הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
איך נראה גנב? אצל הורינו האסוציאציה היא בריון רעול פנים שמטפס על מרזב. אצלינו האסוציאציה היא פוליטיקאי מעונב. כך או כך, לכל אחד יש פרצוף מסוים שהוא פרצופו של גנב, פנים שונות ממנו, מישהו חריג. לא אחד משלנו.
זה הגיוני סך הכל. גנבה היא רוע, אין חולק. זה לא תלוי תרבות, זה לא תלוי מקום. גנבה, רצח, ועוד כמה דברים ממין אלו, הם רוע אוניברסלי שלא נתון לוויכוח. ההיגיון אומר שנרחיק את עצמינו כמה שיותר מדבר מעין זה, או מאנשים בסגנון זה.
אם עולה במוחכם הגמרא הידועה של מיעוטן בגזל, אם אתם לא מבינים מה אני רוצה, איך אני מדבר על מוסכמה אבסולוטית שגניבה הוא רוע, למרות כל הגנבים הרבים שאתם מכירים. אסביר.
פרופסור ידוע שלא אנקוב בשמו, רק ארמוז כי שמו הפרטי הוא כשל משגיח ושם משפחתו הוא כשל ראש ישיבה. חקר פעם את נושא הגזל ואלו תוצאות מחקרו:
אחוז אחד מהאנשים הם ישרים, אחוז אחד הם גנבים פתולוגיים, שאר האנשים הם ישרים בעיקרון, אבל מרשים לעצמם לחרוג מעט כל עוד זה בתחום האפור. מי יותר ומי פחות.
כלומר, אם המוכר ישאיר את הקופה פתוחה לעיני הלקוח וילך להכין קפה, תשעים ותשעה מתוך מאה לא ייקחו שטר מהקופה. חילונים או גויים, הם פשוט לא ייקחו. בלי אף חשש שיתפסו אותם, רק בשל החינוך שהם קיבלו שגניבה היא רוע והם לא אנשים רעים. רק אחד ממאה ייקח את השטר וילך.
לעומת זאת, אם אותם תשעים ותשעת האנשים יימצאו ארנק עם מאה שקלים על הריצפה ובתוכו סימן זיהוי של הבעלים, רק אחד מתוכם יחזיר את הארנק, שאר האנשים יתירו לעצמם לקחת אותו, בתירוצים שונים שמסבירים מדוע זה בסדר.
אם נסכם, מצפון קיים ל99% מהציבור, 98% יודעים איך להסתדר איתו.
בואו נבחן את הציבור החרדי, את האנשים שגדלו על ברכי התורה, היכן נקודות החוזק שלהם?
לגבי אנשי האמצע, יש לציבור החרדי מעלה עצומה! אותם מוצאי ארנקים, צריכים להחליט לבדם מהו המוסר הראוי, החוק לא מחייב מוסר אלא קובע כללים. כאשר מקרה מוסרי ניצב לפתחם ולצידו סכום כסף נאה, מה שמכונה בשפתינו נגיעות, הרי שהמוסר מתכופף לו ומתאים את עצמו למציאות שלפניהם. לעומת זאת, בפעולות שמוגדרות כגניבה בלי אפשרות לחמוק בפרשנות, כמו להוציא שטר מהקופה במכולת, אין להם ספק וניסיון, מאחר והמוסר לא עומד כאן למבחן.
לעומת זאת, אצלינו החרדים, החוקים או ליתר דיוק המשפטים שנתנו לנו מסיני מחייבים אותנו אבסולוטית. אין לנו את האפשרות להעמיד אותם למבחן, בדיוק כמו גניבה מהקופה אצל אנשים אחרים. לכן המקרים בהם אנחנו נכופף את החוקים, הם מקרים אפורים הרבה יותר.
מצאנו ארנק עם כסף? אם רובו ישראל נחזיר בשונה מרוב העולם, התורה מחייבת. אבל אם רובו עכו"ם לא נחזיר, בשונה מהמיעוט בעולם שיחזיר. המוסר שלנו מתחייב מהתורה.
זו חרב פיפיות, מצד אחד נקפיד על הדינים המוסכמים הרבה יותר, מצד שני נקל במקרים אחרים שאינם תקינים מוסרית, אבל אפשר לטעון שאינם נוגדים את התורה. את האבדה נחזיר, אבל לזייף תלושים לדמי לידה או לעלות לאוטובוס בלי לשלם, כי זה "גזל מהמדינה"? הנה מקרה אפור כהה, שרבים מאיתנו מסוגלים להסביר אותו, יותר משאר העולם. שאר העולם ינסה להתחבר לזה מוסרית, אנחנו ננסה להתחבר לזה הלכתית. שאר העולם נזקק לתירוצים, אנחנו נזקקים להוראת היתר.
נתחיל מהמקרים המצויים, שכן מלמטה מבקש חתימה לבניה. חברה מבקשת עבודת גרפיקה מאשתך. אתה בטוח שיהיה בסדר, אין צורך לסכם דברים מוחלטים. מה שמסכמים אין צורך לכתוב. זה ממש פוגעני לכתוב חוזה מול שכנים שלושים שנה. אין סיכוי שדוד החבר הכי טוב שלי יסבך אותי. על מי נסמוך אם לא על שושנה?
כאשר אנחנו סומכים על חברים, על ידידים, על התחייבות של שכן, צריך לזכור שעובדת היותנו חרדים תעזור רק במקרה מובהק על פי תורה. אם ניתן לטעון שההתחייבות לא הייתה עם קנין ולכן על אף שהיא מחויבת מוסרית בין בני אדם, היא לא מחייבת הלכתית. עובדת היות הצד השני חרדי לא מוסיפה להתחייבות תוקף, אדרבה. המוסר קיים לעצמו הרבה פחות, הוא בעיקר חלק מהתורה.
אם נוסיף לעניין את העובדה שאנחנו בגלות, וכשם שפרצופי הדיינים שונים כך דעותיהם שונות. הרי שלהשיג הוראת היתר זו לא מלאכה מורכבת. לכן, בין אם בבניה, או בהלוואה, בטחו עצמכם לחלוטין על פי תורה, אל תסמכו על היושרה של השני, לא כי היא לא קיימת, אלא כי הוא לא הולך להשתמש בה. הוא החבר הכי טוב שלכם? בדיוק לכן הוא חושב שאתם תבינו את הצד שלו, וממש לא תריבו איתו על זה. אז או שתוותרו או שהוא כבר לא החבר הכי טוב שלכם.
כל מה שכתבתי נכון כלפי תשעים ושמונת האחוזים. כלפי רוב העולם. אולם אסור לשכוח את האחוז האחד, את הגנבים. אנשים שתפיסת הטוב והרע שלהם מעוותת עד לא קיימת. אנשים אלו קיימים בכל חברה, בלי הבדל דת גזע ומין. התורה קובעת עונשים לרוצחים וגנבים, כי למרות ציווי התורה הם קיימים. האם אדם שזהו טבעו יכול לעבוד על עצמו? כן. האם חרדי יעבוד על עצמו יותר? נניח. האם יש אנשים שלצערנו נשארו בטבעם הראשוני למרות הפראק שהם עוטים והשטריימל עם הקרוין? כן וכן.
אז הם לא אחד ממאה, נניח שארבעה מכל חמישה הצליחו לתקן את עצמם, או לשמור על עצמם, אבל אחד מחמש מאות יש. ומאותו אחד צריך לברוח.
קשה לך להאמין שחרדי יכול להתנהג כך? בוער בך פרדוקס החרדי? (חרדי לא גונב- אם הוא גנב הוא לא חרדי). אתה צודק, הוא לא חרדי. מכירים את סיפורי קובי לוי על אותו משגיח בישיבה חשובה שנתפס יושב בשבת עם מכנסיים קצרים וגופייה בעודו גולש באייפון גדול? אז יש אנשים שמסתובבים עם ציצית צמר עד הברכיים ומתחתיה הם לובשים מכנסיים קצרים. הם נראים חרדים, אבל הם לא.
אז נכון, אחד לשלש מאות זה לא הרבה, הסיכוי שדווקא הוא מי שניגש להציע לך את "הקורס המקיף בן שלשת המפגשים בו תיהפך להיות טוען רבני מוסמך, השמה מובטחת!" זה אחד לשלש מאות. אבל תמיד תשקול את הצד השני, מה הסיכוי לפיו אחד משלש המאות הנוספים הוא זה שניגש. כמה מתוך האוכלוסייה עסוקים בשיווק הזדמנויות חד פעמיות לאברכים? כמה הזדמנויות כאלו קיימות?
קיבלת הצעה במייל מעורכת דין בקונגו שסיפרה לך שהאדם העשיר ביותר בקונגו בחר אותך לנהל את עסקיו. מה הסיכוי שאותו עשיר באמת מתעניין בך? לא קיים, אפילו לא טריליונית האחוז, למרות הצלחתך הניכרת בניהול הת"ת בישיבה. אז גם אם זה לא עורכת דין מקונגו, אלא יהודי יקר שאתמול תרם את המזגנים לבית המדרש, הסיכוי שהוא באמת צריך אותך לעסקה חד פעמית ונדירה היא אחת למיליון, הסיכוי שהוא גנב זה אחד לשלש מאות. הסיכויים די ברורים.
אל תשכח דבר נוסף, אותם גנבים בודדים הם טורפים, מסתובבים בעדר ומחפשים את הכסף של מי הם יוכלו לאכול. זו רשת שמוטלת לכל הכיוונים. אתה לא היחיד שפנו אליו. אז הצעה אמיתית תופנה בד"כ לאדם אחד, אחרי שמישהו לקח אותה אין צורך להמשיך. עושק יופנה לכמה שיותר אנשים, אין סיבה להפסיק איתו. ושוב גדל דרסטית הסיכוי שמייבא הבגדים מארגנטינה שהציע לך שותפות, הוא נוכל מתוחכם.
גם כאן, למרות מעלתו של הציבור החרדי המקפיד על קלה כבחמורה, מה שגורם לכמות מועטה בהרבה של אנשים רעים. יש את הצד השני. אנשים רעים בציבור הכללי נכנסים לכלא. יש מנגנון שנקרא משטרה ופרקליטות שדואגים להם לתא בלי טלפון, מה שעוזר להציל את האזרחים מציפורניהם. אדם שמואשם בעושק נתפס כאדם רע בציבור הכללי. אצלינו קוראים לו "נרדף". ברור שמי שנחשד טוען שזו רדיפה, מה רצית? שיתנצל? יתכן ויש מי שמואשם שלא בצדק. אבל יש מתאם סטטיסטי ברור, בין מי שמואשם בפשע ובין מי שפושע. בציבור שלנו זה לא שיקול משום מה, והחשש ממסירת אדם למשטרה, הוא אדיר (צריך הוראת רב כמובן). כך אתה מגלה אנשים רעים באמת שממשיכים לגנוב ולעשוק במשך שנים כי איש לא התלונן עליהם, וגם אם במקרה תפשו אותם, פעמים רבות הם עדיין יכולים להמשיך במעלליהם כרצונם.
אם לדעתכם אני מקצין, אם אתם סוברים שמדובר רק בעושק ברור לעין כמו הצעות השקעה וכד', אקנח בסיפור שאני מכיר באופן אישי. אני מאמין שרבים מכם מכירים סיפורים דומים.
אברך צעיר כחודש אחר חתונתו, גר לו לתומו לצד השוויגער אי שם באחת מערי הארץ. יום שישי אחד עת פסע לו למקווה, ניגש אליו יהודי. לא מוכר באופן אישי, אבל אחד ממתפללי בית הכנסת כך שפרצופו מוכר היה. אותו יהודי עוטה פראק נאה לגופו וכרסו משתפלת היטב. זקנו המכסיף מקיף את שלל סנטריו וכיפה מהודרת אחוזה על קרחתו הבוהקת קלות.
ביקש אותו יהודי בקשה צנועה מהאברך, הא לך המחאה ע"ס 500 ₪ יש לי בעיה עם הפקדות לחשבוני, התואיל להפקידה לחשבונך ולהביא לי את הכסף במזומן?
האברך הסכים בשמחה, הסיכון נמוך מאוד. מדובר ביהודי מוכר, בהמחאה שניתנה לו ביד, ואם יחזור הצ'ק? סך הכל 500 ₪ לא אסון גדול.
הצ'ק הופקד וכובד והנה חלף לו שבוע. איני יודע אם גם הפעם נפגשו הם בדרך למקווה או שמא במקום אחר, שוב ביקש אותו יהודי את אותה בקשה צנועה, אבל הפעם הציע לקצר את העניין. הפקיד הוא בעצמו את ההמחאה לחשבונו של האברך, והאברך העביר לו 500 ₪.
בפעם השלישית בה בוצעה העסקה, לא הופקדו 500 השקלים בחשבונו של האברך, לשאלתו העדינה מדוע, הסביר הפראק כי ההמחאה שברשותו היא ע"ס 900 ₪ אז הוא זקוק לעוד 400 ₪ כנגדה.
האברך עדין, אבל מעט מח לו בקדקודו. הבהיר האברך שאין ברשותו מעות בחשבון הבנק, לכן תופקד ההמחאה ואז יועברו ד' המאות הנוספים.
הפראק הסכים כי אכן זו הדרך הראויה, ותכנן להפקיד את ההמחאה. אלא מה, התברר שיש לו בעיה בכרטיס האשראי מה שמנע ממנו לבצע את ההפקדה. כמה עצוב!
הציע הפראק הצעה נפלאה, תן לי לרגע את כרטיס האשראי שלך, אסע לבנק הסמוך, אפקיד איתו את ההמחאה לחשבונך ובא לציון גואל.
העדין שלנו, סבר כי אף שמוזר העניין, הבעיה נפתרת. הלא לא מדובר כאן בגנב וגזלן, זה יהודי מאנ"ש. מסר לו את האשראי, צירף את הקוד וחיכה שאותו יהודי יחזור.
אחסוך מכם את השבוע החולף, את שלל התירוצים שקיבל מדוע הכרטיס עוד לא חזר. השורה התחתונה בסוף אתו שבוע כללה כרטיס מבוטל וחור של 5000 ₪ בבנק. הכסף שנועד לקניית רהיטים לזוג הצעיר פשוט נעלם מהחשבון.
בשבת שלאחר מכן, שאל האברך הנבוך את השווער מה דעתו על אותו מזוקן. לא נעים היה לו לספר את הפרטים, אז הוא רק אמר שהוא ביקש ממנו הלוואה. השווער שלא נוהג לדבר לה"ר והמסתעף, השתמש בהיתר "לתועלת" וציין באוזניו שלא יתקרב אליו עם ארנק למרחק מיל שיעור חזו"א.
מתברר שעשרות מהקהילה כבר נפלו ברשתו של הנ"ל, אבל למשטרה לא הוגשה תלונה. למעשה, אפילו עליות הוא עדיין מקבל. מרחמים עליו סך הכל, קשה לו עם כסף, אחרת הוא לא היה עושה דברים כאלה. איש לא מעלה על דעתו לומר במילים פשוטות, גם גנב יכול לקנות פראק ולגדל זקן. איש לא מעז להוקיע אותו.
לסרב לתת אמון זו לא בושה. זה לא עלבון. אמון צריך לרכוש, הוא לא אוטומטי. אם השני מקבל את אמונכם במתנה, הרי שאתם אלו שמשלמים עליו.
זה הגיוני סך הכל. גנבה היא רוע, אין חולק. זה לא תלוי תרבות, זה לא תלוי מקום. גנבה, רצח, ועוד כמה דברים ממין אלו, הם רוע אוניברסלי שלא נתון לוויכוח. ההיגיון אומר שנרחיק את עצמינו כמה שיותר מדבר מעין זה, או מאנשים בסגנון זה.
אם עולה במוחכם הגמרא הידועה של מיעוטן בגזל, אם אתם לא מבינים מה אני רוצה, איך אני מדבר על מוסכמה אבסולוטית שגניבה הוא רוע, למרות כל הגנבים הרבים שאתם מכירים. אסביר.
פרופסור ידוע שלא אנקוב בשמו, רק ארמוז כי שמו הפרטי הוא כשל משגיח ושם משפחתו הוא כשל ראש ישיבה. חקר פעם את נושא הגזל ואלו תוצאות מחקרו:
אחוז אחד מהאנשים הם ישרים, אחוז אחד הם גנבים פתולוגיים, שאר האנשים הם ישרים בעיקרון, אבל מרשים לעצמם לחרוג מעט כל עוד זה בתחום האפור. מי יותר ומי פחות.
כלומר, אם המוכר ישאיר את הקופה פתוחה לעיני הלקוח וילך להכין קפה, תשעים ותשעה מתוך מאה לא ייקחו שטר מהקופה. חילונים או גויים, הם פשוט לא ייקחו. בלי אף חשש שיתפסו אותם, רק בשל החינוך שהם קיבלו שגניבה היא רוע והם לא אנשים רעים. רק אחד ממאה ייקח את השטר וילך.
לעומת זאת, אם אותם תשעים ותשעת האנשים יימצאו ארנק עם מאה שקלים על הריצפה ובתוכו סימן זיהוי של הבעלים, רק אחד מתוכם יחזיר את הארנק, שאר האנשים יתירו לעצמם לקחת אותו, בתירוצים שונים שמסבירים מדוע זה בסדר.
אם נסכם, מצפון קיים ל99% מהציבור, 98% יודעים איך להסתדר איתו.
בואו נבחן את הציבור החרדי, את האנשים שגדלו על ברכי התורה, היכן נקודות החוזק שלהם?
לגבי אנשי האמצע, יש לציבור החרדי מעלה עצומה! אותם מוצאי ארנקים, צריכים להחליט לבדם מהו המוסר הראוי, החוק לא מחייב מוסר אלא קובע כללים. כאשר מקרה מוסרי ניצב לפתחם ולצידו סכום כסף נאה, מה שמכונה בשפתינו נגיעות, הרי שהמוסר מתכופף לו ומתאים את עצמו למציאות שלפניהם. לעומת זאת, בפעולות שמוגדרות כגניבה בלי אפשרות לחמוק בפרשנות, כמו להוציא שטר מהקופה במכולת, אין להם ספק וניסיון, מאחר והמוסר לא עומד כאן למבחן.
לעומת זאת, אצלינו החרדים, החוקים או ליתר דיוק המשפטים שנתנו לנו מסיני מחייבים אותנו אבסולוטית. אין לנו את האפשרות להעמיד אותם למבחן, בדיוק כמו גניבה מהקופה אצל אנשים אחרים. לכן המקרים בהם אנחנו נכופף את החוקים, הם מקרים אפורים הרבה יותר.
מצאנו ארנק עם כסף? אם רובו ישראל נחזיר בשונה מרוב העולם, התורה מחייבת. אבל אם רובו עכו"ם לא נחזיר, בשונה מהמיעוט בעולם שיחזיר. המוסר שלנו מתחייב מהתורה.
זו חרב פיפיות, מצד אחד נקפיד על הדינים המוסכמים הרבה יותר, מצד שני נקל במקרים אחרים שאינם תקינים מוסרית, אבל אפשר לטעון שאינם נוגדים את התורה. את האבדה נחזיר, אבל לזייף תלושים לדמי לידה או לעלות לאוטובוס בלי לשלם, כי זה "גזל מהמדינה"? הנה מקרה אפור כהה, שרבים מאיתנו מסוגלים להסביר אותו, יותר משאר העולם. שאר העולם ינסה להתחבר לזה מוסרית, אנחנו ננסה להתחבר לזה הלכתית. שאר העולם נזקק לתירוצים, אנחנו נזקקים להוראת היתר.
נתחיל מהמקרים המצויים, שכן מלמטה מבקש חתימה לבניה. חברה מבקשת עבודת גרפיקה מאשתך. אתה בטוח שיהיה בסדר, אין צורך לסכם דברים מוחלטים. מה שמסכמים אין צורך לכתוב. זה ממש פוגעני לכתוב חוזה מול שכנים שלושים שנה. אין סיכוי שדוד החבר הכי טוב שלי יסבך אותי. על מי נסמוך אם לא על שושנה?
כאשר אנחנו סומכים על חברים, על ידידים, על התחייבות של שכן, צריך לזכור שעובדת היותנו חרדים תעזור רק במקרה מובהק על פי תורה. אם ניתן לטעון שההתחייבות לא הייתה עם קנין ולכן על אף שהיא מחויבת מוסרית בין בני אדם, היא לא מחייבת הלכתית. עובדת היות הצד השני חרדי לא מוסיפה להתחייבות תוקף, אדרבה. המוסר קיים לעצמו הרבה פחות, הוא בעיקר חלק מהתורה.
אם נוסיף לעניין את העובדה שאנחנו בגלות, וכשם שפרצופי הדיינים שונים כך דעותיהם שונות. הרי שלהשיג הוראת היתר זו לא מלאכה מורכבת. לכן, בין אם בבניה, או בהלוואה, בטחו עצמכם לחלוטין על פי תורה, אל תסמכו על היושרה של השני, לא כי היא לא קיימת, אלא כי הוא לא הולך להשתמש בה. הוא החבר הכי טוב שלכם? בדיוק לכן הוא חושב שאתם תבינו את הצד שלו, וממש לא תריבו איתו על זה. אז או שתוותרו או שהוא כבר לא החבר הכי טוב שלכם.
כל מה שכתבתי נכון כלפי תשעים ושמונת האחוזים. כלפי רוב העולם. אולם אסור לשכוח את האחוז האחד, את הגנבים. אנשים שתפיסת הטוב והרע שלהם מעוותת עד לא קיימת. אנשים אלו קיימים בכל חברה, בלי הבדל דת גזע ומין. התורה קובעת עונשים לרוצחים וגנבים, כי למרות ציווי התורה הם קיימים. האם אדם שזהו טבעו יכול לעבוד על עצמו? כן. האם חרדי יעבוד על עצמו יותר? נניח. האם יש אנשים שלצערנו נשארו בטבעם הראשוני למרות הפראק שהם עוטים והשטריימל עם הקרוין? כן וכן.
אז הם לא אחד ממאה, נניח שארבעה מכל חמישה הצליחו לתקן את עצמם, או לשמור על עצמם, אבל אחד מחמש מאות יש. ומאותו אחד צריך לברוח.
קשה לך להאמין שחרדי יכול להתנהג כך? בוער בך פרדוקס החרדי? (חרדי לא גונב- אם הוא גנב הוא לא חרדי). אתה צודק, הוא לא חרדי. מכירים את סיפורי קובי לוי על אותו משגיח בישיבה חשובה שנתפס יושב בשבת עם מכנסיים קצרים וגופייה בעודו גולש באייפון גדול? אז יש אנשים שמסתובבים עם ציצית צמר עד הברכיים ומתחתיה הם לובשים מכנסיים קצרים. הם נראים חרדים, אבל הם לא.
אז נכון, אחד לשלש מאות זה לא הרבה, הסיכוי שדווקא הוא מי שניגש להציע לך את "הקורס המקיף בן שלשת המפגשים בו תיהפך להיות טוען רבני מוסמך, השמה מובטחת!" זה אחד לשלש מאות. אבל תמיד תשקול את הצד השני, מה הסיכוי לפיו אחד משלש המאות הנוספים הוא זה שניגש. כמה מתוך האוכלוסייה עסוקים בשיווק הזדמנויות חד פעמיות לאברכים? כמה הזדמנויות כאלו קיימות?
קיבלת הצעה במייל מעורכת דין בקונגו שסיפרה לך שהאדם העשיר ביותר בקונגו בחר אותך לנהל את עסקיו. מה הסיכוי שאותו עשיר באמת מתעניין בך? לא קיים, אפילו לא טריליונית האחוז, למרות הצלחתך הניכרת בניהול הת"ת בישיבה. אז גם אם זה לא עורכת דין מקונגו, אלא יהודי יקר שאתמול תרם את המזגנים לבית המדרש, הסיכוי שהוא באמת צריך אותך לעסקה חד פעמית ונדירה היא אחת למיליון, הסיכוי שהוא גנב זה אחד לשלש מאות. הסיכויים די ברורים.
אל תשכח דבר נוסף, אותם גנבים בודדים הם טורפים, מסתובבים בעדר ומחפשים את הכסף של מי הם יוכלו לאכול. זו רשת שמוטלת לכל הכיוונים. אתה לא היחיד שפנו אליו. אז הצעה אמיתית תופנה בד"כ לאדם אחד, אחרי שמישהו לקח אותה אין צורך להמשיך. עושק יופנה לכמה שיותר אנשים, אין סיבה להפסיק איתו. ושוב גדל דרסטית הסיכוי שמייבא הבגדים מארגנטינה שהציע לך שותפות, הוא נוכל מתוחכם.
גם כאן, למרות מעלתו של הציבור החרדי המקפיד על קלה כבחמורה, מה שגורם לכמות מועטה בהרבה של אנשים רעים. יש את הצד השני. אנשים רעים בציבור הכללי נכנסים לכלא. יש מנגנון שנקרא משטרה ופרקליטות שדואגים להם לתא בלי טלפון, מה שעוזר להציל את האזרחים מציפורניהם. אדם שמואשם בעושק נתפס כאדם רע בציבור הכללי. אצלינו קוראים לו "נרדף". ברור שמי שנחשד טוען שזו רדיפה, מה רצית? שיתנצל? יתכן ויש מי שמואשם שלא בצדק. אבל יש מתאם סטטיסטי ברור, בין מי שמואשם בפשע ובין מי שפושע. בציבור שלנו זה לא שיקול משום מה, והחשש ממסירת אדם למשטרה, הוא אדיר (צריך הוראת רב כמובן). כך אתה מגלה אנשים רעים באמת שממשיכים לגנוב ולעשוק במשך שנים כי איש לא התלונן עליהם, וגם אם במקרה תפשו אותם, פעמים רבות הם עדיין יכולים להמשיך במעלליהם כרצונם.
אם לדעתכם אני מקצין, אם אתם סוברים שמדובר רק בעושק ברור לעין כמו הצעות השקעה וכד', אקנח בסיפור שאני מכיר באופן אישי. אני מאמין שרבים מכם מכירים סיפורים דומים.
אברך צעיר כחודש אחר חתונתו, גר לו לתומו לצד השוויגער אי שם באחת מערי הארץ. יום שישי אחד עת פסע לו למקווה, ניגש אליו יהודי. לא מוכר באופן אישי, אבל אחד ממתפללי בית הכנסת כך שפרצופו מוכר היה. אותו יהודי עוטה פראק נאה לגופו וכרסו משתפלת היטב. זקנו המכסיף מקיף את שלל סנטריו וכיפה מהודרת אחוזה על קרחתו הבוהקת קלות.
ביקש אותו יהודי בקשה צנועה מהאברך, הא לך המחאה ע"ס 500 ₪ יש לי בעיה עם הפקדות לחשבוני, התואיל להפקידה לחשבונך ולהביא לי את הכסף במזומן?
האברך הסכים בשמחה, הסיכון נמוך מאוד. מדובר ביהודי מוכר, בהמחאה שניתנה לו ביד, ואם יחזור הצ'ק? סך הכל 500 ₪ לא אסון גדול.
הצ'ק הופקד וכובד והנה חלף לו שבוע. איני יודע אם גם הפעם נפגשו הם בדרך למקווה או שמא במקום אחר, שוב ביקש אותו יהודי את אותה בקשה צנועה, אבל הפעם הציע לקצר את העניין. הפקיד הוא בעצמו את ההמחאה לחשבונו של האברך, והאברך העביר לו 500 ₪.
בפעם השלישית בה בוצעה העסקה, לא הופקדו 500 השקלים בחשבונו של האברך, לשאלתו העדינה מדוע, הסביר הפראק כי ההמחאה שברשותו היא ע"ס 900 ₪ אז הוא זקוק לעוד 400 ₪ כנגדה.
האברך עדין, אבל מעט מח לו בקדקודו. הבהיר האברך שאין ברשותו מעות בחשבון הבנק, לכן תופקד ההמחאה ואז יועברו ד' המאות הנוספים.
הפראק הסכים כי אכן זו הדרך הראויה, ותכנן להפקיד את ההמחאה. אלא מה, התברר שיש לו בעיה בכרטיס האשראי מה שמנע ממנו לבצע את ההפקדה. כמה עצוב!
הציע הפראק הצעה נפלאה, תן לי לרגע את כרטיס האשראי שלך, אסע לבנק הסמוך, אפקיד איתו את ההמחאה לחשבונך ובא לציון גואל.
העדין שלנו, סבר כי אף שמוזר העניין, הבעיה נפתרת. הלא לא מדובר כאן בגנב וגזלן, זה יהודי מאנ"ש. מסר לו את האשראי, צירף את הקוד וחיכה שאותו יהודי יחזור.
אחסוך מכם את השבוע החולף, את שלל התירוצים שקיבל מדוע הכרטיס עוד לא חזר. השורה התחתונה בסוף אתו שבוע כללה כרטיס מבוטל וחור של 5000 ₪ בבנק. הכסף שנועד לקניית רהיטים לזוג הצעיר פשוט נעלם מהחשבון.
בשבת שלאחר מכן, שאל האברך הנבוך את השווער מה דעתו על אותו מזוקן. לא נעים היה לו לספר את הפרטים, אז הוא רק אמר שהוא ביקש ממנו הלוואה. השווער שלא נוהג לדבר לה"ר והמסתעף, השתמש בהיתר "לתועלת" וציין באוזניו שלא יתקרב אליו עם ארנק למרחק מיל שיעור חזו"א.
מתברר שעשרות מהקהילה כבר נפלו ברשתו של הנ"ל, אבל למשטרה לא הוגשה תלונה. למעשה, אפילו עליות הוא עדיין מקבל. מרחמים עליו סך הכל, קשה לו עם כסף, אחרת הוא לא היה עושה דברים כאלה. איש לא מעלה על דעתו לומר במילים פשוטות, גם גנב יכול לקנות פראק ולגדל זקן. איש לא מעז להוקיע אותו.
לסרב לתת אמון זו לא בושה. זה לא עלבון. אמון צריך לרכוש, הוא לא אוטומטי. אם השני מקבל את אמונכם במתנה, הרי שאתם אלו שמשלמים עליו.
בחודשים האחרונים כל מיני פרופילים מזויפים (או פרופילים שמתחזים למפורסמים) מזמינים את כולנו להצטרף אל "קבוצת משקיעים מקצועית בוואטסאפ" שתמליץ לנו על מניות בחינם.
