שיתוף - לביקורת הנקודה שלי, משוש חיי

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמו תמיד, היא הייתה שם, נמצאת בַמרכז, בְדיוק של סרגל.

כמו תמיד, גם אני שם. עוד נקודה בלתי נראית על המעגל המשורטט היטב, מקיף את הנקודה כהילה. לו יכולתי פעם אחת לזוז קמעה, להוציא עצמי מהכלל. לנשום אוויר שונה, לראות קצת מחוץ לריבוע. כלומר, לעיגול.....

יש חיים גם מחוץ לנקודה. תעדנה על כך נקודות רבות המרכיבות מעגלים מגוונים במרחקים שונים ממני, מרצדות בשובבות על פני המרחב. מתרחקות, לעיתים לבלי שוב. אילו רק היה לי אומץ...... לבסוף אני מחליטה כן לנוע קצת, ממש טיפה. ממש בקנה מידה של נקודה קטנה על פני הגלובוס העצום. אז אני עושה את זה, ולא קורה כלום. זאת אומרת- קורה משהו מינורי, בלתי מורגש בעליל. כל חברותי לגורן נעות מעט גם הן. הרי זוהי תכונת המעגל- כל הנקודות נמצאות במרחק שווה מהמרכז. נו- הן ודאי מאושרות להתרחב קצת, להיפתח לאפיקים חדשים. זו תחושה משכרת, שממלאה אותי ברגש בלתי מוכר שרוצה עוד..... עכשיו נוספו עוד המון נקודות על המעגל, משלימות אותו כפי הנצרך לו להשלים סיבוב, שיהווה היקף מלא של הנקודה. הזו שתמיד שם- במרכז. הזו שאם נשאיר קצוות פתוחים, היא עלולה לברוח. ואנחנו צריכות אותה אצלנו, כאן. את הנקודה.

כשאני נזכרת בה משהו מתוק ממלא לי את הלב, תחושת כיסופין ואהבה. הנקודה הזו היא המהות של קיומי. לולא היא- הרי שהייתי סתם נקודה המסומנת בX וY על פני המרחב. אולי מישהו היה מפרגן לי גם מימד של עומק, היה מוסיף לי גם Z. בזכותה יש לי משמעות, יש לי מטרה. אני משמשת להקיף אותה, את הנקודה. היא משוש חיי. ממהרת ליצור איתה קשר עין, כזה מין שמוודא שאַת עדיין איתי, נקודה שלי.

משהו טראגי מאד קרה כאן, מבלי שהודיעו לי על כך. כי אני לוקה בטשטוש חריף, שלא ידעתי מאודי. מסיטה מבטי בבהלה ופונה לחברתי, הנקודה הסמוכה אלי. 'גם את שמה לב כי ערפל ירד על הארץ?', היא מביטה בי במבט מוזר, ואני מזהה שהיא מה'חדשות', אלה שהצטרפו אודות לתנודה הזעירה שלי. 'למה כוונתך?' היא שואלת, נראה כי היא מרגישה נהדר במיקומה החדש. 'אני מביטה לנקודה, ואני בקושי רואה אותה!'. 'אה, זה?' היא מניפה את ידה בביטול. 'מי מסתכל בכלל על הנקודה? הבנתי שבמעגלים הגדולים באמת, האלה המרשימים שרק היית מייחלת לדבוק בהם, אזי שם לא רואים את הנקודה בכלל!'.....

אני לא מאמינה לה, כי אין מצב. בטח מישהו עבד עליה, זרה לה חול בעיניים כדי שלא תפזול למעגלים הרחוקים. רצה להרתיע אותה שהיא לא תראה את הנקודה, להחריד אותה מהמחשבה על הניתוק. לא נראה שהעניין גורם לה לחוסר נוחות, אך עלי שיטת ההפחדה הזו בטוח היתה עובדת. אני מאד אוהבת את הנקודה שלי. המשמעות של חיי. ורק בשביל להוכיח לעצמי ששום תנודה לא תוכל לַקֶשֶר שלי עם הנקודה, ושתמיד אראה אותה, לא משנה מה יהיה מיקומי האישי, אני פוסעת עוד פסיעה אחורה, גוררת אחרַי את כולן.

כמו בפעם הקודמת, המעבר הוא רגע ממכר. החידוש בוער בעצמות והעוצמה שובה אותי, אך לא לזמן רב. אני מזכירה לעצמי שאת הצעד הזה עשיתי מתוך מניע אידיאולוגי מושכל- להראות לכולם שמכל מקום תמיד אחוש את הנקודה, והיא תהיה יקרה לליבי כמו במעגל הקודם, אם לא יותר. במחשבה שניה- ודאי שיותר. וכי מה פותח את הלב, מרחיב את הדעת, יותר ממעגל רחב אופקים, שאינו לוקה בצימצום ובקטנות המוחין? בארשת ניצחון שולחת מבטי אל הנקודה שלי, מטרת חיי. החיוך קופא על שפתיי כשאני לא מוצאת אותה. פשוט לא מוצאת. היתכן שהכתם החיוור שמרוח בטישטוש במרחק כה גדול, הוא-הוא הנקודה שלי, משוש ליבי???

המון נקודות חדשות רוחשות סביבי, משלימות יחד איתי את המעגל. אני בוהה בהן באפיסת כוחות, מרוּקנת. נקודה חביבה מביטה בי בדאגה, פונה אלי ושואלת באמפטיה: 'קשה לך המעַַבַר'? אני מהנהנת בבכי כבוש למול גילוי האהדה, הרצון לעזור. במעגל הקודם זה לא היה. כלומר היה המון רצון טוב, אך לא סלחנות מתרפסת כלפי מי שהפרה במודע את כללי המשחק, ועוד העזה לבכות על כך. אני רוצה להתנחם בזאת, להרגיע את עצמי שיש גם יופי במעגל החדש, אך ה'מתרפסת' מחרידה את נפשי כשהיא מכריזה בעידוד- 'עזבי, תוך יום-יומיים את מתרגלת, והנקודה כבר לא תחסר לך עוד. יש משהו נעים יותר, חודר פחות, כשהיא קצת רחוקה....'

האם זה אמיתי? האם אני אמורה לחכות ליום בו אהיה מנותקת ממשמעות חיי, ממטעם קיומי? האם חיים ללא תכלית מהווים נחמה, יובש צחיח מביא צרי לחיפוש הנשמה? בכוחות שאיני יודעת שקיימים בי אני נכנסת צעד פנימה, מגלה כי הוא קשה בהרבה מפסיעה החוצה. המעגל מצטמצם, והמון נקודות מכילות ואמפטיות נשארות בחוץ. שיכילו אחת את השניה, אני ממלמלת לעצמי בהקלה, מאושרת על הורדת הנטל. אין בי עוד כח להצר עליהן, אבודות במרחבי האינסוף.

אחרי שחוויתי את המעגל הרחב, מאתגר אותי להתרגל לחֶבְרָה הסגורה יותר, למעגל שהיקפו קטן. אולי כשאתרגל אדע להנות מכך, כמו משפט חכם ששמעתי- האדם המאושר ביותר הוא זה שמספר הדברים שהוא מסוגל להתקיים בלעדיהם, הוא הקטן ביותר.

עכשיו אני עוד לא שם, וקשה לי, וטיפה חסר. אבל זה שווה, כי כשאני שולחת מבט חושש לנקודה שלי, משוש ליבי, אני רואה אותה שם, זוהרת אלי כמו שרק היא יכולה לזהור.


כתבתי את הקטע הנ"ל לאחר הרצאה מדהימה שמסבירה את נושא החיים כאן בעוה"ז. הקו המנחה היה- ככל שתרחיב את מעגל הצרכים הגשמיים שלך, תתרחק מנקודת המרכז שהיא עבודת ד'. זו היתה הרצאה של 5 שעות(בהמשכים, לא להבהל...) ולכן לא אוכל להרחיב על התוכן וכמובן לא לרדת לדיוקים, אבל אני משתפת בתחושות שלי
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כתבתי את הקטע הנ"ל לאחר הרצאה מדהימה שמסבירה את נושא החיים כאן בעוה"ז. הקו המנחה היה- ככל שתרחיב את מעגל הצרכים הגשמיים שלך, תתרחק מנקודת המרכז שהיא עבודת ד'. זו היתה הרצאה של 5 שעות(בהמשכים, לא להבהל...) ולכן לא אוכל להרחיב על התוכן וכמובן לא לרדת לדיוקים, אבל אני משתפת בתחושות שלי

את יכולה לפרט קצת?
הקטע מרשים ונוגע ממש!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הפוסט מבוסס על הרצאה של הרב רייך,
שמבוסס על המאמר "פלס מעגל דרכך" של הספר שיעורי דעת של הרב בלוך.
כותרת המאמר היא פסוק מתוך משלי.
חד גדיא חד גדיא....
ועכשיו ברצינות- כשניקח מעגל, ככל שההיקף שלו גדול יותר, כך הרדיוס שלו גדול יותר. רדיוס הוא בעצם מרחק מנקודת המרכז.
כשאדם מרחיב את מעגל הצרכים שלו, מכניס עוד הרגלים, הוא בעצם מתרחק ממהות חייו, שהיא עבודת ד'. מצד שני- כשאדם לא ממלא את כל הצרכים שלו, וחסר לו, אז המעגל לא שלם. ומעגל לא שלם, למעשה, הוא אדם עם דכאונות/חסרים/כפייתיות וכו'- כלומר לא מה שהוא נדרש בעבודת ד'.
אז אם כך- איפה התפקיד שלנו בענין? אם אנחנו חייבים לדאוג למלא את המעגל, ולא להשאיר אותו חסר, אז מה התביעה? וזה מה שכתוב במאמר: אל תרחיב את המעגל. כי הרגע של ההרחבה- כלומר כשאדם מרגיל עצמו לדבר גשמי נוסף- הוא מתרגש, נהנה. אבל כשזה הופך למעגל הצרכים- זה כבר רגיל ולא מרגש.
אתן דוגמא- כשאדם ששותה כוס תה עם כפית סוכר- ביום שיכפיל ל2 כפיות סוכר- יהיה לו תה הרבה יותר טעים (נניח...), אבל כשהוא יתרגל לטעם החדש- הוא יהנה מכוס התה שלו בדיוק באותה מידה שבה הוא נהנה בעבר מכוס תה עם כפית סוכר אחת. כך אדם שמכניס למעגל הגשמי שלו דברים נוספים- הריגוש הוא בזמן החידוש, אבל כשיתרגל- מה שישאר מהענין זה צורך נוסף=מעגל רחב יותר=ריחוק מנקודת המרכז-עבודת ד'.
טוב.......... ידעתי שא"א להסביר הרצאה ארוכה בכמה שורות, אז מי שהבין- מעולה... מי שלא- שילך לשמוע את ההרצאה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
המממ.... אין לי את זה, לדעת להכניס את כולם לענין, כמו @הספרן וגם לא לבקר את עצמי ברמה של @חני גרשון וגם לא לפרגן לייקים לעצמי כמו ש @אוראל סולטן מפרגן לכולם
ולכן אני לא זוכה לא לבקורת קטלנית ולא לביקורת רגילה :rolleyes:
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
אין לי את זה, לפדבק את עצמי כמו @הספרן
אם אין לך את זה, זו המחמאה הכי גדולה שנתת לעצמך משחר ההיסטוריה...
בגדול קראתי נהניתי ולייקתי. כתיבה מושלמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ראיתי בתגובות שכבר רשמת שכן, כתבתי את התגובה מייד בלי לקרוא את התגובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני הרגשתי שהוא לא מספיק ברור לי.
הקטע לא היה לי מובן, וברגע שיש קטע שהוא לא מובן - הוא נהיה משעמם.
הכתיבה שלך טובה מאוד, זאת עובדה. [ולדעתי, זה הכלי הכי שווה. עלילות טובות עם כתיבה משעממת? פוי.]
נראה לי שחלק מהקושי היה שמצד אחד לא הייתה פה מעורבות רגשית שתוכל להבהיר את הסיפור - גם אם הוא לא ברור [כלומר - הקהל צריך אחיזת קרקע. לקשר את הסיפור למשהו שהוא כבר מבין].

אבל תשמעי - נכון שנתתי לך ביקורת. ואני לא אוהבת להיות מאלו שאומרים - יפה אבל. אז אמרתי את מה שחשבתי לשפר, כי ביקשת... ועכשיו אני רוצה להגיד לך שהכתיבה שלך מעולה. אני ממש אוהבת אותה.
מחכה לעוד סיפור שלך...
אה, לא רק מעולה. גם עמוקה, בעלת מסר...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת כשאני כותבת
כשאני כותבת, אין בעולם דבר מלבד המילים, האותיות והלב.
לרגעים ספורים מותר לי להיעלם אל יקום שבו דבר אינו מוחלט.
המושג "אפשרי" אינו קיים, כי ברור מאליו שהכל אפשרי. כמו שאף אחד לא מדגיש שהוא עשוי מאטומים ותאי גוף. כך אף אחד לא מדגיש לי מה אפשר לעשות.

אף אחד לא עומד שם לדחוק בי לסיים.
למהר את הנקודה. להביע את הדבר הנשמע, או לפחות את זה שסופו להישמע.
השורה התחתונה היא רק עוד שורה אחת בעמוד. כי כמובן שאחרי העמוד הזה - מגיע עוד עמוד.
ומותר להיות, ומותר לחוות. כמה זמן שיקח, כמה עטים שיגמרו.

כשאני כותבת, איני אסורה בבית האסורים של הריאליזם והמציאות.
הלב שלי פתוח כי אי אפשר לנפץ אותו. למילים יש כוח רב, והן כולן מגנות על ליבי כמו הצבא הכי מתוק בעולם.
תוואי קווי הזמן והמקום מתכתבים זה אל זה כמו היו וקטורים. לכל יש נקודת התחלה - אבל נקודת סיום תווצר רק כשאקבע אותה.

אף אחד לא עומד שם לדחוק אותי אל הפינה.
להכריח אותי להיות פחות, לרצות פחות, להאמין פחות.
הפינות שם, וודאי. גם כשכותבים ישנן פינות אין ספור.
והן מאירות, מלאות כל היופי שיכול להתמצות בפינה. כמו פנינה. כמו פנייה בדרך אל האין סוף.

כשאני כותבת, אני מרגישה את אלוקים עוטר את מילותיי בתפארה.
אז למה כשאני חוזרת אל עולם המעשה, אל המצווה ואל היום יום -
הכל מתפוגג?
אני ממש מתלבטת אם לעלות את המאמר הזה, יש לי התנגדות ממש גדולה לפרסם את זה.
אם זה לא מתאים לכאן, תדווחו שלילי.
ה' יעזור לכולם.

כמו משה על הר נבו

אני רוצה לכתוב על פרשיות שעולות חדשים לבקרים, אדם נעשה מפורסם, מקבל במה, נעשה מידי מפורסם, ואז 'מחפשים' אותו, מתנגדיו.
לכל אדם יש הקלטות ישנות או אמירות שלא היה צריך לומר או יצאו מהקשרם, או מעשים לא טובים ה' ישמור, כל אדם סוחב איזה חוסר שלימות גרוע יותר או פחות, ואם אין – ניתן לפרש אותו בצורה לא הוגנת.

אני רוצה לכתוב על החשיבה שלי בעקבות זה, זה מוביל אותי למחשבות על התנגשות מול ה'אגואיזם', על הרצון להוביל מול ההתלבטות אם 'אני' צריך להוביל.

זה נושא מסעיר וחשוב, מאוד.

כי לכל אדם יש נקודה אלוקית שהיא כוחו של מנהיג. כמו בשיר "חולם כמו יוסף".
בכל אדם יש נקודה של משה רבינו, המנהיג.

והנקודה הזו מתחבאת מאחורי 'אגואיזם', הררים של אגואיזם.
מה זה אגואיזם? זה מחשבות, אמונות, דעות, פחדים וכו'.
הנקודה של מנהיג היא מקום מאוד כאוב ומאתגר.

כי למדנו וגדלנו לתוך תודעה שאומרת: אתה עבד, אתה צריך תמיד להיכנע.
או תודעה הפוכה שאומרת: אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, כולם אפס רק אני חשוב.
אבל מנהיג צריך לדעת גם להיכנע, וגם להקשיב, וגם להוביל.
*

הכל מבולבל באגואיזם: אנחנו מתמרדים איפה שלא צריך, ונכנעים איפה שלא צריך.
וכדי לסדר את זה צריך להשקיע: לסדר אמונות, מחשבות, דעות.
אבל הנקודה הכי קשוחה וכאובה היא במקום של: אוקי, אני מוכן להנהיג.
רק איפה? את מי?
וזו סיבת ההתנגדות לאנשים שהפכו למנהיגים,
שיש להם קהל.
זו יתכן הסיבה לרצון 'לחפש אותם'.
כי זו נקודה מאוד קשוחה. קשה לנו עם המנהיגות שבתוכנו. קשה לנו להסכים להיכנע למנהיגות.
כשאנשים נלחמים באנשים שיש להם כשרון מנהיגות, הם נלחמים על כך שאינם מרגישים צורך להתנצל על המנהיגות שלהם, וכן – כשיש אנשים שמנסים להוריד את המנהיגים, זו לא מלחמה נגד המנהיג החיצוני.
זו מלחמה נגד המנהיג שבתוכנו.
אותו מנהיג שמחפש מקום, נודד, מתלבט, מתייסר, שופט את עצמו.
אנחנו מתקשים לקבל את זה שיש אנשים שכן הצליחו להסכים לעצמם להנהיג, שהם צוברים קהל ואהדה, בעוד אנחנו עדיין נמצאים בתוך חיפוש ותהיה, בתוך חרדות ומלחמה.

*
אין לי תשובה לזה, רק רציתי לכתוב את דעתי על הקושי שיש בלהגיע למקום של מנהיגות, ועל הקונפליקט, ועל שאנחנו מסרבים לקבל את המושג 'הנהגה', כי זה מקום מאוד מאתגר.

*
קראתי שוב את מה שכתבתי, והרגשתי שמחה.
כי זה משמח להבין שכל אחד מנהיג. שכולנו יכולים להגיע למקום תודעתי בו נלמד להתייחס זה לזה כמו מנהיגים. זה אחד הדברים הכי משמחים שיש, לדעתי.
ההסכמה לקבל את המנהיג שאני, וההסכמה לקבל את העובדה (שהיא לדעתי קצת מרגיזה בהתחלה עד שנכנעים לזה, מה לעשות...?) שיש לכל אחד יתרון שווה ערך לשלי – וכולם - כמוני.
שיתוף - לביקורת החלום שלי
החלום שלי הוא,
להגיע לגיל שבעים,
להסתכל אחורה בסיפוק,
אל כל השנים שעברו,
ולחייך.
אני רוצה לדעת,
שתמיד עשיתי את הנכון ביותר,
שתמיד רציתי את מה שעשיתי,
שלא בזבזתי את הזמן שלי פה,
שהייתי משמעותי,
שתרמתי,
שהשארתי משהו פה בעולם.
אני רוצה לדעת,
שתמיד הייתי פה
בשביל האנשים שקרובים אליי,
לחייך,
לתמוך,
לעזור,
לתת.
אני רוצה לדעת,
שהייתי נאמן לעצמי,
למי שאני,
לתכונות שלי,
לשאיפות שלי,
לרצונות שלי,
למה שטוב לי.
נאמן למקור,
כמו שנוצרתי.
אני רוצה לדעת,
שלא בגדתי בתוכנית האלוקית.
שלא החלפתי
עיקר בטפל,
אור בחושך,
חיי עולם בחיי שעה.
שלא נפלתי קרבן,
לחיצוניות ולשטחיות.
אני רוצה לדעת,
שתמיד עשיתי
נחת רוח ליוצרי,
שפעלתי
למען ריבוי כבוד שמיים,
שעבדתי אותו
בשמחה ובטוב לבב.
אני רוצה לדעת,
שאף פעם לא עמדתי במקום,
שתמיד הייתי
בהתקדמות,
בעלייה,
בצמיחה.
אני רוצה להגיע לגיל שבעים,
אהוב למעלה ואהוב למטה.
בלי קפידות,
בלי מריבות,
בלי חובות.
לא של אחרים עליי,
ולא שלי על אחרים.
להסתכל אחורה בסיפוק,
לחייך,
ולהמשיך את כל זה
עד מאה ועשרים.
זה החלום שלי.
אין אף אחד בעולם
שיכול להגשים לי אותו,
חוץ ממני.
אין הדבר תלוי אלא בי.
גיל שבעים זה עוד הרבה זמן,
עד אז אני צריך
כמה שאפשר,
לחיות ת'חלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה