שיתוף - לביקורת הלוואי שכל החרדים היו כמוך...

  • הוסף לסימניות
  • #1
'הלוואי שכל החרדים היו כמוך'.... מי מאיתנו לא שמע את המשפט הזה עשרות פעמים בחייו.

מדובר כביכול במחמאה. מעין תעודת כבוד פרטנית שחרדי מקבל מחילוני מצוי, על היותו חרדי נסבל יחסית, בשונה משאר אחיו המאוסים והמיותרים.

לא פעם חשבתי מה היה קורה אילו היינו אומרים לחילוני 'הלוואי שכל החילונים היו כמוך'?

למרות ההחרגה לטובה שקיבל, סביר להניח שהוא היה מתעצבן ושואל 'מה לא בסדר בחילוניות, מאיפה החוצפה שלך לחשוב שהעגלה שלכם מלאה ושלנו ריקה? תאמין לי שהחילוני הכי גרוע, טוב פי עשרים מהחרדי הטוב ביותר' היה מקנח בזעם.

הבוקר נכנסתי לחוות הטענה של רכבים חשמליים כדי להטעין את הרכב שאין לי. מצאתי שם חילוני תל-אביבי גבה קומה שהילת החשיבות העצמית שלו מקרינה למרחקים עצומים. הוא היה קצת אבוד. שמתי לב שהוא הסתבך בתהליך התשלום וההטענה. הצעתי לו את עזרתי, הוא ממש שמח.

'הרגע קיבלתי את הרכב מהיבואן ואני עוד לא בדיוק יודע איך מתנהגים אתו' שיתף במבוכה.

במהלך ההמתנה הממושכת להשלמת ההטענה, התפתחה בינינו שיחה אנושית נעימה.

ואז כצפוי זה הגיע, לקראת סיום. הוא לחץ לי יד ואמר 'הלוואי שכל ה...'

'חילונים היו כמוך' דרסתי את מילותיו באלה שלי.

הוא היה נבוך ושאל 'למה אמרת את זה'?

'משום שכל החרדים הם כבר די כמוני' עניתי 'עכשיו נותר רק שהחילונים ישתוו לאישיותי הנאצלת' סיכמתי בקריצה.

הוא לא הסכים וענה בנימוס, 'אתה משהו מיוחד, לא כל החרדים ככה'.

הוא בעצמו לא האמין עד כמה מהר הוא יודה בפני שכל החרדים דווקא כן כמוני.

גלשתי עם הרכב החוצה ממגרש ההטענה, ובבואי להשתלב בנתיב הראשי כמעט התנגשתי ברכב נוצץ, לא ברור באשמת מי.

הנהג שמולי פתח את החלון וצעק 'מי נתן לך רישיון? אהה בטח, זה חרדי, אתם כולכם אותו דבר'.

לקח לי ולו שנייה להבין שהוויכוח שניהלנו לפני שלוש דקות הוכרע ברגע זה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
אזהרת 'אל תנסו את זה בבית'!

מסוחרר מהצלחת ההתנצחות מול הטיפוס התל אביבי, החמאתי היום לסודני שמנקה לנו את הבניין:

'כל הכבוד, עבודה טובה' אמרתי לו 'רואים שאתה נקי ויסודי, הלוואי שכל הסודנים היו כמוך'.

הוא פחות התחבר למחמאה... אגב, מישהו יודע אולי איך מחברים בחזרה צלעות שנשברו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קטע מוצלח!!!!
ביותר!!!
נהניתי מכל מילה!

אזהרת 'אל תנסו את זה בבית'!

מסוחרר מהצלחת ההתנצחות מול הטיפוס התל אביבי, החמאתי היום לסודני שמנקה לנו את הבניין:

'כל הכבוד, עבודה טובה' אמרתי לו 'רואים שאתה נקי ויסודי, הלוואי שכל הסודנים היו כמוך'.

הוא פחות התחבר למחמאה... אגב, מישהו יודע אולי איך מחברים בחזרה צלעות שנשברו?
😂😂😂
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
'הלוואי שכל החרדים היו כמוך'.... מי מאיתנו לא שמע את המשפט הזה עשרות פעמים בחייו.

מדובר כביכול במחמאה. מעין תעודת כבוד פרטנית שחרדי מקבל מחילוני מצוי, על היותו חרדי נסבל יחסית, בשונה משאר אחיו המאוסים והמיותרים.

לא פעם חשבתי מה היה קורה אילו היינו אומרים לחילוני 'הלוואי שכל החילונים היו כמוך'?

למרות ההחרגה לטובה שקיבל, סביר להניח שהוא היה מתעצבן ושואל 'מה לא בסדר בחילוניות, מאיפה החוצפה שלך לחשוב שהעגלה שלכם מלאה ושלנו ריקה? תאמין לי שהחילוני הכי גרוע, טוב פי עשרים מהחרדי הטוב ביותר' היה מקנח בזעם.

הבוקר נכנסתי לחוות הטענה של רכבים חשמליים כדי להטעין את הרכב שאין לי. מצאתי שם חילוני תל-אביבי גבה קומה שהילת החשיבות העצמית שלו מקרינה למרחקים עצומים. הוא היה קצת אבוד. שמתי לב שהוא הסתבך בתהליך התשלום וההטענה. הצעתי לו את עזרתי, הוא ממש שמח.

'הרגע קיבלתי את הרכב מהיבואן ואני עוד לא בדיוק יודע איך מתנהגים אתו' שיתף במבוכה.

במהלך ההמתנה הממושכת להשלמת ההטענה, התפתחה בינינו שיחה אנושית נעימה.

ואז כצפוי זה הגיע, לקראת סיום. הוא לחץ לי יד ואמר 'הלוואי שכל ה...'

'חילונים היו כמוך' דרסתי את מילותיו באלה שלי.

הוא היה נבוך ושאל 'למה אמרת את זה'?

'משום שכל החרדים הם כבר די כמוני' עניתי 'עכשיו נותר רק שהחילונים ישתוו לאישיותי הנאצלת' סיכמתי בקריצה.

הוא לא הסכים וענה בנימוס, 'אתה משהו מיוחד, לא כל החרדים ככה'.

הוא בעצמו לא האמין עד כמה מהר הוא יודה בפני שכל החרדים דווקא כן כמוני.

גלשתי עם הרכב החוצה ממגרש ההטענה, ובבואי להשתלב בנתיב הראשי כמעט התנגשתי ברכב נוצץ, לא ברור באשמת מי.

הנהג שמולי פתח את החלון וצעק 'מי נתן לך רישיון? אהה בטח, זה חרדי, אתם כולכם אותו דבר'.

לקח לי ולו שנייה להבין שהוויכוח שניהלנו לפני שלוש דקות הוכרע ברגע זה.
אחד הטובים, גם הרעיון, גם השנינות וגם הכתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני מנסה לשים אימוגי צוחק על כל הקטעים שלך והעכבר רוטט מצחוק ומתקשה ללחוץ..
כתיבה מטורפתת!! שנונה ומצחיקה! הלוואי שכל הכותבים היו כמוך :p
וואו איזה מילים משמחות. ממלא ונותן כוח. תודה רבה רבה!
חחח
שנון מגניב ומפתיע
אחד החזקים:ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:
תודה רבה על המשוב המלבב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת החרדים והתקווה
החרדים הם התקווה של האנשים השפויים במדינה


התוכן הבא הוא תוכן שקראתי במאמר שהתפרסם וקיבלתי רשות להעביר הלאה, עם עריכה קלה שלי.

החרדים הם התקווה.

איך שזה נראה, המדינה נמצאת בשפל, ולאט לאט אנו רואים שהיא נשענת על קנה רצוץ.

כוחות עלומים לקחו לעצמם בעלות על המדינה, אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו מרגישים אותם:
בפינוי של ישוב ביו"ש, לדוגמה, חייל התבטא נגד הריסת ביתו וצה"ל הודיע שהחייל יטופל.

אתם מבינים?

בגלל שאתה חייל אסור לך להתבטא גם בנושא חשוב מאוד מבחינתך.
אתה, מבחינת הצבא, כלום.

אם אתה כלום, בפני מי אתה צריך להתכופף? בפני הראש? מי זה הראש? היכן הוא?
בפני חוקים? איזה חוקים? מי אחראי עליהם?
*
זה לא מוסד רבני ש'כופה את דעתו' בשם התורה, שחוקיה חוקי חיים.
אלא מדובר במוסד צבאי שכופה את דעתו בשם האויר. הכלום.
*
וזה הצבא שהתעלם מהתצפיתניות.
שלא מסכים לחייליו להגן על עצמם בגלל 'טוהר הנשק' (אני ממש בעת טוהר הנשק אבל לא במחיר חייו של יהודי).
זו מערכת שלמה, לא ברורה, שגם ביבי (גם הוא לא ממש קשור לעם, בדרכו) לא יודע לתפעל, כי הדלתות שם סגורות, נכנעות בפני אל זר.
מי זו הישות המסתורית שהצבא והמדינה כפופים רח"ל כלפיה?
לא ידוע.

אבל צבא כזה ומדינה כזו שעובדים את האויר,
צריכים כח שמאמין בבורא כדי לצאת מהבוץ.
ברגע שהצבא והמדינה יכנעו לפני הבורא, הכל ייעשה פשוט מאוד.
ואז יהיה שלום בארץ.
*
וזה הכח של העולם החרדי, שבסיעתא דשמיא מסרב להיכנע לאוויר, ומצפה למלכותו השלמה של ה' בעולם.
*
איך המדינה תפסיק להיכנע לאוויר ותתחיל להיכנע לבורא עולם?
1. דעת תורה
2. הקשבה לאזרחים
3. להקים מערך של פקידים מסורים ואכפתיים
4.בהירות לגבי המטרה ומציאת דרכים להגיע לאותה מטרה.
5. הגשמה עצמית ולתת סמכויות אמתיות לכל אזרח לפי הכשרון שלו.
ועוד ועוד...

ויותר מכך: אין יותר היררכיה ואין הסתרה.
יש בהירות בהכל.

אין כזה דבר אזרחים שעובדים קשה למען מנהיגים.
יש כזה דבר שיוויון מלא ומציאת תעסוקה איכותית לכל אחד.
באופן שכל אזרח יזכה להשפיע ולקבל פרנסה יציבה.
@דודה עם החיבור המהמם שהעלית כאן הבאת לי השראה לכיוון שונה לגמרי.
מצהירה מראש - לא בא לקטרג ח"ו על אלה ה'מתבכיינות'. זו הצגת זווית של אלה המחכים ומצפים.

הלוואי והיו לי ילדים

המפגש הכיתתי המיוחל,
סוף כל סוף הולך לקרות.
בכל הסגנונות הוא מתובל,
ככה זה, הן כבר לא ילדות.

הן התחתנו, בנו להן בתים,
בעל-עבודה-והרבה ילדים.
כל אחת מספרת לתומה,
על כל ה'צרות' שבביתה.

לזו אין היכן לשים את הקטן,
בעלה אברך ואין סבסוד.
בעבודתה לא ישרוד הפטפטן,
לשמלתה נצמד תדיר החמוד.

הגברת השנייה בצער מספרת,
כי הגדולה שלה בכיתה מקדמת.
לקרוא ולכתוב היא מתקשה,
והיא, האמא, בדילמה קשה.

ויש גם את ההיא שמתבכיינת,
ואת החברה הזו שמתמרמרת.
את המוגזמת שמשתפכת,
על עוד אחד נוסף שהיא סוחבת.

ויש אותה.
יושבת בצד החדר ושותקת,
עיניה רושפות מעצב, זועקות.
לא לבכות היא מתאמצת,
ועיניה כבר מזמן לא שואלות.

דמעות זולגות במורד לחייה,
על בית ריק ועל קירות לבנים.
לא תשערנה לרגע חברותיה,
את הסערה המתחוללת מבפנים.

היא מנסה בכח לאטום אזניה,
לא לשמוע את מרמורן של הבנות.
מי מספר להן, לסגל חברותיה,
שהלוואי והיו לה מ'מקצת' הצרות?

תודו לו,
על כל לכלוך ויללה,
תודו לו,
על בעיות עם הילדה.

תברכו אותו,
על לילות לבנים,
תברכו אותו,
על מינוס בבנק ממעונים.

אמרו תודה על כל החבילה,
זכרו שכל לכלוך הוא יהלום.
כי קשיים ועול של 'משפחה',
יש מי שעבורו הם בגדר חלום.
כמו קנדלברת כסף בורקת ביום היוולדה. כמו עדשת משקפיים במפגש ראשון עם עין עייפה. כך נוצץ רכבו של שכני, מוטי האובססיבי. הוא שומר עליו כעל בבת עינו.
הוא לא רכב חדש; לאחרונה מלאו לו 17 שנים, אבל הוא נוצץ עד כדי סינוור ועקירת עין – תרתי משמע. אוי לו ל"נהג חדש", כי ישרוט שריטה ברכבו חביבו, גם אם בתום לב.

עד כמה מוטי אובססיבי?
ילדיו נדרשים לחלוץ נעליים בכל פעם שהם נכנסים לרכב.
בתי הספר לא כל כך התחברו לרעיון של תלמידים יחפים במסדרונותיהם. אך מוטי לא ויתר. בסוף הוא מצא להם בית ספר אחד שהסכים.
אז נכון שהוא רחוק. בנגב. ונכון שהכיתה היא אוהל, ושהמורה ורוב התלמידים דוברים ערבית בניב בדואי כבד. אבל הרכב שמור מכל משמר.

פעם הוא נתקע עם רכבו בכביש ירושלים–תל אביב. הוא עצר בצד הדרך והזמין גרר. בנו בן ה־7 היה אתו. הגורר הודיע לו שהוא לא יכול לפנות את רכבו יחד אתו, כי אין לו מקום בגרר גם לאבא וגם לילד.
האב המסור הזדעק; ברור שלא אשאיר אותו לבד. את הרכב, כמובן. הילד כבר יסתדר.

שכן נוסף יש לי, ארי שמו. גם הוא עם תסביכי רכב לא פשוטים, מסוג מעט שונה.
לאחרונה הוא רכש את הרכב הכי מפוצץ בקטלוג.

למרות שלשני שכניי יש תחביב משותף, הם מעולם לא היו קרובים כמו אותו בוקר. מוטי סובב את ההגה בחדות במטרה לחנות מאחורי רכבו של ארי; ידיו לא היו מכוילות באותו בוקר, והוא שרט את רכבו של ארי לכל אורכו.

תקוותו של מוטי שארי לא ברכב התעלפה כשקלטה את ארי מבצבץ מהחלון הכהה.
מוטי, שעל דבר כזה היה שורט את השורט – שריטה תחת שריטה – החל לחשב את אורך השריטות שהוא עומד לספוג בגופו עכשיו.
הוא בחן שוב ושוב את אורכן של השריטות ברכב, מול אורך גופו. כשהבין שהשריטות על הרכב ארוכות יותר מגופו, הניח שארי ייבחן אופציה של שתי וערב, או לחילופין זגזג, בשם הסימטריה הקדושה.
פתאום הוא נזכר שארי הוא שוחט בכיר. משמע, שציפורניו די מגודלות כנדרש בהלכה. עכשיו נוסף לממד האורך של השריטות גם ממד של עומק לא מבוטל.

ליבו הלם בפראות כאשר דלת רכב השרד של הנפגע נפתחה.
ארי חיבק אותו חזק־חזק. מבחינת מוטי זוהי פעולת הכנה מתבקשת לשריטה הגונה. אבל אז הוא הרגיש את הנשיקה הרטובה וראה את החיוך המשתפך מפניו של שכנו.

"אני חב לך תודה ענקית", הפתיע ארי.
"הייתי בדרך לשדה לחפש מגרפה חדה. רציתי לשרוט את רכבי כדי לא לנקר עיניים. אמנם רציתי את הנוחות של הרכב, אבל לא את הקנאה שהיא מייצרת, ואתה עכשיו חסכת לי עבודה רבה".

מוטי לא האמין למשמע אוזניו. הוא יצא מהתאונה הכמעט קטלנית הזאת ללא שריטה.
הוא שחרר אנחת רווחה ארוכה והתפנה להתאבל על השריטות שנוצרו גם ברכב שלו.
בכה, השתולל וכמעט ששרט את עצמו מצער.
שיתוף - לביקורת זה בסדר
"חומוסצ'יפסלט?"
הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
המטבע לא היה שם.

"זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

מאז לא חזר יותר.
אבא אמר שהוא איבד את זה.

לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".
שיתוף - לביקורת יום של גשם
מִי יִתְּנֶנּוּ גֶּשֶׁם \ מִירִי וּסְטֶנְרַיְךְ⁠

בַּקַּיִץ אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ רוּחַ אֱלוּל,
וּבֶאֱלּוּל אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ הוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ אֵימַת הַכִּפּוּרִים,
וּבְיוֹם כִּפּוּר אָמַרְנוּ מִי יִתְּנֵנוּ שִׂמְחַת סֻכּוֹת.

וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים מִי יִתְּנֵנוּ גֶּשֶׁם.

אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם לֹא נֹאמַר דָּבָר.
נַעֲמֹד בַּחוּץ, יְחֵפִים,
תַּחַת טְפִיפוֹתָיו הָרוֹקְדוֹת
רֹאשֵׁנוּ שִׁכּוֹר מֵרֵיחוֹ⁠
נִלְחַשׁ לְעַצְמֵנוּ⁠
בְּרָכָה.

יש ימים שהגשם מזכיר לי את מה שאיבדתי.
לא כי הוא נופל, אלא דווקא בגלל מה שלא מצליח לרדת. יש משהו בטיפות המהססות האלה—אלה שמתנפצות על האוויר עוד לפני שהן נוחתות—שגורם לי לחשוב על כל הדברים שלא השלמתי איתם עד הסוף.
פעם הייתי חושבת שגשם הוא ודאות: עננים מתקדרים, הלב מתכונן, ואז הוא פשוט מגיע. היום אני כבר לא בטוחה. הגשם התחיל להתנהג כמו אנשים—מבטיח, נעלם, חוזר בלי אזהרה. לפעמים הוא מגיע רק כדי להזכיר לך שלא הכול בשליטתך; לפעמים הוא מתעכב כדי שתלמדי לחכות.
הגשם השבור הזה, זה שלא מסוגל להחליט אם הוא רוצה להיות סערה או דממה, גורם לי להתעכב על שאלות שלא קיבלו תשובה.
מה עושה אותנו שלמים? האם השלמות נמצאת ברגעים הגדולים, או דווקא בטיפות המאוחרות, הקטנות, אלה שנראות חסרות משמעות אבל מצליחות לגעת במקום שאף סערה לא נגעה בו?
ואולי אנחנו דומים לו יותר ממה שנוח לנו להודות. מתהלכים בעולם כמו ענן מלא—אבל לא יודעים איך להתחיל לרדת. מחזיקים דברים בפנים, עובדים שעות נוספות בלהסתיר. עד שמשהו קטן—ריח של אדמה רטובה, שורה משיר, איזו תנועה כמעט־לא־מורגשת של הלב—מזכיר לנו שהכול בתוכנו מבקש בסך הכול להישפך.
ובאמת, נדמה לי שכל ההתרגשות מהגשם היא קצת מוגזמת.
הוא יורד, הוא מפסיק, הוא שוב מתחרט—ולכולנו יש סבלנות אליו רק כי הוא גשם.
אם בן אדם היה מתנהג ככה, כבר מזמן היינו אומרים שהוא לא יציב רגשית.
אבל משום מה, כשזה הטבע ולא אנחנו, הכול נסלח.
אולי זה היתרון שלו: הוא לא צריך להיות שלם, לא צריך להסביר את עצמו,
לא צריך להתנצל על כל טיפה שנפלה עקום.
הלוואי שגם לנו היו מרשים ככה,
פשוט לרדת.
גם אם בגלל זה אנחנו קצת שבורים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה