עוגת ציצית לחלאקה - יש לכם רעיון?

  • הוסף לסימניות
  • #1
ראיתי בעבר עוגת ציצית מאלפת לחגיגת חלאקה, הלבן היה קצפת והפסים השחורים מצימקאו. היא הסבירה לי שעשתה משהו עם שקף ולא כ"כ הבנתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זה מה שהכינו אצלנו
 

קבצים מצורפים

  • IMG_3058.JPG
    IMG_3058.JPG
    3.3 MB · צפיות: 693
  • IMG_1735.JPG
    IMG_1735.JPG
    3.9 MB · צפיות: 614
  • IMG_3733.JPG
    IMG_3733.JPG
    3.5 MB · צפיות: 788
  • הוסף לסימניות
  • #4
אוי,
זה הכי פשוט בעולם!!
אופים עוגה רגילה, כושית או לבנה..
שולפים מהתבנית חותכים מלמעלה צורה עגולה,
יוצר צורה של ציצית ואפשר לקחת את החלק שחתכנו ולהפוך לכיפה
ואח"כ כיד הדמין לצפות לציר פסים על הציצית והכיפה משוקולד
ולהוסיף ציצית אמיתית או מחמצוצים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מדהים העוגות! ותודה על הרעיונות. אולי נצלם, אם זה יצא טוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איך הכנת את השושנים השחורות?
זה מריץ? איך זה יוצא כזה צבע כהה?
צבע מאכל חום? או שזה מתבניות שוקולד?
זה ישן כ"כ תכף הילד בר מצווה!!
השוקולד החום הוא גנאש, שוקולד עם ריצ'.
השוקולד החום בהיר הוא שילוב של ריצ' עם קצת מהגנאש, הכהה יפה יותר.
אין לי כמויות מדויקות של גנאש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תודה רבה,
רק להבין לגבי השוקולד הכהה איך הגנאש (שוקולד עם ריץ)
מצליח להתקשות לזילוף שושנה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים


רק עם מטריה!
באחד מאחר-הצהריימים המשעממים, התקשר אלי שמוליק גיסי להודיע שיש לו עוגת שוקולד גדולה בשבילנו.
"עם אגוזים?" שאלתי מיד.
"לא יודע", ענה שמוליק שהייתה זו אשתו שמכינה את האוכל בקייטרינג שלהם. התפקיד שלו היה רק להיפטר מעודפים.
"רוצה או לא רוצה?" לחץ גיסי, המחברת הצהובה עם מספרי הטלפון המשפחתיים הייתה מן הסתם פתוחה לפניו. אנחנו מספר תשע, כלומר שמונה לא רצו.
כיסיתי את הפומית בכף ידי, "עוגת שוקולד?" צעקתי לאשתי שלקקה ארטיק במרפסת.
"אגוזים?"
"לא יודע. להביא או לא?"
"לך תביא, אבל רק עם מטריה", הגיעה התשובה המוזרה מהמרפסת.
"רק עם מה?"
"עם מטריה!" חזרה אלי נהמה עצבנית, כאילו מטריה בקיץ היא דבר כה מובן מאליו.
נו, אז לקחתי והלכתי, לא מתעמתים עם האשה, בטח לא ביום חם שכזה. שלושים וחמש בצל.

שמוליק פתח לי את הדלת עם המגש בידו, בחיוך רחב שנמחק ברגע שתחבתי אצבע לתוך העוגה. "בלי אגוזים", ציינתי מאוכזב.
"רוצה או לא רוצה?"
לקחתי את המגש ביד אחת, גיסי הביט בפליאה בידי השנייה הבלתי פנויה.
"מטריה?!"
"כן. קניתי אתמול. מהקולקציה החדשה. ארוכה מדי אתה חושב?"
שמוליק הרים אלי מבט משתומם.
"אה, אתה לא מעודכן כנראה..." הפלטתי אנחת עליונות מעושה, "אתה לא מוציא את האף מהשכונה הישנונית שלנו, ולא מכיר את האופנה החדשה".
"אנשים הולכים עכשיו עם מטריות?"
"רק מי שמכבד את עצמו". קדתי לסיום והתרחקתי מעדנות, מנדנד את המטרייה על זרועי בצורה מסוגננת.
"ותודה על העוגה".

למחרת כבר לא היה גיסי היחיד שהופיע עם מטריה ברחוב, שכן נוסף נראה בחצר הבנין נשען בהיסוס על מטרייתו, ושני צעירים אמיצים יצאו לסיבוב בשכונה מחזיקים מטריות מתקפלות קטנות.
בימים הבאים נצפה מספר הולך וגובר של מטריות ברחוב.
ושבוע לאחר מכן כבר כבש הטרנד את כל פינות העיר, והחל לגלוש לערים נוספות.

המגמה קיבלה דחיפה משמעותית ברגע שהמדיה והרשתות עלו על העניין. תמונות של אנשים עם מטריות בקיץ, הופצו. זכו ללייקים ולפרשנויות, והפכו לוויראליות.
כתבות בעתונים ניתחו את “הטרנד המרענן של הקיץ”, כסוג של הצהרה חברתית.
היו שפירשו זאת כמרד שקט בנורמות. או אפילו מעין אמירה פילוסופית: למה שמטרייה תהיה מוגבלת רק לחורף?!
המודה הזו - כתבו סוציולוגים בפנים רציניות - חושפת משהו עמוק בדינמיקה החברתית. עד כמה בני האדם פתוחים לשינוי, וכמה מהר הם מאמצים רעיון חדש רק כי מישהו העז להיות שונה.
אם בחורף המטריה מיועדת להסתתר תחת הזרם. בקיץ היא סמל להליכה נגד הזרם!

חנויות התחילו למכור מטריות בצבעים שונים, בדוגמאות מיוחדות, ובגדלים לא שגרתיים. המטרייה הפכה לאביזר אופנה, שפשוט בושה לצאת בלעדיו החוצה.

*
"תכבה את האש מתחת לסיר", צעקה אשתי מהמרפסת אחר-צהריים לוהט אחד.
עשיתי כמצוותה, ואחר כך התיישבתי לי במטבח לקרוא את העיתון, מנסה להתגונן מהחום היוקד, באמצעות ארטיק בידי האחת וכוס לימונדה קפואה בשנייה. כך שיצאתי קרח מכאן ומכאן.
העיתון סיפר בהרחבה על טיסת ראש הממשלה לארצות הברית, בתמונה גדולה נראה נתניהו עולה במדרגות המטוס, מחזיק מטריית קטיפה שחורה, מוזהבת ידית.
ובעוד אני מהרהר לעצמי בטרנד הזה, העומד כעת לחצות יבשות - צלצל הטלפון.
הקשבתי לקולו של גיסי שבקע מן האפרכסת.
"זה שמוליק!" צעקתי לאשתי.
"עם אגוזים?" החזירה לי צעקה.
הרעש אצל השכנים השתתק פתאום, הם מקליטים.
"רק שניה", אמרתי לשמוליק והלכתי למרפסת לשוחח עם הבוסית בארבע עיניים. אני לא אוהב לשמוע בערב את הילד של השכנים מדקלם שיחות שלנו בעל פה.
"אין לו מושג אם יש אגוזים. רוצה או לא רוצה?" לחשתי.
"טוב שיהיה", אמרה האשה שפניה היו מרוחות לחלוטין במשחת שיזוף.
"תלך, אבל רק עם מטרייה".
"ומה חשבת. שאצא מהבית בלי מטריה?!"
"ואגב, את יודעת מאיפה התחילה כל האופנה המשוגעת הזאת - ממך!"
"ממני??" התרוממה האשה המופתעת מתוך הערסל ספוג הזיעה.
"כן כן. מהפעם הקודמת ששמוליק צלצל, וגם אז אמרת לי משום מה 'ללכת רק עם מטרייה'. ואנשים ראו אותי ונדבקו, משם זה התגלגל בלי שליטה, ועכשיו הבשורה צולחת כבר את האוקיינוס, בעזרת ראש הממשלה... מה... מה מצחיק כל כך??"
האשה כמעט נחנקה. היא צחקה כל כך חזק, שטיפות משחת שיזוף הותזו לכל עבר.
כשנרגעה הסבירה: "כשרצית ללכת להביא עוגה, לא אמרתי: 'תלך רק עם מטריה'. אמרתי: 'תלך רק אם-היא-טרייה!'..."

צחקתי איתה.
אבל רק מתוך נימוס. כי המשפט החדש והמתוקן, היה מוזר בעיניי פי אלף.
אבל לא הסגרתי את פליאתי. רק ביצעתי קידה קלה וחזרתי למטבח.
"בסדר שמוליק, אני מגיע", אמרתי לשפופרת.
לבשתי חליפה וכובע וצעקתי לעבר המרפסת: "אני הולך!"
הרעש אצל השכנים הפסיק מיד.
"בסדר, אבל תזכור, רק אם-היא-טרייה!" הדהדה התשובה.
משכתי בכתפיי באנחה, אבל צייתתי.
ניגשתי אל הסיר הרותח, ושליתי במזלג איטרייה אחת ארוכה, ציננתי אותה תחת הברז, תפסתי אותה בין אצבע לאגודל, ויצאתי איתה אל שמוליק.
קצת נבוך, אמנם. אבל בדיוק כמו שהיא ציוותה:
- "תלך רק עם-אטרייה".

ִ

עוגה חדשה. מהיום.
איכשהו, ברוב העוגות המשובחות, השכבה העליונה כהה- גנאש, שוקולד כהה, קרם כהה כלשהו. ברוב העוגות אמרתי, שלא תביאו לי כאן עוגות עם ציפוי בהיר ותגידו "טעית". אז ברוב.

בעצם, אתחיל מהתחלה.

אתמול התקיים כאן קורס של נערות.
נשארתי עם כמות של שוקולד לבן - פרווה, שהמסתי.
הוא התקשה, כמובן.
שמרתי אותו במקרר. וזה, אגב, מה שאני עושה עם שוקולד מומס מיותר שנשאר לי מכל מיני. הוא לא מתקלקל [להרבה זמן] ותמיד אפשר להמיס מחדש.

היום, כשפתחתי את המקרר להכניס אליו ממה שהכנתי לשבת, נזכרתי בקופסא שם השוקולד הזה והחלטתי להשתמש בו.

תחילה חשבתי להכין את הבראוניס פיסטוק הרגילים שלי עם הציפוי הלבן, אבל נזכרתי שיש כבר בראוניס לשבת.
אז צריך משהו אחר.
בארון יש קופסא של חמאת בוטנים- אבל דווקא רציתי לגוון, וחמאת בוטנים, אצלינו, זה הכי לא גיוון שיש. אז לא, להתראות לך חמאת הבוטנים, ניפגש בעוד שבוע, שבועיים.

האמת, שההיצע היה די דל. כי אחרי פסח עדיין לא התמלאו הארונות במטבח.

בסוף ראיתי קופסא של טחינה גולמית. לא, לא רציתי להשתמש בה, אותה הייתי צריכה בשביל להכין טחינה לשבת. אבל זה כבר הוליד רעיון. חלבה.

וזהו.
כך קמה והיתה העוגה הזו.
לתפארה.
IMG_9686_682x1024.jpg


ממליצה ממש להכין אותה.
היא קלה מאוד להכנה.
אין צורך במיקסר.
נפרסת מעולה.
יפה.
והעיקר-----טעימה.

ואם אתם לא אוהבים חלבה או רוצים להיות יותר בלא גיוון שלנו, אז אפשר להמיר ממרח חלבה לחמאת בוטנים. או קרם נוגט.


תבנית חד פעמית ענקית

לשכבת הבצק
1 כוס שמן
1 כוס סוכר
2 ביצים
4 כוסות קמח
1 אבקת אפיה

לערבב לבצק שאפשר לדחוס בקלות. לדחוס בתבנית ענקית מרופדת בניר אפיה

לשכבת הקפה:
2 ו 1/4 כוסות סוכר דמררה
3/4 כוס סוכר לבן
1.5 כוסות שמן
5 ביצים
3 כפות שטוחות קפה נמס במעט מים רותחים
3 סוכר וניל
3 ו 3/4 כוסות קמח
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה

לערבב היטב ולמרוח מעל לבצק

180 מעלות 35 דקות להתייצבות והשחמה נאה. משך האפיה תלוי תנור ועוצמתו אז תעקבו אחרי העוגה כבר אחרי 30 דקות. היא צריכה להיות רכה אבל יציבה ושזופה מאוד.

ציפוי:
250 גרם שוקולד צ'יפס לבן פרווה
1/2 כוס קרם חלבה
150 גרם חלבה

ממיסים יחד שוקולד וקרם חלבה. מורחים על העוגה.
מפזרים חלבה מפוררת.

מקררים היטב להתקשות של הציפוי ופורסים. אם הקפאתם להתקשות חשוב להפשיר חלקית כדי שהציפוי לא ייסדק בפריסה
ומחביאים מהר

IMG_9687_682x1024.jpg

ורק בקשה קטנה.
הערב הזה ייזכר לעולם כערב של טרגדיה.
45 נשמות שעלו למעלה באסון מירון לפני 4 שנים.
מבוגרים, צעירים, ילדים, מכל העדות והפלגים.
ת.נ.צ.ב.ה

אז אם תכינו אותה, את העוגה הזו, כוונו בברכה שתברכו עליה שתהיה לעילוי נשמתם הטהורה של נספי מירון תשפ"א.
יהי זכרם ברוך.
תעתועי הזמן פרק י"ח
פרק יח


אריסטובולוס לא היה רגיל ליחס לבבי כל כך מגיסו הגדול הורדוס. זו כבר הכוסית השלישית של יין שיכר שהוא מוזג לו בחיוך אוהב. אולי משהו ישתנה ביחסו הקר, אולי הכול המשך למתנות שהעניק לו. קודם כהונת כהן גדול וכעת משתה גדול בעיר יריחו, שנעשה לכבודו בלבד.

"היית נראה אתמול כמו מלאך אלוקים". החמיא לו המלך. "העם העניק לך יקר וגדולה. עיניהם נצצו בדמעות גיל".

"זה היה צפוי". החזיר לו אריסטובולוס. "ברור שהכול יתגעגעו לראות את זרע החשמונאים בעבודת הקודש משכבר הימים".

הם עמדו צופים על בריכת השחייה, שנערי שרי המלך וקציניו משתעשעים בתוכה ומתיזים תוך כדי משחקם זה על זה. הנערים שמו לב לשניים ששוחחו וקראו לאריסטובולוס להצטרף לחגיגת המים. הוא סימן להם שהמעמד לא מתאים אף על פי שמאוד אוהב שעשועי מים.

"הם קוראים לך להצטרף, אשמח שתיהנה, זה הרי היום שלך". הורדוס הביט בו בסקרנות. "אולי בעצם זה לא מתאים למעמד הגבוה שלך?"

הזיק הנערי שנדלק בעיני אריסטובולוס לא נעלם מעיני המלך.

הנערים חידשו את הפצרותיהם לכהן החדש שיבוא ויצטרף למשחקיהם.

הורדוס לא גרע את עיניו ממנו, החיוך לא מש מפניו והאהדה שנשבה ממנו הייתה חדשה עבור אריסטובולוס. הוא הביט במלך ובנערים לסירוגין וקיבל החלטה.

"אני מצטרף". הוא ירד במדרגות בזריזות ונכנס בעליצות רבה למים. הוא שמע מסביבו עליצות ושמחה על בואו.

רק כעת שם ליבו למשחק המים החדש. אחד מטביע את רעהו והכול בצחוק. הוא לא אהב את המשחק הזה וחיפש דרך לצאת. הנערים, שהיו חזקים ממנו, משכו אותו כלפי מטה. הוא חיפש בעיניו את גיסו המלך, אבל הוא נעלם.

ראשו מוחזק בחוזקה מתחת לפני המים. רגע, משהו השתבש. לא. זה בצחוק. הוא חש מחנק נוראי. הוא בעט בידיו וברגליו אך מסתבר שהכול היה מתוכנן מראש ומישהו קיבל פקודה להורגו.

קלי שבשמיים, הצילני נא. זו הייתה תפילתו האחרונה.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
"חשבתי שכבר לא אראה אותך היום", שמחה יוספה כשראתה את מרתה מתקרבת ועל ראשה סל כביסה.

"איחרתי מעט אבל אמהר לכבס את השמלות והכותנות שבכליי".

"דווקא היום יש לי חדשות מרתקות. הסכיתי ושמעי. הורדוס הטביע את אריסטובולוס הכהן הגדול".

מרתה נדהמה. לאחר רגע ארוך התבוננה כה וכה בפחד. כשראתה שאין אף אחד היסתה את חברתה. "ששש, העוף יוליך את הקול. בימים אלו גם משפט כזה הוא מסוכן".

"אין זאת אלא השנאה המעבירה אותו על דעתו". הפעם המשיכה בלחישה.

"רשע ארור שכמותו". המשיכה יוספה בלחישה.

"ומי יהיה הכהן הגדול אחריו?"

"הוא מינה כהן משלנו, מהצדוקים. הייתי קרוב לבית המקדש כשמינו אותו. הספקתי לראותו מרחוק".

"עם מלך כזה אינני יודעת כמה עוד נשאר לכהן החדש לחיות".

"הייתה לו בעיה עם כהן מזרע החשמונאים ולא עם אחרים. הוא לא יכול היה לסבול שהוא נחות ממנו בייחוס, והוא לא יכול היה לסבול שיסתובב בעולם עוד נצר אחד מזרע המלוכה".

"לכן הוא הכריח את מרים החשמונאית להינשא לו. היא בעצם קיומה נותנת לו חותמת של מלוכה".

"מסכנה מרים, הנצר האחרון שחי לצד הנחש הורדוס".

"שם רשעים ירקב".

"ראיתי את המלך בירושלים. נאלצתי כמו כולם לצעוק 'יחי הורדוס המלך', ובליבי צעקתי ארור המלך. טוב שלא קרא את מחשבותיי, כי אז כבר הייתי בעולם שכולו טוב. אחרי שעה, בעת שהמלך עבר עם פמלייתו וכל הסוסים האבירים, נעצרה השיירה באחת. הצטופפתי בין ההמון המריע ולהפתעתי ראיתי אישה אחת עם תינוק נשכבת לפני המרכבה ועוצרת את תנועת הפמליה המלכותית".

"מה לה לאישה שעשתה כך? איך היא מעיזה לעצור את התנועה? האם היא לא חסה על חייה?" נדהמה מרתה.

"כך עושים כל אלה שזקוקים לרחמי המלך ובדרך הרגילה אין להם סיכוי".

"מה רצתה האומללה?"

"תחילה הניפו שומרי הראש את כידונם מעל ראשה, שתפנה מייד את הדרך, אבל להפתעת כל ההמון, התעקשה שהיא חייבת לדבר אל המלך. היא ביקשה חנינה לבעלה. המלך גילה שנשאר לו קמצוץ של רחמים, וביקש לדעת מי זה בעלה ואיך לעזור לו. היא ענתה לשאלותיו ואז ענה בתקיפות שבעלה הוא בן מוות. הוא פושע ועליו לתת את הדין. זמן רב היה מבוקש כפושע מחבורת ליסטים ששדדה עוברי דרכים. שוטרי וחיילי המחוז לא בקלות גילו את הפושע החמקמק. רק אחרי עבודת בילוש וחקירה עקבית עלו על עקבותיו. 'הרבה מאוד פשעים עשה בעלך ואין רחמים על פושע מועד. גזר דין מוות יבוצע בו בקרוב ועלייך לשכוח ממנו'.

"'רחם עליי ועל תינוקי הקטן. בעלי הוא הנפש היחידה שנשארה בעולמי'. בכתה האישה מרה. משלא נענו תחנוניה ביקשה לפחות שתינתן לה רשות בכתב לבקר את בעלה במצודת הנידונים למוות. לראותו עוד פעם אחת בחייה".

"אישה אומללה. האם ניתנה לה הרשות?"

"למרבה הפלא הוא הסכים לבקשתה. לאחר שעברה פמלייתו ניגשנו לנחם אותה ולעודדה במילים. לפלא היה בעיניי איך אישה עדינה כמוה נישאה לבן בלייעל זה".

"הוא ודאי סיפר לה כזבים רבים לפני שנישא לה".

"ממש כמו שאיילת המוזרה ממשיכה לספר לנו כזבים ואנו מתנהגות כפתיות ומאמינות לה". כך עברה יוספה לנושא אחר.

"איילת לא משקרת. היא דוברת אמת. לכן גם הכנסתי אותה לביתי שתגור עימי. היא עוזרת לי עם ילדיי בבית ובשדה. חוץ מזה אני עושה עימה חסד".

"מרתה, יש לך ראש גויי שמסוגל להאמין לדמיונות אבל ליבך למרבה הפלא הוא יהודי. את מרבה להתנהג כעברייה כשרה, כעדת הפרושים. שמתי ליבי לעובדה שפסוקים שגורים על פיך. האם איילת החליטה לגייר אותך?"

"ראיתי הרבה אמונות הבל והסקתי שעם ישראל הוא העם הנבחר. לצערי את ועוד הרבה כמוך לא קולטות כלל שעליכן לשמוח שנבחרתם מכל האומות".

"אז למה את לא מתגיירת?"

"לא נולדתי לעם הנכון. אבל מהמקום שלי אפשר הרבה לעשות. אין לי אפשרות להילחם נגד בעלי ומשפחתי".

"נראה שאתן חברות טובות. האם את באמת מאמינה לה שהיא מהעתיד?"

"ברור. אפילו הסנהדרין אמרו שכל חפציה המכושפים הם רק חוכמת הטבע ואין שם שום כישוף".

"את תמימה כל כך. הייתי סקרנית לדעת מה היו אומרים עליה בסנהדרין שלנו, של הצדוקים. שם היו מוציאים את האמת לאור".

"את עולה עליי בתמימות שלך. איזה משפט צדק אחד הוציאו חבורת הליצנים מהסנהדרין שלכם?"

"די, די, תמיד אנו חייבות לסיים במריבה?"
אוקי, הבנתי מחכמי הפורום פה שכתיבה וקבלת ביקורת זה אחד הדברים שהכי מקדמים. ויש לי ספר שאני חולמת לכתוב על החיים שלי, כי יש בו מסר מאוד חזק.

אשמח מאוד מאוד לחוות דעת של המומחים האלופים כאן!!!
הנחתי פה בעיקר בשביל ביקורת בונה, כל מילה, דעה, זווית ראיה והערה אקבל בברכה.

תודה מראש על כל מילה שקראתם!
ועוד יותר על כל מילה שכתבתם :)

גילוי נאות: כבר פרסמתי את זה פעם בפרוג, אבל לא באשכול הזה ולא למטרת לימוד.




הסיפור

ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה בת 8.
שישה אחים, הגדולה בת 15 הקטנה בת 4.

זה לא ממש עניין אותי, הוא לקח אותנו אליו פעם בשבוע וקנה משחקים והפתעות אז זה היה אפילו די נחמד.
הסכם הגירושין היה פעם בשבוע אצלו לכמה שעות ופעם בחודש באים לשבת.

כבר בהתחלה אמא שלי התחילה לספר לכולם שאני, נקרא לי שירה, שומרת לה אמונים. "שירה שומרת לי אמונים, היא לא נוסעת שבת לאבא שלה, היא מעדיפה להישאר איתי".

ואני? ילדה טובה ורגישה, ברור שאני שומרת לה אמונים ולא אסע לאבא!
אני זוכרת את השבת הראשונה שנשארתי איתה לבד, השכנים ארחו אותנו וגם להם אמא סיפרה כמה שאני מדהימה, ואני הרגשתי סיפוק גדול. יותר מזה. ממש תחושת שליחות!

האחים חזרו במוצאי שבת עמוסים בחוויות ושקיות עם הפתעות וממתקים, ואני הרגשתי צביטה קלה בלב. כמובן אבא לא שכח אותי והביא גם לי שקית במיוחד. שאל למה לא באתי, לא ממש ידעתי מה לענות לו. הוא לא לחץ.

אחר כך אמא הסבירה שהוא פשוט "אבא דיסני". הוא לא מוכן להשקיע זמן וכח בשבילנו, אז הוא קונה דברים וככה מרגיש טוב.

אבל הוא כן משקיע נראה לי... אבל אוקי. אמא אמרה שהוא אבא דיסני.

אחרי חודש הגיעה עוד שבת, כמובן שגם אז לא באתי. והפעם כבר מ"רצון ובחירה". אני הרי שומרת אמונים לאמא!! כולם נוסעים להם, ורק אני כאן כשצריך באמת!!

ולא הייתי יותר אצלו שבת לעולם.

הייתי ממש מחכה לימי שני שיקח אותנו, הוא היה משחק איתנו כל הדרך בלספור שלטים כחולים ואם מצאנו יותר מ 40, אז יאללה קונים לכם הפתעות. כשהיינו מגיעים לכיכרות בדרך הוא היה מסתובב שוב ושוב ושוב מסביב לכיכר ואנחנו היינו מאושרים וצוחקים, וגם הוא.

היינו מגיעים לדירה שלו והוא היה מבשל אוכל פשוט טעים, שבחיים לא ידעתי בכלל שהוא יודע לבשל. היו שם גם משחקים שאנחנו בחרנו ומרפסת גדולה והיה פשוט כיף.

אחרי שלוש שנים אבא ב"ה הכיר אישה.
מקסימה, חמה, לבבית, נקיה, מסודרת, יפה.
נקרא לה נעמה.
הם התחתנו.

אבא היה מאושר.
אנחנו היינו מדברים איתה, נהנים ממנה.
קראנו לה "האישה החמודה".

ואז החלה ההשתוללות האיטית וההרסנית שממנה המשפחה שלי לא השתקמה יותר לעולם.

אמא הסבירה לנו שהיא בכלל לא דתיה האישה הזאת, שהיא ממש אישה טיפשה ורדודה.
היא גם ממש מתחנפת אלינו ומנסה לקנות אותנו.

"אבל אתם ילדים שלי, אתם חכמים. לא יקנו אותכם כל כך מהר. היא לא תצליח עליכם."

ואנחנו? ברור שאנחנו חכמים ולא יצליחו לקנות אותנו!
התחלנו פשוט לשנוא אותה בכל כוחנו.
היא לא ידעה את זה כי לידה היינו בסדר,
אבל היא הפכה להיות "המפלצת המשפחתית".
בכל הזדמנות צחקנו עליה, דיברנו עליה,
לא ממש היה על מה, אז פשוט חזרנו שוב ושוב על אותם דברים.

אני לא זוכרת בדיוק איך, אבל לאט לאט נוצר מצב כזה שלי היה אסור לדבר איתה.
לכולם היה אסור להתיידד איתה כמובן, אבל לי היה ממש אסור ליצור איתה שום קשר שהוא.

כמובן שזה היה מתוך תחושת שליחות עמוקה והרגשת קדושה מעונה עילאית.
הייתי בת 11, והאמת שלא ממש הבנתי למה אני לא יכולה לדבר איתה, אבל זה לא הפריע לי.
הייתי שונאת אותה ממש, מדברת עליה, ומתבדלת כמה שרק יכולתי.

הייתי פשוט בתפקיד אקדח.
היא רצתה לירות בו.
אז אני שימשתי לה נשק.

נשק ממש מוצלח, אני חייבת לאמר.

כמובן שמיד אחרי החתונה שלהם היה אסור לי בכלל לבוא לבית שלהם בשום אופן,
כי מה "את מסוגלת לדבר איתה?? לראות אותה???"

ברור שאני לא מסוגלת. לא, אני לא אבוא.

ואבא שאל אותי בשקט "שירהלה, למה את לא באה מותק?"
אבל לא ידעתי למה אני לא באה אז לא ידעתי מה להגיד לו.
והוא גם לא הבין.
אבל לא לחץ.

פעם אחת הוא החליט שמהיום ניסע שבוע אחד לבית שלו ושבוע שני ניסע כל פעם למקום אחר, נחפש לאיפה.
העיקר ששירה תבוא גם.

בשבוע שנסעו לבית שלו הייתי יוצאת להגיד לו שלום,
מדברים כמה דקות, צוחקים, ואז הם היו נוסעים, ואני הייתי נשארת בבית. לבד.

לפעמים גם נעמה היתה באה איתו ואז לא ידעתי מה לעשות, אז הייתי מסתכלת מהחלון או שולחת את אחד האחים לבדוק, ואם היא היתה שם פשוט "לא הייתי בבית בדיוק".

אחר כך זה קצת יותר הסתבך, כי אמא החליטה שזה ממש לא מוסרי ולא יעלה על הדעת שכשהוא מגיעה אנחנו פשוט עומדים לנו באמצע הרחוב ומדברים איתו, הוא מחבק אותנו, ואשכרה אנשים רואים שלמשפחת כהן יש קשר טוב עם אבא שלהם!! לא, לא, זה ממש לא תקין.

היא היתה צופה מהחלון ואם זה היה יותר מכמה דקות היינו "נשטפים" אחר כך. "מה הבעיה להיכנס לתוך האוטו ולדבר שם???" למה ככה לעמוד בחוץ כשכולם רואים? בכוונה אתם עושים בשביל להשפיל אותי נכון?

זה היה מפחיד אז הרבה פעמים פשוט העדפתי לנעול את עצמי בשירותים ולהעביר את המסר "שירה לא בבית".
הוא היה נוסע ואני הייתי נושמת לרווחה. אבל משהו היה עומד לי בגרון. אוף, מסכן. הוא בא פעם בשבוע וגם אז לא רואה אותי.

מוצאי שבת אחת, אבא החזיר אותם קצת אחרי השעה שהיא הקציבה לו.
זה היה נורא.

היא התקשרה אליו וצעקה עליו כאילו הוא עדיין נשוי לה.
וגם אחר כך, היא לא הפסיקה לדבר ולצעוק על "שיטת הרגע האחרון" שלו.
"הוא לא יודע לעמוד בזמנים! הילדים צריכים לקום מחר ללימודים, וזה פשוט לא מעניין אותו!
הוא פשוט לא דואג לכם, לא מעניין אותו! עושה מה שבא לו ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו קשר טוב איתכם!
ככה אבא לא מתנהג! זה לא אבא!"

במוצאי שבת אחרת היא החליטה, לא על סמך משהו, שאבא דיבר בטלפון בשבת.
"הוא לא דתי". שבת! שבת הוא לא שומר! הילדים שלי לא ילכו לכזה בית! לא ילכו! כאן זה נגמר, אין יותר שבתות אצל אבא, ילדים. הרוחניות שלכם חשובה יותר מכל דבר אחר.

זה היה לו קשה מאוד, אבל אם זה מה שטוב בשביל הילדים, הוא יספוג את זה.
גם את זה.

בימי שישי הוא היה מתקשר ומבקש להגיד שבת שלום לכל ילד.
הוא לא ידע שהוא על רמקול, וכל מילה שלו יכולה לשמש כתב אישום נגדנו, הוכחה שאנחנו מידי אוהבים אותו, "ממש בכיס שלו".
הוא גם לא ידע שכשאומרים לו שמיכלי ורפאל לא בבית, זה לא באמת.
זה רק מה שהשפתיים של אמא לחשו תוך כדי השיחה.

אז הוא רק אמר שחבל, כי גם שבוע שעבר הוא לא דיבר איתם, ובשבוע שלפני גם עם הודיה הוא לא דיבר,
אבל שתהיה לנו שבת שלום והוא אוהב אותנו מאוד.

כשגדלתי קצת ניסיתי לצאת מהבית ולדבר בחוץ בשקט.
הייתי בהיכון על הטלפון בשעות שלפני שבת, ומיד כשהייתי מזהה את המספר שלו על הצג הייתי יוצאת, מדברת, מוחקת את השיחה ונכנסת הביתה "אוף לא מצאתי בחוץ את המטריה! אני בטוחה שהשארתי אותה שם!"

זה עבד כמה פעמים.
אחר כך היא קלטה.

היה בה משהו שלא ניתן להסבר. כמו חיישנים שקלטו כל שביב מידע בנושא "אבא".
הכל היא היתה יודעת. עד היום יש דברים שאני לא מצליחה להסביר איך ידעה ומאיפה.
מה שבטוח, זה דיכא מראש כל ניסיון למרד. כל ניסיון להיות בקשר קצת יותר קרוב.
גם שנים אחר כך, כמו הפיל שלא ניסה אפילו לנתק את החבל.
מעולם לא העלתי בפרוג אשכול ואולי אפילו הודעה על נושאים כאלה אבל הנושא הזה די מעניין אותי ואני ממש מקווה שאני לא נוגד את החוקים של האתר באם כן אני מתנצל מראש על הטירחה במחיקה של האשכול...
בחודשים האחרונים מעניין אותי לראות מהלכי חשיבה "ואני ממש מנסה לכתוב על זה כעל תהליך שאני מסתכל עליו מבחוץ ולא שייך לו" ראיתי כמה אשכולות על נושאים קשורים והיו בו הבלחות של התהליך הזה

והנושא הוא אייך לא "נושא הגיוס" עד היום היה חלוקה לשתי קבוצות שאחת קידשה כל אחד שנעצר גם אם הוא היה עבריין (לא באמת) שבמקרה לא התייצב והשניה זילזלה בכל אחד שנעצר גם אם הוא היה אברך ששקוע בלימוד 24/7 (והיו גם הרבה כאלה באמצע אז אני לא בא להכליל)
ועכשיו זה קצת קונפליקט פנימי כי הנתונים השתנו והמצב הוא שיש סיכוי טוב שיעצרו גם בחורים ארדקור מישיבות ארדקור שיתפסו אותם באיזה חציית כביש שלא במעבר חציה או של אברכים יקרים שיש להם רישיון (לענ"ד מי שחושב שזה לא יקרה טומן את ראשו בחול כי כיום לאף אחד כבר אין אינטרס למנוע בלאגן ונראה שלהפך כל "הפקידים" מנסים רק ללבות את האש) ועל כן שאלתי היא מה עכשיו הציבור חושב על חוק הגיוס כאילו עד היום להיות עריק היתה מילת גנאי ומעכשיו..?

עוד נקודה מעניינת זה הקו של הפלג שמזעיק אברכים/ בחורים נראה שזה עוזר (במידה כזאת או אחרת) למנוע מעצרים מה דעתכם עליו מצד אחד זה של הפלג ואין שום רב (ארדקור) שעומד מאחורי זה ויש מצב שיש הרבה אנשים שעד לפני שנתיים אם הם היו רואים את החברה האלה מגיעים למנוע מעצר הם היו מבליחים כזה... חילול השם.. מה עכשיו? זה כבר לא חילול השם? אם חס וחלילה יבואו לעצור אחד מהאחים /הבעל/ שכן.. אתם תתקשרו אליהם שיבואו?

ואחרון שזה ממש הכי מעניין אותי הפלג גדלו על זה שנמות ולא נתגייס וגזירת הגיוס גזירת שמד ונלך בגאווה לכלא וכו וכו (יש לי אחיין כזה בן 18 והוא מפריח סיסמאות מכאן ועד ל.. ואני בטוח שאם הוא יעצר הוא יהיה מבסוט ממש) מה ההורים כיום שחלקם היו אברכים צעירים מתי שכל הסיפור הזה התחיל אומרים לילדים שלהם יש כאן פרדוקס שהמסרים קצת סותרים ואני מדבר על אלה שראו בפלג קבוצה פחות מיינסטרים (ועדיין חושבים ככה) הם גם יחדירו בבנים שלהם תשב בכלא ולא תתגייס...? תלך בגאווה אתה מחזיק את העולם...?

למעשה יש כאן איזה שינוי בכיוון החשיבה ומרוב ההתבצרות והחידוד של העמדה הציבורית משתי הצדדים כרגע נראה שיש כאן שוקת שבורה (ביננו אני מאמין שאם לא היה מחלוקת של יותר מ 10 שנים סביב הנושא הזה היה היום הפגנות ומהלכים הרבה יותר קיצוניים ממה שיש כרגע)

מה אתם חושבים על זה
ובבקשה בבקשה אני לא נכנס כאן לויכוח של מי צודק ומי צדק בעבר כי זה לא רלוונטי ולא מעניין מה שכן מעניין זה שינוי פרספקטיבה והשינוי בתודעה

נקודה אחרונה (גם ככה זה ארוך אז סליחה ממעלתכם) חבר זרק לי באיזה שיחה "הם יפגיעו בלומדי התורה אז המדינה תלך לעזזל כי כל מה שהחזיק אותם עד היום היה זכות לימוד התורה" (נראה לי זה ציטוט של אחד מגדולי הדור מהדורות הקודמים) וזה קצת הציק לי הרי מי ידפק מזה? אנחנו וגם האחים האחרים שלנו שאינן שומרי תורה ומצוות וגם אלו ששונאים אותנו אבל שלא באשמתם... מה דעתכם אכפת לכם מזה שאין להם עכשיו את כוח השמירה הזאת?

נ.ב. זה נושא כ"כ נפיץ שחשבתי אולי לתת לGPT לשכתב את זה כדי שאף אחד לא יחשוב כאילו פגעו באיזה שהוא צד ירדתי מזה כי אף אחד לא היה קורא את זה אז בבקשה גם מכם תכתבו כאילו אתם מסתכלים על זה מהצד ולא חלק מזה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה