הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ראשי כאב.
מה אני בעצם עושה כאן? על מה נעצרתי בצורה כזו?
אדם נכנס לחדר.
קצת היה מוזר לי לחשוב שהזקן ההוא הוא חוקר, אבל כך הוא הציג את עצמו.
"שלום לך, אני החוקר שהופנה אל תיקך" הוא פנה אליי.
"אהלן גם לך" עניתי קצר רוח "למה אני כאן? אפשר להבין מה עשיתי?"
"קודם לכל, אל לך לענות לי 'אהלן', אינני מבני ארצות ערב הנני אזרח מדינת ישראל העברית".
"אוקיי, אז שלום!"
"אנסה להבין. הנך רואה בי בן מדינה אחרת?"
"לא"
"אם כך, מדוע שוב חזרת וענית לי בשפה זרה?"
"מה אמרתי?"
"אוקיי".
"מה העצבים, למה אתה עובר נושא? שאלתי, מה אמרתי?"
"אוקיי!"
"אוקיי, הבנתי שאתה כועס ולא רוצה לומר לי..."
"לא! הנך מתאר את המציאות באורח שגוי לחלוטין! עניתי לשאלתך, ענית לי קודם במילה 'אוקיי' וזו אינה מילה בעברית!"
"אה, אוקיי! אה, לא, חס וחלילה! חח... בסדר, הבנתי!"
"עכשיו בנוגע לשאלתך מהו העוון בגינו נעצרת..."
"בדיוק! אשמח שתענה לי על זה סוף סוף!"
"המתן, אני אענה! מה עשה אדוני אתמול בשעות הצהריים?"
"בצהריים? מה עשיתי? שמרתי על ילדיי, אכלתי ארוחת צהריים, העליתי סיפור לאתר האינטרנט פרוג..."
"האח! על כך בדיוק ברצוני לשוחח עמך, על אותה רשומה שהעלית לאתר המרשתת פרוג, באותה רשומה שגית וכתבת משקפיים בלשון נקבה... ולאחר שהודית בפשעך, תמהת מדוע איננו מעדכנים את השפה כלשון בני האדם והכרזת עלינו שהננו כשופטי בית המשפט הגבוה לצדק..."
"עליכם? מי זה עליכם?"
"האקדמיה ללשון העברית כמובן, לא אמרו לך כשהובאת הנה?"
"לא! ואתה יודע מה? כל זה רק מראה כמה שאני צדקתי! צריך להעיף אתכם, ולשים בכיסא שלכם אנשים נורמלים!"
"אז אדוני אינו מעוניין להתנצל על הדברים, ולהתחייב שלהבא לא יערער אחר סמכותנו ושיקול דעתנו?"
"ממש לא!"
"אני מבין. נראה אם כך תגיד אף לאחר העינויים..."
"אתה מאיים עליי?"
"אכן כן" הוא אמר, והכריז "הכניסו את המענה!"
גופי נרעד באימה כשלעיני ההמומות הוכנס לחדר הד"ר אבשלום קור.
מה אני בעצם עושה כאן? על מה נעצרתי בצורה כזו?
אדם נכנס לחדר.
קצת היה מוזר לי לחשוב שהזקן ההוא הוא חוקר, אבל כך הוא הציג את עצמו.
"שלום לך, אני החוקר שהופנה אל תיקך" הוא פנה אליי.
"אהלן גם לך" עניתי קצר רוח "למה אני כאן? אפשר להבין מה עשיתי?"
"קודם לכל, אל לך לענות לי 'אהלן', אינני מבני ארצות ערב הנני אזרח מדינת ישראל העברית".
"אוקיי, אז שלום!"
"אנסה להבין. הנך רואה בי בן מדינה אחרת?"
"לא"
"אם כך, מדוע שוב חזרת וענית לי בשפה זרה?"
"מה אמרתי?"
"אוקיי".
"מה העצבים, למה אתה עובר נושא? שאלתי, מה אמרתי?"
"אוקיי!"
"אוקיי, הבנתי שאתה כועס ולא רוצה לומר לי..."
"לא! הנך מתאר את המציאות באורח שגוי לחלוטין! עניתי לשאלתך, ענית לי קודם במילה 'אוקיי' וזו אינה מילה בעברית!"
"אה, אוקיי! אה, לא, חס וחלילה! חח... בסדר, הבנתי!"
"עכשיו בנוגע לשאלתך מהו העוון בגינו נעצרת..."
"בדיוק! אשמח שתענה לי על זה סוף סוף!"
"המתן, אני אענה! מה עשה אדוני אתמול בשעות הצהריים?"
"בצהריים? מה עשיתי? שמרתי על ילדיי, אכלתי ארוחת צהריים, העליתי סיפור לאתר האינטרנט פרוג..."
"האח! על כך בדיוק ברצוני לשוחח עמך, על אותה רשומה שהעלית לאתר המרשתת פרוג, באותה רשומה שגית וכתבת משקפיים בלשון נקבה... ולאחר שהודית בפשעך, תמהת מדוע איננו מעדכנים את השפה כלשון בני האדם והכרזת עלינו שהננו כשופטי בית המשפט הגבוה לצדק..."
"עליכם? מי זה עליכם?"
"האקדמיה ללשון העברית כמובן, לא אמרו לך כשהובאת הנה?"
"לא! ואתה יודע מה? כל זה רק מראה כמה שאני צדקתי! צריך להעיף אתכם, ולשים בכיסא שלכם אנשים נורמלים!"
"אז אדוני אינו מעוניין להתנצל על הדברים, ולהתחייב שלהבא לא יערער אחר סמכותנו ושיקול דעתנו?"
"ממש לא!"
"אני מבין. נראה אם כך תגיד אף לאחר העינויים..."
"אתה מאיים עליי?"
"אכן כן" הוא אמר, והכריז "הכניסו את המענה!"
גופי נרעד באימה כשלעיני ההמומות הוכנס לחדר הד"ר אבשלום קור.
