התייעצות ילד שלא רוצה ללכת לגן..

[אמונה וזה הכול.]

לדעתי הכי נורמלי בעולם!!
לא הייתי הולכת להציץ באמצע היום...
לא הייתי מתקשרת...
לא מביאה חפצים אם ביקשו לא להביא א(לא אם כן זה חפץ מעבר שהוא באמת קשור אליו... ומרגיע אותו)
אם אני יודעת שהגננת טובה הייתי משתדלת להרגיע את עצמי ולתת שבוע בו אני מעניקה לילד תחושת ביטחון בגננת.
מה שכן הייתי עושה הייתי מביאה תמונה שלי איתו/תמונה משפחתית שישים במגירה והגננת תסכים לו לגשת להסתכל בתמונה כשהוא מרגיש צורך.

בהצלחה!!!

 

[קאלישית]

קופצת על האשכול...
ילד בן שנה+ יצא מהבית (עד עכשיו היה איתי) פעם ראשונה למעון.
הפנים מתכרמות כבר מהשער של המעון והצרחות מהרגע שרואה את המטפלת.
מהמעון מתקשרים כל יום לשאול אם אפשר לבוא לקחת אותו (בסביבות 2) כי הוא בוכה במשך כל היום.
(אנחנו עובדים וצריכים לשלוח את הדודה להוציא אותו...)
מה אפשר לעשות?
גם שלא ישאר לו טראומה ש''אבי ואמי עזבוני''?

 

[חשבונאות]

גם אני קופצת...
ילדה בת שנתיים וחצי, יומיים ראשונים הלכה בכיף בלי בעיות, חזרה כל יום מאושרת עם סיפורים וחוויות...
היום בבוקר קמה ואמרה שלא רוצה ללכת, שכנעתי אותה שכדאי לה וזה עבד... גם היום חזרה שמחה ומלאת סיפורים, אבל מאחר הצהריים כל הזמן באה לומר לי שמחר היא לא רוצה ללכת, עד כדי כך שלא רצתה ללכת לישון כי אחרי שישנים הולכים לגן... עד שנרדמה מעייפות ומתוך כמעט שינה עוד יללה שמחר היא לא הולכת
מה דעתכם?

 

[משתמש משודרג]

גם אני קופצת...
ילדה בת שנתיים וחצי, יומיים ראשונים הלכה בכיף בלי בעיות, חזרה כל יום מאושרת עם סיפורים וחוויות...
היום בבוקר קמה ואמרה שלא רוצה ללכת, שכנעתי אותה שכדאי לה וזה עבד... גם היום חזרה שמחה ומלאת סיפורים, אבל מאחר הצהריים כל הזמן באה לומר לי שמחר היא לא רוצה ללכת, עד כדי כך שלא רצתה ללכת לישון כי אחרי שישנים הולכים לגן... עד שנרדמה מעייפות ומתוך כמעט שינה עוד יללה שמחר היא לא הולכת
מה דעתכם?

כותבת ממקום של גננת:
קורה!
יש ילדים שהאסימון נופל להם רק אחרי כמה ימים וכשם שבא כך הולך,
אם היא חוזרת שמחה- סימן שטוב לה...
מה לא לעשות?
להשתדל לא להתייחס ל"לא רוצה ללכת גן", כשאומרת משהו להשתדל להסיח את דעתה...
לא לנסות לשכנע, לא להבטיח ממתק/ פרס- כי אז היא תקבל תחושה ש"הגן הוא באמת לא מקום טוב" שיש לשכנע עמ"נ שהיא תרצה ללכת....
מה כן לעשות?
לתת הרבה חיבוקים/ אהבה, כדאי להעצים אותה על כך שהיא נמצאת בגן של גדולים- לומר משהו בסגנון- "רואים שאת כבר גדולה ונמצאת בגן של X, כי את כ"כ יפה אספת/ אכלת/ הקשבת- ממש כמו ילדות גדולות שנמצאות בגן של X..."
כשמגיעים לגן לומר לה- אמא/אבא אוהבים אותך ו-X היא גננת מעולה שכ"כ כיף להיות בגן שלה, ואל תדאגי- בשעה 1:30/4:00 אני אבוא לקחת אותך,
ומה עוד? לא להפסיק להתפלל!
בהצלחה

 

[חשבונאות]

כותבת ממקום של גננת:
קורה!
יש ילדים שהאסימון נופל להם רק אחרי כמה ימים וכשם שבא כך הולך,
אם היא חוזרת שמחה- סימן שטוב לה...
מה לא לעשות?
להשתדל לא להתייחס ל"לא רוצה ללכת גן", כשאומרת משהו להשתדל להסיח את דעתה...
לא לנסות לשכנע, לא להבטיח ממתק/ פרס- כי אז היא תקבל תחושה ש"הגן הוא באמת לא מקום טוב" שיש לשכנע עמ"נ שהיא תרצה ללכת....
מה כן לעשות?
לתת הרבה חיבוקים/ אהבה, כדאי להעצים אותה על כך שהיא נמצאת בגן של גדולים- לומר משהו בסגנון- "רואים שאת כבר גדולה ונמצאת בגן של X, כי את כ"כ יפה אספת/ אכלת/ הקשבת- ממש כמו ילדות גדולות שנמצאות בגן של X..."
כשמגיעים לגן לומר לה- אמא/אבא אוהבים אותך ו-X היא גננת מעולה שכ"כ כיף להיות בגן שלה, ואל תדאגי- בשעה 1:30/4:00 אני אבוא לקחת אותך,
ומה עוד? לא להפסיק להתפלל!
בהצלחה

תודה על ההרגעה, ותודה על ההדרכה המפורטת! האמת שפשוט לא ידעתי איך להגיב בכלל...
מקווה שבאמת יעבור לה מהר.

 

[מגילת אסתר]

תקופה של כמה זמן?..

אחרי כשבוע וחצי שבועיים משהו כזה

 

[משתמש שמתחיל להבין]

אפשר לחזור איתו על דברים שהיו בגן ולעשות את זה איתו ביחד(להגיד לו שכל מה שהוא עושה בגן תוכלי לעשות איתו ביחד אחרי זה)