שיתוף - לביקורת הנס של הבעל הטרי האומלל... וטורים נוספים!

  • הוסף לסימניות
  • #1
עקב ההצפה, הוחלט בהנהלת הקהילה על אשכול טורים שבועי.
מוזמנים לעקוב אחר האשכול הנוכחי!


הוא רצה להיות בעל מושלם.

הוא האזין בשימת לב להוראותיו של מדריך החתנים, בלי לפספס מילה.

המדריך אמר להחמיא על הכל!

לא משנה מה אתה באמת חושב, להחמיא!

על האוכל שהיא מכינה, על הבגדים שהיא לובשת, על האביזרים שהיא קונה, על הכל!

"בינינו" אמר לו המדריך "אתה גם בכלל לא יודע מה יפה באמת, זה כמו שהיא תחווה את דעתה על סברא שלך ברמב"ם".

אז הוא קיים.

למה? למה הכל היה חייב להשתבש?

נניח, היה את הפעם הזאת, שהם עמדו יחד אל מול הקולקציה החדשה שקנתה. היא שאלה אותו מה הוא הכי אוהב, והוא בשפע מילים מחממות לב הכריז שהכל מדהים, ושהוא הכי אוהב את הכותונת האפורה. למרבה הזוועה, היא נפגעה עד עומק נשמתה וסיננה "אבל זו שמלת השבת החדשה שלי".

וביום ההוא שהוא ממש יצא מגדרו לשבח את המאכל המדהים שהיא הגישה לו בארוחת הצהריים. " הוא היה מושלם! ללא ספק הכי טעים שהכנת אי פעם!" והיא ציינה בדמעות שזהו אוכל שאימו שלחה...

אתמול הוא ניצל אך בנס. היה זה כשהיא עמדה בפתח הבית מודיעה לו שהיא יוצאת שנייה. הוא ראה בזווית עינו שהיא מחזיקה בידה תיק שלא הכיר, קצת גדול, ובעיקר מכוער. אבל הוא התגבר על עצמו ועמד להחמיא לה על התיק המהמם, משקף את הבחירה המדהימה שלה. הוא עצר ממש בשנייה האחרונה כשאחז שזוהי שקית הזבל...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
חזק ביותר!

כמה הערות קטנות (מקווה שלא הגזמתי...):
הוא הקשיב להדרכה של המדריך מתחילתה ועד סופה.
הוא האזין בשימת לב להוראותיו של מדריך החתנים, בלי לפספס מילה.
"אתה גם לא יודע מה יפה באמת. זה כמו שהיא תחווה דעתה על סברה שלך ברמב"ם".
"אתה גם בכלל לא יודע מה יפה באמת, זה כמו שהיא תחווה את דעתה על סברא שלך ברמב"ם"
באומרה לו שזוהי שמלתה החדשה לשבת.
וסיננה "אבל זו שמלת השבת החדשה שלי".
והודיעה לו שהיא יוצאת שנייה.
מודיעה לו וכו'.
לומר לה שזהו תיק מהמם
להחמיא לה על התיק המהמם
כשהבין
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
חזק ביותר!

כמה הערות קטנות (מקווה שלא הגזמתי...):

הוא האזין בשימת לב להוראותיו של מדריך החתנים, בלי לפספס מילה.

"אתה גם בכלל לא יודע מה יפה באמת, זה כמו שהיא תחווה את דעתה על סברא שלך ברמב"ם"

וסיננה "אבל זו שמלת השבת החדשה שלי".

מודיעה לו וכו'.

להחמיא לה על התיק המהמם
שכוייח!
בוצע!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עקב ההצפה, הוחלט בהנהלת הקהילה על אשכול טורים שבועי.
מוזמנים לעקוב אחר האשכול הנוכחי!
רעיון מעולה!
לא יהיה יותר נוח עם תגובות בנספח ייעודי?
לדפדף כל פעם הרבה בשביל הקטעהנוסף נשמע לי מסורבל..
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
מדהים. כל כך נכון.
אל תחמיאו על מה שאתם לא מבינים. זה נשמע כל כך חלול.
אל תביעו דעה על כל דבר.
יש דברים שלא, זה לא התחום שלכם.
מה הבעיה לומר לאשתו שהוא לא יודע איזה תיקים יש לה? היא תבין.
ממש נהניתי. מדויק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מדהים. כל כך נכון.
אל תחמיאו על מה שאתם לא מבינים. זה נשמע כל כך חלול.
אל תביעו דעה על כל דבר.
יש דברים שלא, זה לא התחום שלכם.
מה הבעיה לומר לאשתו שהוא לא יודע איזה תיקים יש לה? היא תבין.
ממש נהניתי. מדויק.
תודה!

חשוב רק להדגיש. על דברים שאתה כן אמור להבין בהם, תחמיא בכל מצב!
עדיף חלול מאשר פוגע.
דברים שזה מובן שאינך מבין בהם, כאמור, הכי טוב שתסביר שאתה פשוט לא מבין בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אסביר:
אנשים משום מה חושבים שהעיקר להגיד, לדבר, להביע דעה. אל תשתוק.
וזה הרבה פעמים טעות.
כשהיא שואלת אותך מה יותר יפה (ואתה לא יודע מה היא רוצה שתענה:)) פשוט אל תענה.
כשאתה חלול, אנשים שומעים את זה.
כשאתה אומר למישהו שאתה שונא, שאין גבול לאהבה שלך כלפיו- הוא שומע את השנאה שלך, המילים לא משנות.
תאהב, תכבד, תחמיא, תפרגן.
אל תשקר. לא מרוויחים מזה כלום.
זו דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
היה לי שף בבית!

פשוטו כמשמעו!

כן, מאלו שיכולים לעמוד מעל בשר ולפזר מעליו מלח בתנועות של אקרובט ולתת לך תחושה כאילו הם עושים בזה משהו גאוני...

מאלו שדורשים לך שעה על משמעות הטעם הססגוני המגיע מהבשר שבטעות נשרף להם...

בקיצור, הבנתם, נכון?

אז הוא היה אצלי בבית ואני כמובן ניצלתי את הגעתו.

כששמעתי שהנ"ל מתעתד לבוא אל ביתי, הכנתי ממיטב בישוליי כדי לשמוע את חוות דעתו המדופלמת עליהם.

הכנתי כמה מנות, וסדרתי אותם בצלחות על השולחן.

בחוסר טקט אופייני לי מיד בכניסתו לביתי, בקשתי ממנו לסור אל המטבח לטעום ממנות הגורמה שהכנתי.

הוא התעקש שהוא רוצה לטעום בשקט.

"בטעימת אוכל אני צריך ריכוז מושלם" אמר במצח קמוץ. "אפילו אתה אל תיכנס איתי למטבח!"

נתתי לו. לא נעים...

אחרי דקה הוא יצא.

"תראה" אמר בליקוק שפתיים. "המרקם היה קשה"

"אבל..."

"חכה שאסיים! כפי שאמרתי המרקם של המנה היה ממש קשה, אבל שווה! בתוך החתיכה הלא גדולה הזו הצלחתי לטעום מגוון טעמים מדהים, של טעמי עוף בגריל, כורכום, טעם דבשי קליל, עקבות של סלמון מוקפץ, חגיגה של ממש! וזה עוד לפני שהגעתי למנות מהשולחן!"

"מה? אבל?" זעקתי באימה.

טוב, מסתבר שלרוע מזלו של אנין הטעם, הוא בלע בתאבון את חתיכת הסקוצ' שהייתה מונחת על צלחת בשיש..
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מכיוון שהצעה זו
לא יהיה יותר נוח עם תגובות בנספח ייעודי?
לדפדף כל פעם הרבה בשביל הקטע הנוסף נשמע לי מסורבל..
לא התקבלה ע"י ההנהלה
הנכם מוזמנים להעיר, לבקר ולהחמיא כאן באשכול!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
אי שם במדינה הזוייה בעולם.

נחקרת: "הו סוף סוף הגעת אדוני החוקר! אפשר להבין מה זה האיחור הזה?"

חוקר: "מצטער, סורי, היו פקקים..."

נחקרת: "בקיצור, תירוצים. שזה לא יקרה יותר! מובן?"

חוקר: "מובן לגמרי! סליחה!"

נחקרת: אוקיי, אתה יכול להתחיל בחקירה"

חוקר: "קצת לא נעים לי..."

נחקרת: "אין לא נעים! תחקור אותי הרגע!"

חוקר: "אבל..."

נחקרת: "אני לא רוצה לשמוע ממך שום אבל! תחקור!"

חוקר: "אוקיי, מה טענתך על האשמות בהן מאשימים אותך?"

נחקרת: "שקר גמור! לא קשורה לעניין"

חוקר: "אוקיי, סייימנו?"

נחקרת: "מה סיימנו? זאת חקירה מעמיקה?!"

חוקר: "אוקיי. הטיעון שלך שזה שקר הוא חלש ביותר, הרי את כמעט היחידה שיכולת לעשות את זה..."

נחקרת: "אתה לא מתבייש? לא מאמינה שככה הסגן שלי מדבר אליי! טוב, אתה מוציא הרגע הודעה לתקשורת שסיימת את חקירת הפצרי"ת על הסרטון משדה תימן, והיא נמצאה נקייה מאשמה! זה ברור?"
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ואוו..לא ידעתי אם לצחוק או לבכות🤦‍♂️ ועוד כתבת 'אי שם במדינה הזויה בעולם', יכולת פשוט לכתוב 'במדינת ישראל'...

איך אתה מפיק כל כך הרבה בשבוע?
כן. זו שאלה שגם אני שאלתי את עצמי.
היא עולה לי בראש בכל קטע נוסף...בערך פעם ביום.
אין ספק @שועל ספרות. כישרון אדיר!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

בס"ד

אני לא אדם מוצלח בויכוחים עם לקוחות. אני גם לא איש המכירות הכי טוב. הגעתי לעבודה הזאת כי פרידמן הכניס אותי והמשמרות לא מתנגשות לי עם הכולל בבוקר.
אה, וכי אני אוהב ספרים. מאוד.

אבל עם כל הכבוד לחנות ולספרים, יש לי גם משפחה ובית, ולקוחות מהססים רגע לפני שעת סגירה לא תמיד זוכרים שהמוכרים הם בני אדם.

האדון המהוסס היומי היה גבר מקריח עם זקן שפיצי מזדקר ומשקפיים קטנות. הוא התבונן בעיון באחורי הכריכה של ספר הרפתקאות צבעוני, מבטו נע בין זלזול לסקרנות מקצועית.

"צריך עזרה?" שאלתי את בקשת ה-עוף מכאן- המסורתית.

"לא כל כך" הוא המהם והפך את הספר, "תוהה מי קורא את השטויות האלו"

הבטתי בכריכה, המסע המסעיר של מויישי סער - מאת א. פרייליך, וידעתי מי קרא את השטויות האלה.
אני.
לא סתם קראתי - קראתי אותו עשרות פעמים. ביזבזתי עליו לילות על גבי לילות, וזה היה הספר האהוב עליי בגיל שתיים עשרה.

משכתי בכתפיי באדישות.
"מה כל כך נורא בו?" שאלתי.

"הכל" נשף הלקוח בביקורתיות "מדובר על גיבוב של שטויות נחותות, אוסף מילים שמוטב היה לכתוב אותם בכל צירוף אחר שאינו מביא לתוצאה כזו, הבלים עטופים בכריכה. הדבר הזה לא ראוי לדפוס"

אני כבר לא בן שתיים עשרה, כן? כהוכחה לכך לא צרחתי שזה הספר הכי טוב בהיסטוריה, לא בכיתי, לא הרבצתי לו ואפילו לא השתמשתי באבא שלי אמר כראיה.
רק הרמתי גבה:
"קראת אותו?"

"בוודאי" התקילני האדון בשיעמום "כשהייתי צעיר ותמים. אני עדיין זוכר אותו כמעט בעל-פה" הוא הוסיף בסלידה.

"גם אני זוכר אותו טוב" עניתי "ואני זוכר אותו גם לטובה" הוספתי בהיסוס.

"אפפפ" המהם האדון "ניסית להסתכל בו בעיניים בוגרות, ניסית לנתח אותו? כי ספר צריך להיות יותר מדרך להרדים ילדים"

היססתי מעט יותר, אני לא טוב בויכוחים.
"קראתי אותו גם בגיל יותר גדול" הודתי "והוא זכור לי כספר יפה ואופטימי על יהודי שנלחם כנגד כל הסיכויים, עובר חוויות מעניינות ו-"

"ומעולם לא עצרת לחשוב כמה מטופש זה שכל כך הרבה הרפתקאות עוברות על אותו אדם?"

שתקתי, אבל האדון המשיך.

"והלוואי שזו הייתה בעיה היחידה בספר הזה, ראית איך הוא ניצל מכל הקשיים שלו? כל פעם עובר אורח אחר מגיע ברגע הנכון. פעם זה שוטר, פעם זה דייג, ופעם זה קבצן זקן שבדיוק זוכר את הסיפור הספציפי מילדותו שהגיבור היה צריך!"

תיאוריהם של חבריי הדמיוניים מהילדות עברו לנגד עיני.
"זה כל היופי" ניסיתי "המפגש עם טיפוסים מעניינים ומיוחדים, היצירה של חברויות חדשות בין יהודים"
"...שלא זוכרים אחד את השני רגע לאחר מכן" השלים האדון את המשפט בדרכו "פעם אחת בכל מסעותיו של מויישי סער הוא עצר אפילו לחשוב על האנשים שעזרו לו בעיתות המצוקה שלו? קל וחומר על נסיון לשלוח מכתב. אין שום התפתחות עלילתית במערכת היחסים בין הדמויות, אין שום התפתחות עלילתית בכלל. רק אוסף התרוצצויות מנקודה א' לב' עמוסים בתיאורים משמימים וחסרי מעוף"

"דווקא הסיפור הזה לימד אותי הרבה על היהודים בתקופת הצאר" גימגמתי.

עכשיו האדון כמעט צחק בבוז. "לימד אותך? מדובר על תחקיר שטחי ועלוב שאין סיכוי שמייצג נאמנה את המקומות המתוארים בחוסר המעוף המשמים הנ"ל".

"אבל", הילד בן ה12 נפלט מפי סופית, בקול מתבייש מעט מהעובדה שהוא הרים את הקול שלי המבוגר יותר "זה עדיין כיף"

הפעם האדון לא היה קרוב לצחוק "כיף?" קולו הורם "כיף?" והורם עוד "איך אפשר למצוא במקבץ הדפים האלה את ההנאה מיצירת מופת? ישנם ספרים, לא רבים אך קיימים, שניתן להתענג על כל מילה! שכל פרק לוטש שוב ושוב עד שהתקרב לשיאה של ההבעה האפשרית! והספר הזה?" האדון החזיר את הכרך למדף "אין עומק, אין רגע שיא, אין תהליך נפשי-רגשי, אין דילמה פנימית לגיבור, אין אפילו תועלת עלילתית אמיתית לגיבור!
ספר שלם על בחור חסר אישיות עמוקה, שלא עושה כלום ושום דבר, ורק נכשל! ללא יכולת אחת, או תכונה חיובית פנימית אחת, ואפילו ללא אף כישורים חוץ מלהמשיך במסע למשך 280 עמוד".

הבטתי מעט על הספר הנזוף, אבל האדון לא הלך אלא הביט בו גם. לקחתי את הספר מהמדף, מעלעל בו. האדון המשיך לעמוד והביט בי בעייפות.

משהו במבט הזה נתן לי אומץ.
"אני לא סופר" אמרתי לו "אבל אני חושב שאם כל הידע התיאורטי שלך לא הצלחת לכתוב סיפור שנגע ללבבות כמו הספר הזה"

האדון פתח את פיו למחות אך אני המשכתי:

"נכון, אולי הוא לא הכי מוצלח, אבל הוא לא צריך להיות הכי מוצלח. כמו שהגיבור שלו לא הכי מוצלח" עצרתי רגע, "כמו שהקוראים שלו לא הכי מוצלחים. אבל הוא כיף, והדמויות בו טובות בדרכם שלהם, והגיבור שלו שמח עם מה שיש לו, והוא ממשיך כנגד כל הסיכויים, ולפעמים זה מה שאדם צריך לקרוא"

האדון הביט בי בריכוז.

"אולי אתה צריך לקרוא אותו שוב" הוספתי, שוב בהיסוס קל "בצורה פחות ביקורתית"

לרגע שררה דממה.
"אולי אתה טועה לחלוטין" הוא אמר "אבל אולי אתה צודק" הוא המשיך, והביט בספר שנית.

סוף סוף, האדון חייך, והתרחק אל פתח החנות "אני בהחלט אעשה זאת, אקרא אותו שוב. הזכרת לי קצת מה הייתה האש שבערה בי אז, כשהייתי צעיר ותמים" הוא אמר, פותח את הדלת "תודה לך מר-"
"לא מר, סתם משה" אמרתי את שמי "ומה שימך?"

גופו של האדון כבר יצא מהחנות "אברהם פרייליך" הוא אמר מעבר לגבו.

שתקתי, מביט בכריכה של הספר שאחזתי בידי, ואז בשמו של הסופר.
יצאתי מהחנות בריצה "אדון פרייליך! אפשר חתימה?"

סוף.
מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.
מה קורה כשגעצל, חסיד של פעם בלי סמארטפון, מוצא את עצמו במושב הנהג של הטנדר הכי מתקדם בעולם? מסע רצוף זרועות פלדה, פקודות מסתוריות ותובנה אחת שתשנה לו את הדרך.

געצל התיישב על מושב הנהג לחוץ אך מאושר, הוא נשען לאחור נותן למוחו להציף את השתלשלות האירועים, חיוך עלה על שפתיו כשנזכר איך שקיבל את הטלפון שבישרה לו על זכייתו בהגרלה ההיסטורית של טסלה, חיוכו התרחב כשנזכר בתגובות בני המשפחה הרחבה שצורפו לחופשה החלומית.

הוא בירר אם יש מישהו עם סמארטפון, שטסלה יוכלו לשלוח לשם את ההנחיות של הטיול, בתגובה פצחו האחיינים בשירת אשרינו שיש לנו משפחה בלי סמארטפון, בינתיים החליפו בני המשפחה את החוויות שעבר עליהם בשבוע הנפלא באוסטריה כשהפסגה הינה טיול מיוחד ומהנה בטנדר חשמלי חדשני, הטנדר מאובזר עם כל אמצעי הנוחות כמו כסאות מסאז' שמתכווננות לבד, עם מערך רובוטי מתוחכם שמאתר את הנקודה המדויקת שמגרדת בגב, בולמי זעזועים, מערכת הזמנה אוטמטית של מיטב המשקאות של אוסטריה, מוזיקה עם מערך רובוטי מתוחכם שמתנגן לפי מצב הרוח בטנדר...

לאחר דין ודברים הוחלט שגעצל יצא לדרך ללא ההנחיות, וזכות ההתנזרות מה'כלים' תעמוד לו לזכות, ולפתע החל הטנדר לדבר: "כולם לחגור אנחנו יוצאים" כולם מיהרו להתיישב מצייתים לטנדר, רק שמעון ונפתלי שהיו באמצע להשתולל עם מערכת ההזמנה האוטמטית לא שתו לבם לטנדר הנודניק והמשיכו לטעום סוגי משקאות שונים ומגוונים, הטנדר חזר על הוראתו חזור והזהר ואף נקב בשמם פעם פעמיים, ולפתע פלטה ציפי צווחת בהלה תוך שהיא מצביעה על הגג, אינסטינקטיבית הפנו כולם את פניהם לגג ולבם החסיר פעימה.

מתוך הגג החל לצוץ שתי זרועות פלדה מתקרבות בזהירות אל עבר המרדנים הסוררים, ציפי השתתקה מרוב פחד היא רצתה לצעוק לילדיה שיזהרו אך יצא לה רק קרקור מוזר, ולמרבה הפלא כששמעון ונפתלי שמעו את הקרקור המוזר נבהלו ומיהרו לרוץ אל מקומם מביטים אל אמם בחשש.

ומשהתיישבו איש איש במקומותיהם הורה הטנדר לגעצל ללחוץ גז והטנדר יצא לדרך, הנוף היה מהמם הנסיעה חלקה כמעט בלתי מורגשת, כשלפתע הורה הטנדר לגעצל להגביר מהירות געצל ציית מייד, אחרי זרועות הפלדה שהוא הוציא מהתקרה מי יודע מה יכול לצוץ מההגה, המהירות הלכה וגברה ואז הגיע הטנדר אל שביל תלול שתהום פעורה משתי צדדיו הנוף היה משכר, אך למי יש זמן להסתכל על העמק המרהיב כשיש חשש כבד שתכף יפגוש אותו מקרוב, הלחץ טפס בגרונו של געצל ואיים לשתק אותו, "ימינה" הכריז לפתע הטנדר, געצל סובב את ההגה בזריזות חצי מהטנדר מרחף על התהום חצי על הכביש המהירות רק הולכת וגוברת והירידה הולכת ונהיית תלולה יותר ויותר.

"שמאלה ומייד ימינה קל" הכריז הטנדר. "ברקס קל. ימינה וימינה. שמאלה. שמאלה. ימינה. חצי פרסה פלוס ברקס קל". הפקודות נורו בקצב געצל הרגיש שעוד רגע הוא מאבד את זה, הטנדר הטלטל בפראות התהום הפעורה צוחקת לו בעיניים המפגש ביניהם כמעט בלתי נמנע, "ימינה" צווח געצל ביחד עם הטנדר ניצל בנס מהעיקול החד, עד מתי ה' הוא התחיל למלמל וידוי, מתנתק מהסביבה, עסוק כולו בנסיון נואש לשרוד מנסה לבלום לא אכפת לו מה ייצא מההגה, אך הברקס נעול לא מגיב, החרדה מאיימת לשתק אותו הוא מבטיח ח"י שקלים לקופת העיר, ואז הוא החל לראות את האור בקצה המנהרה השביל נהיה רחב יותר ישר יותר הטנדר טיפס בקלילות את ההר יוצא מהעמק ועולה על סרט אדום שנפרס על הרצפה, געצל נוסע על הסרט עד שמגיע אל חניון מרווח עשרות צלמים ועיתונאים ממתינים מרוגשים, גם 'מייק ווינדוס' הבעלים של טסלה עמד שם חנוט בעניבה הכי יפה שמצא.

"הכונו לעצירה מוחלטת" הכריז הטנדר געצל ציית כמתוך חלום ובלם עד הסוף מרים את ההאנד-ברקס, עוד לפני שהוא הספיק לקחת נשימה עטו עליו הצלמים מתחרים מי ילכוד בעדשתו את הזווית הכי מקורית, געצל יצא מהטנדר נשען בגבו על הטנדר נושם את האוויר המשכר ועוצם את עיניו מנסה להירגע מהחוויה הקשה, הוא ראה את המוות מול העיניים יותר מפעם אחת. "קרה משהו הכל בסדר עם הטנדר"? שמע פתאום קול מודאג לידו, הוא פקח את עיניו רואה מולו אנשים מחוייטים ומחוייכים הוא לא כל כך רצה להרוס את ההצגה, אך לא יכל להתאפק: "אתם לא שפויים מה זה המסלול הזה"? המתורגמן הביט בו בהלם מוחלט, "זה מה שיש לך להגיב על הטיול היקר הזה? אני מצטער אך איני יכול לתרגם לו את זה"

"מייק וינדוס" קלט שמשהו כאן לא כשורה אך לא הבין מילה הוא דרש מהמתורגמן שיתרגם לו, המתורגמן הביט בשניהם חליפות ולבסוף תרגם, מייק התעניין מה לא היה טוב במסלול ובתגובה החל געצל לתאר את החרדה המשתקת שחווה בדקות האחרונות, המתורגמן הביט בו כמי שנפל מהירח, ומשראה שגעצל מתכוון ברצינות פרץ בצחוק רועם.

הוא תרגם את דבריו תוך צחוק בלתי נשלט מדביק בצחוקו את מייק ושאר המעונבים, געצל עמד שם המום רגש קל של עלבון מזדחל אל לבו, "הקשב ידידי היקר" פנה אליו מייק בחביבות "הטנדר הזה הנו א-ו-ט-ו-נ-ו-מ-י, זה היה אמור להיות כתוב בהנחיות שקיבלת בסמס"

מי שלא ראה את פרצופו של געצל באותם רגעים לא ראה פרצוף מבולבל מימיו, "ובכן" המשיך מיסטר וינדוס "כיון שמשום מה המידע החשוב הזה לא הגיע אליך הנך מתכבד בזאת לשוב אל הטנדר לסיבוב נוסף, והפעם לא במושב הנהג אלא בחדר שינה" רק זה לא, מלמל געצל לעצמו כשלפתע הכתה בו ההבנה כברק הוא יכול היה להישכב במיטה, לנמנם, להנות מהנוף המטורף והפראי הנשקף מהחלון, ול-ש-ח-ר-ר, ללא דאגות וללא פחדים, כל הדאגות והפחדים היו פרי דמיונו בלבד כל פעם שהגיע לעיקול חד ולבו החסיר פעימה, ורק בנס ניצל ברגע האחרון הכל היה מיותר. יכול היה לשבת ולהתפעל מהרובוט המדהים שבולם ברגע האפס, מלהטט בין כל העיקולים במיומנות בלתי נתפסת, לראות איך שהנה מגיע עיקול נוסף מסוכן, ולהביט בסקרנות טהורה איך זה יסתדר ולהבין שכל המסלול כבר מחושב מראש בדיוק מושלם.

"תגיד אתה באמת חשבת שאתה זה שתמרנת במהירות המטורפת הזאת בשביל התלול הזה? נראה לך שהיית מצליח לקלוט מה מחכה לך בסיבוב ולהתמודד עם זה"? בירר אצלו אדון מייק, געצל שפשף את זקנו "מסתבר שלא חשבתי, וזאת אכן הבעיה"

סוף​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה