מסורת אשכול המנהגים המוזרים ומקורותיהם (אם יש) כנסו ושתפו

מצב
הנושא נעול.
לא לשתות מים ממנחה של שבת ועד חצות של מוצאי שבת.
לא לומר שלום כנ"ל.

הראשון אין לי מושג למה.
השני- מנהג אבלות שמשה רבינו, דוד המלך ויוסף הצדיק נפטרו בשבת אחרי צהריים.
 
לא לשתות מים ממנחה של שבת ועד חצות של מוצאי שבת.
לא לומר שלום כנ"ל.

הראשון אין לי מושג למה.
השני- מנהג אבלות שמשה רבינו, דוד המלך ויוסף הצדיק נפטרו בשבת אחרי צהריים.
הראשון הכי מובן - מעוגן בפוסקים.
השני לא מובן כלל.
גם משה רבינו (למשל) נפטר בז באדר ולא שמענו שלא אומרים שלום.

ומכאן אני תמה על "מנהג" החסידים שלא אומרים תחנון בגלל פטירת צדיקים.
פעם אחת בשבת התפללתי אצל חסידים במנחה ואמרו כמובן צדקתך ואני אמרתי קצת בקול "יהי שם".
המה ראו כן תמהו... אמרתי להם יש היום פטירה של צדיק פלוני זיע"א
כמובן הם לא הבינו...
נומתי להם: וכי מה ההבדל בין ימות החול שיש בו פטירת צדיקים, אתם אומרים יהי שם ועכשיו צדקתך, תאמרו יהי שם???!!!
צחקו אך מילאו פיהם מים!

משמע (לי - לעת עתה עד שיקומו החסידים ויעגנו דבריהם) שהענין הוא אורך התחנון ולא שום מנהג מבוסס.
 
@הבריסקער הנודד כל הכבוד על האשכול - מעניין ומרתק....

בבקשה בבקשה - מחפש כבר הרבה זמן מקור למנהג ששמעתי שעושים אותו על פי הקבלה לכאורה -
לעשות קידוש גם בסעודה שלישית בשבת.
מישהו יודע מקור כמה שיותר ברור. אשמח מאוד. תודה.
 
לחבר את כפות הידיים בצורה של מקבל משהו בברכת כהנים כדי לקבל את הברכה מה המקור?
יש משהו דומה וכנראה יסביר גם את זה:
לעשות צורה של קבלת דבר מה, כשאומרים את הפסוק "פותח את ידך"
הבן איש חי קורא לזה "פועל דמיוני" לקבלת השפע, וזה נועד "לחזק את הדבר" כלשונו
המקור לזה הוא ממה שמצינו בנביאים שעשו כל מיני פעולות
וכך מבאר את ענין ניעור הבגדים ב"תשליך"
זה לשון הבא"ח (ויגש אות יב):
והמנהג פה עירינו יע"א, כשאומרים פסוק "פותח" הנזכר, פורשים כפיהם לעיני השמים, והוא מנהג יפה לעשות בזה פועל דמיוני לקבלת מזלם את השפע מלמעלה. וכיוצא בזה כתב בחומת אנך בדברי הימים בפסוק ויפרוש כפיו השמים גבי שלמה הע"ה יע"ש. ומ"ש מהר"י צרפתי ז"ל ביד יוסף דף ט"ו בשם המקובלים, כשאומר פסוק פותח וכו' צריך להרים ידיו למעלה וכו', פקפקתי בזה בסה"ק מקבציאל עפ"י זוה"ק, דאין להגביה ידיו אלא בנט"י ונ"כ, והיכא דאתמר אתמר, אך פתיחת כפיו בלתי הגבהה - זה הנכון.
בבית יעקב הרגילו אותנו "לדפוק על הלב" בשמונה עשרה "סלח לנו וכו' (פעמיים)
האם יש לזה משמעות של וידוי
זה לא וידוי, כמו שכתבו, אבל הטעם מובא בבן איש חי (כי תשא אות ג):
והטעם דמכה על הלב לפי הפשט, להורות דהלב גרם לו כל אלו העונות, אך באמת אין זה עיקר הטעם אלא יש לזה טעם נסתר כפי הסוד כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שעושה האדם בהכאה זו על הלב תיקון גדול: עכ"ל
לפי הטעם הפשוט, זה מתאים בכל מקרה שאדם אומר 'חטאנו'
 
? אפשר הסבר?
התכוונתי בסעודה שלישית ומלווה מלכה.
לא לשתות מים ממנחה של שבת ועד חצות של מוצאי שבת.
באמת שאין לי את הזמן והכוח. רק למענך אני מעתיק.

דעת ר"ת שאין לשתות מים כלל מאחר שקיעת החמה ביום ש"ק משום שהמתים תוך י"ב חודש מצטננים בהם ונמצא גוזל את המתים. וכ"כ הרוקח ועוד.
אך לשיטת רבנו משולם רבנו בחיי והבית יוסף הקפידא דוקא בער"ש.

ולמעשה טוב להחמיר שלא לשתות מהשקיעה עד אחר ההבדלה.
וי"א כבר בראשונים להימנע גם כל יום אך אין המנהג כן אלא לקרובי המת. וכן מסקנת חכמי הקבלה, עד שאומרים ברכו את ה' המבורך במוצ"ש ואז חוזרים לקבריהם והם נרגעים.

לכן הרבה מקפידים לסיים סעודה שלישית קודם השקיעה וממהרים להתפלל ערבית מוצ"ש כדי לא "להסתבך" עם הנשמות הללו.
 
נערך לאחרונה ב:
הזהירות לא לשלב אצבעות שתי הידיים
חברה מורה להתעמלות שאלה את מרן רבי ב"צ אבא שאול
ענה להמנע (גם בתרגילי התעמלות)
אומרים שזה מביא על האדם דינים
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה יושב כך בזמן לימודו ובשעת קבלת קהל
בן איש חי פרשת פנחס שנה ב אות יח כלשונו:

כתוב בשער רוח הקודש לרבינו האר"י ז"ל לא יסתכל בהרוגים או צלובים ויתרחק ויברח מן ריח נבלה או שאר ריח רע כי יזיק לנפש ולא ילבש שני מלבושים זה בתוך זה ביחד דקשה לשכחה
ולא ישלב אצבעות ידיו זו על זו הימין בשמאל
ולא יכבה הנר בפיו וטוב לפשוט זרועותיו תמיד לצד פנים שלא יהיו זרועותיו לאחוריו וטוב לו בזה:
 
ודוד זקן שלי היה "מקפיד" שלא להחזיק תינוק על ברכיו
אם זה בשבת, זה מעוגן בהלכה:
משנה ברורה סימן שב ס"ק נה:
ולכן טוב שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כר פן ישתין [ס"ח].
 
זה של ייקים,
אני מכיר כמה מקומות חסידיים שעושים קידוש.
ויש מקומות שרק אומרים את נוסח הקידוש של אכלוהו היום וכו' אבל לא את ברכת הגפו וכמובן לא שותים אבל זה חלק מנוסח הסעודה והזמירות (אומרים אפי' על כן ברך אם אני לא טועה)
 
על דא קא בכינא.
בנתיים אף לא אחד הביא מקור.
כנראה די להם בטעם קלוש כדי לבטל את התחנון, כי סומכים על מה שכתב הטור (סי' קלא): ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפלה רשות היא.
וכתב שם הדרכי משה (אות ה): וכן האריך בתשובת בר ששת סימן תי"ב דנפילת אפים הוא רשות ולכן כל דיניו במנהגא תליא מילתא:
אז אם הם נוהגים לדחות התחנון מפני ההילולא והשמחה שיש לצדיקים למעלה, אי אפשר לדחות מנהגם
 
למה הספרדים לא הקפידו באמירת אזמר בשבחין בקידוש ליל שבת?
האר"י ז"ל חיברו.
אזמר בשבחין נתחבר ע"י האר"י לאומרו בתוך הסעודה, אלא שנהגו לאומרו לפני הסעודה
ויש שנמנעים מלאומרו אם אינם מקיימים את כל מה שכתוב בו (להניח הדסים בשולחן וכו')
ויש שכשמגיעים לתיבות שאינם נוהגים, משנים את הנוסח שיתאים
בכל מקרה לא התחייבו הספרדים לקיים כל סלסולי והידורי העניינים שעשה האר"י ז"ל
אפילו מה שהורה לא תמיד נתקבל, אלא החשיבו דבריו כמיועדים למקובלים בלבד ולא להמון העם
 
אין לזה מקור? הרי כל החסידים נוהגים כן
"הוא הובא בס' משמרת שלום [קודינוב] סי' יב, על פי דברי רש"י יבמות קכב ב שמפרש מה שאמרו שם "ריגלי דאמוראי" שיום שמת בו אדם גדול נקרא רגל."
וסתם מעניין לציין מה שראיתי כמה פעמים בקרלין שלא אמרו תחנון לפעמים בימי ראשון,
ולשאלתי את אחד מהם מדוע?
ענה לי שכך נוהגין אצלם שלא לומר תחנון ביום(או בשחרית) שאחר קידוש לבנה,
 
אשמח לשמוע אם מישהו יודע מה המקור לפסוקים שאומרים לאחר שיר המעלות לנו' אשכנז המובהק (תהילת ה' וכו')
 
נוסח הקדיש של הרמב"ם והראשונים שונה בכמה דברים
וזה אחד מהם, שאין הרמב"ם עונה אמן אחר "ויקרב משיחיה", וגם בשו"ע לא נזכר, והמנהג לאומרו הוא ע"פ מהרח"ו
וכמו הרבה דברים אחרים, הספרדים שינו ע"פ הקבלה, ואחריהם החסידים
והליטאים נשארו בנוסח הקדום
אכן כך התימנים אומרים בנוסח שלהם בלי עצירה אחר ויקרב משיחיה אלא אחר יהא שמיה רבא מברך וכו' יתברך עונים אמן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה