עזרה ראשונה! הקאה אחרי נפילה קדימה

  • הוסף לסימניות
  • #1
ילדה בת שנה ורבע שנפלה על הבטן והמצח, צרחה כמו שצריך והקיאה.
מדאיג או לא?
ילדה מקיאנית
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ממליצה להתקשר למוקד אחיות טלפוני שישאלו את השאלות הנכונות.
ממה שאמרו לי עד היום הקאות מרובות מדאיגות אבל ברמה האישית ממש לא הייתי לוקחת סיכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
היתה אחרי אוכל ממש?
לפעמים בגיל הזה הם צורחים את הנשמה (אפילו מההלם נגיד, לא דווקא מכאב)
ועולה להם רפלקס של הקאה בלי שליטה.
כותבת דווקא כי היא נשמעת ממך כזאת.

בד"כ בהקאה אחרי מכה בראש אכן מתייחסים ברצינות יתירה.
זה לא מכה בראש אלא במצח ובבטן.
אכלה בקבוק קודם.
לגבי הקאות מרובות- אצלה אין מושג כזה. גם לא הקאה בודדת. אף פעם אי אפשר לדעת מה גרם לה בדיוק עכשיו להקיא. חוץ מפעם אחת שהיא הקיאה 4 פעמים באותו יום וידענו שהיא מפתחת משהו.באמת בערב עלה לה חום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה לא מכה בראש אלא במצח ובבטן.
אכלה בקבוק קודם.
לגבי הקאות מרובות- אצלה אין מושג כזה. גם לא הקאה בודדת. אף פעם אי אפשר לדעת מה גרם לה בדיוק עכשיו להקיא. חוץ מפעם אחת שהיא הקיאה 4 פעמים באותו יום וידענו שהיא מפתחת משהו.באמת בערב עלה לה חום.
את בעצמך כתבת - ילדה מקיאנית!
ואם היא אכלה בקבוק קודם, סביר בהחלט.
לדעתי מוקד אחיות יגידו לך לעקוב אחריה ולא לתת לה לישון בחצי שעה הקרובה.
גם ממליצה להתקשר בשביל לא לקחת סיכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
במוקד ישלחו למיון.
הם תמיד אומרים שזה לא אמור להיות משהו מיוחד אבל בשביל לשלול פגיעה מוחית וכדו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
במוקד ישלחו למיון.
הם תמיד אומרים שזה לא אמור להיות משהו מיוחד אבל בשביל לשלול פגיעה מוחית וכדו'.
בנסיון שלי יש קרה גם שלא מיהרו לשלוח אותי למיון שאלו שאלות נכונות וככה הייתי רגועה.
וגם אם ישלחו למיון אני חושבת שיש לאמא את היכולת להרגיש אם יש באמת צורך או לא. כבר קרה לי ששלחו למיון לפי מה ששיקפתי בטלפון אבל הרגיש לי שהם שולחים רק כדי לכסות את עצמם ולא כי יש צורך רציני וב"ה הילד היה נראה בסדר ונשארתי בבית. יש מקום לשיקול דעת אימהי במקרים כאלו כמובן אם זה לא נראה שיש חשש סיכון אמיתי על הילד.
מאמינה בך!!! שד' יישלח לך סיעתא בדמיא!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אז מה? כנראה שההקאות הם מהצרחות והשיעולים שנגרמים מזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
במוקד ישלחו למיון.
הם תמיד אומרים שזה לא אמור להיות משהו מיוחד אבל בשביל לשלול פגיעה מוחית וכדו'.
לא תמיד שולחים למיון
כמה פעמים התקשרתי (עם ילד שמקיא הרבה) ואמרו לי לעקוב בבית אחרי סימנים אחרים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

פגישה ראשונה

עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
והפרידה הסופית שלי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה