שיתוף - לביקורת 056-294524

  • הוסף לסימניות
  • #1
באתי לעולם אצל שבט קטן בעומק יער עבות. מימיי הראשונים הרגשתי שהמשפחה שלי שונה מיתר בני השבט. בעוד שרוב אנשי השבט כיסו את גופם בקצת עלים ועורות, הוריי - ובמיוחד אמי - עטפו את עצמם מכף רגל ועד ראש.

בכל יום, עם זריחת השמש, אבי הצטרף ללוחמי השבט במסע הציד. אך בשונה משאר השבט שאכלו כל חיה שנקרתה בדרכם, הוריי טעמו רק מבשר חיות מסוימות, וגם זאת רק לאחר שאבי הרג אותן בדרך מיוחדת.

בני השבט ראו בנו חלק מהם, אך בשל מנהגינו המוזרים הם שמרו ממנו מרחק. כשהשמש נטתה לשקוע, לאחר שכל בני השבט גמרו את הארוחה המשותפת, אמי לימדה אותי קולות שרק ההורים שלי הבינו. היא סיפרה לי שהם הגיעו ממקום רחוק מעבר ליער ולנהרות, שהם מאמינים באיש קדוש בשם מוחמד, וכמוהם יש המוני אנשים שמאמינים בו.

היא לימדה אותי את דרכי האיש הקדוש, ביניהן את הימים הקדושים שבהם לא אוכלים ולא שותים. אמי הראתה לי סימנים מיוחדים, ואמרה שיום אחד אוכל להשתמש בהם כדי לדבר באמצעות הקולות שהיא לימדה אותי עם אחי הגדול, מוחמד, שקרוי על שם אותו איש ונשאר במקום ממנו הם באו.

בעיניים עצובות אמי סיפרה לי על אומץ ליבו של מוחמד ועל הסכנות שעמד בפניהן למען האיש הקדוש. היא לא ידעה מה קרה לו אחרי שאנשים רעים תפסו אותו והרחיקו אותנו לכאן כיוון שחשבו עליו שהוא איש רע.

כשכוחם של הוריי אזל והם כמעט מתו, אמי ביקשה שאמצא כלי קסום שמסומנים עליו הסימנים המיוחדים, אסמן עליו את הסימנים 056-294524 ואז אוכל לדבר בשפה הסודית שהיא לימדה אותי כדי לגלות מה עלה בגורלו של מוחמד. שמרתי את דבריה בליבי כמו אוצר יקר.

יום אחד, ראינו חיה ענקית מתקרבת אלינו מבעד לעצים. לוחמי השבט התכוננו למלחמה. הם לקחו בידיהם את האבנים המחודדות ואת מקלות העץ וטיפסו על העצים כדי להרוג את החיה המפחידה. להפתעתנו הרבה, החיה לפתע נעצרה ויצאו ממנה אנשים שנראו ממש דומים לנו. הם חילקו לנו מתנות מוזרות – פירות מתוקים שנדבקו לשיניים ומקלות קסם שאפשר להדליק איתן אש.

לאחר כמה דקות האנשים הוציאו מירכיהם אבנים קטנות ושטוחות הביטו בהן וחייכו בעליצות. הסתכלנו עליהם וניסינו להבין מה מעשיהם. לאחר זמן הבנתי שאלו הם הכלים הקסומים שאמי דיברה עליהם. מיד נזכרתי במה שהיא אמרה לי לפני מותה וביקשתי להחזיק באחת האבנים הקסומות.

שמחתי מאוד שסוף סוף אוכל לגלות מה עלה בגורלו של אחי הגדול. העזתי אפילו לדמיין שאולי יום אחד הוא אני אראה אותו יוצא מהחיה המפחידה הזו.

אחד האנשים הסביר לי איפה עלי לגעת כדי לסמן את הסימנים שאמי לימדה אותי. הצמדתי את האבן לאוזני ושמעתי מתוכו קולות דומים לאלו שאמי לימדה אותי. מיד אמרתי: "אהלן וסהלן, מוחמד, כיף חאלק?", אבל האיש אמר בזעם: "זה לא מוחמד, זה ישראל! מוחמד היה מחבל שרצח יהודי ובשל כך הוצא להורג וכל משפחתו גורשה לג'ונגל, ביי!"


@ממשלת ישראל?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
וואו.. לא הבנתי עד הסוף אבל ממש מעניין
תודה רבה!
רעיון חמוד ביותר :)
תודה רבה!
ממש אהבתי את הכתיבה...
תודה רבה!
ניסיתי לכתוב על פי אוצר מילים של יליד ג'ונגל. מבינים?
וואי.. זה היה מגניב..
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

"תגיד! מה אתה חושב שאתה עושה?!"
החבטה מאחורי ראשי גרמה לי לקפוץ תוך כדי חצי סיבוב לאחור, רק כדי לראות את פניו של אלי מחייכות ונוזפות באותה נשימה.
"באנה הבהלת אותי אחי!", אני פולט תוך כדי נשיפת הקלה חובט בכתפו ומסתובב חזרה.
"מה אתה עושה ציפור לילה?, אמא שלך לא לימדה אותך שלישון מאוחר ו—לאכול חטיפים זה לא בריא??"
הוא מרים את אחת העטיפות המקומטות מהשולחן לידי בהדגשה ומקרב אותה עד קרוב לפניי רק בשביל לראות אותי מתרגז, הוא כל כך בלתי אפשרי לפעמים שזה מוציא אותי מהכלים.
"לא יעבוד לך הפעם אלי אני במבצע חשאי חשוב", אני עונה מחזיר את פניי למסך הלפטופ שלי, בין כל ניירות החטיפים המחוסלים קבוצות דפים, עטים ושיירי מסטיקים לעוסים.
אלי לידי מעווה את פניו בגועל כשידו נדבקת לאחד מהמסטיקים הלעוסים, "ברצינות אחי??"
אני מהמהם משהו לא ברור ידיי כאילו מרחפות מעל המקלדת במהירות, מתקתקות ברעש בלתי פוסק.
"אתה כמו מכונה לא משומנת", אלי פולט מחייך, יושב לידי ומניח זרוע אחת כבדה סביב כתפיי, כל כך מסיח דעת!
"מה הרעש הנוראי הזה?"
אני מגלגל את עיניי ואז לאחר שתיקה קצרה בוחר לענות לו רק כדי לגרום לו להפסיק לדבר ולהפריע לי.
"אני כותב משהו"
"כותב? אתה?!", אלי פורץ בצחוק רועם שמחריש את אוזניי ומסלק ממני את השורה הבאה שרציתי בדיוק לכתוב.
"למי אתה כותב?", אלי נרגע מצחוקו רוכן לכיוון פניי ואז פוזל אל מסך המחשב שלי.
"כותב לקבוצה", אני עונה תוך כדי שאני משלים את השורה שבה הפסקתי, "ששמה הסיפור בידיים שלך", מוסיף.
"יבש שם כמו הנגב אה?", אלי אומר מציץ על התאריך בו נכתבה ההודעה האחרונה בקבוצה.
"יותר כמו מדבר סהרה", אני מתקן אותו, לא מפסיק להקליד.
"תן לי לעזור לך, נראה שאתה מתקשה", אלי מתאפק לא לצחוק, הוא במודע מעצבן אותי!
"יודע מה?!", אני עונה מסובב בתנועה חדה את הלפטופ לכיוונו, "קדימה שייקספיר, כתוב!"
אלי נראה המום לרגע מצביע לכיוון חזהו כשואל 'אני?'
"כן כן אתה חכמולוג", אני עונה מזדקף בכיסא יודע שאיתגרתי אותו רציני הפעם.
אלי חוזר לחיוכו במהירות, "אין בעיה, עוד תגלה שהשייקספיר הזה טוב יותר מהשייקספיר הישן!"
אני פולט חיוך אולי הראשון להערב ומביט בפניו של אלי המתרכז בשורות.
לאחר רגע הוא מסובב את הלפטופ לכיווני מחייך בניצחון, "סיימתי, סופר דגול"
אני מביט על המסך, קורא את השורות האחרונות שאלי כתב, הן בדיוק מסתיימות כאן.
שיתוף - לביקורת שכר פסיעות
שכר פסיעות |
אפשר שהיה זה יום רביעי ואפשר שיום חמישי, על כל פנים התגלגלו הדברים כך שכבר יצא שעה תשיעית ועדיין הנני עומד בפתחה של עיר והסעתי טרם הופיעה ותורה מה תהא עליה?
תוך שאני עומד תחת העץ שספק צילו ספק שמשו קופחים על פני, נתעמקתי במנהג האנשים להוסיף בסיום דבריהם את המילים 'בעזרת השם', תמהתי די על מחשבותיהם, חלילה אם לא יאמרו כן לא תבא עליהם עזרת השם? והנה נמצאו מפקפקים חלילה באמונה.
עם שאני מהרהר בדברים אלו, נרעד כיסי ונמצאתי בטל ממחשבותי, נפניתי לשוחח עם המתקשר שהוברר כנהג ההסעה שהודיע שאינו חש בטוב ואין באפשרותו להביאני אל מחוז לימודי,
שמתי פני אל תחנת הנוסעים העמוסה, שם המתנתי כמחצית השעה להיווכח שאינני מדייק במיקומי, בלית ברירה חציתי את הדרך מלאת המכוניות, אין לי להטריח את הדברים כדי לשוח על הרגע שבו ישבתי בטח באוטובוס נטול המזגן הדוהר בכביש המשובש למחצה לעבר הצומת הנכונה בה ארד ואמתין לטוב ליבו של אי מי שייקח אותי אל משכן הכולל.
- -
בצומת השוממה נסתפקתי אם לעמוד בשמש העזה או שמא לשבת בספסל המתכת המוצל אך רחוק מעיני הנהגים, לבסוף התיישבתי בדעתי לעמוד במקום החום כי במקום הצל ייתכן שתשקע השמש ועדיין אני יושב ומצפה.
הכביש היה סואן במיוחד, דבר שהסתדר היטב עם העובדה שנוהגי הרכבים לא פסקו מנסיעתם כדי להביאני אל מחוז חפצי, התחלתי מלמד עליהם זכות, שמא חולה בביתם, שמא שכירי יום הם וזמנם נתון לאדוניהם, שמא אנשי צורה הם שעליהם נאמר "פעמים שאתה מתעלם". לפתע נתעקות עיני אל רכב שבו ישב חברי הטוב שלא עצר ללקחני, באותה שעה נתמלאתי עברה על אותם אלו שלא עוזרים לידידיהם בעת הצורך, עד שלחיי הספיקו להאדים, נתקרב הרכב והבחנתי בטעותי, שנהג הרכב לא היה אלא משבעה עממין שלא נאמרו במצוות גמילות חסדים.
בקיצורם של דברים אומר שנלקחתי לבסוף על ידי אוהב תורה ברכבו המסחרי שהיה חבוט ביותר זכר לערבה והיה מרווני בדברי חיזוק, לא שליבי היה פתוח לשוח בדברים, אך מכל מקום טובה עשה עימי ואי אפשר שאינני מכיר בטובתו.
כשהגעתי אל היישוב הוותיק, נפטרתי לשלום מן האיש מסביר הפנים שהפליג להמשך טרחתו, ונמצאתי תוהה על דרכי, בית המדרש עמד בטבורו של הכפר ואני בשולי שוליו, התחלתי מהלך בשבילי הכורכר כשאני מרגיש בחמה שיצאה מנרתיקה, מה אומר לכם, שעה זו שהלכתי בחומו של יום היתה קשה מכולם, זיעה ניגרה ממצחי וזלגה לתוך עיני, עודני מוחה את הזיעה מפני, התחילו בגדי דבקים לגופי וחוזר חלילה.
בסיום דרכי ניבט לעיני בית המדרש המטופח ומכיוון שכך מתחיל אני לדמיין את חוק לימודי יחד עם החברותא. רעש בני אדם ניער אותי ממחשבתי וראיתי את חברי יוצאים מבית המדרש והכרתי בכך שכבר סיימו את לימודיהם והנה ההסעה כבר ממתינה להחזירם.
סידרתי את בגדי מן הדרך ועליתי עימם להסעה המחזירה. לפיכך נמצא יומי מסתכם בשכר פסיעות.
חֲתוּרָה
עיניו כבויות היו, כמו התייאש מלראות את האור בקצה המנהרה הנוראית הזו. גופו שפוף, נותן לחיים להכתיב לו את קצב הליכתו האיטי. וכך הוא ניגש אל קיר הזכוכית, כך ראה אותו עורך הדין לראשונה.

עורך הדין, שישב כבר מן העבר השני, התרומם, רצה להיראות למרשו בפעם הראשונה במלוא גובהו. האסיר התייישב, עורך הדין התיישב אחריו, מסדר ת כיסאו אל מולו. הקיר העבה בינהם משדר את ההבדל הכל כך קטן שעומד בין החופש והחירות לבין קירות הכלא. ההבדל הקטן הזה שעושה את החיים שלהם כל כך שונים.

"אולי תספר לי קצת" הוא אומר "מה היה, מה קרה" הוא מסדר את החליפה החדשה שלו. תיק ראשון שהוא מייצג. מנסה להראות קצת אמפתיה, למרות שקשה לו לחשוב מה המניעים של מעשה שכזה.

"הכל התחיל לפני חמש שנים" בעל הבגדים הכתומים מתחיל לדבר בקול נמוך שמשתלב היטב בקירותיו האפורים של המקום. "יש לי אח, קטן ממני בשנה, מסיבות שונות הורי החליטו ללדת אותו לבד בבית ולא לדווח עליו לאף אחד הוא לא עבר בבית ספר ולא נכנס לשום מקום בו הוא היה צריך להציג תעודת זהות לעצם קיומו

כל חיינו, לפחות מאז שגדלנו מעט והבנו את משמעות הדברים אחי קינא בי קנאה עזה מאוד אחי קינה על היותי קיים, היותי בן אהוב יותר ממנו על הורי, וממילא על כל דבר ודבר שהיה לי.
הוא קינא בי על היותי הוא קינא בי על היותו, או על אי-היותו

והוא שנא את הורי ככל שהם אהבו יותר ופינקו אותי יותר הוא שנא אותם. שנא אותם כשהתגייסתי. שנא אותם כשהשתחררתי ונסעתי להודו. והוא שנא אותי כשלמדתי מקצוע. את כל הדברים האלה הוא לא יכל לעשות בגללם, ולדעתו גם בגללי.

לפני חמש שנים הוא נעלם הוא השאיר לי פתק קטן בחדר משפט אחד היה כתוב אפילו לא חתום "הם יעלמו ואתה תידפק" האמת, פחדתי ,לא ידעתי מה הוא יעשה איך אני אצא מזה אבל איך שהכרתי את אחי מוכשר והוא יצליח לעשות את מה שהוא רוצה

במשך שנים הוא בנה לי זהות נוספת הוא קנה בשמי דברים הקבלה הייתה שמי היעד היה מקום שכביכול חתמתי על חוזה השכירות שלו.



עורך הדין, יש לומר, היה מופתע.
הוא הגיע לכאן בלי הרבה רצון. תיק שקיבל מהסנגוריה הציבורית, שאף אחד לא רצה לייצג, ולא בכדי. אדם ששרף את הוריו למוות זה לא משהו שמישהו רוצה להוסיף לרזומה שלו, וודאי שלא להתחיל איתו. אבל זה היה התיק היחיד שהוא קיבל, והוא היה צריך להתחיל עם משהו.

הבעיה הכי גדולה שלו עד עכשיו בכל הסאגה הייתה שהוא רצה שהנבל הזה יישב מאחורי סורג ובריח. לא היה דחוף לו שזה יהיה דווקא סורגי כלא; זה יכול להיות גם הסורגים של בית משוגעים, לשם הוא תכנן להכווין את הלקוח.

אבל, כאמור, הוא היה מופתע. מתברר שתפרו לאדם הזה תיק. שכל ההסרטות הברורות, הקבלות, השיחה הבהולה למשטרה של האם שמפחדת מבנה. הכול תפור, ובצורה גאונית, אם באמת נאמין לאותו אדם.

הוא הסתכל בעיניו של האדם המפוחד שישב מולו. הן נראו מפוחדות, מאוימות, תבוסתניות, אבל לא של שקרן או נבל. לא שהוא ראה אי־פעם אחד כזה. הוא התלבט: האם ככה נראה פסיכופת?

קולו החד-גוני של האסיר המשיך בסיפור, מחזק את ריחות הטחב שעלו מהקירות חסרי הסיד מסביב.

"ככל הנראה אחי תפר לי את התיק בצורה מושלמת, בעוד אני גר לי בביתי, חי את חיי הבודדים, אחי חי בשמי חיים אחרים. חיים כפולים שלי, חיים מחקים שלו, מחוקים.

כל מה שהוא רצה בחייו הוא להרוס לי את האליבי. הוא תכנן את הרגע הזה, יצר לי את זהות הפושע, הקרימנל, חסר הרגשות. כך שכניו הכירו אותו, ככה בעבודה הכירו אותו. הם יעידו שזה אני. אנחנו דומים מדי, והוא הזדהה בשמי ובתעודת הזהות שלי.

אני צריך שאתה תספר לי מה שאתה יודע על אותו יום כדי לסגור לי את הסיפור.

עורך הדין מתנער ממחשבותיו ומתחיל לדבר "בשעה 19:07 בערב, ביום ד, חנה רכב שרשום על שמך, בחזית הבית של הוריך.
יצא ממנו אדם, שיש לומר, נראה כמוך. אמנם חשוך וקצת לא ברורה התמונה, אבל צורת הגוף וההליכה די מסגירים שזה אתה.

אותו אדם, שאתה טוען כרגע שהוא אחיך, מתקרב לבית עם שקיות מלאות ומחזיק זר פרחים. הוא מנסה לדפוק על הדלת, אבל לא מצליח בגלל כל הדברים. לכן, הוא מניח את החפצים על הרצפה, דופק בדלת, ומתכוףף להרים אותם בחזרה.

הוריך, כך נראה מהצילום, קצת מופתעים לראות אותו/אותך עם כל הרבה שקיות אבל פותחים את ביתם למרות זאת. מה שמתברר כטעות גורלית. ארבע דקות אח"כ, בשעה 19:11 מתקבלת שיחת טלפון למשטרה בו אימך צועקת "הבן שלנו רוצה להרוג אותנו" ומתנתקת. בשעה 19:25 מתקבלת שיחה מהשכנים על שריפה בבית של הוריך, ועד שכוחות ההצלה מגיעים כבר לא נשאר את מה להציל.

ואתה מחכה שם בחוץ, בהלם, באלם, ובצחוק מטורף.



האסיר מליט את ראשו המגולח בין ידיו. "אז אין לי מה לעשות?" הוא ממלמל

עורך הדין ננער לפתע. "אולי יש איזה הבדל במראה בינך לבין אחיך? משהו שנוכל להוכיח על פיו שאין בינכם קשר?"

"האמת, יש משהו, אבל אני לא יודע אם זה יעזור. שבוע שעבר הסרתי מגבי קעקוע ענק של נחש ססגוני. אני משער לעצמי שאחי עדיין לא חיקה אותי בזה.

עורך הדין ספקטי, למה שיראו את הגב של השורף בתמונה? אבל מבטיח לנסות.

אחרי דין ודברים קצר עם החוקר האחראי, נותנים להם, לשניהם, הזדמנות לראות את ההסרטה ביחד.

ברגע בו אחיו מתכופף להרים את הדברים חזרה, בכניסה לבית. באותו יום ארור ונמהר. גבו נחשף, לא כולו, אומנם, אבל מספיק כדי לראות שיש שם קעקוע אדיר של נחש צבעוני.

עורך הדין מתחיל להתמלאות בתקווה. יש אולי אור, יש אולי מוצא התיק הסבוך הזה.

הוא מתחיל להאמין לאותו איש אומלל שעומד מולו, מבין שייתכן שהוא בן אדם שנתפר היטב מכל הכיוונים.

הוא ניגש אל האסיר "אתה מבין מה זה אומר? אתה רק צריך להתכופף והראות את הגב שלך לשופט. קעקוע כזה אי אפשר להסיר בין קירות בית המעצר."

האסיר מצנן את התלהבותו. "רגע" הוא אומר, " זה אומר שאני אצטרך להתכופף, אין לי כוח"

עורך הדין מסתכל עליו בעצב ורחמים מהולים ברוגז "אתה משוגע? כל מה שאתה צריך זה רק מעט להתכופף, ואתה יוצא החוצה לגמרי, אתה חופשי, משוחרר. ללא עול בכלל. וכל מה שמפריע לך זה טיפונות מאמץ עכשיו?" עורך הדין נעמד, אדום מהצעקות "אתה בכלל מבין מה אתה אומר כאן? אתה מעדיף לסבול 30 שנה בכלא, רק כדי לא להתאמץ טיפה, להקריב קצת מעצמך, את עצמך?

או שאתה לא מבין מה הכוח של ההתכופפות הזו, או שאינך מודע לקושי של הכלא.

אם לא, אתה קשה יום, הרי המחתרת חתורה לפניך, איך לא מיהרת להימלט על נפשך?"
זהו שטח מת שאף אחד לא יודע מה קורה בו.
הוא שואב אנשים לתוכו מצד אחד, ופולט אותם במהירות שיא מצד אחר. ובתווך? לא ברור מה קורה.
אם זה היה קורה באנטרקטיקה — זה לא היה מזיז לי. אבל זה קורה בלובי הכניסה בבניין המגורים שלי.

כדי שתבינו על מה אני מדבר, אצייר לכם את מבנה הלובי. תהיו איתי רגע, זה יהיה קצר:
הכניסה מוארת ורחבת ידיים. במרכזה יש את חדר המדרגות, אותו אפשר לאגף משני צדדיו כדי להגיע למעלית.

תודה ששרדתם עד לכאן. עכשיו לתעלומה:
אני נוהג לשבת עם ילדיי הרבה בכניסה לבניין, מאכיל אותם לחם וחביתה. ובדיוק בזמנים האלה שמתי לב לתופעה.

משפחת ברנשטיין נכנסת לבניין עם ילדיה במקביל למשפחת זילבר. הן מחליפות חיוכים נימוסיים, והולכות בקצב נעים ונינוח. כל זה — עד לחור השחור.
משפחת ברנשטיין מאגפת מצד ימין, וזילבר מצד שמאל. ואז הם פשוט נעלמים לי מהעין לשבריר שנייה. הפעם הבאה שאראה אותם תהיה כאשר אחת מהמשפחות תעמוד ליד לחצן הזמנת המעלית, עם מבט שחצני של "ניצחנו אתכם".

ניסיתי לראות דרך העיניות של הלובי. אולי הן הצליחו לקלוט מה קורה באותו שבריר שנייה. התאכזבתי לגלות שגם הן לא מצליחות לראות מה קורה בחור השחור.
בהצצה בשעון של הקלטת מצלמות העיניות נדהמתי לגלות משהו חדש, מפתיע עוד יותר: שתי המשפחות נפלטו בצד השני של החור השחור שנייה לפני שנכנסו אליו.
לא האמנתי. חזרתי על הסרטון שוב ושוב, והוכח מעל לכל ספק שהם מנצחים את הזמן. לא ברור איך.

הסקרנות הרגה אותי, והחלטתי להתקין מצלמות מהירות. הן עלו לי לא מעט כסף, אך גם הן אכזבו אותי בגדול – לא הצליחו לקלוט את הרגע המסתורי.
פשוט השתגעתי. הפעלתי את כל קשריי כדי להגיע לנאס"א. עניינתי אותם בתעלומה, והם הסכימו להתקין מצלמות מהירות שמיועדות לטילים בליסטיים היפרסוניים.

המצלמות המיוחדות האלה פותחו במיוחד לאחר שטילים בליסטיים מתימן התרסקו מעל סעודיה, לאחר שנהג הטיל האיץ מדי תוך כדי התעסקות בנייד.
ועכשיו הפיתוח הנדיר הזה מותקן ברכסים, ועוד בבניין הצנוע שלי. מרגש.

המצלמות המיוחדות הללו הצליחו סוף סוף לפענח את התעלומה — דמותם של בני שתי המשפחות הוקרנה על המסך גם כשהגיעו לחור השחור. המומחים נדהמו מהמהירות המטורפת שהציגו.
הן עוד לא יודעות, אבל בזכותי, שתי המשפחות יזכו בזמן הקרוב להיכנס לספר השיאים של גינס, על שבירת שיא המהירות העולמית.
שיתוף - לביקורת עניין של הסברה
(פורסם בגיליון 'האיש הזוכה' מטעם 'איגוד הלומדים', ארגון בני הישיבות בנווה יעקב)


"הבעיה היא בהסברה", כך הייתי מכריז תמיד בוויכוחים בחדר אוכל בישיבה.

אם רק היו ממנים אותי לדובר המגזר החרדי, תוך כמה דקות כל החילונים היו מצביעים למפלגות החרדיות, הממשלה הייתה נותנת מאה אחוז מהתקציב לעולם הישיבות, וכמובן גם היו נותנים תקציבים מכובדים לטיולים של ישיבת בין הזמנים.

עד שיום אחד הבנתי שהבעיה בכלל לא בהסברה שלנו, הבעיה היא שאנחנו צריכים להסביר את עצמנו לאנשים שפשוט לא מבינים עניין. ממש כמו היסוד הידוע 'חיסרון בהסברה זה חיסרון בהבנה'.

קלטתי את זה כשאיזה אדם בלתי חרדי שלקח אותי טרמפ שאל אותי פתאום את השאלה הכי מקורית שעדיין לא נשאלה בשום פורום, לא נידונה באף במה, ואיש לפניו לא חשב עליה כלל ועיקר: "למה אתם לא הולכים לצבא? אה?"

שאלה מקורית.



מה עושים עכשיו?

להתחיל להסביר לו שתורה מגנא ומצלא? הוא לא מבין את המילים האלה. מבחינתו מגנא חרטא.

מאיפה הוא ידע מה הערך של כל דקה של תיירה, השייגץ הזה שלא נכנס אף פעם לשום שיחת מוסר של המשגיח? וגם אם הוא היה נכנס, הוא הרי לא היה יושב ומקשיב. איך שאני מכיר אותו, הוא כבר היה חומק החוצה אחרי כמה דקות, ונוסע בטרמפים לאיזה מקום קצת יותר מעניין, ואז הוא היה נאלץ לענות על השאלות החופרות של הנהגים של הטרמפים. למשל למה הוא לא הולך לצבא.

אבל עכשיו אני זה שיושב שם ברכב שלו, והוא נועץ בי את עיניו ומחכה לתשובה על השאלה "נו, למה אתם לא הולכים לצבא??"

בבית מדרש אני תמיד יודע מה לעשות כשמישהו מנסה לסבך אותי עם שאלות קשות.

אז קודם כל השתמשתי בפתרון הקלאסי. אמרתי לו "שומע".

כבר מזמן שמתי לב לזה. אם אמרת 'שומע', אתה כבר לא צריך לענות. 'שומע' כעונה.

משום מה זה לא עבד עליו. "מה שומע?!" הוא התרגז. "אני שואל אותך למה אתם לא הולכים לצבא".

"כן, מדברים על זה", ניסיתי עוד פתרון שכמעט תמיד עובד בהשתקת שאלות.

"טוב מאוד שמדברים. ומה הם אומרים?" הנהג התעקש. נודניק.

"לפי האשכנזים זה בעיה", אמרתי לו את התשובה שאני עונה על כל שאלה בהלכה.

"בעיה קשה". הוא הסכים איתי. "ומה הפתרון?"

"יש על זה את הקצייס המפורסם", ניסיתי עוד שיטה.

"מאיפה הוא מפורסם?" תמה הנהג.

הוא אשר אמרתי. הבעיה היא לא בהסברה, אלא בהבנה.

לו יצוייר שהחילונים היו באים ללמוד בישיבות, המוח שלהם היה מתחדד מהלימוד ואז הם היו יכולים להבין למה החרדים לא הולכים לצבא. אבל בינתיים הם לא לומדים אז איך הם יבינו את זה עם מוח לא מחודד? גיטו וידו לא באים כאחד.

הנהג עדיין מחכה לתשובה שלי. לא נותרה לי כל ברירה, והשתמשתי בשיטה שאני שומר לשעת חירום, 'שיטת הרב נויגרשל' כמו שאני קורא לה.

אמרתי לנהג: "צריך להבין דבר אחד. דבר פשוט מאד. יש קונפליקט בין הפלורליזם האינטרקונטיננטלי ובין הקונצנזוס הדיאלקטי של המטריאליזם הליברטריאני דטרמיניסטי, בפרט אם נתבונן בדברים מאספקט של כרומודינמיקה אקזיסטנציאליסטית ולא במישור האנטי אינטרקציונאלי".

"מה?? אה... אתה צודק. זה ממש נכון", ענה הנהג ההמום. "איך לא חשבתי על זה קודם".

"בהחלט. ואגב זה גם עונה על כל שאר השאלות שתכננת לשאול: למה אנחנו הולכים בשחור לבן. למה אנחנו גונבים מהמדינה. מה הפשט במיגו כח הטענה.

אחרת איך תסביר את הפובליציסטיקה האלמנטרית של הגישה התיאוצנטרית הבלתי לגאלית, אה?" המשכתי לסובב את הסכין בהנאה גלויה.

בכוחותיו האחרונים הנהג הצליח לענות בקול חלוש: "שומע. מדברים על זה".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה