התייעצות ילד שלא רוצה ללכת לגן..

[שישפן]

היה איתי בבית עד גיל 3 ועכשיו הוא מתחיל גן, ולא רוצה ללכת..
כל השכנועים שבעולם לא עוזרים. מה לא הבטחנו לו..גם דברים שלא הסכמתי עד היום הבטחתי לו העיקר שיסכים ללכת לגן,
הייתי איתו ב3 ימי הסתגלות, כשאני בשטח הוא בסדר אבל כשאני הולכת הוא מתחיל לבכות..
כבר חודשים אני מדברת איתו על הגן ומכינה אותו והוא כן התלהב וחיכה, ועכשיו כלום לא עוזר.
אשמח לעצות, תודה.

 

[רגעים יפים]

אני חושבת שזה מאד הגיוני שלאחר 3 שנים שהילד היה בבית, הילד לא רוצה לבוא לגן,
זה שינוי מאד משמעותי בשבילו, גם מבחינה טכנית, רגשית, חברתית ועוד.
זה עדיין ממש התחלה, ואלו תגובות נורמליות יותר בשלב זה (גם ילד שעד עכשיו היה במעון, לעבור למקום אחר, עם גננת ומלא חברים, זה לא פשוט).
יש ילדים שתכונות המזג שלהם יותר סתגלניות ויש כאלו שלוקח להם יותר זמן- וזה לגמרי בסדר.
לדעתי הזמן יעשה את שלו.
אם הוא ימשיך לבכות באותה מידה, גם כשיעברו עוד שבועיים-שלוש, והוא עדיין לא יתרגל (אפילו בקצת), אז כדאי לבדוק יותר לעומק את העניין, ולנסות למצוא פתרונות.
כרגע מה שחשוב מאד, זה הביטחון שתשדרו לו בתור הורים,
שהגן הוא מקום טוב בשבילו, לא צריך לומר לו, אבל בעיקר לעבוד על הביטחון הזה בתור הורים שאתם עושים את הדבר הנכון, הביטחון והרוגע שלכם כבר יכולים להשפיע על הילד.
בנוסף לכך חשוב לדבר איתו, להבין את המצוקה שלו, וממש לשקף את התחושות שלו.
כמו כן, כדאי לפרק איתו לגורמים ממה בעיקר החששות שלו, ממה הוא דווקא כן נהנה קצת וכדומה.
הרבה הצלחה.
ושוב מזכירה, זה נשמע בהחלט נורמלי לשלב ולתחילת השנה.

 

[leaha]

הכי נורמלי בעולם
עד שבועיים זה ממש נורמלי שיבכה שאת הולכת
כמה זמן אחר כך הוא ממשיך לבכות?
לא רואה טעם בלהבטיח ולתת לו דברים זה נותן חיזוק לבכי.
תני לו ולך את הזמן. המון אהבה המון הכלה." זה בסדר שאתה בוכה אבל עוד מעט תרגע וכו'"
ובעיקר אמונה בו שהוא יוכל לעבור את השינוי הזה ובסוף יהיה לו טוב.

 

[רבקהנ]

הגיוני ונורמלי מאוד.
גם אם עברו ימי ההסתגלות הרשמיים, זה מובן שהוא לא מתוכנת אליהם וקשה לו יותר להסתגל, במיוחד שעד עכשיו הוא היה איתך בבית.
לדעתי, להמשיך לבוא איתו לגן, לשבת בצד ולתת לו להתנהל עצמאית אבל שיראה שאת באזור, זה יתן לו ביטחון.
בהדרגה, לצאת ולשבת במסדרון או בחצר או אפילו ליציאות קצרות שאת מיידעת אותו וחוזרת.
לאלו שיגידו שזה לא נעים לגננת... לא נעים אבל לא נורא. להתמודד עם ילד בוכה זה גם לא נעים. במיוחד שאת יכולה לשבת בצד ולא לעקוב אחריהם אלא להביא לך ספר או תעסוקה כלשהי ככה שהם לא ירגישו במעקב.

 

[שישפן]

אני חושבת שזה מאד הגיוני שלאחר 3 שנים שהילד היה בבית, הילד לא רוצה לבוא לגן,
זה שינוי מאד משמעותי בשבילו, גם מבחינה טכנית, רגשית, חברתית ועוד.
זה עדיין ממש התחלה, ואלו תגובות נורמליות יותר בשלב זה (גם ילד שעד עכשיו היה במעון, לעבור למקום אחר, עם גננת ומלא חברים, זה לא פשוט).
יש ילדים שתכונות המזג שלהם יותר סתגלניות ויש כאלו שלוקח להם יותר זמן- וזה לגמרי בסדר.
לדעתי הזמן יעשה את שלו.
אם הוא ימשיך לבכות באותה מידה, גם כשיעברו עוד שבועיים-שלוש, והוא עדיין לא יתרגל (אפילו בקצת), אז כדאי לבדוק יותר לעומק את העניין, ולנסות למצוא פתרונות.
כרגע מה שחשוב מאד, זה הביטחון שתשדרו לו בתור הורים,
שהגן הוא מקום טוב בשבילו, לא צריך לומר לו, אבל בעיקר לעבוד על הביטחון הזה בתור הורים שאתם עושים את הדבר הנכון, הביטחון והרוגע שלכם כבר יכולים להשפיע על הילד.
בנוסף לכך חשוב לדבר איתו, להבין את המצוקה שלו, וממש לשקף את התחושות שלו.
כמו כן, כדאי לפרק איתו לגורמים ממה בעיקר החששות שלו, ממה הוא דווקא כן נהנה קצת וכדומה.
הרבה הצלחה.
ושוב מזכירה, זה נשמע בהחלט נורמלי לשלב ולתחילת השנה.

תודה רבה על התשובה המפורטת.
אני יודעת שזה שינוי משמעותי, קשה לי בתור אמא לראות אותו ככה בוכה כשהוא נכנס לגן.
כנראה שהזמן יעשה את שלו בע''ה, אבל כשאני שואלת אם כיף לו ומה עשה הוא אומר 'כלום' או 'לא כיף', לא רוצה להיזכר בכלל בגן..
מה אני אמורה לעשות? להכניס אותו בכח? נקרע לי הלב.
מפחדת שלא תהיה לו טראומה מזה.
הגננות אומרות פשוט להשאיר אותו וללכת וזה קשה ממש.
מה לעשות?

 

[שישפן]

הגיוני ונורמלי מאוד.
גם אם עברו ימי ההסתגלות הרשמיים, זה מובן שהוא לא מתוכנת אליהם וקשה לו יותר להסתגל, במיוחד שעד עכשיו הוא היה איתך בבית.
לדעתי, להמשיך לבוא איתו לגן, לשבת בצד ולתת לו להתנהל עצמאית אבל שיראה שאת באזור, זה יתן לו ביטחון.
בהדרגה, לצאת ולשבת במסדרון או בחצר או אפילו ליציאות קצרות שאת מיידעת אותו וחוזרת.
לאלו שיגידו שזה לא נעים לגננת... לא נעים אבל לא נורא. להתמודד עם ילד בוכה זה גם לא נעים. במיוחד שאת יכולה לשבת בצד ולא לעקוב אחריהם אלא להביא לך ספר או תעסוקה כלשהי ככה שהם לא ירגישו במעקב.

תודה, אני האמא היחידה שהייתה עם הבן שלה 3 ימי הסתגלות. וזה היה גם ככה לא נעים שכולן הסתכלו עלי במבט של 'טוב לכי כבר..תשחררי.'
אני יודעת שמבחינת הגן לא יסכימו לזה..

 

[שישפן]

הכי נורמלי בעולם
עד שבועיים זה ממש נורמלי שיבכה שאת הולכת
כמה זמן אחר כך הוא ממשיך לבכות?
לא רואה טעם בלהבטיח ולתת לו דברים זה נותן חיזוק לבכי.
תני לו ולך את הזמן. המון אהבה המון הכלה." זה בסדר שאתה בוכה אבל עוד מעט תרגע וכו'"
ובעיקר אמונה בו שהוא יוכל לעבור את השינוי הזה ובסוף יהיה לו טוב.

הוא בכה כמה דק' ונרגע, אבל אח''כ הגננת אמרה שהוא נזכר בי הרבה פעמים ובכה במשך היום..

 

[ניק 96021]

איך האמא עם הפרדה ? לה זה קשה??? זה גם מאוד תלוי בה...
כשבאים אליו בצהרים, הוא שמח?
אפשר להגיע במשך היום ולהציץ איך ומה שלומו..(כמובן בלי שהוא יראה)

 

[מי מכיר מי יודע]

אני לא מבינה למה הגננת אמרה לך את זה, סתם כאב לך עבורך ומוסיף לסבל
אני גם אכתוב, שזה טבעי לגמרי... כרגע זה תפקיד הגננת להכניס אותו לעניינים ופשוט
לתת לך ללכת ולתת לו להתחיל להיכנס לאווירת הגן לאט לאט
בעז"ה הוא ירגע כבר בימים הקרובים ועוד ילך בשמחה לגן
ובאמת כמה שפחות להבטיח, עדיף
בהצלחה!

 

[רגעים יפים]

תודה רבה על התשובה המפורטת.
אני יודעת שזה שינוי משמעותי, קשה לי בתור אמא לראות אותו ככה בוכה כשהוא נכנס לגן.
כנראה שהזמן יעשה את שלו בע''ה, אבל כשאני שואלת אם כיף לו ומה עשה הוא אומר 'כלום' או 'לא כיף', לא רוצה להיזכר בכלל בגן..
מה אני אמורה לעשות? להכניס אותו בכח? נקרע לי הלב.
מפחדת שלא תהיה לו טראומה מזה.
הגננות אומרות פשוט להשאיר אותו וללכת וזה קשה ממש.
מה לעשות?

זה אכן נשמע מאד לא פשוט להשאיר את הילד וללכת,
אבל מצד שני, לא תוכלי לנצח להישאר איתו כל יום בגן.
לכן אולי זה יהיה לו קשה בפעמים הראשונות (וגם לך..).
אך זה יוכל ליצור אצלו את ההרגל וההסתגלות לגן.
כדי שזה לא יהיה בצורה טראומטית, או בצורה של נטישה,
לפני שאת עוזבת את הגן ומשאירה אותו,
תתכופפי אליו (על הברכיים) בכדי שתהיי בגובה העיניים שלו,
ותגידי לו משהו כמו: "אמא הולכת עכשיו, אתה תישאר פה עם הגננת (השם שלה), היא תשמור עלייך, ובעז"ה אני אחזור לקחת אותך בשעה אחת ונשחק יחד משחק נחמד".
ואחר כך, תצאי מהגן ותתפללי לה' שיהיה לו טוב בגן, כי אין כמו תפילה של אמא.
זה באמת לא פשוט ומורכב לעשות זאת בתור אמא.
אך אל תשכחי שזאת תקופה חולפת.

 

[נחמן148148]

לא קשור ספציפית לשאלה, אבל לא יכולה שלא לכתוב לך
כל הכבוד!!!! אלופה שהיית עם ילד בבית עד גיל שלוש!!!!!!!!!!!

 

[שישפן]

איך האמא עם הפרדה ? לה זה קשה??? זה גם מאוד תלוי בה...
כשבאים אליו בצהרים, הוא שמח?
אפשר להגיע במשך היום ולהציץ איך ומה שלומו..(כמובן בלי שהוא יראה)

לי מאד קשה אבל אני לא מראה את זה לילד כמובן.
אני מתקשרת לגננת לשאול איך הוא, כשהוא יוצא מהגן הוא אומר שיותר הוא לא חוזר לשם

 

[רבקהנ]

תודה, אני האמא היחידה שהייתה עם הבן שלה 3 ימי הסתגלות. וזה היה גם ככה לא נעים שכולן הסתכלו עלי במבט של 'טוב לכי כבר..תשחררי.'
אני יודעת שמבחינת הגן לא יסכימו לזה..

אני מאוד מבינה אותך כי זה בדיוק ההרגשה שנותנים לכל אמא שנוהגת ככה.
אם בכל זאת את מחליטה להישאר קצת בגן, כדאי לדבר עם הגננת, להסביר לה שהוא היה בבית עד עכשיו, ולשאול אותה איזה פתרון יהיה מקובל עליה. בסוף אפשר להגיע לאיזה פשרה.
או להחליט שזה לא בשבילך וזה גם מאוד הגיוני, אי אפשר תמיד ללכת נגד הזרם.
גם כדאי לדבר איתו. לשאול מה לא היה כיף, לשקף לו שהוא מתגעגע, להסביר שגם אמא מתגעגעת ולחשוב מה נעשה ביחד.
אולי לבחור ביחד איתו חפץ שהוא יקח איתו לגן, שיעזור לו - לדוגמא לשמור לך על המטפחת, או תכשיט שלך או כל דבר אחר שהוא מחובר אליו ומזכיר לו אותך.
אפשר לסכם איתו על מה כן אפשרי לעשות במצב הזה - אולי לבוא לקחת אותו מוקדם, או לשבת איתו בבוקר כל עוד לא כל ההורים הביאו את הילדים. אולי שאם הוא מאוד מתגעגע, הוא יבקש מהגננת להתקשר לאמא.
העיקר שהוא ירגיש שהוא לא לבד בקושי הזה

 

[שישפן]

לא קשור ספציפית לשאלה, אבל לא יכולה שלא לכתוב לך
כל הכבוד!!!! אלופה שהיית עם ילד בבית עד גיל שלוש!!!!!!!!!!!

תודה

 

[שישפן]

אני מאוד מבינה אותך כי זה בדיוק ההרגשה שנותנים לכל אמא שנוהגת ככה.
אם בכל זאת את מחליטה להישאר קצת בגן, כדאי לדבר עם הגננת, להסביר לה שהוא היה בבית עד עכשיו, ולשאול אותה איזה פתרון יהיה מקובל עליה. בסוף אפשר להגיע לאיזה פשרה.
או להחליט שזה לא בשבילך וזה גם מאוד הגיוני, אי אפשר תמיד ללכת נגד הזרם.
גם כדאי לדבר איתו. לשאול מה לא היה כיף, לשקף לו שהוא מתגעגע, להסביר שגם אמא מתגעגעת ולחשוב מה נעשה ביחד.
אולי לבחור ביחד איתו חפץ שהוא יקח איתו לגן, שיעזור לו - לדוגמא לשמור לך על המטפחת, או תכשיט שלך או כל דבר אחר שהוא מחובר אליו ומזכיר לו אותך.
אפשר לסכם איתו על מה כן אפשרי לעשות במצב הזה - אולי לבוא לקחת אותו מוקדם, או לשבת איתו בבוקר כל עוד לא כל ההורים הביאו את הילדים. אולי שאם הוא מאוד מתגעגע, הוא יבקש מהגננת להתקשר לאמא.
העיקר שהוא ירגיש שהוא לא לבד בקושי הזה ושמחפשים לו פתרונות

אנסה לשלוח איתו חפץ, למרות שהגננת ביקשה לא להביא חפצים מהבית, אסביר לה את הקושי.
ונראה אם היא תסכים לתת לו להתקשר אלי..
תודה רבה על העזרה

 

[רבקהנ]

לי מאד קשה אבל אני לא מראה את זה לילד כמובן.
אני מתקשרת לגננת לשאול איך הוא, כשהוא יוצא מהגן הוא אומר שיותר הוא לא חוזר לשם

ילדים קולטים דברים גם בלי שאנחנו אומרים להם....
לכן אנחנו קודם כל צריכים לשכנע את עצמנו טוב - טוב ואחר כך זה יחדור אליהם.
תחשבי עם עצמך למה את עושה את זה, למה זה חשוב וטוב בשבילו ובשבילך ותהיי בטוחה בזה.
ובעז"ה גם הוא ירגיש את זה...
המון הצלחה!

 

[אין שמות מקוריים...]

מניסיון, בתור גננת, ככל שהפרידה מהאמא קצרה יותר- הילד נרגע מהר יותר.
אם את נשארת איתו ועוד חיבוק ועוד אחד, זה משדר לילד שזה אכן קשה ולא פשוט.
מבינה את הקושי שלך, אבל לטובתו, תעשי פרידה קצרה. הוא ירגע הרבה יותר מהר

 

[ברור מאד]

שמבוגר אחר יקח אותו
אצלי כשאח לקח את אחיו עבר חלק

 

[ניק 96021]

אנסה לשלוח איתו חפץ, למרות שהגננת ביקשה לא להביא חפצים מהבית, אסביר לה את הקושי.
ונראה אם היא תסכים לתת לו להתקשר אלי..
תודה רבה על העזרה

הכי פשוט זה לשים לו בושם עם ריח "שלך" זה יותר טוב מחפץ, לא?
ואל תתרגשי, שתיכם תתרגלו...

 

[חבילע'ס על הזמן]

בלת"ק
דבר ראשון זה קורה גם לילדים שהלכו גם שנים קודמות לגן
זה גיל נורמלי שקשה עליהם התחלות חדשות .
ובגן של הבת שלי השנה עשו יום אחד שעה עם אמא .
ואז הגננת בקשה שאו שהבעלים יביאו את הילדים או אח או אחות וזה חוסך את רוב הריגשי של הילדים
ובאמת פלאים הולכת בכיף לא בכתה אפילו מעט, ילדה שמתאים לה סופר לעשות סצנות