- הוסף לסימניות
- #1,001
אגב מה שקצת עזר במקרה שאני מדברת עליו זה באמת ההבנה מאיפה זה מגיע - לא מעוניינת לפרט כאן בפורום, אבל זה לא נרקיסיזם, והרבה עבודה עצמית.
מעניין שזה עזר לך להוריד מעצמת הפגיעה והטראומהאגב מה שקצת עזר במקרה שאני מדברת עליו זה באמת ההבנה מאיפה זה מגיע - לא מעוניינת לפרט כאן בפורום, אבל זה לא נרקיסיזם, והרבה עבודה עצמית.
קצת. לא לגמרי, אבל גם הפוגע/ת לא נשאר/ה באותה עמדה. יש שיפור מאוד מאוד משמעותי.מעניין שזה עזר לך להוריד מעצמת הפגיעה והטראומה
את מסכימה שאני מוסיפה כמה משפטים?אני בעד שמותר לכל אחד להשוות
למה שהוא רוצה ומרגיש לנכון להשוות.
וכן, אני אמשיך לומר
שזו ההרגשה שלי.
כי פחד מוות - היה גם היה.
התעללות נפשית ופיזית - היה גם היה.
שנאה מטורפת וחייתית - היה גם היה
איומים במוות - היה גם היה.
אני חושבת שהיה אצלי את כל הנורות אדומות האפשריותשאלה על הצוות החינוכי בסיטואציה כזו
ילד שעובר כזה סבל איום בבית, לא ראאים עליו כלום?
הוא יכול להראות שמח ומאושר כאחד האדם? איך זה יתכן?
הרי ילד 'שרק' לא קיבל אהבה בילדות, זה אמור לצעוק ממנו!
וילד שככה עובר בבית לא אמור בכל ההתנהגות שלו לצרוח "הצילו"?
מעניין אותי, כל אלו שכתבו שהם בנות/בנים להורים נרקסיסטיים,
מתי עלתה בכם המחשבה שאתם חיים במציאות לא נורמלית,
מי שהייתה אצלו אלימות פיזית קשה אני מניחה שההתעורוות קרתה מהר יותר,
אני אישית לא הייתה אלימות פיזית חריגה (סטירות וזה כן)
ולקח לי הרבה הרבה זמן להבין שהבעיה לא בי אלא בו,
וזה רק אחרי שהנשואים אצלי בבית ניסו בכל דרך לשכנע אותי שיש מציאות חיים אחרת...
כאילו מתי לכם קרה רגע התפכחות הזה?
ומה קורה אחרי הנישואין? איך מעניקים אהבה לילדים או לבן הזוג אחרי ילדות כזו?
רק מיקדתי אותךקצת. לא לגמרי, אבל גם הפוגע/ת לא נשאר/ה באותה עמדה. יש שיפור מאוד מאוד משמעותי.
בכוונה לא מפרטת על אופי הפגיעה מי זה היה.
כתבתי בעיקר כדי שאנשיםפה יבינו שאני לא מדברת באוויר, אמנם אמרתי שאני לא מכרה מקרוב נרקיסיסטים, אבל מכירה מקרוב מאוד פגיעות לא פשוטות בכלל אחרות.רק מיקדתי אותך
בבקשה לא לכתוב דברים נחרצים כל כך בפורום שכזה
אמאלה מה שעברתאת מסכימה שאני מוסיפה כמה משפטים?
פחד שהיא הורגת את האחים/אחיות שלי, את אבא שלי!
צעקות שכל השכנים שמעו "נאצי" "חמסניק" "היטלר היה צדיק לעומתך" זה היה משהו בשגרה - כבר לא ידעתי שזה לא נורמלי להגיד את זה
בנוסף לזה
כל דבר בסיסי היינו צריכים "לזכות"
אוכל - תלוי אם היום מגיע לך / לא מגיע לך
נקרע לך נעליים? לא מגיע לך חדשות! בחורת סמינר יעס? אולי אחרי יום שנקרעתי את עצמי, וניקיתי את כל הבית , סיימתי לנצנץ את המטבח, ולכבס את כל הכביסה רגע לפני שיצאתי היא הלכה לבדוק האם באמת כל הכביסה בארון ומגוהץ ולא עבדתי עליה "זכיתי" לצאת איתה ולקנות נעליים ש"היא" אוהבת.
בגדים חדשים? כמעט לא זכור לי כזה דבר,
שנה חדשה בסמינר- צריכים תיק ספרים מחברות כלי כתיבה - אותו סיטואציה כמו בנעליים
אני חושבת שהיה אצלי את כל הנורות אדומות האפשריות
ימים שלמים הגעתי בלי אוכל לבית ספר, בלי לחם, בלי בייגלך פשוט בלי כ-ל-ו-ם
כמעט ולא הכנתי שיעורי בית, לא למדתי למבחנים,
ממש לא הייתי ילדה מאושרת ושמחה
חסרת בטחון עצמי חסרת ערך עצמי
לא היה לי חברות - ואם אמרתי מילה לאמא שלי מה היא ענתה לי? "ברור! מי רוצה להיות חברה לילדה רעה כמוך?"
בתוך תוכי הבנתי שמשהו לא תקין
ראיתי דברים בחיים שלי ששום ילדה לא אמורה לראות, אני לא ארחיב כאן
ידעתי ודחיתי,
את האסימון נפל לי המון שנים אחרי הנישואין 10+
וגם אז לא רציתי לאמין בזה
אמרתי שזה לא, וזה לא יכול להיות, וכנראה זה משהו אחר,
אבל כשהאמת עומד לך מול הפנים קצת קשה לשקר ולדחות
לאט לאט התחלתי לקלוט ולהבין, שכן זה המציאות
גדלתי בג'ונגל, (כתבתי קודם בגן החיות, אבל מחקתי, כי גם בגן החיות החיות מקבלים אהבה, אוכל, דברים בסיסים ואני לא זכיתי לקבל את זה)
זה בכלל לא כזה פשוט וקל
קודם כל לא הכרתי בכלל את המושג של "אהבה"
הייתי בטוחה שזה משהו שקשור לגוים או חילונים,
ויש עוד שאלה
מה קורה אחרי הנישואין? איך מעניקים "אימון" בבעל אם אין לך אמון באף אחד בעולם?
לאט לאט עם המון עבודה, זה היה עבודה קשה מאוד! ברוך ה' היום זה כבר באוטומט שלי.
את בעצמך מודה שזה עזר רק קצתכתבתי בעיקר כדי שאנשיםפה יבינו שאני לא מדברת באוויר, אמנם אמרתי שאני לא מכרה מקרוב נרקיסיסטים, אבל מכירה מקרוב מאוד פגיעות לא פשוטות בכלל אחרות.
אגב המורות כן שמו לב, לא שהיה להן כ"כ איך לעזור.
אף אחד, אף אחד, לא שם לב?את מסכימה שאני מוסיפה כמה משפטים?
עיניים מפחידות כמו מחבל - היה גם היה
פחד שהיא הורגת את האחים/אחיות שלי - היה גם היה
פחד שהיא הורגת את אבא שלי! - היה גם היה
צעקות שכל השכנים שמעו "נאצי" "חמסניק" "היטלר היה צדיק לעומתך" זה היה משהו בשגרה - כבר לא ידעתי שזה לא נורמלי להגיד את זה
בנוסף לזה
כל דבר בסיסי היינו צריכים "לזכות"
אוכל - תלוי אם היום מגיע לך / לא מגיע לך
נקרע לך נעליים? לא מגיע לך חדשות! בחורת סמינר יעס? אולי אחרי יום שנקרעתי את עצמי, וניקיתי את כל הבית , סיימתי לנצנץ את המטבח, ולכבס את כל הכביסה רגע לפני שיצאתי היא הלכה לבדוק האם באמת כל הכביסה בארון ומגוהץ ולא עבדתי עליה "זכיתי" לצאת איתה ולקנות נעליים ש"היא" אוהבת.
בגדים חדשים? כמעט לא זכור לי כזה דבר,
שנה חדשה בסמינר- צריכים תיק ספרים מחברות כלי כתיבה - אותו סיטואציה כמו בנעליים
אני חושבת שהיה אצלי את כל הנורות אדומות האפשריות
ימים שלמים הגעתי בלי אוכל לבית ספר, בלי לחם, בלי בייגלך פשוט בלי כ-ל-ו-ם
כמעט ולא הכנתי שיעורי בית, לא למדתי למבחנים,
ממש לא הייתי ילדה מאושרת ושמחה
חסרת בטחון עצמי חסרת ערך עצמי
לא היה לי חברות - ואם אמרתי מילה לאמא שלי מה היא ענתה לי? "ברור! מי רוצה להיות חברה לילדה רעה כמוך?"
בתוך תוכי הבנתי שמשהו לא תקין
ראיתי דברים בחיים שלי ששום ילדה לא אמורה לראות, אני לא ארחיב כאן
ידעתי ודחיתי,
את האסימון נפל לי המון שנים אחרי הנישואין 10+
וגם אז לא רציתי לאמין בזה
אמרתי שזה לא, וזה לא יכול להיות, וכנראה זה משהו אחר,
אבל כשהאמת עומד לך מול הפנים קצת קשה לשקר ולדחות
לאט לאט התחלתי לקלוט ולהבין, שכן זה המציאות
גדלתי בג'ונגל, (כתבתי קודם בגן החיות, אבל מחקתי, כי גם בגן החיות החיות מקבלים אהבה, אוכל, דברים בסיסים ואני לא זכיתי לקבל את זה)
זה בכלל לא כזה פשוט וקל
קודם כל לא הכרתי בכלל את המושג של "אהבה"
הייתי בטוחה שזה משהו שקשור לגוים או חילונים,
ויש עוד שאלה
מה קורה אחרי הנישואין? איך מעניקים "אימון" בבעל אם אין לך אמון באף אחד בעולם?
לאט לאט עם המון עבודה, זה היה עבודה קשה מאוד! ברוך ה' היום זה כבר באוטומט שלי.
סליחה שאני אומרת לךיבינו שאני לא מדברת באוויר,
אני לא יודעת אם הצוות שמו לב או לאאף אחד, אף אחד, לא שם לב?
לא קיבלת שאלות או הערות מהסביבה ?
לא. אני מדברת על תסמינים דומים למה שמתארים כאן, אבל מגיע ממקום אחר.סליחה שאני אומרת לך
זה כן לדבר באוויר.
זה בדיוק כמו להגיד
"היא מתמודדת עם מחלת הסרטן, אני לא מדברת באוויר אני מתמודדת עם קרוהן"
זה ממש לא אותו דבר מבחינה נפשיתלא. אני מדברת על תסמינים דומים למה שמתארים כאן, אבל מגיע ממקום אחר.
כלומר- לא השפלה וכאלו, כן אגואיזם קיצוני, לסובב את כל העולם על האצבע הקטנה כדי שהרצון של הבנאדם יתממש, ועוד.
אין לי עניין להתווכחלא. אני מדברת על תסמינים דומים למה שמתארים כאן, אבל מגיע ממקום אחר.
כלומר- לא השפלה וכאלו, כן אגואיזם קיצוני, לסובב את כל העולם על האצבע הקטנה כדי שהרצון של הבנאדם יתממש, ועוד.
האשכול יעיד...הלוואי שיהיה איזה קבוצת תמיכה בשביל זה
רק שתדעו שאפשר לצמוח מהקושי (אחרי טיפול מקצועי ותפילות....)
הפתרון - טיפול טובהאשכול יעיד...
תודה.
איך אפשר לעזור למתמודדים אולי נעלה כאן? רעיונות מכירה כאלה שעוקבים באדיקות על האשכול הזה
ומחפשים פיתרון נואש לבעיה שלהם
הכונה ראשונית לילדים מתחת לגיל 18...הפתרון - טיפול טוב
לא נעים לחשוף פה הכל
בקבוצה סגורה אני מאמינה שיהי יותר יעיל
הנושאים החמים