שיתוף - לביקורת מי שיום שישי חורפי לא נראה אצלה ככה, שתקום! (וסליחה מכל הגברים שבין מנוחה למנחה עסוקים מאד בלכוון שעוני שבת ;) )

[צביה ר.]

קמה.
מרתיחה מים לקפה.
מארגנת את הילדים.
סנדוויצים, חתימות, קוקו, לא רוצה קוקו- רוצה צמה, לא, אין זמן היום לצמה, נשיקה ויום נעים.
הי, אל תשכח את הסנדוויץ'.
יצאו. סופסוף שקט.
מרתיחה שוב את המים.
מוציאה כביסה מהמייבש.
מקלפת ירקות למרק.
מארגנת בזריזות את הסדום בחדר הילדים.
ובסלון.
ובמטבח.
מרתיחה שוב את המים.
קוצצת את הירקות למרק.
מעמידה סיר.
רעבה.
טוב, עוד מעט נאכל, אחרי הקפה.
הקפה! מרתיחה שוב את המים.
מקפלת את האוורסט שעל הספה.
קוצצת בצל.
בוכה קצת.
מתחילה לטגן.
כבר אין שקט.
אמא, תראי מה קיבלתי, זה לא שווה, והמורה אמרה, ואמא, אני רעבבבבב.
גם אני רעבה.
מרתיחה שוב את המים.
כנס למקלחת.
מייד!
לא, אין דבר כזה,
חייבים להתקלח.
מתבלת דגים, קוצצת, מערבבת.
מנמיכה את האש.
מי שפך כאן קורנפלקס?
תטאטא את זה מייד.
בואו לאכול.
מעמידה את הצ'ולנט.
המרק גולש.
מנמיכה את האש.
א-מ-אאאא אין מים חמים!
מדליקה את הדוד.
מערבבת סירים בשתי ידיים.
לא, עכשיו לא עושים יצירה, מותק.
שימי את הילקוט במקום.
אין דבר כזה אין לי כח...
אין לי כח.
נופלת מהרגליים.
מי מוכן לשטוף כלים?
טוב, הבנתי. אני אשטוף.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
כואב לי הראש.
אה, לא שתיתי קפה בסוף.
אופטלגין. גם טוב.
ממשיכה לרוץץץץץץץ
צפצוף
מדליקה נרות.
מתפללת.
עוצמת עיניים.
לא, לא כי אני מתפללת.
כי לא מצליחה להחזיק אותן פקוחות.
וכי לא רוצה לראות את כל מה שלא הספקתי.
רעבה.
עייפה.
מארחת את עצמי על הספה.
העיניים עוצמות את עצמן.
באה שבת
באה מנוחה.

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה" אמן.

 

[ח.ד. וחלק]

וואו, הכתיבה טובה וגולשת (כמו המרק)...
לקרוא את זה ואז את הכותרת.
אבל זה לא בדיוק נכון, הנה מנקודת מבטו של הגבר:

בוקר.
האישה ישנה.
גם הילדים.
מבט בשעון, עוד רבע שעה מניין.
חוטף מגבת, רץ למקוה.
שחרית, עלינו. סוף.
רץ הביתה, האישה צריכה עזרה.
יום שישי היום, ועוד של חורף.
הילדים הלכו.
החדרים מסודרים.
מעולה, אין הרבה עבודה.
היא עסוקה עם המרק.
"צריכה עזרה?"
"לא".
יופי, אפשר לקרוא קצת.
הילדים חוזרים.
"אבא, תראה מה עשינו!" "אפשר ביסלי?" "שאלתי כבר את אמא, היא עסוקה מאד"!
אוח, נו טוב.
הופה! שומע צעקות מהחדר.
"לא אוכלים כאן ביסלי, רגע! ביקשת רשות בכלל? אה, אבא?"
עדיף להתחפף עכשיו.
חוטף מגבת, ממלא בהיסטריה שקית עם בגדים, רץ למקוה.
חוזר. אוי, ספונג'ה.
"חכה כמה דקות בחוץ!"
טוב, הדקות נוקפות.
איכשהו, מתישהו אני בפנים.
הסירים מסודרים.
הבית נוצץ.
למה היא מתרוצצת?, שתשב קצת, תנוח. קפה גם לא יזיק לה.
צריך לעשות כלים?
"לא עכשיו, אני מכוון שעונים".
עוד מעט שבת.
שעון מכוון.
עוד אחד.
פיו! זהו! צפצוף.
מלקט בנים. "גיצ'בס!"
היא מדליקה נרות.
בעיניים עצומות.
וואו, עם התפילות שלה עוד נגיע רחוק!

 

[Sara led]

קמה.
מרתיחה מים לקפה.
מארגנת את הילדים.
סנדוויצים, חתימות, קוקו, לא רוצה קוקו- רוצה צמה, לא, אין זמן היום לצמה, נשיקה ויום נעים.
הי, אל תשכח את הסנדוויץ'.
יצאו. סופסוף שקט.
מרתיחה שוב את המים.
מוציאה כביסה מהמייבש.
מקלפת ירקות למרק.
מארגנת בזריזות את הסדום בחדר הילדים.
ובסלון.
ובמטבח.
מרתיחה שוב את המים.
קוצצת את הירקות למרק.
מעמידה סיר.
רעבה.
טוב, עוד מעט נאכל, אחרי הקפה.
הקפה! מרתיחה שוב את המים.
מקפלת את האוורסט שעל הספה.
קוצצת בצל.
בוכה קצת.
מתחילה לטגן.
כבר אין שקט.
אמא, תראי מה קיבלתי, זה לא שווה, והמורה אמרה, ואמא, אני רעבבבבב.
גם אני רעבה.
מרתיחה שוב את המים.
כנס למקלחת.
מייד!
לא, אין דבר כזה,
חייבים להתקלח.
מתבלת דגים, קוצצת, מערבבת.
מנמיכה את האש.
מי שפך כאן קורנפלקס?
תטאטא את זה מייד.
בואו לאכול.
מעמידה את הצ'ולנט.
המרק גולש.
מנמיכה את האש.
א-מ-אאאא אין מים חמים!
מדליקה את הדוד.
מערבבת סירים בשתי ידיים.
לא, עכשיו לא עושים יצירה, מותק.
שימי את הילקוט במקום.
אין דבר כזה אין לי כח...
אין לי כח.
נופלת מהרגליים.
מי מוכן לשטוף כלים?
טוב, הבנתי. אני אשטוף.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
כואב לי הראש.
אה, לא שתיתי קפה בסוף.
אופטלגין. גם טוב.
ממשיכה לרוץץץץץץץ
צפצוף
מדליקה נרות.
מתפללת.
עוצמת עיניים.
לא, לא כי אני מתפללת.
כי לא מצליחה להחזיק אותן פקוחות.
וכי לא רוצה לראות את כל מה שלא הספקתי.
רעבה.
עייפה.
מארחת את עצמי על הספה.
העיניים עוצמות את עצמן.
באה שבת
באה מנוחה.

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה" אמן.

ווואו, יש לך את זה! ממש כיף לקרוא.
רק לא ראיתי באיזו שורה במרוץ נכנס טור בפרוג.

בהומור, אל תכעסי

 

[ח.ד. וחלק]

רק לא ראיתי באיזו שורה במרוץ נכנס טור בפרוג.

עובדת.
עובדת.
עובדת.
עובדת.

 

[מימיי]

קמה.
מרתיחה מים לקפה.
מארגנת את הילדים.
סנדוויצים, חתימות, קוקו, לא רוצה קוקו- רוצה צמה, לא, אין זמן היום לצמה, נשיקה ויום נעים.
הי, אל תשכח את הסנדוויץ'.
יצאו. סופסוף שקט.
מרתיחה שוב את המים.
מוציאה כביסה מהמייבש.
מקלפת ירקות למרק.
מארגנת בזריזות את הסדום בחדר הילדים.
ובסלון.
ובמטבח.
מרתיחה שוב את המים.
קוצצת את הירקות למרק.
מעמידה סיר.
רעבה.
טוב, עוד מעט נאכל, אחרי הקפה.
הקפה! מרתיחה שוב את המים.
מקפלת את האוורסט שעל הספה.
קוצצת בצל.
בוכה קצת.
מתחילה לטגן.
כבר אין שקט.
אמא, תראי מה קיבלתי, זה לא שווה, והמורה אמרה, ואמא, אני רעבבבבב.
גם אני רעבה.
מרתיחה שוב את המים.
כנס למקלחת.
מייד!
לא, אין דבר כזה,
חייבים להתקלח.
מתבלת דגים, קוצצת, מערבבת.
מנמיכה את האש.
מי שפך כאן קורנפלקס?
תטאטא את זה מייד.
בואו לאכול.
מעמידה את הצ'ולנט.
המרק גולש.
מנמיכה את האש.
א-מ-אאאא אין מים חמים!
מדליקה את הדוד.
מערבבת סירים בשתי ידיים.
לא, עכשיו לא עושים יצירה, מותק.
שימי את הילקוט במקום.
אין דבר כזה אין לי כח...
אין לי כח.
נופלת מהרגליים.
מי מוכן לשטוף כלים?
טוב, הבנתי. אני אשטוף.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
עובדת.
כואב לי הראש.
אה, לא שתיתי קפה בסוף.
אופטלגין. גם טוב.
ממשיכה לרוץץץץץץץ
צפצוף
מדליקה נרות.
מתפללת.
עוצמת עיניים.
לא, לא כי אני מתפללת.
כי לא מצליחה להחזיק אותן פקוחות.
וכי לא רוצה לראות את כל מה שלא הספקתי.
רעבה.
עייפה.
מארחת את עצמי על הספה.
העיניים עוצמות את עצמן.
באה שבת
באה מנוחה.

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה" אמן.

זה מעולה!
כתוב על כך טוב ואמיתי!!
רק מאחלת לך שהיום יהיה לך קל יותר

 

[צביה ר.]

וואו, הכתיבה טובה וגולשת (כמו המרק)...
לקרוא את זה ואז את הכותרת.
אבל זה לא בדיוק נכון, הנה מנקודת מבטו של הגבר:

בוקר.
האישה ישנה.
גם הילדים.
מבט בשעון, עוד רבע שעה מניין.
חוטף מגבת, רץ למקוה.
שחרית, עלינו. סוף.
רץ הביתה, האישה צריכה עזרה.
יום שישי היום, ועוד של חורף.
הילדים הלכו.
החדרים מסודרים.
מעולה, אין הרבה עבודה.
היא עסוקה עם המרק.
"צריכה עזרה?"
"לא".
יופי, אפשר לקרוא קצת.
הילדים חוזרים.
"אבא, תראה מה עשינו!" "אפשר ביסלי?" "שאלתי כבר את אמא, היא עסוקה מאד"!
אוח, נו טוב.
הופה! שומע צעקות מהחדר.
"לא אוכלים כאן ביסלי, רגע! ביקשת רשות בכלל? אה, אבא?"
עדיף להתחפף עכשיו.
חוטף מגבת, ממלא בהיסטריה שקית עם בגדים, רץ למקוה.
חוזר. אוי, ספונג'ה.
"חכה כמה דקות בחוץ!"
טוב, הדקות נוקפות.
איכשהו, מתישהו אני בפנים.
הסירים מסודרים.
הבית נוצץ.
למה היא מתרוצצת?, שתשב קצת, תנוח. קפה גם לא יזיק לה.
צריך לעשות כלים?
"לא עכשיו, אני מכוון שעונים".
עוד מעט שבת.
שעון מכוון.
עוד אחד.
פיו! זהו! צפצוף.
מלקט בנים. "גיצ'בס!"
היא מדליקה נרות.
בעיניים עצומות.
וואו, עם התפילות שלה עוד נגיע רחוק!

חחח וואו. נראה ממש כמו המשך ישיר...
כתיבה טובההה, אהבתי מאד.
ורק למען הסר ספק - הכותרת של הקטע נכתבה בהומור וחלילה לא ע"מ לפגוע או לזלזל באף אחד מהצד הגברי של המפה... עם זאת, היה מרתק לקרוא את השתלשלות העניינים מנקודת מבט גברית. תודה

 

[צביה ר.]

רק לא ראיתי באיזו שורה במרוץ נכנס טור בפרוג.

בין קילוף לשפשוף לקרצוף...........
הייתי חייבת לעצור שניה ולפרוק, ואיזה נס שאתם כאן כדי להכיל

 

[Sara led]

בין קילוף לשפשוף לקרצוף...........
הייתי חייבת לעצור שניה ולפרוק, ואיזה נס שאתם כאן כדי להכיל

לנו היה שווה לגמרי.
ממש אהבתי את הכתיבה הזורמת.

 

[שועל ספרות.]

והבעל:
לקום בבוקר.
להחמיא לאישה ששלחה את הילדים.
קפה.
לצאת לבית כנסת.
תפילה.
לימוד.
לחזור הביתה.
לנוח מהלימוד.
לקום מהמנוחה לכיוון המטבח.
להרים לכלוך בדרך לפח.
לקרוס לספה אחרי מאמץ ההתכופפות להרמת הלכלוך.
לקום מהספה.
לקרוס חזרה, עדיין לא הגיעה העת.
לנסות לקום.
לשלוח חזרה לאימא ילד שנשלח בוכה.
לקום.
להכין קפה.
לחזור לספה הזכורה לטוב.
להגיד לילד הבוכה שהגיע שוב, שהוא יכול לקחת את הממתק.
לגמור את הקפה.
לשאול את האישה אם צריכה עזרה.
לשלוח את הילד הראשון שנראה לעשות את מה שהאישה רצתה.
להירדם על הספה באפיסת כוחות מהיום המתיש.
להתעורר.
"אה, מה?
את מדליקה נרות?
בסדר, שנייה אני קם.
מה? להדליק את האור בכניסה לבית?
למה אני?
אה, הדלקת כבר נרות?
בסדר.
מה? גם לכבות בחדר?
אוחחח הכל אני עושה בבית הזה!"

 

[סבתא חביבה]

מעולה!!!!!