפרעת אישיות כלשהי..
דבורה תלותית עד עמקי נשמתה בשלוימי אפילו שהיא הכירה אותו רק לפני כמה ימים, ושלוימי מצדו מטפח את התלות עם או בלי לדעת.
אותי מעניין לאן הסיפור הזה יגיע, מי המרושע פה, מתי יהיה רגע ההתפקחות שכולנו נגיד ''ידעתי'' ומה יהיה הסוף.
@בואו נעצב את זה ביחד אהבתי את הקצב של הסיפור.
אני מחכה כבר לחיים של אחרי החתונה, משום מה מעניין אותי יותר מהאירוסין וכל זה (למרות שהם לא פחות חשובים לעלילה עצמה).
מחכה מאוד לפרק הבא!