התייעצות התמודדות עם חרדות

[אם הבנים שמחה!!!]

תודה רבה !
כל שורה יהלום! ובעיקר מרגישים את הלב.
שתזכו לעזור לעם ישראל רק בשמחות!
גמר חתימה טובה!

 

[תרצה אליטסי]

ראשית, את לא היחידה שסובלת מזה וזה דבר נפוץ ואם זו החרדה היחידה שלך אז זה גם לא מצריך טיפול ארוך.
כתבתי באחד הפוסטים על ניתוח קוגניטיבי בסיסי להפסקת החרדה, למען הדוגמא הפרקטית אכתוב את הניתוח כאן בקצרה:
1) הטריגר - הליכה ברחוב בזמן שאני בהיריון
2) הרגש - חרדה
3) עוצמת החרדה - 100% - כי זה גורם לך לחוסר תפקוד
4) מחשבה מגבילה - אם בעלי לא מגיע עם הרכב והוא צמוד אליי אני בטוח אתעלף ולא רק שאתעלף זה יהיה באמצע הרחוב מול כולם ואני אחווה פאדיחה וכולם יצחקו עליי וילעגו לי ואז כולם רק ידברו בבית על הבעיה שלי וכו'
5) אמונה שדרכה את רואה את המציאות - אם זה קרה לי כמה פעמים אז בוודאי שזה יקרה שוב והפעם זה גם יהיה הרבה יותר גרוע והרבה יותר מבייש
6) עיוותי מחשבה עיקריים
6.1) הכל או כלום - אם לא אפול סבבה אבל אם אפול החיים שלי גמורים!
6.2) הכללה - מה שקרה תמיד! יקרה שוב
6.3) קפיצה למסקנות - בעלי לא איתי בוודאי שאני אפול
6.4) הצדקת הרגש - אם אני מרגישה שאני עומדת ליפול בוודאי שזה מה שיקרה
7) אמונה חדשה עם מחשבה מתוקנת - נכון, קרה לי כמה פעמים שנפלתי ברחוב כתוצאה מלחץ דם נמוך וחוסר בברזל, נכון, התפדחתי מהעניין, אבל זה סה"כ פדיחה קטנה, העיקר שאני ב"ה בסדר, העובר בסדר והאנשים שצחקו או אלו שדיברו על כך אח"כ כל היום בבית בלעג - רחמים עליהם, אין להם משהו יותר טוב לדבר עליו מאשר על אישה בהריון שנפלה ברחוב, אבל רוב האנשים הם אנשים טובים שישר ניגשו לעזור, וגם אם אף אחד לא היה ניגש לעזור, הקב"ה פה איתי תמיד עוזר לי ומגן עליי! אז גם אם אפול שוב ח"ו אני לא אתרגש מזה, וזה שזה קרה כמה פעמים לא אומר שזה יקרה שוב, זה כן אומר שעליי להיות יותר אחראית ולהשגיח על הלחץ דם שלי ולא לדחות את התור לעירוי ברזל ואולי עליי גם כן לשנות את התזונה שלי בשביל שאהיה בריאה יותר ובכלל לא אצטרך ברזל גם בהיריון. אני בוודאי לא אפול שוב וגם אם יקרה מצב שח"ו כן אפול, הרי הכל לטובה והכל בהשגחה פרטית של הקב"ה אז לא יקרה לי שום דבר גם אם אפול ח"ו, לא לי ולא לעובר, והעבודה שאני מרגישה שאני הולכת ליפול היא סתם חשש כי אני תקועה בעבר, אבל אני משחררת את התחושה הזו עכשיו ובוחרת להסיח את הדעת ממנה כי זו עצה של היצר הרע שמנסה להעציב אותי ואני עכשיו הולכת להתרכז רק בדברים אחרים ובמחשבות חיוביות. (הרחבתי עוד קצת מעבר לעיוותים שכתבתי...).
8) עוצמת החרדה כעת לאחר המחשבה על האמונה החדשה - 90%.
9) תרגול האמונה החדשה - תקראי את זה כל פעם לפני שאת צריכה לצאת מהבית.
10) חשיפה בהדרגה - כל יום, עדיף כמה פעמים ביום, תקראי את השורות הללו ותציבי לעצמך יעד חדש של הליכה לבד וחזרה לבית.
בפעם הראשונה לדלת הבניין וחזרה, בפעם השנייה מחוץ לדלת וחזרה וכן הלאה.
11) תחזרי לעדכן את עוצמת החרדה שיש לך כל פעם שאת מתרגלת בהתחלה לפנחי התרגול ואז כמה חרדה את מרגישה אחרי קריאת המחשבה המתוקנת והתרגול.
עם הזמן עוצמת החרדה תרד ותיעלם.
רק לציין - כל זה בתנאי שזה גורם החרדה היחיד שיש לך וזה לא יושב על משהו עמוק יותר שמזין את זה והיציאה מהבית לבד או הפחד מנפילה זהו רק "תירוץ" להסוות את הפחד האמיתי.
בהצלחה!

וואהו!
איזה הבנה עמוקה!
תודה רבה רבה
אני אשתדל לעבוד עלזה ואעדכן,
איך אני אדע אם זה לא יושב על משהו עמוק יותר ?

 

[מהממתתת]

להלן ההשערה שלי מתוך מה שכתבת בלבד, לא אוכל לדעת עוד ולהשיב בהרחבה יותר מבלי לקבל מידע מהילד עצמו.
נראה שהילד סובל מחרדת לילה.

מה זה חרדת לילה?
חרדה נפוצה אצל ילדים בעיקר שנגרמת כתוצאה מהלילה עצמו, אם תרצי נקרא לזה העדר האור – כמו שיש ילדים שלא ישנים בלי מנורת לילה ליד המיטה (גילוי נאות – הייתי אחד כזה)
את המאפיינים אין צורך להסביר לך את כבר מודעת אליהם.
זה לרוב מתחיל סביב גיל 3-4 כאשר ילדים מתחילים להבין שלילה הוא דבר מפחיד, לפעמים בגלל דמות מתוך סיפור שהקריאו להם או מתוך סרט שהם ראו ולפעמים אפילו מלהאזין למישהו מבוגר שמפחד מהלילה או ממשהו שקרה בלילה ואז הילד משייך לעצמו את הפחד ולפעמים באמת יש גורם מעורר חרדה אצל הילד (אצלי אחד מהגורמים היה תמונה של כלב מהתמונות האלו שלכל מקום שפונים נדמה שהם מסתכלים ישר עלינו)
אצל רוב הילדים זה עובר עד גיל 10-12, אצל חלק זה ממשיך כל החיים אם הם לא מטפלים בזה.

אז מה עושים בתכל'ס עד שמגיעים לטיפול (לא לוותר על טיפול ולחסוך כסף וזמן על הבריאות הנפשית של הילד בבקשה!)
1) אל תגידו לילד: "אין לך ממה לפחד", "אתה סתם פוחד", "אתה סתם עושה סיפור" וכד' – או בקיצור, אל תהיו שיפוטיים.
2) תכירו בפחד של הילד, תסבירו לו שזה בסדר לפחד, גם אבא ואמא פוחדים לפעמים וכך גם כולם, אבל מה שחשוב הוא לא לתת לפחד להשתלט עלינו אלא לאזור אומץ ולהתמודד עם הפחד.
3) אני הייתי מגיע עם ילד כזה בטיפול בחשיפה למצב שאנחנו עומדים במרפסת בלילה וצועקים לחושך: "אנחנו לא מפחדים ממך! אנחנו גיבורים! אתה לא מפחיד אותנו!" ועל הדרך נותן מופע בחינם לשכנים...
4) ללמד את הילד טכניקות נשימה והרפיה להרגעה (כן! גם לילד בגיל הזה)
5) חשוב להקפיד על סדר יום זה בהחלט מועיל.
6) להסביר לו שהלילה הוא רק העדר של האור והוא לא מציאות בפני עצמו לכן אין מה לפחד מדבר שאינו קיים.
7) כדאי לשמור על אווירה רגועה בבית, במיוחד בשעות הערב, אולי לכבות אורות מיותרים וליצור מן אווירה מרגיעה אולי אם מוזיקה נעימה.
8) חיזוק האמונה והביטחון בה'!

לגבי שינה בחדר ההורים, באופן כללי בגיל כזה זה ממש לא מומלץ.
אבל, בהתחשב במקרה, כן ניתן לתת לו לישון אבל על מיטה/מזרן בצד ולא במיטה אתכם.
תקבעו עם הילד יעדים של חזרה לחדר שלו בצורה הדרגתית ותציבו יעד של זמן (כמובן תוך כדי עבודה איתו ולא להגיד: "טוב, יש לך שבוע וזהו" וכד').

חשוב!
לתת לילד כל הזמן! משוב חיובי על כל דבר על מנת לחזק לו את הביטחון העצמי!

א) לרוב מגיל 18 והלאה ניתן לאבחן הפרעת אישיות, בחלק מהמקרים ניתן לאבחן הפרעת אישיות בגיל ההתבגרות.
ב) פוסט טראומה נגרמת כתוצאה מאירוע טראומתי לא מוכל, הפרעת אישיות לרוב תלויה בגורמים תורשתיים וסביבתיים, במיוחד בהשפעה מהמשפחה הקרובה.
ג) לפי פרויד אין תרופה להפרעות אישיות וניתן רק ללמוד לחיות איתן, לפי הטיפול היהודי יש אפשרות להתגבר עליהן לגמרי, אבל זה דורש הרבה רצון ועבודת המידות ולכן לרוב אחוזי ההצלחה יהיו גבוהים יותר כה שגיל המטופל צעיר יותר.
ד) איך מתמודדים?
או באמצעות שליחת האדם הסובל מהפרעה לטיפול או באמצעות לימוד המשפחה הקרובה איך לחיות איתו בהסכמה מראש עם הסובל על כללים שלפיהם חיים בתא המשפחתי גם אם הם נוגדים את רצונו האישי.

לגבי התלות והתסבוך - השאלה כללית מדי ואני לא יכול להתייחס באופן פרקטי.

לגבי השאלה האחרונה, אדם אובדני זה אדם שכל היום חושב על ליטול את חייו.
אבל אסייג, יכול להיות שיש אדם שסובל נגיד מ-OCD וחושב כל היום על לקפוץ מהגג של הבניין בעבודה, זה לא אומר שהוא בהכרח אובדני ויכול להיות שכלל לא, לכן חשוב מאוד, במידה ויש חשש שמישהו הוא אובדני לפנות ישר לייעוץ מקצועי ואם הוא לא רוצה שבני המשפחה יפנו על מנת לאבחן אותו ולמנוע ח"ו אובדן של חיי אדם.

על תלות, איך אני יודעת האם משהי תלויה, ואם כדאי לסיים את הקשר, ואיך.
תודה רבה!!!!!
ועל הפרעת אישיות, איך אני יכולה לדעת אם יש לי או לא? (אם עברתי טראומה)

 

[תיקתוק]

תודה רבה על ההזדמנות לשאול.
אודה מאוד למענה.
מקרה של קילוף שפתיים ולעתים עד דם
ללא הצלחה להפסיק לבד.
טיפול cbt לתקופה מסויימת הועיל מעט ואז שוב ירידה.
מה מומלץ לעשות בהנחה שהמראה הזה מפריע מאוד ויש רצון חזק להפסיק עם זה.
קיים גם עניין של קילוף פצעים.
אולי משהו בתחושה הזו שנצרך והאם יש משהו שיכול להוות תחליף?

 

[דרור שווץ]

וואהו!
איזה הבנה עמוקה!
תודה רבה רבה
אני אשתדל לעבוד עלזה ואעדכן,
איך אני אדע אם זה לא יושב על משהו עמוק יותר ?

אשמח לקרוא עדכונים!
לדעת אם זה יושב על משהו עמוק יותר לא אוכל לדעת מסתם התכתבות וגם אני לא חושב שזה צריך להיות בפורום כזה מכיוון שדברים עמוקים יותר הם לרוב הרבה יותר אישיים.
בכלליות, דברים עמוקים יותר מתגלים בתהליך הטיפולי ולפעמים זה לוקח זמן לקלף את השכבות עד שמגיעים לשורש העניין, זה תלוי בפתיחות שלך ובאמון שאת נותנת במטפלת ובמקביל בניסיון ובמקצועיות של המטפלת.

 

[דרור שווץ]

על תלות, איך אני יודעת האם משהי תלויה, ואם כדאי לסיים את הקשר, ואיך.
תודה רבה!!!!!
ועל הפרעת אישיות, איך אני יכולה לדעת אם יש לי או לא? (אם עברתי טראומה)

אחלק את התשובה:
1) הגדרה של תלות רגשית בקצרה - להסתמך באופן מוגזם על מישהו/משהו אחר באופן שאת מרגישה שללא אישורו/קיומו אין לך ערך עצמי.
2) אם כדאי לסיים את הקשר זו שאלה מפחידה מפני שאין לי מושג מה המצב הזוגי והמשפחתי, על איזה קשר את מדברת, מה המצב הרוחני, מה הרקע של הקשר ועוד מלא מלא פרטים שחסרים בכלל להכיר את התמונה הכללית שאת מדברת עליה - לכן לא אוכל אפילו להתייחס לעניין.

כן אייעץ שאם ישנה בעיה בקשר כלשהו לפנות לאיש מקצוע מתאים שמתמחה בכך, אמליץ ללכת למטפל עם קבלות ולא ליועץ כלשהו וכד'

3) יכול להיות שיהיו הפרעות אישיות בלי לעבור טראומה ויכולים לעבור טראומה ולא לחוות הפרעות אישיות ולכן גם אם עברת טראומה כלשהי זה לא נותן אינדיקציה כלל שאת סובלת מהפרעה כזו או אחרת.
בדרך כלל מסתמכים בקביעה על פי קריטריונים מסוימים וחומרתם על פי המפורט ב-DSM5, אבל, וזה אבל גדול! רק איש מקצוע יכול לקבוע אם יש לך הפרעת אישיות או לא! ואני מדבר על פסיכיאטר.
לכן, בבקשה אל תחפשי להדביק לעצמך כל מיני תגיות ולקבוע שמה שכתוב זה בדיוק את כי אין לזה סוף.
אם את בתהליך טיפולי על המטפלת להפנות אותך אם היא חושדת שיש לך הפרעת אישיות לבדיקה וגם אז זה רק אם זה באמת נצרך.
פסיכיאטרים הרבה פעמים לא יתנו כדורים למי שסובל מהפרעת אישיות רק בגלל שיש לו אותה, אלא רק במצב שנצרך ליטול כדורים בשביל להיות מסוגלים להתנהל ביום יום, לכן, גם ובמידה ויש למישהו הפרעת אישיות או שהוא חושד בכך זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה איך הוא בוחר להתנהג ולעבוד על המידות שלו, אם קשה למישהו או למשפחה שלו אז הולכים לטיפול.
סקופ - הרבה מאוד! אנשים חיים עם הפרעת אישיות כלשהי ומתנהלים רגיל ביום יום ולא הלכו בחייהם לטיפול, המשפחה שלהם והסביבה כבר התרגלו לחיות עמם והם מנהלים חיים כמו כולם.

 

[דרור שווץ]

תודה רבה על ההזדמנות לשאול.
אודה מאוד למענה.
מקרה של קילוף שפתיים ולעתים עד דם
ללא הצלחה להפסיק לבד.
טיפול cbt לתקופה מסויימת הועיל מעט ואז שוב ירידה.
מה מומלץ לעשות בהנחה שהמראה הזה מפריע מאוד ויש רצון חזק להפסיק עם זה.
קיים גם עניין של קילוף פצעים.
אולי משהו בתחושה הזו שנצרך והאם יש משהו שיכול להוות תחליף?

אענה תחילה באופן כללי:
בשפה המקצועי זה נקרא - 'דרמטילומניה'
לפעמים זה מתחיל אצל אנשים עם "ידיים עסקניות" שכל הזמן מחפשים מה לעשות עם הידיים ואז הלחץ שנגרם כתוצאה מפצע שגרמו בשפתיים מכניס אותם לחרדה והם כל כך לחוצים מלקלף את השפתיים שוב עד שהם פשוט חייבים לקלף את השפתיים על מנת להתעמת עם הפחד שלהם (שזה סימן טוב של רצון לא לפחד מהפחד עצמו) אבל זה ממשיך את הלולאה ואחרי הישנות רבה זה כבר נהיה דבר אינטואיטיבי ומתקבע בנפש.
לפעמים זה מתחיל כתוצאה מטקסיות מסוימת אצל אנשים שסובלים מחרדה קשה וזה יכול להוות שלב מעבר מחרדה קשה ל-OCD.
כך או כך זה בהחלט ממש לא נעים גם לך באופן אישי וגם חברתית ובהחלט חשוב להתגבר על העניין.

באופן פרטי:
1) בלי הבט מדוע התחילה אצלך התופעה, ללא ספק היא התרחשה מאות אלפי פעמים, מדוע אני אומר זאת, כי אדם ממוצע נוגע בפניו 20 פעמים בשעה, נגיד 300 פעם ביום, אז במשך שנה כמאה אלף פעם, לכן, מי שסובל מדרמטילומניה נוגע אף יותר, ההבדל בין אדם שסובל לאדם שלא הוא האופן בו נוגעים - לכן, קודם כל צריך להיות מודעים לכך שנוגעים בכל פעם שנוגעים - עצם המודעות נותן אופציה "לתפוס" את הרגע הזה ובעצם להתגבר עליו, לכן תרגול של קשיבות או איך שקוראים לזה בניו אייג' - 'מיינדפולנס' יכול לסייע בהתגברות.
2) היסח הדעת מאוד עוזר בתופעה הזו - ברגע שמתחיל להתעורר הרצון וה"בעירה" מתחילה, להסיח את הדעת ולהתרכז במשהו אחר, עדיף בעשייה בפועל של משהו.
3) שימוש בשפתון או בקרם שמונע ממך לתפוס את העור יכול לעזור - זה יכול לעצבן כי מנסים שוב ושוב ולא מצליחים אבל זה מועיל.
4) טיפול - חשוב לזכור! אחרי מאות אלפי פעמים שמתרגלים תלישת עור לבוא ולתרגל כמה פעמים בודדות התנהגות שונה לא יעזור הרבה - חייבים לתרגל שוב ושוב ושוב באתכפיא (בכפייה) היינו, לכפות את עצמך נגד הרצון שלך בין אם זה לשבת על הידיים או כל צורה אחרת שתמנע את היכולת לבצע את הפעולה.
5) צריך הרבה מוטיבציה לתרגול ולצערי אין פתרונות של הוקוס פוקוס - לכן, במקום להתייאש אחרי שמתרגלים אפילו הרבה והתופעה עדיין לא חולפת, להציב יעדים - "היום אני הולך לעצור את עצמי במשך 2 שניות לפני כל קילוף, לא משנה מתי, אני סופר עד 2 ורק אז מקלף" - הצלחת במשך שבוע 2 שניות? נהדר! שבוע הבא אתגר חדש - 5 שניות וכן הלאה. זה ייצור מוטיבציה לאורך זמן.
נפלת ולא הצלחת? לא מתייאשים! מקבלים מוטיבציה להצליח בפעם הבאה שתתרחש בעוד דקה או שתיים מעכשיו - זה קשור עם הכתוב לעיל לגבי המודעות בעת העשייה.
6) תיעוד של ההצלחה יעזור בשמירה על המוטיבציה, כל פעם שמצליחים לעמוד ביעד מסמנים V בטבלה או קו על נייר - הגעת ל-100 הצלחות? לחגוג את הניצחון!
חשוב לזכור! רק הצלחות קטנות יכולות להביא להצלחה גדולה!
7) יש נקודה פנימית אמיתית ונכונה שאסור לוותר עליה המתרחשת בעת ביצוע הקילוף - הנקודה של העונג שחווים, חשוב להחליף את העונג הזה במשהו אחר - חיובי כמובן.
8) לגבי הסעיף הקודם - העונג מגיע על מנת לפתור נקודה מסוימת אצלך בנפש שעליה צריך לעבוד עם המטפל כך שלא יהיה כלל צורך בלחוות כל עונג על מנת לשכך את החרדה.
9) לפעמים פסיכיאטרים מציעים תרופות של SSRI אבל בהתמודדויות כאלו צריך לשקול האם אין יותר חסרונות מתועלות.

 

[תיקתוק]

אענה תחילה באופן כללי:
בשפה המקצועי זה נקרא - 'דרמטילומניה'
לפעמים זה מתחיל אצל אנשים עם "ידיים עסקניות" שכל הזמן מחפשים מה לעשות עם הידיים ואז הלחץ שנגרם כתוצאה מפצע שגרמו בשפתיים מכניס אותם לחרדה והם כל כך לחוצים מלקלף את השפתיים שוב עד שהם פשוט חייבים לקלף את השפתיים על מנת להתעמת עם הפחד שלהם (שזה סימן טוב של רצון לא לפחד מהפחד עצמו) אבל זה ממשיך את הלולאה ואחרי הישנות רבה זה כבר נהיה דבר אינטואיטיבי ומתקבע בנפש.
לפעמים זה מתחיל כתוצאה מטקסיות מסוימת אצל אנשים שסובלים מחרדה קשה וזה יכול להוות שלב מעבר מחרדה קשה ל-OCD.
כך או כך זה בהחלט ממש לא נעים גם לך באופן אישי וגם חברתית ובהחלט חשוב להתגבר על העניין.

באופן פרטי:
1) בלי הבט מדוע התחילה אצלך התופעה, ללא ספק היא התרחשה מאות אלפי פעמים, מדוע אני אומר זאת, כי אדם ממוצע נוגע בפניו 20 פעמים בשעה, נגיד 300 פעם ביום, אז במשך שנה כמאה אלף פעם, לכן, מי שסובל מדרמטילומניה נוגע אף יותר, ההבדל בין אדם שסובל לאדם שלא הוא האופן בו נוגעים - לכן, קודם כל צריך להיות מודעים לכך שנוגעים בכל פעם שנוגעים - עצם המודעות נותן אופציה "לתפוס" את הרגע הזה ובעצם להתגבר עליו, לכן תרגול של קשיבות או איך שקוראים לזה בניו אייג' - 'מיינדפולנס' יכול לסייע בהתגברות.
2) היסח הדעת מאוד עוזר בתופעה הזו - ברגע שמתחיל להתעורר הרצון וה"בעירה" מתחילה, להסיח את הדעת ולהתרכז במשהו אחר, עדיף בעשייה בפועל של משהו.
3) שימוש בשפתון או בקרם שמונע ממך לתפוס את העור יכול לעזור - זה יכול לעצבן כי מנסים שוב ושוב ולא מצליחים אבל זה מועיל.
4) טיפול - חשוב לזכור! אחרי מאות אלפי פעמים שמתרגלים תלישת עור לבוא ולתרגל כמה פעמים בודדות התנהגות שונה לא יעזור הרבה - חייבים לתרגל שוב ושוב ושוב באתכפיא (בכפייה) היינו, לכפות את עצמך נגד הרצון שלך בין אם זה לשבת על הידיים או כל צורה אחרת שתמנע את היכולת לבצע את הפעולה.
5) צריך הרבה מוטיבציה לתרגול ולצערי אין פתרונות של הוקוס פוקוס - לכן, במקום להתייאש אחרי שמתרגלים אפילו הרבה והתופעה עדיין לא חולפת, להציב יעדים - "היום אני הולך לעצור את עצמי במשך 2 שניות לפני כל קילוף, לא משנה מתי, אני סופר עד 2 ורק אז מקלף" - הצלחת במשך שבוע 2 שניות? נהדר! שבוע הבא אתגר חדש - 5 שניות וכן הלאה. זה ייצור מוטיבציה לאורך זמן.
נפלת ולא הצלחת? לא מתייאשים! מקבלים מוטיבציה להצליח בפעם הבאה שתתרחש בעוד דקה או שתיים מעכשיו - זה קשור עם הכתוב לעיל לגבי המודעות בעת העשייה.
6) תיעוד של ההצלחה יעזור בשמירה על המוטיבציה, כל פעם שמצליחים לעמוד ביעד מסמנים V בטבלה או קו על נייר - הגעת ל-100 הצלחות? לחגוג את הניצחון!
חשוב לזכור! רק הצלחות קטנות יכולות להביא להצלחה גדולה!
7) יש נקודה פנימית אמיתית ונכונה שאסור לוותר עליה המתרחשת בעת ביצוע הקילוף - הנקודה של העונג שחווים, חשוב להחליף את העונג הזה במשהו אחר - חיובי כמובן.
8) לגבי הסעיף הקודם - העונג מגיע על מנת לפתור נקודה מסוימת אצלך בנפש שעליה צריך לעבוד עם המטפל כך שלא יהיה כלל צורך בלחוות כל עונג על מנת לשכך את החרדה.
9) לפעמים פסיכיאטרים מציעים תרופות של SSRI אבל בהתמודדויות כאלו צריך לשקול האם אין יותר חסרונות מתועלות.

תודה רבה על תשובתך!

 

[MELY❤️]

לי יש חרדה נוראה ממקקים,
פעם הייתי בבית עם שלושת הילדים לבד,
ופתאום היה מקק על הדלת של החדר ילדים,
צרחתי, רעידות בכח הגוף, צמרמורות, חיוורון

(הבת שלי במשך כמה שבועות לא הסכימה לישון בחדר הזה בלילה בגלל הצרחות שלי)

פשוט לקחתי את 3 הילדים וברחתי מהבית
חפשתי שכן שיהיה מוכן להכנס ולהרוג אותו,

הוא נכנס והרג אותו,

ועוד מקרה שהיה מקק (מת) במעלית בבנין של המטפלת של הילדה, ופשוט חכיתי למטה עד שמישהו הגיע והסכים להוציא אותו מהמעלית בשבילי,
אני ממש מרגישה שזה תוקע אותי בחיים,
לא יורדת למטה בלילה בקיץ כדי לא להיתקל במקקים
ואם כן ראיתי מקק, אז כל הגוף מתחיל לגרד לי,

אשמח מאוד ליעוץ בעניין
תודה!

 

[דרור שווץ]

לי יש חרדה נוראה ממקקים,
פעם הייתי בבית עם שלושת הילדים לבד,
ופתאום היה מקק על הדלת של החדר ילדים,
צרחתי, רעידות בכח הגוף, צמרמורות, חיוורון

(הבת שלי במשך כמה שבועות לא הסכימה לישון בחדר הזה בלילה בגלל הצרחות שלי)

פשוט לקחתי את 3 הילדים וברחתי מהבית
חפשתי שכן שיהיה מוכן להכנס ולהרוג אותו,

הוא נכנס והרג אותו,

ועוד מקרה שהיה מקק (מת) במעלית בבנין של המטפלת של הילדה, ופשוט חכיתי למטה עד שמישהו הגיע והסכים להוציא אותו מהמעלית בשבילי,
אני ממש מרגישה שזה תוקע אותי בחיים,
לא יורדת למטה בלילה בקיץ כדי לא להיתקל במקקים
ואם כן ראיתי מקק, אז כל הגוף מתחיל לגרד לי,

אשמח מאוד ליעוץ בעניין
תודה!

בהחלט לא נעים לחוות חרדה בעוצמה כזו וכפי שתיארת היא בהחלט משבשת את מהלך החיים התקין.
את יכולה לגלול מעלה להודעה מספר 45 באשכול שם השבתי למישהי הסובלת מחרדה דומה.

בנוסף, ארצה לקחת את הדוגמא שלך להסבר כללי:
מצד אחד,
החרדה שאת מתארת היא ברמה גבוהה מאוד ואם הייתי מסתמך רק על ההכשרה כמטפל הייתי חושד שיש עוד חרדות קיימות ופרטים נוספים מתחת לפני השטח שמצריכים טיפול מעמיק על מנת לפתור את ההפרעה.
לאידך,
מניסיון של כמה שנים בטיפול בחרדות, למדתי שלפעמים אפילו חרדה עוצמתית יכולה להיות סה"כ חרדה אחת ויחידה שקיימת אצל המטופל רק שהמטופל חווה את החרדה בעוצמתיות בשל ההתפעלות בנפש.
כלומר,
ישנם אנשים שחווים כל דבר בדרמתיות מוגזמת - הרבה פעמים זה בשל הסביבה בה הם גדלו - ואז גם אם החרדה לא כזו גדולה, הדרמתיות המלווה אליה בדרך ממילא מציגה את החרדה בצורה עוצמתית רבה יותר מאשר היא באמת ואז "נתפס" אצל האדם החווה שהחרדה שלו היא באמת כזו עוצמתית ועכשיו ככה עליו לחוות אותה בכל פעם שהיא מתרחשת.
יוצא אפוא מצב כפי שתיארת,
שעצם המחשבה על אפשרות הימצאותו של מקק במקום אליו את מתעתדת להגיע מונע ממך לתפקד.
עד כה ההסבר הכללי.

בפרטיות יותר, הייתי ממליץ בשל העצומה של החוויה החרדית כן לגשת לטיפול ממוקד.
תבקשי מהמטפלת גם "שיעורי בית", היינו, משימות לביצוע טיפול בחשיפה ביתי יחד עם אדם נוסף שעצם הימצאותו מעניק לך בטחון כך שמעבר לתהליך הקוגניטיבי תבצעי גם טיפול התנהגותי מתאים.

בהצלחה

 

[MELY❤️]

בהחלט לא נעים לחוות חרדה בעוצמה כזו וכפי שתיארת היא בהחלט משבשת את מהלך החיים התקין.
את יכולה לגלול מעלה להודעה מספר 45 באשכול שם השבתי למישהי הסובלת מחרדה דומה.

בנוסף, ארצה לקחת את הדוגמא שלך להסבר כללי:
מצד אחד,
החרדה שאת מתארת היא ברמה גבוהה מאוד ואם הייתי מסתמך רק על ההכשרה כמטפל הייתי חושד שיש עוד חרדות קיימות ופרטים נוספים מתחת לפני השטח שמצריכים טיפול מעמיק על מנת לפתור את ההפרעה.
לאידך,
מניסיון של כמה שנים בטיפול בחרדות, למדתי שלפעמים אפילו חרדה עוצמתית יכולה להיות סה"כ חרדה אחת ויחידה שקיימת אצל המטופל רק שהמטופל חווה את החרדה בעוצמתיות בשל ההתפעלות בנפש.
כלומר,
ישנם אנשים שחווים כל דבר בדרמתיות מוגזמת - הרבה פעמים זה בשל הסביבה בה הם גדלו - ואז גם אם החרדה לא כזו גדולה, הדרמתיות המלווה אליה בדרך ממילא מציגה את החרדה בצורה עוצמתית רבה יותר מאשר היא באמת ואז "נתפס" אצל האדם החווה שהחרדה שלו היא באמת כזו עוצמתית ועכשיו ככה עליו לחוות אותה בכל פעם שהיא מתרחשת.
יוצא אפוא מצב כפי שתיארת,
שעצם המחשבה על אפשרות הימצאותו של מקק במקום אליו את מתעתדת להגיע מונע ממך לתפקד.
עד כה ההסבר הכללי.

בפרטיות יותר, הייתי ממליץ בשל העצומה של החוויה החרדית כן לגשת לטיפול ממוקד.
תבקשי מהמטפלת גם "שיעורי בית", היינו, משימות לביצוע טיפול בחשיפה ביתי יחד עם אדם נוסף שעצם הימצאותו מעניק לך בטחון כך שמעבר לתהליך הקוגניטיבי תבצעי גם טיפול התנהגותי מתאים.

בהצלחה

הי
תודה על התשובה
מה הכוונה טיפול ממוקד?

וכן יש לי עוד כמה חרדות משמעותיות בחיים

נגיד בעלי מאחר לחזור בכמה דקות, אני כבר בטוחה ב100% שעוד שניה מתקשרים אלי מהמשטרה שעבר תאונה או משהו כזה,
זה דוגמא מזערית ממש למחשבות שמלוות אותי כל יום,
כאב הכי קטן לילד ואני בטוחה שזה המחלה ח"ו

ועוד הרבה מחשבו כאלו

 

[דרור שווץ]

הי
תודה על התשובה
מה הכוונה טיפול ממוקד?

וכן יש לי עוד כמה חרדות משמעותיות בחיים

נגיד בעלי מאחר לחזור בכמה דקות, אני כבר בטוחה ב100% שעוד שניה מתקשרים אלי מהמשטרה שעבר תאונה או משהו כזה,
זה דוגמא מזערית ממש למחשבות שמלוות אותי כל יום,
כאב הכי קטן לילד ואני בטוחה שזה המחלה ח"ו

ועוד הרבה מחשבו כאלו

הכוונה בטיפול ממוקד היא שלא תנברי בעבר בעת הטיפול הראשוני, החרדות אצלך משתקות מאוד ולכן קודם כל לפני שבכלל תוכלי להתחיל לפתוח ולפתור את אירועי וחוויות העבר עלייך קודם כל לשפר את ההתנהלות היומיומית.
אי לכך, בטיפול הראשוני (אין כוונתי לפגישה הראשונה אלא לתקופת הטיפול ההתחלתית) את צריכה להתמקד אך ורק בפחד ממקקים, אחרי שתנתחי אותו בצורה מקיפה ותלמדי על כל עיוותי החשיבה הקיימים שדרכם את מסתכלת על העולם ותתחילי לשנות אותם הן במחשבה והן להביא את השינוי הזה לפעולות ממשיות בחיי היום-יום, את תחווי את ההקלה הראשונית מחרדות בכלל ולא רק ממקקים. אחרי ההצלחה הזו יהיה לך פחות מאתגר ליישם את התובנות בעבודה ממוקדת על כל חרדה ופחד בנפרד. לאחר שכבר תחיי חיים עם חרדה יותר מאוזנת, תיווצר אצלך פניות בנפש להתחיל "לקלף את השכבות" ולהתייחס לאירועים עמוקים יותר שדורשים עבודה מעמיקה וביחד עם זאת תהיה לך הפתיחות והאמון במטפלת הנדרשים להצלחת התהליך.

 

[MELY❤️]

הכוונה בטיפול ממוקד היא שלא תנברי בעבר בעת הטיפול הראשוני, החרדות אצלך משתקות מאוד ולכן קודם כל לפני שבכלל תוכלי להתחיל לפתוח ולפתור את אירועי וחוויות העבר עלייך קודם כל לשפר את ההתנהלות היומיומית.
אי לכך, בטיפול הראשוני (אין כוונתי לפגישה הראשונה אלא לתקופת הטיפול ההתחלתית) את צריכה להתמקד אך ורק בפחד ממקקים, אחרי שתנתחי אותו בצורה מקיפה ותלמדי על כל עיוותי החשיבה הקיימים שדרכם את מסתכלת על העולם ותתחילי לשנות אותם הן במחשבה והן להביא את השינוי הזה לפעולות ממשיות בחיי היום-יום, את תחווי את ההקלה הראשונית מחרדות בכלל ולא רק ממקקים. אחרי ההצלחה הזו יהיה לך פחות מאתגר ליישם את התובנות בעבודה ממוקדת על כל חרדה ופחד בנפרד. לאחר שכבר תחיי חיים עם חרדה יותר מאוזנת, תיווצר אצלך פניות בנפש להתחיל "לקלף את השכבות" ולהתייחס לאירועים עמוקים יותר שדורשים עבודה מעמיקה וביחד עם זאת תהיה לך הפתיחות והאמון במטפלת הנדרשים להצלחת התהליך.

תודה רבה!

ועל איזה טיפול אתם ממליצים?
CBT או משו אחר?

 

[דרור שווץ]

תודה רבה!

ועל איזה טיפול אתם ממליצים?
CBT או משו אחר?

אני ממליץ על טיפול cbt.
לצערי רוב המטפלים "מתמחים בהכל" ולכן צריך למצוא מטפלת שבאמת מתמחה בחרדות קשות ולא "רק" יודעת לטפל.

 

[אמא משקיעה]

יש לי שאלה.
אני מפחדת מעצמי.
שאני יעשה דברים שיזיקו לי /אתחרט עליהם בעתיד.
יש מה לעשות?

כדאי להפגש עם פסיכיאטר ואל תבהלי מהמילה באהבה רבה!

 

[מורה מקדם חשיבה]

תודה רבה לך דרור.
רציתי לשאול מה אתה אומר על IMDR שיטה טיפולית
והאם ידוע לך על מטפלים במגזר שלנו שעובדים בשיטה הזאת?
ובאיזה שיטה אתה ממליץ לטפל לאחד שיש לו חרדה חברתית כרונית, אדם שמזיע \ מסמיק \חרד מכל מפגש עם אנשים.

תודה רבה

 

[דרור שווץ]

תודה רבה לך דרור.
רציתי לשאול מה אתה אומר על IMDR שיטה טיפולית
והאם ידוע לך על מטפלים במגזר שלנו שעובדים בשיטה הזאת?
ובאיזה שיטה אתה ממליץ לטפל לאחד שיש לו חרדה חברתית כרונית, אדם שמזיע \ מסמיק \חרד מכל מפגש עם אנשים.

תודה רבה

כמדומני הרב גלבשטיין מכפר חב"ד התמקצע בשיטה, אם רלוונטי עבורך אבדוק מולו.
אני ממליץ על טיפול CBT אבל במקביל גם על העצמה עצמית ומודעות עצמית

 

[מורה מקדם חשיבה]

כמדומני הרב גלבשטיין מכפר חב"ד התמקצע בשיטה, אם רלוונטי עבורך אבדוק מולו.
אני ממליץ על טיפול CBT אבל במקביל גם על העצמה עצמית ומודעות עצמית

תודה רבה על התשובה המהירה,
אשמח לקבל פרטים על הרב הנ"ל.

 

[דרור שווץ]

הרב נתן גלבשטיין
054-676-1152

תודה רבה על התשובה המהירה,
אשמח לקבל פרטים על הרב הנ"ל.

 

[שפת הים]

איך אפשר לעזור לילדה בת 6 שכבר המון זמן מפחדת בלילות? (מגנבים/ חיות ועוד...)

ואיך אני יכולה לעזור לעצמי פחות לפחד בנהיגה, אני כבר נוהגת הרבה שנים אבל ממש מפחדת