דיון כמה שאלות על סיפור

[הגיבן (ת)]

כמה מחשבות על כתיבה של סיפורים.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם

 

[mic003]

אחרי שקראתי את הפרק הראשון של "תכתבו" רציתי להציע כמה מחשבות שיש לי על כתיבה וסיפורים, כי בשבילי יש פה שאלה רחבה יותר שלא מקבלת תשובה אמיתית.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם

1. אני רוצה לכתוב (יותר נכון, באמצע לכתוב) סיפור שישנה את התפיסה כלפי עולם המד״ב, וכלפי סוגת ספרי המתח במגזר, ויוכיח שאפשר אחרת, בלי להתפשר על ערכים ועל איכות.
2. אני לא קורא בהווה (כארבע שנים) סיפורים, למעט קצת בעיתונות וכאן בפרוג. בעבר קראתי ספרים רבים, רובם מסוגת המתח / פעולה. כולם ריאליסטיים.
3. השאלה הנ״ל לא קיימת אצלי, כי בזמן שעוד קראתי ספרים - לא באו לעולם ספרי מד״ב / פנטזיה חרדיים (מלבד אחד מאלף, שאותו כן קראתי, ואת דעתי המלאה עליו לא אחשוף, כי אני לא רואה את עצמי כמבקר ספרות, בפרט לא כמבקר של מאיה קינן). קראתי גם הארי פוטר, אבל זה היה בתקופה רחוקה, אם כי החוויה זכורה לי עד לעצם היום הזה כמופלאה. אני לא כותב בסגנון (של הארי פוטר), אבל בהחלט למדתי ממנו איך לבנות דמות עמוקה של נבל, שיוצאת קצת מתוך הריבוע מבלי לפגוע בנבלותו של הנבל (אני יודע שאין מילה כזו. תודה, עורכי לשון זועפים שכמותכם. אתם לא יודעים לצחוק קצת?!).
אני יודע שהעדפות הקריאה שלי (או אי הקריאה שלי) חריגות בקרב כותבים, ואני מקווה שזה מספק עבור השאלות שהוצבו כאן.

 

[א. פרי]

תודה! שאלות ממש טובות! (מה זה פרק ראשון ב"תכתבו"?)

 

[ח.ד. וחלק]

מה זה פרק ראשון ב"תכתבו"?

הספר הוא מדריך הכתיבה של מוישה גוטמן ולירון פיין.

 

[הגיבן (ת)]

...עוד מחשבות על כתיבה וסיפור

אז תשמעו סיפור…
פעם בשנה אנחנו מתאספים יחד, ומספרים סיפור לכל המשפחה. מדור לדור נמסר סיפור הגאולה, סיפור הולדת עמנו.

בסיפור הזה טמונים הסיבות ליצירה של כל סיפור. סיפור משלנו. מה אנחנו נוהגים בליל הסדר? לדמיין מה אבותינו עברו, להרגיש על בשרנו את האפילה, הסבל, התקווה, האור והגאולה. כאילו אנחנו עצמנו יצאנו ממצרים.

גם אם אנחנו חכמים, נבונים, יודעים כל מה שיש לדעת אודות מה שקרה, את כל הפרטים וכל הפירושים על מה שקרה, בכל זאת מצווה עלינו לספר. לא ללמוד. לא ללמד - דווקא לספר. לדמיין, להרגיש, להיזכר.

סיפור מכיל סגולות רבות, אני בטוחה שכבר דיברו על זה הרבה פה בפורום ובינינו לבין עצמינו... הרי כולם פה כותבים ואוהבים לכתוב אז מן הסתם לנו - זה ברור.

אבל עוד לפני שנתעמק ביתרונות של הסיפור, אני חושבת שצריך להבין בראש ובראשונה דבר אחד יסודי. סיפור זה שונה.

זה לא מידע.

זה לא שיעורי בית.

זה לא מסר, ולא מוסר. זה לא פרס וגם לא עונש. זה לא מחנך ואפילו לא דיון חברתי. אמנם, סיפור מכיל הרבה מהדברים האלה, במיוחד סיפור איכותי. אבל סיפור איננו אף אחד מהדברים האלה. סיפור עומד בזכות עצמו.

סיפור זה סיפור.

אני בטוחה בזה, לכן עולה אצלי השאלה - אם הוא איננו הדברים האלה, אז מהו כן? מהו סיפור?

יש כמה דברים שכולנו מכירים ויודעים על סיפור: סיפור מסוגל לספר אודות מה שהיה, נכון. אבל סיפור גם שולח אותנו הרחק לסוף העולם, סיפור מקרב את עבר הים - עד למרחק נגיעה. אפילו עד נסתרות היקום הידוע והבלתי ידוע.

סיפור יכול להוביל אותנו עמוק אל תהומות הנפש, אפילו אל מעבר למציאות שאנחנו מכירים. סיפור ממחיש לנו את הנשגב מאיתנו.

סיפור מושיט לנו יד, לאנשים כל כך שונים ומגוונים, בצורות וגילאים ודעות וטעמים שונים, ומחבר אותנו. מקשר אותנו אל עולם של דמיון משותף.

זו שפה שאינה רק טקסט ואותיות וביטויים. זה לא רק מתאר את מה שהיה ואיך זה היה. סיפור זה שפה אחרת. סיפור מדבר בשפת הלב.

-- עוד לא סיימתי, אבל מה אתם חושבים על זה? נשמע הגיוני? מסקרן אותי לשמוע... ובכן, איך זה נשמע.

 

[הגיבן (ת)]

עדיין מעניין אותי לשמוע את התשובות שלכם על השאלה הראשונה, אבל בנתיים

....עוד מחשבות על סיפור​

איך שפת הלב עובדת?​

אותיות, הברות, וביטויים מרכיבים כל שפה. כמובן, מתוך הנחת יסוד שכל המעורבים בעסק אכן מכירים בצורות האלה ויודעים איך משתמשים בהם. יהיה אתגר גדול מידי ליצור קשר עם מישהו שלא מכיר את השפה שלנו.

אז כדי לכתוב סיפור, צריך ללמוד את שפת הלב, את מרכיביה ומשמעויותיה.

עכשיו לדעתי כל לב מכיר ודובר בשפה הזאת, מגיל צעיר מאוד. אנחנו לומדים רגשות, להבין מסרים, להזדהות, לזהות, באופן טבעי. לכן אנחנו גם מבינים מה זה סיפורים באופן מיידי מגיל קטן. אבל סופר משתמש בשפה באופן מכוון. איך הוא עושה את זה?

צעד ראשון: גירוי החושים

סיפור מפתה אותנו. עיצוב מושך, סדר, ותבניות, קוראים לתשומת הלב שלנו. היופי של היצירה מבקש מאיתנו להקדיש לה זמן.

כתיבה טובה מסוגלת לגרות הרבה חושים של הקורא, אפילו חושים פיזיים. להציג לנגד עינינו עולמות רחוקים, להקים מבנים שקרסו מזמן אל נבכי ההיסטוריה, להזכיר לנו טעם של בית, להציף את הריח של ליל שישי, רק בעזרת השפה.

את החלק הזה פשר לתרגל ככה:
אם יש איזה קטע מספר או סרט, אולי אפילו קטע שלא אהבנו - אפשר לשכתב את זה בכמה שיפורים קטנים. דבר ראשון נכנסים לראש של אחת הדמויות, תחשבו על מה שהחושים שלה מעבירים לה ברגע הזה - ומנוקדת המבט הזאת לכתוב את הקטע מחדש.

 

[סיפור8]

בעז"ה

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…

שינוי.

1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…

שגורמים לי לחשוב ולהרגיש

1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

שאלה מעולה, מעוררת מחשבה. אני חושבת שהשינוי שאני רוצה ליצור הוא באמת השינוי שאני רוצה לחוות- שינוי במחשבה וברגש. בקיצור, מבחינתי ספר טוב זה ספר שמניע אותי מחשבתית ורגשית.




כתבת הרבה על מה זה לא סיפור, ועל מה סיפור עושה... אבל זו לא הגדרה של סיפור, אני עדיין מחכה לה


זו שפה שאינה רק טקסט ואותיות וביטויים. זה לא רק מתאר את מה שהיה ואיך זה היה. סיפור זה שפה אחרת. סיפור מדבר בשפת הלב.

ופה נוסף עוד מושג מופשט, שפת הלב, שגם לו אין כ"כ הגדרה כאן בקטע (או שאני פספסתי...). אולי חסר גם משפט מקשר, כמו, "הסופר משתמש בכלי השפה, אותיות ומילים, בכדי לגעת ברובדים העדינים והעמוקים ביותר: רגשות ותובנות אנושיות. במילים אחרות, הסופר משתמש בשפה הדבורה בכדי להגיע אל שפת הלב."
וכיוצא בזה, סתם דוגמא... פשוט היה חסר לי איזו הגדרה או קישור.

 

[מוז'יניקית]

הספר הוא מדריך הכתיבה של מוישה גוטמן ולירון פיין.

לפי הספר ודרך אגב הוא ספר מדהימדהים, שאלה מספר 1 ש @הגיבן (ת) הביא/ה היא אחת מ5 השאלות שנשאל את עצמנו לפני כתיבת סיפור.
לכן, לפעמים התשובה תשתנה מסיפור לסיפור- לפי מה שנרצה להעביר בו. פעם זה יהיה התרגשות גדולה מאוד או עצב עמוק כתהום, געגוע צורב או הזדהות כנה.
@הגיבן (ת) האם הכוונה הייתה לכיוון הכללי של הסיפורים של כל אחד ואחת ממנו?

 

[יוסף יצחק פ.]

כמה מחשבות על כתיבה של סיפורים.

למה קיים ספל?

תארו לעצמכם שלא היינו יודעים את התשובה. לא רק שהיינו יגעים ללא הרף, בלי להכיר את המושג של הפסקת קפה באמצע יום מתיש, גם לא היה לנו מושג איך לבנות אותו נכון, איך ליצור ספלי קפה מגוונים שישמשו אותנו באמת. אז נשאל את השאלה: למה ספל?

מה מרכיב אותו?
מה הצורה שלו?
מי יוצר אותו?
בשביל מה?

מצוידים בתשובה לשאלות האלה, נוכל ליצור אינסוף. החיפוש אחר התשובה לשאלה הזאת, הוא הסיבה שאני כותבת את הדברים האלה.

מה זה סיפור, או ליתר דיוק: למה סיפור?

צריך לחשוב על זה. איזו פעולה הסיפור צריך להשיג כדי להיחשב ספל טוב. כלומר סיפור טוב. מהו סיפור מצוין, ספל נהדר, שעושה את מה שהוא אמור לעשות - בהצלחה?

אז אולי נתחיל משאלה אישית יותר: מה אתם רוצים שהסיפור שלכם יעשה?
התשובה שלכם יכולה להיות משהו כזה:

"אני רוצה לכתוב סיפור ש…ירגש."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… מעורר מחשבה."
"אני רוצה לכתוב סיפור ש… יהיה פופולרי."

בעזרת השם, הרבה מאיתנו הולכים לכתוב סיפור טוב. אז מה זה בעצם "סיפור טוב" - מבחינת כל אחד ואחת פה? בטח כבר יצא לכם לחשוב על זה הרבה בעבר. אבל אם קשה לכם למצוא תשובה, בואו נעשה תרגיל, ננסה את השאלות האלה:

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…
2. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
3. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

מעניין איזה תשובות מגוונות יהיה לנו. מחכה לשמוע את דעתכם

דיון מעניין מאוד.

הייתה תקופה שהתבקשתי לכתוב סיפורים עם מסר. זה עבד, זה הלך מעולה, אבל בשלב מסוים זה הרגיש לי כמו בדיחה, אולי אפילו כמו לכתוב תעמולה. כאילו מורגש משהו שנדחף 'בכוח'.
עד ששמעתי סופר מפורסם (שאני לא זוכר מי זה היה) שאמר שהוא לא מנסה לדחוף 'מסר' לסיפור. בסיפור טוב המסר יעבוד לבד.

קראתי ספר מסוים שראיתי בו מסר ענק, אבל חבר שלי ראה בו מסר שונה לגמרי. אני מאמין שאם אני אשאל את המחבר הוא יגיד לי שהוא התכוון למשהו אחר לגמרי.

אני מנסה לראות את עצמי כ'מספר סיפורים'. יש לי סיפורים לספר. אני לא מנסה לגרום לאנשים להאמין בעצמם ולהצליח לצעוד על חבל דק מתל אביב לניו יורק, אני מספר את הדמיון שלי.
שזה, אגב, הכלי הכי יפה ('מגניב') בספר. אני משתף את הדמיון שלי לדמיון של אחרים.
אם מישהו הצליח להפיק מזה תועלת, והיה זה שכרי (ואני מנסה שיהיה מסר), אבל בסופו של דבר באתי לספר סיפור.

 

[הגיבן (ת)]

לכן, לפעמים התשובה תשתנה מסיפור לסיפור- לפי מה שנרצה להעביר בו. פעם זה יהיה התרגשות גדולה מאוד או עצב עמוק כתהום, געגוע צורב או הזדהות כנה.

האם אפשר לשים את כל זה תחת "לרגש"? כמו לומר: אני רוצה להעביר רגש כנה ועמוק בסיפור שלי.
או: אני רוצה להתרגש מסיפורים שאני קוראת.

ככל שיכתבו פה יותר תשובות יש לי חשד שכך נראה מגוון גדול מאוד של דברים שסיפורים "יעשו" מבחינת היוצר. כפי שציינת, וזה מה שמרתק.

 

[הגיבן (ת)]

... עוד מחשבות על סיפור

צעד שני: מעירים את הלב

הרבה תחושות ורגשות רבים עוברים עלינו במהלך החיים. יותר ממה שאפשר לספור. אבל בניסיון לקדד את השפה, למצוא את המפתח המשותף לכולנו, סופר יכול לגייס רגשות בסיסיים ביותר, רגשות שכל אחד מאיתנו מכיר, אפילו מינקות. הרגשות שמשותפים לכולנו.

כמו הדאגה מהמחר והחרדה ממה שצפון מעבר לפינה, את התסכול ממה שרצינו ומה שנמנע מאיתנו. העולם של הסיפור מעיר את הרגשות המוכרים. את הפחד, המתח, הסקרנות, הפליאה. הדמויות מגלמות אהבה ושנאה, כבוד ובושה, זעם, עצב ואושר, שלנו. הלב מזהה מיד את התחושות הרדומות בתוכנו, מזדהה. תחושות שהוזנחו מפני מרוץ החיים, צפים ועולים.

אנחנו מתעוררים.

אפשר לתרגל את זה ככה:
תסתכלו על הקטע שכתבתם בתרגיל הקודם. אבל עכשיו תכנסו שנייה לזכרונות שלכם. האם פעם עברתם תחושה דומה לזו שתיארתם? החוויה שעברתם יכולה להיות שונה לחלוטין מזו של הדמות, אבל האם אתם זוכרים את אותם תחושות ורגשות משותפים מאי פעם בחיים שלכם? אז תכתבו את הקטע מחדש, הפעם תיעזרו בזכרונות שלכם.

 

[הגיבן (ת)]

קראתי ספר מסוים שראיתי בו מסר ענק, אבל חבר שלי ראה בו מסר שונה לגמרי. אני מאמין שאם אני אשאל את המחבר הוא יגיד לי שהוא התכוון למשהו אחר לגמרי.

אם הסיפור דוחף מסר מסוים בכוח, זה יכול להשפיע על הקוראים בכל מיני דרכים - עבורי, זה גורם לי לבחון את המסר דרך עיניים מאוד ביקורתיות. מאוד.

אבל אולי זה פשוט צריך להיות תואם גיל?

 

[רבקהנ]

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…

שינוי.

1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…

שגורמים לי לחשוב ולהרגיש

1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

שאלה מעולה, מעוררת מחשבה. אני חושבת שהשינוי שאני רוצה ליצור הוא באמת השינוי שאני רוצה לחוות- שינוי במחשבה וברגש. בקיצור, מבחינתי ספר טוב זה ספר שמניע אותי מחשבתית ורגשית.

וואו!
נתקלתי באשכול הזה, עניתי לעצמי בראש את התשובות לשאלות ובדרכי למטה להגיב, קראתי את התגובה הזאת ונדהמתי.
בדיוק, אבל בדיוק מה שחשבתי! אני רוצה לחולל שינוי אצל הקוראים ונהנית לקרוא ספרים שגורמים לי לחשוב, להגיע לתובנות ומסרים ולהרגיש. בעיקר להרגיש טוב.

 

[הגיבן (ת)]

.... עוד על השפה של הלב​

הצעד שלישי: מציפים את הדמיון

הסיפור מזכיר לקהל את התחושות והרגשות שמוכרים להם, לכולנו, מהחיים שלנו עצמנו, וזה מגרה את הדמיון.

הדמיון הוא טורף שניזון מכל מה שאינו מציאות. הדאגות מהמחר שעוד לא היה, והפחדים ממה שאולי ייתכן. הדמיון חי על הזיכרון, על היופי, וכל הרגשות הסוערים. ואחרי ששבע - גם מעניק להם חיים חדשים. וכן הגלגל מסתובב…

אז... מה עכשיו? מה עתיד להתרחש? אחרי כל זה, כל מה שהרגשנו שעברנו, מה יהיה הפיתרון?

כל הרגשות והתחושות שהדמויות עוברות - ובעצם גם אנחנו עוברים - קושרים אותנו אל הסיפור. הדמיון פועם, ער, ואורב לתשובה של השאלות האלה, כי התשובה איננה רק העסק של "הדמות" בלבד. אלה התשובות שאנחנו מחפשים, שאנחנו חייבים. פיתרון למה שהאור חשף בנפש שלנו.

לסיפור אין מורה שידריך או ייתן שיעורי בית. אין שוטרים למידע מהסוג הזה. המשמר שמעמיד מחסומים שכליים, שאמורים להעמיד במבחן כל שטף של מידע חדש, עסוק במחוז אחר. אין מבקרים למסר, מלבד האמת הכנה שבנפש הקורא.

הסיפור עוקף את המחסומים האלה. מעודד הפנמה בלב, הבנה פנימית עמוקה ועצמאית של הקורא.

אפשר לתרגל בצורה כזאת:

בחנו את הקטע שכתבתם. האם יש פחד או חרדה או מתח ממה שיקרה אחר כך? בעקבות מה שמסופר בקטע? אם לא, תשתלו בקטע דבר מה מדאיג.

 

[קרב]

@הגיבן (ת)
אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה לאנשים חשק לקום ממנו עם שאיפה ורצון להיות טובים יותר.

בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…
לפני ואחרי אני תולעת ספרים אמיתית. ומפאת מחסור חמור בתחום, כל חומר כתוב שמקבל ציון הגבוה מבינוני זוכה שאשזוף בו את עיניי.
אבל ללוז השאלה, אני אוהבת לקרוא סיפורים שגורמים לי להרהר בהם גם אחרי העמוד האחרון.
זה יכול להיות מפני שגיבורי הסיפור שבו את ליבי, או כי הייתה בו איזו תובנה או מסר עדינים שמבקשים שאחשוב עליהם.

אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?
בגדול נראה לי הכוונה בשתיהם אחת, צורות התנסחות שונות....

 

[הגיבן (ת)]

כל חומר כתוב שמקבל ציון הגבוה מבינוני זוכה שאשזוף בו את עיניי.

זה נשמע לי שאת אומרת: אני רוצה לקרוא סיפורים על רמה.

שגורמים לי להרהר בהם גם אחרי העמוד האחרון.

מסקרן אותי - האם זה הדבר שגורם לך לחשוב שהסיפור ברמה מתאימה לקריאה?

שיעשה לאנשים חשק לקום ממנו עם שאיפה ורצון להיות טובים יותר.

האם לגרום לאנשים להשתנות (או חשק להשתנות) הוא אותו דבר כמו סיפורים שגורמים לך להרהר?

את לא חייבת לענות, אבל לי התשובות לא נשמעות בהכרח דומות אז מסקרן אותי אם את כן משווה בין השלושה.

 

[סיפורים בע"מ]

1. אני רוצה לכתוב סיפור שיעשה…

מניחה שרצון כל סופר הוא להוציא ספר שירתק את הקוראים עד המילה האחרונה.
אחר כך יש מקום לרצונות נוספים, אלו מה שאני רואה:
1. להשאיר חותם - לקבע מסר מסוים.
2. להנגיש התמודדות - לגרום להכרה נרחבת במושג לא ידוע או ידוע אך נרמס בעקב
3. להפוך מפורסם.
אלי מדבר הראשון בעיקר. השני מבחינתי הוא על הדרך אם היה לו אזכור בתוך העלילה

1. בדרך כלל אני קורא/ת סיפורים שגורמים ל…

להנאה. בגדול קוראת להנאה, אם יש רווח מוסף (כדוגמת מסר או התלמדות על מושגים זרים) - מעולה.
בד"כ אהנה מספר שהכתיבה שלו רהוטה, תקינה ואיכותית, העלילה בנויה היטב וחסרת חורים וכמובן - הספר עוסק במה שקרוב לאורחות חיי ולא קבוצת גויים או חילונים למהדרין (אלא אם מדובר באלגוריה ואז לא תמיד נדרש אזכור של דת)

1. אגב, הנה שאלת בונוס: האם התשובות של 1 ו- 2 שונות? למה לדעתכם זה יצא כך?

יש ביניהן נקודות השקה. סופר הוא לרוב אדם שקורא (אחרת איך נהייה סופר?) והגיוני מאוד שיחבב את אותו סגנון (לאו דווקא של כתיבה, אלא של יצירה)

 

[הגיבן (ת)]

יש ביניהן נקודות השקה

אמת. אגב, למה את חושבת שאת מחפשת בעיקר הנאה בתכנים עבור עצמך (וזה כמובן לא סותר הנאה מוספת ממסר) - אך מחפשת בעיקר לתת מסר לאחרים? כלומר האם סדר העדיפויות שונה?

 

[קרב]

סליחה מראש על האורך...

זה נשמע לי שאת אומרת: אני רוצה לקרוא סיפורים על רמה.

אהמ... אפשר לומר ככה, אם ההגדרה של סיפור "על רמה" היא סיפור ש-
התוכן מעניין,
הכתיבה סוחפת וזורמת,
ההגשה יפה (פיסוק, עימוד),
העלילה בנויה היטב, בלי חורים,
והסופר יודע מה הוא רוצה בכל רגע בסיפור. בלי מריחות. (תמיד יש פיספוסים... אבל בגדול....)
לכאורה יש עוד, אבל זה מה שעלה לי בינתיים.....



האמת?! נראה לי שזו בהחלט רשימת דרישות די מכובדת, ולא מבטיחה שבעצמי אני מצליחה תמיד לעמוד בה,
אבל ככל שהציון שהסיפור מקבל גבוה יותר בד"כ בהתאמה אני יותר מתחברת ונהנית ממנו.
ואגב, גם הסופרות/רים הידועים והמוכרים ורבי המכר נופלים פה ושם על כל מיני סעיפים, אבל מה שמשותף לרובם ושמביא אותי לקרוא את הספרים שוב ושוב זה כתיבה מושכת, וכבוד לאינטלגנציה של הקורא.

ספוילר: סופרות חדשות

נ.ב.
האמת שניסיתי לתת לאחרונה צאנס לכמה סופרות חדשות והייתי מאוכזבת למדי.

מסקרן אותי - האם זה הדבר שגורם לך לחשוב שהסיפור ברמה מתאימה לקריאה?

זה לא הדבר גורם לי לחשוב. זה אחד הפרמטרים שמעידים אחרי הקריאה אם הסיפור היה ברמה גבוהה.

האם לגרום לאנשים להשתנות (או חשק להשתנות) הוא אותו דבר כמו סיפורים שגורמים לך להרהר?

את לא חייבת לענות, אבל לי התשובות לא נשמעות בהכרח דומות אז מסקרן אותי אם את כן משווה בין השלושה.

לא תמיד ההרהור מביא לשינוי בפועל, לפעמים כן. לא יודעת אם זה ממש אותו דבר... אבל כן נראה לי שזה מגיע מאותו מקום.