דרוש מידע 50_50

[יהודית ק]

אני כן חושבת שזה קשור, ברגע שהאמא מתה, זה קצת מרגיע את הנפש
כי ילד מטבעו רוצה יחס מההורה, גם אם ההורה פוגע!
ואני אחזתי בסיפור שכן יש אמא חיה שהם כמהים שתתיחס אליהם באיזה שלב.
לא חשבתי על מוות בכלל, שמשנה את הרגשות כלפיה.

 

[leaha]

מרגישה את עצמי עכשיו חכמה מאוד
קוראת פרק פה ושם כשהעיתון מגיע לידי
ודווקא הבנתי מזמן שהאמה מתה.
משקל ההאשמה העצמית של בקה היה מידי כבד להעלמות בלבד.

ודבורי קראתי עכשיו את "הלוואי שתהיי"
בפעם ה....
תענוג כל מילה מחדש!

 

[מתנות קטנות]

אני כן חושבת שזה קשור, ברגע שהאמא מתה, זה קצת מרגיע את הנפש
כי ילד מטבעו רוצה יחס מההורה, גם אם ההורה פוגע!
ואני אחזתי בסיפור שכן יש אמא חיה שהם כמהים שתתיחס אליהם באיזה שלב.
לא חשבתי על מוות בכלל, שמשנה את הרגשות כלפיה.

מרגישה את עצמי עכשיו חכמה מאוד
קוראת פרק פה ושם כשהעיתון מגיע לידי
ודווקא הבנתי מזמן שהאמה מתה.
משקל ההאשמה העצמית של בקה היה מידי כבד להעלמות בלבד.

ודבורי קראתי עכשיו את "הלוואי שתהיי"
בפעם ה....
תענוג כל מילה מחדש!

חושבת שההודעות עונות אחת על השניה.
גם אני הבנתי במהלך הפרקים שהאמא כבר לא בין החיים.
משהו באווירה או אולי רמזים שנשתלו.
ולא, זה לא מנחם ולא מרגיע את הנפש.

המוות לא משנה את הרגשות הקשים כלפיה,
ולפעמים עלול להעצים אותם,
דווקא כי אולי היתה כמיהה לשינוי שלא יקרה לעולם,
אולי ציפייה לפיוס או הכרה,
לסגירת מעגל כזו או אחרת,
וזה כבר לעולם לא יקרה...

וכמו שכתבה לאה, המקשל של ההאשמה של בקה גבוה יותר מבריחה של האמא,
היא בעצם מואשמת גם במותה...

 

[יהודית ק]

תודה לכל החכמות שהבינו ומתמוגגות שאני לא!
המוות כן משנה רגשות ולא מתווכחת על כך.
לצערי מכירה מקרוב דמויות עם הפרעות נפשיות שהמוות כן שינה רגשות
האמא לא ברחה! היא נטשה בעל וילדים מתוכן ילדה קטנה, זה מספיק
בשביל אשמה כבדה, ובכלל בקה לוקחת הכל על עצמה וובכמויות.

 

[יהודית ק]

המוות לא משנה את הרגשות הקשים כלפיה,
ולפעמים עלול להעצים אותם,

אם הרגשות מתעצמים לפעמים, זה שינוי!
בדיוק כמו שכתבתי.

 

[סטודיו בול]

אני כן חושבת שזה קשור, ברגע שהאמא מתה, זה קצת מרגיע את הנפש
כי ילד מטבעו רוצה יחס מההורה, גם אם ההורה פוגע!
ואני אחזתי בסיפור שכן יש אמא חיה שהם כמהים שתתיחס אליהם באיזה שלב.
לא חשבתי על מוות בכלל, שמשנה את הרגשות כלפיה.

זה הענין שבאמת לא מרגישים בסיפור של בקה את הכמיהה לאמא
אלא לאבא...
לכן לי באופן אישי היה ברור שמשו טוטאלי קרה עם האמא
חשבתי אולי השתגעה לגמרי והיא במוסד סגור או מתה באמת.

כל מה שבקה חושבת על האמא הוא בלשון עבר, ויש את הכאב שהוא נוכח כמובן גם בהווה, אבל לא הכמיהה.
על האבא והאחים- הכמיהה היא בהווה

 

[shira bira]

מה יש פה הגיון?
יושבת אישה מרוטה אחרי יום שיש ארוך, שולפת את "בתוך" מנסה קצת להתרכז, קוראת את הסיפור
פעמיים! כי זה מעניין או מותח, או הכתיבה המשגעת, ובעיקר להבין את כל המסתעף,
ואח"כ לגלות שהיא לא הבינה סעיף משמעותי?
תשבצים זה במדור אחר.
ומחילה מדבורי הסופרת המדהימה! את אל תקחי את דבריי כפגיעה אישית,
זכותך לכתוב איך שנראה לך, ולנו יש את הזכות לבקר.
ושתדעי שבאחד הפרקים (עם האיקסים) כמעט קבלת התקף לב!
אמרתי לבעלי שאם הוא מפנה אותי למיון חלילה, שלא ישכח להביא את העיתון.

יש צורה לביקורת
גם אם הכתיבה חידתית לטעמך אין על מה לבוא בטענות. לא חייבים לקרוא.

 

[יהודית ק]

יש צורה לביקורת
גם אם הכתיבה חידתית לטעמך אין על מה לבוא בטענות. לא חייבים לקרוא.

לא מבקרת!
מתדיינת! אם היה ניתן להבין או לא
הרבה שדברתי איתן הבינו והרבה לא.

 

[מתנות קטנות]

אם הרגשות מתעצמים לפעמים, זה שינוי!
בדיוק כמו שכתבתי.

אולי הבנתי אותך לא נכון,
מדברייך השתמע שהמוות מרגיע משהו בנפש...

אני כן חושבת שזה קשור, ברגע שהאמא מתה, זה קצת מרגיע את הנפש

 

[יהודית ק]

אולי הבנתי אותך לא נכון,
מדברייך השתמע שהמוות מרגיע משהו בנפש...

כנראה שלא הסברתי נכון.
מוות לדעתי משנה רגשות, לפעמים מרגיע ולפעמים לא.
לעניות דעתי ממקרה שהכרתי קרוב, המוות הרגיע מאד
כי לא היה את הדמות בסביבה הקרובה.
וכן פחות כועסים על מי שמת מבחינת עוונות וכו,

 

[קיבוצניקית]

כנראה שלא הסברתי נכון.
מוות לדעתי משנה רגשות, לפעמים מרגיע ולפעמים לא.
לעניות דעתי ממקרה שהכרתי קרוב, המוות הרגיע מאד
כי לא היה את הדמות בסביבה הקרובה.
וכן פחות כועסים על מי שמת מבחינת עוונות וכו,

במוות יש אקט סופי
אין ציפיות
אין אכזבות,
אפשר להתחיל להשתקם בלי שהגולם יקום על יוצרו ויכה שוב

 

[חלבית]

דמיינתי את אמא; צומחת פרא במישורים מצהיבים. ליבי הכה שורש, דרש שאעשה משהו. ביררתי כמה עולה כרטיס טיסה לקניה, התחלתי למלא את המקפיא. לא הייתה לי שום כוונה להיות היא, לנטוש את אבי וללי מאחוריי בלי לוודא שהם בסדר.
אבי אסר עלי לאבד שפיות. הזכיר שעומדת להיות לנו עוד תינוקת, זה ממש לא הזמן לטוס, לחפש.
(מתוך פרק 51)

לי לא מובן משהו:

אם האמא נפטרה כפי שאפשר אולי להבין מכאן, בוודאי שאין לה קבר ומצבה, ולא נראה שיהיה לה אי פעם.
איך זה מסתדר עם המשפט האחרון של הפרק הנוכחי?

 

[מציאותית]

מרגישה קצת טיפשה
לא הבנתי במהלך כל הסיפור שהאמא לא בחיים, ואני קוראת כל מילה

גם אני לא. עכשיו מבינה למה ציין כל שנה את יום הנישואין שלהם. כלומר לא התגרש. עכשיו מבינה שהתאלמן

צודקת דבורי, היא לא העיקר
אבל מה לעשות שאנשים (כלומר, אני) מאוד סקרניים. (מאוד)
וכן מעניין לדעת מה קורה עם כל שכבה בסיפור.....

חחחח את מדברת כאילו זה סיפור אמיתי

אני כן חושבת שזה קשור, ברגע שהאמא מתה, זה קצת מרגיע את הנפש
כי ילד מטבעו רוצה יחס מההורה, גם אם ההורה פוגע!
ואני אחזתי בסיפור שכן יש אמא חיה שהם כמהים שתתיחס אליהם באיזה שלב.
לא חשבתי על מוות בכלל, שמשנה את הרגשות כלפיה.

לפעמים כשהפוגע מת בלי לסגור ולהרגיע את הלב מכל האשמה הנוראית (את מקשקשת!!!) זה יכול להעמיק את הכאב עוד ועוד

לא מבקרת!
מתדיינת! אם היה ניתן להבין או לא
הרבה שדברתי איתן הבינו והרבה לא.

לא יודעת למה האמא העסיקה אתכן. הלב שלי מנטר רק עם בקה אמונה ויסכה..

לי לא מובן משהו:

אם האמא נפטרה כפי שאפשר אולי להבין מכאן, בוודאי שאין לה קבר ומצבה, ולא נראה שיהיה לה אי פעם.
איך זה מסתדר עם המשפט האחרון של הפרק הנוכחי?

באמת נשמע כמו חלקה בבית קברות באפריקה… אה אולי היה אמור להיות באנגלית? בכא היא לא מעניינת אותי. באמת שאף פעם לא דאגתי איפה היא..

עכשיו מחכה לבוקר יותר ויותר

 

[בתיה 123]

תענוג אינטלקטואלי לקרוא אתכן

 

[הפולניה]

לי לא מובן משהו:

אם האמא נפטרה כפי שאפשר אולי להבין מכאן, בוודאי שאין לה קבר ומצבה, ולא נראה שיהיה לה אי פעם.
איך זה מסתדר עם המשפט האחרון של הפרק הנוכחי?

יכול להיות שאחד המטילים מצא את הגופה עם סימן מזהה(אולי דרכון) והביאו אותה לקבר בארץ

 

[כללית]

דמיינתי את אמא; צומחת פרא במישורים מצהיבים. ליבי הכה שורש, דרש שאעשה משהו. ביררתי כמה עולה כרטיס טיסה לקניה, התחלתי למלא את המקפיא. לא הייתה לי שום כוונה להיות היא, לנטוש את אבי וללי מאחוריי בלי לוודא שהם בסדר.
אבי אסר עלי לאבד שפיות. הזכיר שעומדת להיות לנו עוד תינוקת, זה ממש לא הזמן לטוס, לחפש.
(מתוך פרק 51)

מהקטע הזה מבינים שהיא איננה?
אני קוראת כאן שבקה רוצה לצאת למצוא אותה, חיה.

 

[דרור יקרא]

לי לא מובן משהו:

אם האמא נפטרה כפי שאפשר אולי להבין מכאן, בוודאי שאין לה קבר ומצבה, ולא נראה שיהיה לה אי פעם.
איך זה מסתדר עם המשפט האחרון של הפרק הנוכחי?

וואו לא חשבתי על זה
מענין מאד

 

[יהודית ק]

במוות יש אקט סופי
אין ציפיות
אין אכזבות,
אפשר להתחיל להשתקם בלי שהגולם יקום על יוצרו ויכה שוב

תודה שהסברת פן חשוב!
המוות אומנם לא פותר את כל הרגשות, אבל לפחות הוא עושה "סטופ".
כמו שכתבת, וגם אני, פחות מדברים על המתים מפני כבודם...

 

[בתיה 123]

מה יש פה הגיון?
יושבת אישה מרוטה אחרי יום שיש ארוך, שולפת את "בתוך" מנסה קצת להתרכז, קוראת את הסיפור
פעמיים! כי זה מעניין או מותח, או הכתיבה המשגעת, ובעיקר להבין את כל המסתעף,
ואח"כ לגלות שהיא לא הבינה סעיף משמעותי?
תשבצים זה במדור אחר.
ומחילה מדבורי הסופרת המדהימה! את אל תקחי את דבריי כפגיעה אישית,
זכותך לכתוב איך שנראה לך, ולנו יש את הזכות לבקר.
ושתדעי שבאחד הפרקים (עם האיקסים) כמעט קבלת התקף לב!
אמרתי לבעלי שאם הוא מפנה אותי למיון חלילה, שלא ישכח להביא את העיתון.

אני לא מסכימה איתך
זה היופי והגאונות של הכתיבה של דבורי
יש מלא סופרות , אבל רק אצל דבורי אני מוצאת את עצמי עם נשימה נעתקת מהאמנות!
כמו שיש אנשים שנהנים מציור יפה אני נהנת לעקוב בשומרת השערים על איך שכל פתיח בקטע של הזלברמניות ופתיח בקטע של מלי מתאימים.... אני פשוט מתפעמת!
אז גם כאן אני אוהבת כ"כ את זה שאת לא מבינה הכל בקראה ראשונה אלא שיש הרבה מאוד עומק.
דבורי בבקשה אל תפסיקי! זה מדהים!

 

[סטודיו בול]

זה היופי והגאונות של הכתיבה של דבורי

נכון.
ודווקא לכן מורכב יותר לאחוז ראש כשזה בהמשכים